ילקוט שמעוני/איכה/רמז תתרנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דרש ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וכן דרש ר' חנינא אחריו, איכה ישבה בדד אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע עד ששמך ושבחך בתוכה ורוב עמה בתוכה בשלשה רגלים תשב בדד, אמר ליה לירמיה ירמיה עד שאתה דורש את שלהם דרוש את שלי איכה היתה לזונה קריה נאמנה, וירמיה אמר בכו תבכה בלילה ודמעתה, ורוח הקודש אמרה לו והנה שם הנשים מבכות את התמוז. וירמיה אמר גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה ורוח הקדש אומרת ותגל את ערותה. ירמיה אמר דרכי ציון אבלות ורוח הקדש אומרת על דרכים ישבת להם. ירמיה אמר היו צריה לראש, ורוח הקדש אומרת ואת למדת אותם עליך אלופים לראש וכן כל דבר ודבר:

איכה ישבה בדד, א"ר נחמיה אמר הקב"ה לירושלים מי הושיבך בדד, אמרה לפניו רבש"ע מי יכול להשיבני בדד אלא אתה בלבד, נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, שנאמר מפני ידך בדד ישבתי. ד"א בדד, בדד מעמה, בדד מנבואה, בדד מכהונה. העיר רבתי עיר המרבה את עמה, א"ר חנינא העיר רבתי עם עיר שרוב עמה בתוכה בשלשה רגים. דבר אחר העיר רבתי עם עיר שמתכוונים לפרות ולרבות בתוכה, כיצד תינוק בן שנים עשר משיאין לו אשה בת עשרים שנה כדי שתתעבר ותלד, הגדול משיאין לו אשה קטנה כדי שתתעבר ותלד: