ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשנה

<< · ילקוט שמעוני · במדבר · רמז תשנה · >>

וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהדבור לאהרן ת"ל זכרון לבני ישראל מען אשר לא יקרב איש זר וגו' הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן. ואני ברצון, הנה בשמחה דברי רבי ישמעאל. אמרו לו תלמידיו רבינו לפי שהוא אומר אני הנני מביא את המבול מים על הארץ שומע אני שיש שמחה לפני המקום [א"ל יש שמחה לפני המקום] כשיאבדו מכעיסיו מן העולם, וכה"א בטוב צדיקים תעלוז קריה ובאבוד רשעים רנה ואמר שני רשעים שברת וגו' ואומר לה 'הישועה וגו' ואומר ה' מלך עולם ועד וגו' ואומר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. רבי נתן אומר ואני מוסיף על עבודתם, הנה בשמחה, וכה"א וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. אין מדליקין בטבל טאמא דאמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך. משמרת תרומותי שמורה היא. תרומותי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרת ברית על עבודתם, לכל קדשי לרבות העולה, קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור. לך נתתים למשחה לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שרפת פרה ועגלה ערופה ותקיעת חצוצרות והקדשות וערכין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת דלתות. לכל קדשי בני ישראל כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן בית ונתן לו שדה (אחת) [אחוזה] במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכאים, בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכאים, כך בא קרח וערער כנגדו על הכהונה א"ל המקום כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על הכהונה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכאים לכך נאמרה פרשה זו סמוכה לקרח. (זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועין ומן השרופין) לך נתתים בזכותך. למשחה אין למשחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן וגו'. רבי יצחק אומר אין למשחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל, מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. איתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אומר משתשלוט בו האור, רבי יוחנן אמר משיוצת האור ברובו. ורשאין [הכהנים] ליתן לתוכה יין ושמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' ואמר ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ. תניא עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, כל המקיימן כאלו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאלו עובר בכלל ופרט וברית מלח. ואלו הן עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר. וא רבע בירושלים הבכור והביכורים ומורם מן התורה ומאיל נזיר ועורות קדשים. עשר בגבולים תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר:

וזה יהיה לך מקדש הקדשים. ת"ר לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו בני אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן ולא ללמוד הן באים אלא לקפחני בהלכות הם באים. דחק סומכוס ונכנס א"ל כך שנה לנו ר' מאיר המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים לא קידש, כעס רבי יהודה עליהם ואמר להם לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרין הן, וכי אשה בעזרה מנין א"ר יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק (דברי) תורה מה תהא עליה, וכי אין אדם עשוי לקבל קדושין לבתו בעזרה, וכי אין אשה עשויה לעשות שליח לקבל לה קידושיה בעזרה, ועוד דחקה ונכנסה מאי, תניא רבי יהודה אומר מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת. א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו וזה יהיה לך מקדש הקדשים וגו', רבי יהודה סבר לך לכל צרכיך. ורבי יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף האי נמי לאכילה. תניא לוי אומר לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע, סלקא דעתך אמינא מן האש אמר רחמנא והאי לאו מותר מן האש קמ"ל. לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, סלקא דעתך אמינא ואכלו אותם אשר כפר בהם ומנחת העומר להתיר קא אתיא ומנחת קנאות לברר עון הוא דקא אתיא קמ"ל. ולכל חטאתם לרבות חטאת העוף, סלקא דעתך אמינא נבלה היא קמ"ל. וכל אשמם לרבות אשם נזיר ואשם מצורע. אשם מצורע בהדיא כתיב ביה, אלא אשם נזיר כאשם מצורע, סלקא דעתך אמינא להכשיר קא אתי קמ"ל. ישיבו לי זה גזר הגר. לך הוא ולבניך שלך ושל בניך יהא ואפילו לקדש בו את האשה:

זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, אמרת צא וראה איזהו (מורם) [מקודש הקדשים] שכולו לאישים ויש לך הימנו היתר, אין אתה מוצא אלא עולת בהמה. כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת הצבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם מצורע ואשם תלוי. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך:

זה יהיה לך. יש לך מתנה אחרת חומץ ממה שנכרת לך ברית עליה, אלו העורות, יכול אף עורות הפסולים, תלמוד לומר זה יהיה לך. מקדש לרבות עור העולה. קדש לרבות עור חטאת ואשם ושלמי צבור. (הבשר) [הקדשים] לרבות עור הבכור, מן האש (עור) אחר מתנות (מן) האישים. כל קרבנם לרבות שתי הלחם ולחם הפנים. קרבנם מנחתם יכול מנחה שהיא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף מנחה באה על חטא. ומין אתה מרבה מנחת נדבה, ת"ל לכל מנחתם. חטאתם מנחתם יכול חטאת שהיא כמנחה מה מנחה שהיא קרבן יחיד אף חטאת קרבן יחיד ומנין אתה מרבה חטאת צבור, ת"ל לכל חטאתם. אין לי אלא חטאות נאכלות, חטאות נשרפות מנין, תלמוד לומר לכל חטאתם. אשמם חטאתם יכול אשם שהוא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף אשם בא על חטא ומנין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע, תלמוד לומר ולכל אשמם, יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומנין שאף אשם שאין הודע לו טעון חטאת, ת"ל ולכל אשמם. אשר ישיבו לרבות כסף מושב. קדש קדשים לך הוא ולבניך לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע:

בקדש הקדשים תאכלנו. כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדשי קדשים שלא יהו נאכלין אלא במקום קדוש. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי נכרים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי קדשים שיהו נאכלין אפילו בהיכל, תלמוד לומר בקדש הקדשים תאכלנו, על מנת כן נכרתה לך ברית על מנת שיאכלו קדשים בקדש הקדשים. תאכלנו פרט לטמא, יאכל אותו פרט ליוצא דופן, תאכלנו פרט ליוצא ולטמא, רבי יהודה אומר למעט כל הפסולין:

כל זכר יאכל אותו. כרת הקב"ה ברית על קדש קדשים שלא יהו נאכלין אלא לזכרי כהונה. קדש יהיה לך מה ת"ל, שיכול אין לי אלא דבר שראוי לאכילה שינהוג בקדש, שאין ראוי לאכילה מנין, תלמוד לומר קודש יהיה לך מכל מקום. וזה לך תרומת מתנם מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית. לכל תנופות בני ישראל להביא את הדבר שטעון תנופה. לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. כל טהור בביתך יאכל אותו כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלין אלא לטהורין. לכל תנופות בני ישראל [לך נתתים ולבניך ולבנותיך], בניך פרט לבני חללה [בנותיך פרט לבנות חללה], והלא דין הוא הואיל ומכשיר ופוסל בבנים ומכשיר ופוסל בבנות אם פסל בבני חללה בבנים דין הוא שנפסול בני חללה בבנות. או ק"ו מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות שהבנים גוררין אחריהם לאכול בתרומה ואין הבנות גוררות אחריהן לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אין דין שנפסול בני חללה בבנות. או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים שהבנות נגררות לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אין דין שנפסל בני חללה בבנות, תלמוד לומר בניך פרט לבני חללה, הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות ויש בבנות מה שאין בבנים אל ידונו זה מזה. כל טהור בביתך פרט לבת ישראל עד שלא זכה במעשה ידיה, ומנין אתה מרבה משזכה במעשה ידיה, אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו:

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן. מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית כך כלל הכתוב את קדשי הגבול (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר. ראשיתם זו ראשית הגז, אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקבה, לה' זו חלה. ראשית אשר יתנו לך ממה שיפרישו ויתנו לך ולא ממה שתטול לך. תנן התם אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה. מנהני מילי, אמר רב (אחי) [אמי] אמר רבי ינאי ואמרי לה אמר ריש לקיש אמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה. אשכחן תירוש ויצהר [תירוש] ודגן, דגן ודגן מנין, קל וחומר ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אין מתערשין מזה על זה, [תירוש ודגן] דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, ולרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטאה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה, [מייתי לה הכי] ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו על ידי דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה. תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. ושני מינין דעלמא מנלן, הני דרבנן נינהו וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מה דאורייתא שני מינין אין מתעשרין מזה על זה אף דרבנן ב' מינים אין מתעשרין מזה על זה, א"ל רבי (אבא) [רבא] בר חנן (לרבי אמי) [לאביי] גבי מעשר בהמה דלא כתיב וכל מעשר בקר וצאן וכו' (כתוב ברמז תר"פ). אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי. ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרי תורם ממין על שאינו מינו דרחמנא אמר כל חלב יצהר תן חלב לזה וחלב לזה ותנן אם תרם אין תרומתו תרומה. אמר לך אביי שאני התם דכתיב [ראשיתם] ראשית לזה וראשית לזה. ולרבא אי לאו דכתב ראשיתם הוה אמינא תירוש ויצהר דכתיב בהן חלב [הוא דאין] תורמין, הא תירוש ודגן [דגן ודגן] דחד חלב כתוב בהן כי תרם מהאי אהאי לא לקי, כתב רחמנא ראשית תן ראשית לזה וראשית לזה. בכורי כל אשר ארצם (כתוב ברמז תנ"ג). בכורים אע"ג דכתיב ארצך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם, אלא ארצך למה לי, (לכדרב יהודה) למעוטי חוצה לארץ. [בכורי כל אשר בארצם] בא הכתוב ולמד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הבכורים אם למדת על הת רומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הבכורים לא תהא קדושה חלה עליהן במחובר לקרקע, תלמוד לומר בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהו נתנין לכהונה:

בכורי כל אשר בארצם. על בכורי בני ישראל נכרת ברית ולא נכרת על הנכרים ועל התושבים. ומנין אתה מרבה בכורי גרים, תלמוד לומר בכורי כל. כל טהור בביתך יאכלנו למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו, להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שהתא אוכלת בתרומה. או אינו מדבר אלא בנשואה, כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה ומה תלמוד לומר כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את ארוסה ומביא את התושב ושכיר ומה אני מקיים תושב ושכיר לא יאכל (קדש) [בו] תושב ושכיר שאינו ברשותך אבל תושב ושכיר שהוא ברשותך אוכל בו. או משמע מוציא את התושב ושכיר ומביא את ארוסה ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל (בו) [אותו] חוץ מתושב ושכיר, או אף תושב ושכיר, תלמוד לומר במקום אחר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש בין ברשותך בין שלא ברשותך. וכבר שלח ר' יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בנציבין אמר ליה שמעתי עליך שהיית אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה שלח לו מוחזק אני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון ק"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה [לאכול בתרומה] כסף קונה אותה לאכול בתרומה, בת ישראל שביאתה קונה אותה [לאכול בתרומה] אינו דין שיהא כסף קונה אותה לאכול בתרומה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה. כל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל חרמי נכרים ונשים ועבדים מנין, תלמוד לומר כל חרם בישראל לך יהיה. רבי יוסי אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. או אפילו פרש לשם, תלמוד לומר אך כל חרם אך חלק. רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. או אפילו פרש לכהן, תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן וגו', או אפילו פרש לשם, תלמוד לומר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. רבי שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. או אפילו פירש לכהן, תלמוד לומר כל חרם בישראל לך יהיה:

כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע, ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. משמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום, ת"ל באדם ובבהמה [להביא את בעל מום. באדם ובבהמה] את שיש לו בהן באדם יש לו בבהמה יצאו לוים שאין בהן באדם לא יהיה לך בהן בבהמה. באדם ובבהמה מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפלים (פטורין) [פוטרין] מן הבכורה ומה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ובכורות בקרבם שומע אני אף ברחוק מקום יהא חייב עליו ליטפל בו ולהביאו לבית הבחירה, תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה, ומה בכור אדם מיטפל בו שלשים יום אף בכור בהמה מיטפל בו שלשים יום:

פטר רחם לכל בשר. על פטר רחם נכרתה ברית ולא על יוצא דופן. יכול אין לי שנכרתה ברית על בכור (בנו) [בהמתו] אלא משנכרתה ברית על בכור (בהמתו) [בנו] אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם, אמרת פטר רחם לרבות לוים, לכל בשר לרבות הגרים. באדם ובבהמה כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה אין לך באדם אין לך בבהמה, הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם יצאו אף מבכור בהמה טמאה. ומנין שיצאו לוים מבכור בניהם ומבכור בהמה טמאה, תלמוד לומר באדם יהיה לך כל מקום שיש לך באדם יש בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה, אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמה טמאה יכול יצאו מבכור בהמה טהורה, ת"ל אשר יקריבו לה' קרבה לשם חלקתי ולא כשאינה קרבה לשם. אך פדה תפדה (כתוב ברמז רכ"ג). אמר עולא אמר רבי אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשים יום אין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה יכול אפילו נטרף בתוך שלשים יום, תלמוד לומר אך חלק. המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן וחכמים אומרים אין חייב באחריותו כפדיון מעשר שני. אמר רב יוסף מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אך פדה תפדה וגו' מה מבכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו. א"ל אביי אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר בהנאה וכו', אמר רבא א"ק אך פדה תפדה לפדיה הקשיתיו ולא לדבר אחר. תפדה תפדה מיד. או אינו אלא לאחר זמן, [ת"ל ופדוין מבן חדש תפדה, בכור אדם נפדה בה' סלעים ונפדה לאחר זמן, אבל פטר חמור נפדה מיד ובכ"ש] הא מה ת"ל תפדה תפדה מיד. יהיה לך פדה תפדה, את שהוא לך פדוי ואת שאינו לך אינו פדוי, מכאן אמרו הרי מי שהפריש פדיון בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה יכול שהוא פדוי, ת"ל יהיה לך פדה תפדה את שהוא לך פדוי את שאינו לך אינו פדוי. ופדוין מבן חדש תפדה (כתוב ברמז רכ"ה). תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוין מבן חדש תפדה, שמונת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' והלכה כרשב"ג. תני רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות [ורבנן אמרי בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות] מאי טעמא דרבי דריש ריבויין ומיעוטי, ופדויו מבן חדש ריבה, בערכך כסף חמשת שקלים מיעט, תפדה חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי, ומאי מיעט מיעט שטרות. ורבנן דרשי כללי ופרטי, ופדויו מבן חדש כלל, בערכך כסף חמשת שקלים פרט, תפדה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שהן מטלטלין אין גופן ממון. אמר ליה רבינא לאמימר והא רבי כללי ופרטי דריש דתניא מרצע וכו' (כתוב למעלה ברמז שי"ז), אין, בעלמא כללי ופרטי דריש והכא היינו טעמא כדתנא דבי רבי ישמעאל במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט וכלל אלא ריבא ומיעט וריבה. ורבנן כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכות זו לזו הטל פרט ביניהם ודונן בכלל ופרט. המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך אך פדה תפדה. מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן לכהן יחזיר לו חמשה סלעים, לאחר שלשים אף על פי שלא נתן יתן, מנלן אמר ריש לקיש אתיא ערך ערך מערכין. רב דימי א"ר יונתן כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם יליף ריקם ריקם מעולת ראיה מה עולת ראיה יורשין חייבין אף פדיון הבן יורשין חייבין. מת ביום שלשים כיום שלפניו. רבי עקיבא אומר אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול. מאי טעמייהו דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה להלן ומעלה אף הכא מעלה. ורבי עקיבא מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוה ליה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, או דילמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופיה מלמדין משום הכי מספקא ליה. אמר רב אשי הכל מודים לענין אבלות דיום שלשים כיום שלפניו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבלות. בערכך כסף חמשת שקלים, אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה, מאי קא משמע לן תנינא חמש סלעים של בן בכור במנה צורי ושל דבריהם כסף מדינה, איצטריך ליה (דלא תנן) דתנן התוקע לחברו נותן לו סלע, ולא תימא סלע ארבע זוזי אלא סלא פלגא דזוזא דקרי אינשי פלגא דזוזא (איתירא) [סלע]. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא הוה בהדיה זוזא מאכה דלא קא נפיק, תקע ליה אחרינא יהבה ניהליה. עשרים גרה הוא למה נאמר, לפי שהוא אומר ופדוין מבן חדש תפדה בערכך כסף אין לי אלא כסף, שוה כסף מנין, תלמוד לומר עשרים גרה הוא:

אך בכור שור. תנן התם רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה. מנהני מילי אמר רב יהודה אמר קרא אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור, בכור כשב עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב, בכור עז עד שיהא הוא עז ובכורו עז. יכול אפילו יש בו מקצת סימנין, ת"ל אך חלק, והא [תנא פטר] פטר קא נסיב לה (לפטורא) [לפרה] הוא דאמר כר' יוסי הגלילי וכו' (כדלעיל). במאי קמיפלגי תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים והוא הדין לקדושת הגוף, ורבי יוסי הגלילי אומר גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף. ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי [יוסי בר] חנינא דאמר ר"י בר חנינא למה נאמרו אימורין בבכור שור אימורין בבכור כשב אימורין בבכור עז. צריכי דאי כתב רחמנא בכור שור הנך לא אתון מיניה שכן נתרבה בנסכים. בכבש שכן נתרבה באליה. בעז שכן נתרבה אצל ע"א ביחיד, [חדא] מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי, הי תיתי לא ליכתוב רחמנא שור ותיתי מהנך, מה להנך שכן פסח בא מהן, לא ליכתוב רחמנא בכשב ותיתי מהנך, מה להנך שכן נתרבו אצל ע"א בצבור, לא ליכתוב רחמנא בעז ותיתי מהנך, מה להנך שכן שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח הילכך צריכי. ורבי יוסי הגלילי, אם כן ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז, בכור בכור למה לי, אלא לאו שמע מינה עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ורבי יוסי הגלילי האי פטר פטר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר אך פדה וכו' (כתוב ברמז ת"א). [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כו'. רבא אמר לא מהני] והרי בכור דרחמנא אמר אך בכור שור ותנן מה בין תמורת בכור ומעשר לכל הקדשים שכל הקדשים נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא ויש להם פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני, אמר לך אביי שאני התם דאמר רחמנא הם בהוייתן יהו. ולרבא האי הם למה לי, הן קרבין ואין תמורתן קרבין, ולאביי האי סברא מנא ליה, אם שור אם שה לה' הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה, ורבא אין ה"נ דמההוא קרא אלא הם למה לי, לימד על בכור ומעשר שאם נתערב דמן בכל העולין שקרבין לגבי מזבח. ואביי נפקא ליה מולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה. ורבא התם סבר לה כרבי (יוחנן) [יונתן] דאמר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו:

לא תפדה. בבכור נאמר לא תפקדה ונמכר חי, במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום (כתוב ברמז תרפ"ב). לא תפדה יכול אם פדאו יהא פדוי, ת"ל קדש הם. רבי יאשיה אומר קדש הם למה נאמר, להביא את המעשר והפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה כולה. רבי יצחק אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך להביא את הפסח והמעשר שיטענו שפיכה אחת, ומה תלמוד לומר קדש הם להביא את המעשר והפסח שיטענו הקטר חלבים שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין מה שאר הקדשים שלא שוה מתן דמן שוה הקטר חלבן, פסח ומעשר ששוה מתן דמן אינו דין שישוה הקטר חלבן, הא מה תלמוד לומר קדש הם לענין שאמרנו. כלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים לא תפדהו ואם היה בעל מום פדהו, תלמוד לומר בכור שור לא תדה. יכול אם היה בעל מום ובעל יבלת אל תפדהו ואם היה פכח או עור פדהו, תלמוד לומר בכור כשב לא תפדה. יכול אם היה בעל מום אחר, ת"ל בכור עז לא תפדה. אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה לרבות היוצאות עם המוקדשין, או יכול שאני מרבה היוצאות עם הבכור, ת"ל הם. את דמם תזרוק על המזבח (כתוב ברמז קצ"ו). תנן התם בכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה הואיל ואית ליה לכהן זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא אין מוכרין אותו תמים חי. איתיביה רבא לרב נחמן בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במאי עסקינן אילימא בזמן הזה אימא סיפא את דמם תזרוק על המזבח בזמן הזה מי איכא מזבח, אלא בזמן שבית המקדש קיים ובמאי אילימא בבעל מום אימא סיפא את דמם תזרוק אי בבעל מום מי חזי להקרבה, אלא לאו בתם וקתני נמכר הוא אלמא אית ליה לכהן זכייה בגויה, מידי איריא רישא בבעל מום וסיפא בתם. תנא אמר רבי יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם וכו' עד ועולה גופה מנלן דכתיב אל יסוד המזבח העולה [למד על עולת חובה שטעונה יסוד, אי] מה להלן שתי מתנות שהן ארבע אף כאן וכו', אמר אביי למה לי למיכתב רחמנא סביב בעולה סביב בחטאת למהוי שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין הוי אשם שלשה ושלשה אין מלמדין (כתוב ברמז תקפ"ד). אמר ריש לקיש לא שנו אלא תחלה חטאת אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום שירים מקום עולה. רבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר אמר עדיין הוא מחלוקת. מיתיבי רב הונא בר יהודה קדש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום שירים מקום עולה, לא תחלת עולה ובכור ומאי קא משמע לן דאין עולין מבטלין זאת את זה. האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא. תניא היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקא לה מהתם. מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו וגו' מה תלמוד לומר דם דם מנין אתה אומר אם נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין יקרבו ת"ל דם דם. יכול אם נתערבו [אלו ואלו] יקרבו שכן אם נתערבו חיים יקרבו, מנין אפילו נתערב באשם, תלמוד לומר דם דם, אביא את שנתערב באשם שאלו ואלו קדשי קדשים, מנין אפילו נתערבו בשלמים ותודה, אביא את שנתערב בשלמים ותודה שאלו ואלו מתן ארבע, ומנין אפילו נתערב בבכור ומעשר [ובפסח] שאין ניתנין אלא מתנה אחת, ת"ל דם דם, מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שירים, לא תחלת עולה ובכור ומאי קא משמע לן דאין עולין מבטלין זה את זה וכו', והני תנאי מולקח מדם הפר לא ילפי קסברי אין מערבין לקרנות, מדם דם לא ילפי דלא משמע להו, אלא מקדש הם מאי טעמא לא ילפי, קסברי קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה, ואידך נפקא ליה מאם שור אם שה לה' הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה:

את דמם תזרוק על המזבח מתנה אחת. או אינו אלא שתי מתנות שהן ארבע, אמרת קל וחומר ומה אם במקום שריבה בחלבים מיעט בדמים כאן שמיעט בחלבים אינו דין שימעט בדמים. או חילוף ומה אם במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים כאן שריבה בחלבים אינו דין שנרבה בדמים, תלמוד לומר את דמם תזרוק על המזבח מתנה אחת. ואת חלבם תקטיר בחלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בשומן שבו אמרת קל וחומר ומה אם במקום שריבה בדמים מיעט בחלבים כאן שמיעט בדמים אינו דין שנמעט בחלבים, [הא מה] ת"ל ואת חלבם תקטיר בחלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר. אשה אע"פ שאתה נותן לאישים אינו נרצה עד שישרף באש. ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובשרם יהיה לך זו שאלה נשאלה לחכמים בכרם ביבנה, בכור לכמה נאכל, ענה רבי טרפון ואמר לשני ימים ולילה אחד, והיה שם תלמיד אחד שבא לשמש בבית המדרש תחלה ורבי יוסי הגלילי שמו אמר ליה רבי מנין לך, א"ל בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד, א"ל רבי בכור מתנה לכהן וחטאת ואשם מתנה לכהן מה להלן ליום ולילה אף כאן ליום ולילה, א"ל בני נדון דבר מדבר ונלמוד דבר מדבר בכור קדשים קלים ואינו בא על חטא שלמים קדשים קלים ואינן באין על חטא מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד. א"ל רבי נדון דבר מדבר ולמד דבר מדבר בכור מתנה לכהן ואינו בא בנדר ובנדבה חטאת ואשם מתנה לכהן ואינן באין בנדר ובנדבה מה להלן ליום ולילה אף כאן ליום ולילה, קפץ רבי עקיבא ונסתלק רבי טרפון, א"ל הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד. א"ל אתה הקשית לחזה ושוק של שלמים ואני אקישנו לחזה ושוק של תודה מה להלן ליןם ולילה אף כאן ליום ולילה, א"ל הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך וגו' שאין ת"ל לך יהיה, הוסיף לך הויה (אחת) [אחרת בבכור]. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להו צאו ואמרו לעקיבא טעית תורה מהיכן למדה משלמים דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש הא אין עליך לדון כלשון ראשון. ורבי ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד ליה, לימד על בכור בעל מום שמתנה לכהן שלא מצינו לו בכל התורה כולה. ואידך ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום. ואידך ובשרם דהני בכורות במאי קמיפלגי בהימנו ודבר אחר מר סבר הוי היקש ומר סבר לא הוי היקש. תניא בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי ב"ש וב"ה אומרים אפילו זרים. ור"ע אומר אפילו נכרי. מ"ט דבית שמאי דכתיב ובשרם יהיה לך וגו' מה התם כהנים אין ישראל לא אף הכא נמי כהנים אין ישראל לא, ובית הלל ה"מ תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שאוכל בבכור. איכא למיפרך מה לטמא שהותר מכללו בעבודת צבור, וב"ה אטו בעבודה קאמרינן באכילה קאמר ואכילת זר עדיף. מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל אפילו נכרי אף בכור נמי אפילו נכרי. ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכרבי (יהושע) [אושעיא] וחד לכדרבי אלעזר הקפר. ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המקודשין פטורין מן הבכורה. תנו רבנן בכור אין מאכילו אותו לנדות דברי ב"ש. וב"ה אומרים מאכילין אותו לנדות. מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם יהיה לך וגו' מה התם נדות לא אף הכא נדות לא. וב"ה הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור יאכלנו. וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא דאשכחן דפליג רחמנא בהו, דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים [ומצורעין] וזבות ונדות ויולדות ואם אכלו פטורין, ובית הילל, התם הוא דגלי רחמנא נפש אבל היכא דטמא סתם כתיב לא שנא. עד כמה הוא נאכל ר' אליעזר אומר לשני ימים ולילה אחד. או אינו אלא ליום ולילה. תלמוד לומר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה מלמד שנאכל לשני ימים ולילה אחד:

כל תרומות הקדשים. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף פורט בתחלה וכולל בסוף [וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו]. נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. ברית מלח כרת הקב"ה ברית עם אהרן בדבר הבריא ועוד שמבריא את אחרים. בניך פרט לבני חללה. בנותיך פרט לבנות חללה. והלא דין הוא הזהיר וענש לענין קדשי הגבול והזהיר וענש לענין קדשי מקדש אם פסל לבני חללה לענין קדשי מקדש דין הוא שנפסול לבני חללה לענין קדשי הגבול. וק"ו הוא ומה אם קדשי המקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין פסולין בני חללה בהן. לא אם אמרת בקדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תאמר בקדשי הגבול שאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא. ולמדנו קדשי מקדש מקדשי הגבול, ומה אם קדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא פסולין בני חללה, קדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא אינו דין שנפסול בני חללה בהן. לא אם אמרת בקדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין תאמר בקדשי מקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין, ת"ל בניך פרט לבני חללה, בנותיך פרט לבנות חללה. הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש אל ידונו זה מזה. ברית הוא בודאי ולא בספק, לך ולזרעך לרבות טומטום שהוא מזרעו. מנין לבעל הבית שאוכל פירותיו טבלים ובן לוי שאוכל מעשרותיו טבלים מנין שאע"פ שבמיתה פטור מן התשלומים, ת"ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. תניא ברית מלח עולם היא שתהא ברית אמורה במלח דברי רבי יהודה. ר"ש אומר נאמר כאן ברית מלח עולם ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח: