ידי משה על דברים רבה/ג/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| ידי משה על דברים רבה • פרשה ג | >>
א • ד • ה • ח • ט • יא • יב • טו • טז • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

אמר רשב"ג כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז בכח ברכות שברכם בלעם. נ"ל הטעם לפי דאיתא טעם למה נהפכו כל הברכות של בלעם פעם אחת לקללה כדי שלא יאמרו או"ה שברכת בלעם עשה פירות ובאמת היה כוונתו לקלל רק שהקב"ה הפכם ויאמרו או"ה שכוונתו היה ג"כ לברך ולהורות שזה שקר הוצרך הקב"ה להראות שבפעם אחת הם קללה וע"כ לאו מכח ברכות שלו הוא וא"כ ע"כ מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא בשביל ברכות של בלעם לפי שאם היה משומרים לישראל לעוה"ב זה א"א הואיל והוא עולם שכולה טוב ודו"ק וזה הטעם נ"ל מדוע בכל הברכות נהפכו פעם אחת לקללה וגבי ברכת מה טובו קיים לעולם לפי שבכל הברכות היה ע"פ הכרח שיהיה בפעם א' קללה כדי להורות שמחשבתו היה לקלל אמנם בברכת מה טובו אינו צריך להורות זה לפי דאיתא וישא בלעם את עיניו ביקש לקללם ולהכניס בהם עין הרע וירא והנה ישראל שוכן לשבטיו ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים עלה בלבו שלא לקללם עוד וא"כ מה שאמר אח"כ מה טובו היה פיו ולבו שוים וא"כ א"צ שיהיה פעם אחת לקללה להורות שמחשבתו היה לרעה והלא כאן היה מחשבתו ג"כ לטובה ודו"ק: