יוסף תהלות/נד

<< · יוסף תהלות · נד · >>

פרק נד

פסוק ג

אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני. פירוש: בשמך המיוחד, שם הויה מדת רחמים, תושיעני במדת רחמיך. ובגבורתך תדינני, על אויבי, תדינם במדת הדין הקשה, לשלם להם כפעלם. כי זרים קמו עלי, שאין להם שום טינא וטענה, והם זרים ולא שמו אלהים לנגדם, שמשחני על יד שמואל הנביא, ואף אני בלי עון.

פסוק ד

ואמר: אלהים שמעה^[1] תפלתי. והטעם, כי הוא עניו, כמש"ה כמו שאמר הכתוב: "לא גבה לבי" וכו' (תהלים קלא, א), ותפילת העניו נשמעת. ועוד, דכתיב: "הן אל כביר [ו]לא ימאס" (איוב לו, ה), ומלך כרבים דמי. ולפי רוב הענוה לא פירש דבריו, רק אמר: אלהים שמע תפלתי; וכונתו: אלהים שאתה בוחן לבות וכליות, וידעת מה שבלבי, שמע תפלתי. האזינה לאמרי פי, כלומר: רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני. ורוח הקדש אומרת שתושיעני ותשיב הרע וכו' (פסוק ז:

פסוק ו

הנה אלהים עוזר לי אדני בסמכי נפשי וכו'. אפשר במ"ש במה שכתבו רז"ל, דכל מקום שנא' שנאמר "לי", אין לו הפסק לעולם. ובדהע"ה ובדוד המלך עליו השלום נאמר: "כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א טז, א). גם אמרו בשבת דף נ"ה: "וה' עמו", אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו? וז"ש וזהו שאמר: הנה אלהים, אפי' אפילו מדה"ד מדת הדין עוזר לי, כלומר: עוזר לקיים "לי". אדני שהיא השכינה – בסמכי נפשי, דכיון שהיא עמדי ודאי לא חטאתי.

פסוק ז

ואמר: ישיב הרע לשוררי, המסתכלים בי בעין הרע ישיב הרע להם; באמיתך שהיא התורה הצמיתם.

פסוק ח

בנדבה אזבחה לך. שלא היה מתנדב אלא בשעת זביחה, כמ"ש כמו שכתוב בפסחים דף ס"ו על הלל.

אודה שמך ה' כי טוב וכו'. הנה ארז"ל אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי כשהנס בזכותו, זוכה ורואה במפלת אויביו; ואם הנס הוא במדת רחמים, אף שאין הנס בזכותו, יכול לראות בנקמת אויביו. ודוד הע"ה המלך עליו השלום, לפי רוב הענוה אומר שאין הנס בזכותו, אלא במדת רחמים ולכן ראה באויביו. וז"ש וזהו שאמר: אודה שמך ה' כי טוב, כלומר שהנס נעשה בשם ה' במדת רחמים, ולכך באויבי ראתה עיני; ולא שהנס בזכותי, כי אם בשם ה', מדת רחמים:

הערות

1. לפנינו "שמע".