טור אבן העזר כד
<< | טור · אבן העזר · סימן כד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
ישראל לא נחשדו על משכב זכור, ועל משכב בהמה, לפיכך מותר להתייחד עמהן, והמחמיר עצמו שלא להתייחד אפילו עם בהמה ולא עם אביו, הרי זה משובח.
העכו"ם חשודים על הכל, לפיכך אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות, ואין מעמידין בהמה בפונדקאות שלהם, אפילו זכרים אצל זכרים ולא נקבות אצל נקבות, ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם, אפילו זכרים לזכר ונקבות לנקבות, מפני שכולם הם בחזקת מנאפים וכשיבוא הזכר לשכב עם הנקבה ישכב עם הבהמה. ורבינו תם פסק שמותר להעמיד בהמות אצלם, דקיימא לן שאינן חשודים על הרביעה.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ישראל לא נחשדו על משכב זכור ועל משכב בהמה וכו' בסוף קדושין (דף פא:) אמר רב יהודה אמר רב אסי מתיחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה תנן מתיחד אדם עם אמו ועם בתו תנאי היא דתניא אמר ר"מ הזהרו בי מפני בתי אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי ופרש"י מתיחד אדם עם אחותו. לפרקים אבל אינו דר תדיר בייחוד אצלה: ודר עם אמו או עם בתו. דלא תקיף יצרא עלייהו דאהני ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובות מכי כחלינהו לעייניה אמר ר"ט לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתיחד עמה וגרסינן תו בגמרא (שם) אפילו עם בהמה אביי מכלי לה מכוליה דברא רב ששת מעבר ליה מצרא ובתר הכי תנן רבי יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו ב' רווקים בטלית אחד וחכמים מתירים ובגמרא תניא לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה וכתב הרא"ש פסקו התוספות דהלכה כרב אשי שנראה שהיה גדול משמואל ואף על גב דכל הני אמוראי דבסמוך מחמרי אפילו בבהמה איכא למימר דמחמירין על עצמן היו והמתע"ב עכ"ל. והר"ן כתב כיון דמותבינן לשמואל ממתניתין ומשני תנאי היא הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ולפיכך פסק כן הרמב"ם בפכ"ב מהא"ב ובמתניתין דלקמן נמי תנן רבי יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה וכי' וחכמים מתירין וליכא למימר דסתם ואחר כך מחלוקת הוא דברישא תנן מתיחד עם אמו ומשמע דכ"ש עם בהמה מדאמר שמואל ואפילו עם בהמה דדילמא רועה שאני מפני שהוא רועה תמיד ברבייתא ומש"ה א"ר יהודה לא ירעה רווק זה נ"ל אבל תמהני משום דחזינן בגמרא אמוראי טובא דסברי לה כשמואל אלא שהרמב"ם כתב בפכ"ב מהא"ב דמדינא שרי וחכמים הללו מחמירין על עצמן היו עכ"ל וז"ל הרמב"ם בפרק הנזכר אסור להתיחד עם ערוה מן העריות חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתה והבעל עם אשתו נדה לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתיחד עמהן ואם נתרחק אפילו מייחוד זכר ובהמה ה"ז משובח וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתיחדו עמה עכ"ל וכן הם דברי רבינו:
העכו"ם חשודים על הכל לפוכך אין מוסרין להם תנוק ללמדו ספר או אומנות בשלהי פרק אין מעמידין (דף טז) ובפ"ק דשבת (דף יז) גזרו על תינוק עכו"ם שיטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:
ומ"ש ואין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו"ם משנה בפ"ב דעכו"ם (דף כב) ומ"ש אפי' זכרים אצל זכרים ולא נקבות אצל נקבות וכן מ"ש ואין מוסרין בהמה לרועה וכו' מפני שכולם מנאפים כשיבא הזכר לשכב עם הנקבה ישכב עם הבהמה הכל שם וכ"פ הרמב"ם בפכ"ב מהא"ב ופרש"י דטעמא דאסור משום דבני נח נאסרו על רביעת בהמה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ויש כאן משום ולפני עור:
ומ"ש שר"ת פסק שמותר להעמיד בהמות אצלם כתבו התוס' והרא"ש שטעמו משום דס"ל דהלכה כר' פדת למוקי מתניתא דחיישינן לרביעה כרבי אלעזר והלכתא כרבנן דלא חיישי לרביעה והר"ן כתב על מתניתין דאין מעמידין בהמה בפונדקאו' העכו"ם ומסתבר' דה"מ במקומו' שהעכו"ם תשודים על הרביעה אי נמי בסתם עכו"ם אבל כגון עכו"ם שבמקומות הללו שאין חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותרת וכ"כ ה"ה בפכ"ב מהא"ב וכתב ועל זה נהגו היתר במקומותינו:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ישראל לא נחשדו וכו' כך פסק הרמב"ם פכ"ב דהא"ב כחכמים דמתני' סוף קידושין דמתירין ואם נתרחק אפילו מזכר ובהמה הרי זה משובח ורבינו כתב ולא עם אביו לאורויי דאפי' תרתי לגריעותא זכר ואביו אפ"ה הרי זה משובח ולא ידעתי מניין לו. כתב ב"י בש"ע ובדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר כנ"ל וכתב כן לפי מדינחו ודורותיו ומשמע דיש להתרחק מדינא קאמר אבל במדינתינו דלא נשמע שפרצו בעבירה זו א"צ להתרחק אלא דמכל מקום מי שנתרחק הרי זה משובח: