טור אורח חיים כג
<< | טור · אורח חיים · סימן כג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות ציצית
טור[עריכה]
ההולך בבית הקברות, צריך להגביה הציצית, שלא יהא נגרר על בית הקברות, כדאיתא בברכות: רבי חייא ורבי יונתן הוו אזלי ביני קברי, הוה שדיא תכלתא דרבי יונתן עלויה קברי. אמר ליה: דלייה, דלא לימרו: למחר באין אצלנו, ועכשיו מחרפין אותנו? פירוש, שנראה כמחרף, שאינן יכולין לקיים המצוות. שמע מינה שמותר לילך לבית הקברות בלבוש שיש בו ציצית, רק שיזהר להגביהן. וכתב הרב רבינו יונה: דוקא בימיהם, שהיה בכל בגדיהם ארבע כנפות, שאי אפשר שיסיר כל בגדיו כשילך לבית הקברות; אבל אנו, שאין אנו מכוונין בהם למלבוש אלא למצוה, אסור, משום "לועג לרש" (משלי יז ה).
בית יוסף[עריכה]
- ההולך בבית הקברות צריך להגביה הציצית וכו' — כדאיתא בברכות פרק מי שמתו, רבי חייא ורבי יונתן הוו אזלי ביני קברי וכו'. וכתבו תלמידי הרב רבינו יונה, דמדחזינן שלא חששו אלא שלא ישליכם על הקברים, שמעינן שמותר ללבשו, אלא שיש לו ליזהר להגביה הציציות. ולא דמי להא דתנו רבנן (שם): לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו; דשאני ציצית, שהוא תלוי במלבוש, ואינו יכול להסיר המלבוש שלובש בשעה שהולך בבית הקברות. מיהו אפשר לומר, דדוקא בציצית שמטיל במלבוש שלובש לצורך עצמו, כמו שהיה מנהגם באותו זמן, כגון זה אמרינן דמותר, וסגי ליה בדלייה; אבל בטליתות שאינם מכוונים בהם למלבוש אלא לקיים מצות ציצית בלבד, יש לו ליזהר שלא יהלך בהם בבית הקברות משום לועג לרש. מפי מורי, עד כאן לשונו. וכן כתב שם הרא"ש בשמו.
- ודע, דבגמרא (שם) אמרינן, דהא דתניא: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וכו', דוקא תוך ארבע אמות הוא דאסיר, אבל חוץ לארבע אמות שרי. ומשמע בגמרא, דבית הקברות לאו דוקא, דאפילו חוץ לבית הקברות, תוך ארבע אמות של מת אסור. וכן כתב רבינו בסימן מ"ה.
- ובזמן הזה, שמסירין הציצית מטלית המת בבית, נראה דאיכא למיחש בכתפים אם לובשים טלית שיש בה ציצית, משום לועג לרש; שהרי כתב הרא"ש בהלכות ציצית, שיש מפרשים, ההיא שעתא – כשמוליכין אותו לקבר – רמינן ליה, משום דאיכא לועג לרש, שהמכתפים אותו יש להם ציציות והוא אין לו.
- ואיכא לעיוני בטלית קטן שאדם לובש מתחת למדיו, אם מותר ליכנס בו לבית הקברות. דאפשר דעד כאן לא קאמר הרב רבינו יונה, אלא בלובשו על בגדיו, דמיתחזי; אבל כשלובשו תחת בגדיו, כיון דלא מיתחזי, ליכא משום לועג לרש. אלא דאם כן, בטליתות העשויים למצוה נמי הוי מצי הרב רבינו יונה לאיפלוגי בין לובשן תחת בגדיו ללובשן על בגדיו. ומיהו איכא למימר דלא חש לכתוב כך בהדיא, משום דממילא משמע; דכיון דטעמא דאיסורא משום לועג לרש, כל היכא דלא מתחזי, ליכא משום לועג לרש.
- ויש קצת ראיה לזה, מדקתני: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ולא קתני: ותפילין בזרועו; אלמא דתפילין בזרועו, כיון דמיכסו לית בהו משום לועג לרש. ולפי זה, אם לובש הטלית על בגדיו, נראה שמכניס הציצית תחת כסותו ונכנס בבית הקברות, דכיון דלא מיתחזי, תו ליכא משום לועג לרש.
- אחר שכתבתי זה, מצאתי בתשובת הרשב"א וזה לשונו: עוד אמרת בההיא דאמרינן בפרק מי שמתו, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, דנראה לך דוקא מגולין, אבל מכוסין לית לן בה. וראייתך מההיא דרבי חייא ורבי יונתן הוו אזלי בבית הקברות, והוו תכלתא דרבי יונתן שדיין עלוי קברי. אמר ליה רבי חייא: דלייה, שלא יאמרו וכו'. ופירש רש"י: דלייה – הגביהו, דאלמא כל שאינו מגרר טליתו על הקברים, מותר.
- תשובה. אפשר מה שאמרת, אלא שתצטרך לומר: דלייה וכסייה קאמר; שאילו נראית התכלת, הרי היא כתפילין שבראשו, עד כאן לשונו.
- ואף על פי שהגהות מיימוניות כתבו בסוף הלכות ציצית: אבל אדם שרגיל בטלית קטן, יסירנו מעליו קודם שילך לבית הקברות, ולא מהני מה שמגביה אותו, כמו בתפילין דאסרינן תפילין בראשו אפילו מכסן – כדאי הוא החילוק שכתבתי לסמוך עליו.
- וראיתי קצת לומדים, שכשהיו נכנסין לבית הקברות, היו קושרים שני ציציות שבשתי כנפים זה עם זה, והיו אומרים דבהכי מיבטיל מיניה מצות ציצית. ולי נראה שלא עשו כלום, דקשר זה אינו מעלה ואינו מוריד; שאם דעתם דבהכי מיבטיל מיניה שם ארבע כנפות ופטורה מן הציצית, ליתא, דהא איתא בסוף פרק הקומץ רבה (מנחות לז ב): האי מאן דצייריה לגלימיה, לא עבד ולא כלום. מאי טעמא? דכמאן דשרי דמי. ופירש רש"י בלשון שתפס עיקר: קרנות טליתו כפל וקשר, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות, כדי להפקיעה מתורת ציצית. לא עשה כלום – לפטרה מציצית. וכיון דבקושר הקרנות עצמם לא מיפטר מציצית, כל שכן כשאינו קושר אלא הציציות. ואם דעתם לומר, דכיון דקשורים הם הציציות, הוי ליה כאלו הם אחד, ואין בטלית זו ארבע ציציות – קשה, דכי היכי דקשירה זו לא מבטלא שם ארבע כנפות, הכי נמי לא מבטלא שם ארבע ציציות. והא פשיטא דליכא לדמויי לתלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם, דפסלינן בריש סוכה; דשאני התם שלא נפסקו מעולם. ועוד, דהתם אפילו אם פסקן אחר כך – מיפסלי, משום תעשה ולא מן העשוי, וכמו שנתבאר בסוף סימן י"א; ואם כן, אינו ענין לדין זה. ועוד קשה, דלפי דבריהם, נמצא שלובשים בגד שיש בו ארבע כנפות בלא ציצית.
- ומהר"י ן' חביב ז"ל כתב, דאפשר שהטעם שנהגו בזמן הזה ליכנס בבית הקברות וציצית בבגדיהם, לפי שסמכו על מה שפירש הרא"ה בההיא דאמר ליה דלייה וכו', וזה לשונו: והשתא ודאי לא אסרינן משום לועג לרש, דהא לא מדכרי להאי טעמא כלל, ולא אסרינן ליה משום דלביש טלית בבית הקברות, וכדאמרינן לעיל: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו כו'; דהתם מצוה מיוחדת בפני עצמה, אבל כאן שהיא מצוה שבטליתו, אין אומרים שלא ללבוש טליתו משום הכי, לא אשכח ליה לאיסורא שום טעמא, אלא דאמר ליה למדלייה, דלא לירמי תכלתא על קברא, עד כאן. וכתב [מהר"י ן' חביב] שאפשר שדעת הרא"ה לחלוק על ה"ר יונה, ולומר דאפילו בזמן הזה, שאין אנו מכוונים בהם למלבוש אלא למצוה, מכל מקום כיון שהמצוה תלויה במלבוש, כדכתיב: "על כנפי בגדיהם", לית ביה משום לועג לרש, עד כאן לשונו. והדבר ברור שאין דברים אלו מוכרחין; דהא שפיר אפשר לומר דלא פליג הרא"ה אה"ר יונה, ואם כן, מהי תיתי לן לומר דפליג עליה? ויותר נכון לומר כמו שכתבתי לעיל, דכל שהוא מתחת למדיו, מודה ביה ה"ר יונה ז"ל.
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ההולך בבית הקברות וכו' ויש לדקדק בלשון ה"ר יונה שכתב אבל אנו שאין אנו מכוונין בהן למלבוש וכו' דהי"ל לומר כלישנא דרישא אבל אנו שאין לנו בכל בגדינו ד' כנפות אסור כו' ונראה ליישב דס"ל לה"ר יונה דלדידן נמי אין איסור אלא בטלית של מצוה שלובשו על כל בגדיו התם הוא דאית ביה משום לועג לרש אבל בטלית קטן שלובש מתחת למדיו כדי שלא לילך ארבע אמות בלא ציצית שרי והשתא ניחא דה"ק ה"ר יונה דוקא בימיהם סגי בהגבהה דאם יסיר מלבוש העליון שיש בו ציצית צריך הוא להסיר כל המלבושין שבכולם יש ציצית וזה א"א שיסיר כל בגדיו ולכן יש היתר בהגבהה ולית ביה משום לועג לרש אבל לדידן איכא משום לועג לרש בהגבהת העליון דכיון דאין אנו מכוונים בטלית של מצוה העליון לצורך מלבוש אלא לשם מצוה אית ביה משום לועג לרש אם לא יסירנו מעליו והשתא לפ"ז בטלית קטן שמתחת למדיו אין איסור כלל אם לא יסירנו דמאחר שהוא מכוסה במלבוש שאין בו ציצית לית ביה משום לועג לרש כל עיקר והכי משמע בי"ד סימן שס"ז וכן המנהג: