ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשסז
דבר אחר אמר לו מי יכול למנות שכרן של בחורי ישראל כענין שנאמר שני שדיך כשני עפרים. אדם עסוק בדבר עם חברו ומתוך משא ומתן שלו גורם לו והוא מגדף, מיד בא לו אצל הזקן והוא מפשיטו על הספסל ומכה אותו. ומשהוא לוקה הולך ונותן פיו בעפר ומנשק רגליו של זקן ושכרו של זה אתה יכול למנות, וכן לובש בגדים של שבת ושל מועד ונכנס ומתאבק בעפר לשמוע לזקן ולשמוע דברי תורה, הוא שיעקב אמר ליששכר מי גרם לך להיות בן תורה שאתה רובץ בעפר ובאשפתות. יששכר חמור גרם למה שרובץ בין המשפתים, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם מקיימין את המצות בעפר אף אני התנערי מעפר קומי שבי ירושלים. וכתיב מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וגו':