ידי משה על שמות רבה/מז/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ידי משה על שמות רבה • פרשה מז |
ב • ג • ה • ו • ח • ט • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

באו באומניות. פירוש שבקשתם היתה באומנת ובחכמה שהיו יודעים איך יתפללו כמו גבי סדום דכתיב ויגש אברהם והתפלל מעט מעט שמתחלה בקש על חמשים ואחר כך היה פוחת והולך וכן דוד וכן משה בא בחכמה ואומנת נגד המלכים כדמפרש ואזיל:

אמר ליה הקדוש ברוך הוא בדבור שני וכו'. מקשים העולם מה אמר הקב"ה בדיבור שני הלא ג"כ יכול לומר לו צוית וצ"ל שצריך לדקדק שמתחלה השיב לו לי צוית מאחר שלא כתיב אלהיכם אבל מלת לך יכול להיות ג"כ על רבים וכדדרשו חז"ל לא שלך ולא של אחרים וגם נופל הלשון לך גם על רבים וכשראה משה שהתשובה זאת אינה מספקת אמר לא צוית אותם פירוש שלא היה עדיין מצווים כי שברתי הלוחות ולא היו יודעים שאסור לעשות עבודת כוכבים אלא לי צוית ואני לא עברתי וכן הוא משמעות לשון התנחומא וק"ל: