ט"ז על חושן משפט מב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בש"ע סעיף ג' שיש לתלות במחק) פי' שיש לתלות שהי' שם איזה דבר כתוב לחובתו וכ"כ הגהות אשר"י בפרק גט פשוט דהכל לפי מה שיראה הדיין:
(שם ולא טעין נתבע בההוא ריעותא כו') נ"ל דא"צ שיטעון הריעותא ממש אלא כל שטוען איזה טענה והריעותא שייך לאותו דבר טענינן ליה. ואע"ג דהטור מסיים בזה וז"ל ונ"ל שאפי' לא יטעון הנתבע חייב הדיין לטעון כו' ש"מ לדיעה קמייתא לא אמרי' כן ונ"ל דהטור חולק וס"ל אע"ג דלא מתרמי האי ריעותא כלל לטענה דידיה אבל אי מתרמי גם דיעה קמייתא מודה דטענינן ליה וז"ל רש"ל על הטור תימה הלא לא יכול לטעון דעד א' אינו נאמן כמ"ש סימן י"ז ואולי יש לחלק בין זיוף דלית ביה ממש לעד א' דמחייבו שבועה עכ"ל ולפמ"ש לעיל דלא נתכוין הטור לפסוק הדין כן רק שהדיין צריך להוכיחו לבע"ד על פניו בזה הרי העיד עליך לק"מ:
(סעיף ד' כגון ב' או ד') הקשה הסמ"ע על העיר שושן דא"א לזייף מאות ג' לעשות ממנו אות אחר ולק"מ דאפשר לעשות מן ג' נו"ן:
(סעיף ה' דיד בעל השטר על התחתונה) בסמ"ע הביא כאן דברי מהרא"י סימן ר"ו בשטר שהיה כתוב בו וכל הא קיבל עליו בקנין ולא נכתב במנא דכשר וכו' דפסול שמא קנה בקנין אחר וכו' ודבר זו אינו הלכה דהא כתבו התוס' פ' א"כ דף ס"ו ד"ה ומניומי וכו' וסתם קנו מיניה היינו קנין סודר וראיית מהרא"י מתוס' פ' אע"פ דף נ"ה בשם ריצב"א אינו ראיה למעיין שם ועוד ראיה דלא כמהרא"י ממ"ש ריב"ש סימן רי"ב ס"א שטר שכתוב וקנו ממניו על זה יש לפרש באופן המועיל ועוד הארכתי בראיות ברורות ומשכתי ידי מלהעתיקן מאחר שראיתי הב"י כ' בספר בדק הבית סימן קצ"ה על דברי מהרא"י הללו וז"ל אין דבריו נ"ל דמסתמא אמרינן דקנו במנא דכשר והא דנוהגים לכתוב בשטרות אינו אלא לרווחא דמלתא עכ"ל ע"כ אין לסמוך כלל על דברי מהרא"י בזה אף שהביאו הסמ"ע (אמר המגיה אחר המחילה מעצמות הקדושים של הגאונים נ"ע נראה לפענ"ד שלא עמדו על עיקר דברי מהרא"י ז"ל שהם ז"ל הבינו שמהרא"י ז"ל פוסל השטר משום שלא הי' כתוב בו וקנינא מיניה במנא דכשר למיקני הא אם היה כתוב בו בדל"ב הי' כשר וחלילה שיעלה על דעת מהרא"י כזה פשיטא ופשיטא דסתם קנין חליפין היינו קנין סודר במנא דכשר למקני ביה ולא חיישינן שמא קנה בדבר הפחות משוה פרוטה או במוריקה או בדבר שאינו כלי אלא המציאות של מהרא"י ע"כ היה בשטר אחר שלא היה מועיל בו קנין חליפין כגון מטבע יוצא והיה צריך להקנותו אגב קרקע או דבר הדומה לזה. והנה השואל למהרא"י הביא ראיה מתוספת דפרק אע"פ דסתם קנין הוא חליפין וא"כ השטר בטל דלא היה מועיל קנין חליפין באותו הנידון והשיב מהרא"י דריצב"א חילק דקנו מיניה משמע שפיר קנין חזקה ר"ל שאף על פי שאינו קנין סודר מיקרי שפיר קנו מיניה סתמא וה"ה דקנין אגב קרקע או דקל לפירותיו הכל איכא למשמע מקנו מיניה וכ"ש כי האי לישנא שכתב קנין גמור ר"ל קנין המועיל דאף שאין קנין חליפין מועיל יש לנו לומר שהקנה אגב קרקע או במשיכה או בחוקה או כיוצא בה כדי שיהא השטר קיים. והכי מוכח מדכתב קנין גמור ולא כתב במנא דכשר למיקני ביה שהוא לשון שגור בפי הכל שאם כתב בדל"ב פשיטא שהיה השטר פסול דבאותו הדבר לא מועיל קנין סודר אלא מדשבקיה ללשון השגור ונקט לשון אחר דהיינו קנין גמור ש"מ דבאגב קרקע או משיכה או חזקה היה דהיינו קנין המועיל באותו הדבר וא"כ היה מן הראוי לקיים השטר ומ"מ חזר בו מהרא"י מטעם דיד ב"ה על התחתונה ואמרינן מסתמא כוון לסתם קנין שהוא קנין חליפין וממילא השטר בטל כמו שהוכיח מתשובת ר"ש ור"ב זצ"ל וכיוצא בזה כתב הרי"ף בתשובה הביאו הטור סי' ה' סי"ב ראובן שהוציא שטר על שמעון כו' אם הזהוב שנתן בקנין הוא מטבע כו' אין מטבע נקנה בחליפין כו' ואף הראב"ד החולק שם היינו מטעם דנתתי הודאה משמע ולא דייקינן בתריה אבל בנדון מהרא"י אפשר דמודה ולו יהא חולק אף בזה מ"מ אנן כוותיה דהרי"ף קיי"ל כמ"ש הב"י בש"ע ואף שברמ"א הגיה עליו לא יהא אלא ספק דהמע"ה וא"כ דברי מהרא"י שרירין וקיימין ובזה אזדא לוה תמוהת הרב בעל ש"ך ס"ק י"א ודוק היטב בדברי מהרא"י סי' ר"ז בפסקים וכתביה ותשכח כדברי ע"כ):
(סעיף ז' שהקפל הוא פחות וכו') כתב הסמ"ע מדתלי רמב"ם טעם בפחות ש"מ דס"ל דתלינן בזבוב גה לענין שמארכת באות דלא כרשב"ם ותוס' ולותא לע"ד דהא אמרינן בגמרא פשיטא למעלה ספל ולמטה קפל דהולכין אחר התחתון אלא מיבעיא ליה למענה קפל ולמטה ספל מי חיישינן לזבוב או לא משמע דבמעלה אין לו ספק כלל אי תלינן בזבוב אלא הולכין אחר התחתון בבירור ממ"נ הן אם נמחק לעיל מכח זבוב הן אם חזר בו ממ"ש למענה. ועוד ראי' ממה דאיתא בסוטה דף כ' דא"ר ישמעאל לההיא סופר בני הזהר במלאכתיך שמלאכת השמים היא והשיב הסופר אפילו למיחש שמא יבא זבוב וימחוק תגא דדל"ת ויעשה ר' לא חיישינן כי יש לי קנקנתום שאני מטיל לתוך הדיו ופרש"י שלא יהא נמחק לגמרי ואם אי' שהזבוב יכול להוסיף אות מאי שבחא דהאי סופר בהטלת קנקנתום הא איכא חשש שישנ' באות שדרכ' לקלקל ולמשוך הדיו קצת ולכאורה זה כתב רמ"א באבן עזר סי' קכ"ה סט ו דאם בא זבוב ומשך הדין לא ימחוק כו' ומ"ש שהקפל פחות וכו' לא נתכוין לו' מטעם בעל השטר על התחתונה אלא בא להורות פירושו דהאי קפל וספל שיש חילוק ביניהם והולכין אחר התחתון בין לקולא בין לחומרא ומ"ש הטור ש"ד בעל השטר על התחתונה לאו האי טעם על מה שאנו תולין בזבוב שהוא סברא רחוקה אלא אמרינן חזרה היא אבל אם למטה קפל בלאו זבוב אין לי אלא הפחות ולאו חזרה הוא ואין להקשות אמאי לא אמרינן כאן כמו דאמרינן בשאר לשונות הסופרים זא"ז בסי' רי"ת ובסי' שי"ב דכבר כתב כ"י פרק השואל דוקא כשהם סמוכים כגון אסתרי מאה מעי וכו':
(סעיף ח' בשובר יד בעל השטר על העליונה) הקשה הסמ"ע מסי' ע"א במלוה דהימני' ללוה דאמרינן דוקא בשבוע' הימניה והטעם כיון דהחוב ברור וה"נ נימא כך ונ"ל דשם אין זכות ללוה רק מכח דבור המלוה שאמר שהאמינו ואין הלוה יכול לטעון ברי לי שהאמנתני אפילו בלא שבועה דאין זה יודע מה בלב חבירו ומש"ה כל מה שיכול המלוה לו' לזה נתכוונתי הדין עמו ומטעם זה איתא בסי' ס"ה סעיף כ"ג בהג"ה שטר א' מחול לך כו' משא"כ בשובר שהוא מקלקל השטר ועיקרו עשוי לזה אלא שיש בו ל' מסופק והלוה טוען ברי ודאי הוה כמו שיש מחק בשטר ואין הנמתק ידוע דנתקלקל השטר אלא אי קשיא לי הא קשיא לי ממ"ש המחבר סי' מ"ט והוא דעת הרמ"ה דאי משולש בשטר ואינו משולש בשובר דיד בעל השובר על התחתונה וזה סותר למ"ש כאן ובאמת חולק שם רבינו הטור וס"ל דהדין עם בעל השובר ונ"ל דס"ל כמו דעה זו כאן שהוא נ"י והרמ"ה שם ס"ל כיש חולקין כאן ולפ"ז היה לו להרב רמ"א בסי' מ"ט לקבוע הלכה שלא כדברי המחבר שם שהם כהרמ"ה ולבד זה נ"ל לפסולן שם כדעת הטור דהא קימ"ל המוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש כאן כן עיקר וכנלע"ד ברור:
(סעיף י"א ונמחק אותו סכום) נ"ל אם בא שטר לפני ב"ד וכתוב בו סלעים ולא נכתב שום סכום רק הניח מקום פנוי אצל תיבת סלעים והאמין לוה למלוה שיכתוב שם איזה סך שירצה אפילו שנים אינו גובה בשטר זה כיון שיכול להזדייף ולכתוב יותר ממה שהלוה לו וכמ"ש בריש הסי' אע"ג דהיה יכול לתקנו קודם שבא לב"ד מטעם דכיון דהעדים חתמו על זה תחלה בפיסול שוב אין לו תקנה וכמ"ש בסי' מ"ה סעיף ט"ז כנלע"ד ברור ונכון:
(סעיף י"ב ואי תפיס מפקינן) פירוש בעדים דליכא מגו מה שהשאיר בסמ"ע בצ"ע היאך הוה הדין בהך שבסעיף שלפני זה דכתב דאינון ונמחק וכו' לענין אי תפיס בעדים ונלע"ד דכיון שיש מחק בשטר ה"ל כליתא לשטרת וה"ל כתביע' בע"פ ופשיטא דלא מהני תפיסה בעדים משא"כ בספק פי' של ל' השטר אם לזכות אם לחוב ומשום שהוא בא להוציא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה מש"ה אי תפיס אפילו בעדים אמרי' ידו על העליונה ומש"ה כתב ב"י שכתב הטור דין דתפיסה מהני קודם דין שטר שכתוב בו דינרים סתם ולא כתב שכתבו קודם דאינון ונמחק דשם פשיטא דלא מהני כנלע"ד ועיין סוף סי' כ"ד סעיף ה' שיש ג"כ חילוק בין דינרי סתם לנמחק (א"ה הרב ז"ל לא ביאר הדברים כל הצורך ונראה דהטעם היא שאם תיעיל תפיסה במחק לא שבקת חיי דכל מאן דאלים ויש לו שטר מסך קטן ימחוק הסכום ויתפוס משל חבירו הרבה ונמצאת מדת הדין לוקה לאפוקי בנדרים סתם המחייב עצמו באותו השטר איהו דאפסיד אנפשיה וכן ראיתי במ"מ שהביא הב"י סי' נ"ד וכן ראיתי שוב בש"ך ע"כ):
(בשם מהרש"ק בב"י דבר המתחיל אין כותבין שטר חוב כו' עד ור"י אמר אפי' בשטרות וכו') והכריע הרא"ש דלר"י גם בשטרות אינו כשר אלא לאלתר כיון שיש בו הרבה תנאים עיין שם וזו היא דעת ר"ח אבל בחדושי רשב"א לא כ"כ עיין שם:
(עיין שם היה כתוב לשון שמשתמע כך וכו' עד אם תפס יותר בעדים וכו') עיין לעיל סוף סי' שמ"א בהא דפרדיסי בתוספת והרא"ש דרפיק בי כל פרדיסי דאית ליה הטעם משום שהוא מוחזק נ"ל דשם הוי כמוחזק שלא בעדים ודו"ק נ"ל:
(ע"ש כתב א"א הרא"ש ז"ל כן כתב וכו' עד בשם רבינו סעדיה וכו') איבר' דהטור לקמן סי' קי"ג סעיף ד' לא פירש כן וכ"כ ב"י שם בשם בעה"ת והרמב"ן וכן כתב רי"ו עצמו בנ"ד ח"א ז"ל וטופסי דשטרי דאם לא כן חיישינן שמא הסופר כתבו בעצמו בלא צווי המשעבד עכ"ל וכ"כ הרמב"ם פי"ח מה"מ ומ"מ שם א"כ אין ראיה דמהני כשלא נאמר יד בעל השטר על התחתונה וק"ל ע"כ: