ילקוט שמעוני/איוב/רמז תתקכ

<< · ילקוט שמעוני · איוב · רמז תתקכ · >>

לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע, ומה היא אומנותו כי פועל אדם ישלם לו, ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ויבא יוסף הביתה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תואר וכתיב ותשא אשת אדוניו, משל לגבור שהיה יושב בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקביו אמר אנא גבר, אמרין ליה אי את גבר הא דובא קמך קופצא, כך ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם, מי הרהר, יוסף הרהר, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זו מנה יפה ונותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין הרע עכשו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה, אמר לו הקב"ה הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבא נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה, אמר לו הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מהם מיד ותשא אשת אדוניו וגו':

ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם אלה בני נח היוצאים מן התבה:

לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. (אמר) ר' חנינא (אחר) שאליה לר' יונתן מ"ד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה, א"ל לעולם אין הקב"ה פורע מן האומה עד שהוא קורא אולוגין שלה מלמעלה ואח"כ הוא פורע מהם, משהקב"ה הופך יום ללילה והתקינן לפורענות ואח"כ הוא פורע מהם, כך בתחלה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ואח"כ ויאמר ה' אמחה את האדם:

והוא ישקיט ומי ירשיע, כשנתן שלוה לסדומיים מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, ר' לוי בש"ר יוחנן הדין בר הדיא צופה מאכלה שמונה עשר מיל, וכמה היא פרוסה. ר' מאיר אומר שני טפחים, ר' יהודה אומר טפח, ר' יוסי אומר כשתים שלש אצבעות, וכד הוה קאים על (אמבואה) [אילניא] דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילניא. ויסתר פנים ומי ישורנו כשהסתיר פניו מהם מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהם שהמטיר עליהם אש וגפרית שנאמר וה' המטיר על סדום:

איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל, אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו:

כי יוסיף על חטאתו פשע, ישראל נמשלו לשה שה פזורה ישראל, מה שה אחד מאבריה לוקה וכלם מרגישין אף ישראל האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, משל לשני בני אדם שהיונתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה עושה, אמר להם מה איכפת לכם תחתי אני קודח, אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, כך איוב אמר ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חבריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה (משקיק עלינו) [מספיק בינינו את עונותיך]:

מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. מרוב עשוקים יזעיקו אלו הנעשקים, ישועו מזרוע רבים אלו העושקים, אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו, [אלו רבים על אלו בחמוס ממון, ואלו רבים על אלו בחמוס דברים], עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו':

ולא אמר איה אלוה עושי. א"ר ירמיה בר' אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו חרב שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה:

מלפנו מבהמות ארץ. א"ר חייא זו פרדה שכורעת ומשתנת, ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואח"כ בועל, אמר ר' יוחנן אלמלי לא נתנה התורה לישראל למדנו צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח"כ בועל, מאי קאמר לה, א"ר יהודה הכי קאמר זיל דזבינא ליך דמטי ליך עד כרעיך. ד"א מלפנו מבהמות ארץ למדנו מפרו של אליהו ז"ל (כתוב במלכים ברמז רי"ד):

ממלוך אדם חנף. אבא גוריון איש ציידן אמר חמשה דברים. מדסגן דייני שקרא סגיאן סהדי שקרא. מדסגן דלטוריא סגיאן ממוניהון דגברין חטופין. מדסגן אפי חציפתא אתנטילת יקרא מן ברייתא. מדאמר זעירא לרבא אנא רב מינך אתקטעו שינהון דבני אנשא. מדארגיזו בניא חביביא קדם אבוהון דבשמיא העמיד עליהם מלך חנף ופרע מהם זה מלך אחשורוש שנאמר ממלוך אדם חנף, ולמה הקב"ה ממליך אדם חנף בשביל מוקשי עם, ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג אשתו בשביל אוהבו והרג אוהבו בשביל אשתו יש לך חנף גדול מזה, כיון שראו הכל שמלך אחשורוש התחילו צווחין ווי ווי ויהי בימי אחשורוש:

אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. ר' מאיר אומר הפסוק הזה משמש שתי לשונות, לשון שירה ולשון דבר. לשון שירה על שבחן של צדיקי, לשון דבר על מפלתן של רשעים, למרחוק נאמר על הרחוקים ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו. ולפועלי אתן צדק, א"ר נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. א"ר חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו, א"ר חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך ת"ק שנה שהבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ר' שמואל בר אוניא בשם ר' אחא הפסוק הזה אליהוא אמרו אם מאליו אמרו שבח אם ברוח הקדש אמרו שבח שבחי שבחים. ר' אבהו אמר תלת בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו אונקיא של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא אינו מחזיק לו טובה, אף הקב"ה מפקירין אצלו טפה של לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נשמות שלמות ומשובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק. ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו את הנר אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מאיר לו נר והוא שאיוב אמר בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק. ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתיר לו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה, כך האדם שרוי במעי אמו הקב"ה מתירו ומוציאו משם הוי ולפועלי אתן צדק:

הן אל כביר לא ימאס. א"ר יוחנן משום ר' יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתם של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאו לי ולבני מבין עובדי אלילים:

לא יגרע מצדיק עיניו. אמר ר' אלעזר א"ר חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, ואם אסורים בזיקים ילכדו בחבלי עוני. דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו א"ר לוי דוגמא דידיה, לאה תפסה פלך הודיה ועמדו בניה בעלי הודיה, יהודה ויכר יהודה, דוד הודו לה' כי טוב, דניא לך אלה דאבהתי מהודה ומשבח אנא. רחל תפסה פלך שתקנות ועמדו בניה בעלי מסתורין, בנימין ישפה יש פה שהיה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד (כתוב בשמועל ברמז ק"י). דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו ללמדך שמשה היה מתאוה לראות נקמת המדינים לכך נאמר צרור את המדינים ואחר תאסף:

אם ישמעו ויעבודו יכלו ימיהם בטוב. אמר הקב"ה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא ישמעו בשלח יעבורו זה חיה רעה שנאמר והשלחתי בכם את חית השדה:

וחנפי לב ישימו אף. אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם:

ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר, שעשנה צבור לתוכ, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כלה צר, ת"ל העמיק הרחיב, ושמא תאמר למלך לא הוכנה, ת"ל גם היא למלך הוכן, ושמא תאמר אין בה עצים, ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה, ושמא תאמר זהו שכרה, ת"ל ונחת שלחנך מלא דשן. כי חמה פן יסיתך בשפק לא תהא רואה לחברך מסתפק יפה ומתנהג יפה ותתן עיניך בממונו כי יסיתך יצר הרע בספוק של חברך. ורב כופר אל יטך, אל תטה עצמך בכופר שאינו שלך. ד"א מדבר בכהנים אמר הקב"ה למשה לך אמור לאהרן ולבניו דייכם שהורשתי אתכם מן הנותרת של מזבח שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, לא תאמר הואיל והשליטני על הקרבנות ועל העולות הכל מותר לפני אם עשית כן חמה היא לפני, חמה פן יסיתך בשפק לא תשלה להיות נוגע בקדשים שאינם שלך, ורב כופר אל יטך לא מפני שהשלטתיך בכפרתן של בני תטה עצמך ליגע עצמך בקדשים וינזרו מקדשי בני ישראל:

היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ר' שמעון בן לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לוצרים מלעלה, ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ולא יהו לו צרים מלמעלה, וכל מאמצי כח שכך היו עושים מאמצי כח, אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה:

הן אל ישגיב בכחו. א"ר ברכיה לשון יוני הוא כמה דאת אמר הן הינא אחד הוא אלקינו ישגיב בכחו שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו, מי כמוהו מורה לחטאים שיעשותשובה שובה ישראל. כתוב אחד אומר הן אל ישגיב בכחו וכתוב אחד אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, כשהוא נותן להם נותן לפי כחו ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו' כדרך יום כה, וכשהוא מבקש מהם אינו מבקש אלא לפי כחן שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות:

יזוקו מטר לאדו מלמד שענני כבוד היו מתגברים ובאות ועולות למעלה ופותחות את פיהן כמין נאד ומקבלין מטר שנאמר יזוקו מטר לאדו, ומנוקבת ככברה ומחשרות אותן על גבי קרקע שנאמר חשרת מים עבי שחקים ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ, ולהלן הוא אומר הלוא ידעת אם לא שמעת וגו', ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. כתיב חשרת מים וכתיב חשכת, שקול כ"ף ושדי ארי"ש וקרי הכשרת, ר' אליעזר אומר הארץ שותה מימי אוקינוס דכתיב ואד יעלה מן הארץ, א"ל ר' יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחים הם, א"ל מתמתקים הם בעבים שנאמר אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלים, בשחקים: