ט"ז על אורח חיים כט
סעיף א[עריכה]
(א) אין לברך כו' — הטור התחיל בהסרה סתם וסיים כשמסירן אפילו בלילה. נראה פי' דבריו, דלכאורה י"ל מה שבירכו בני מערבא לשמור חוקיו הוא הודיה לשמו ית' על קיום המצוה שקיימו כבר, וכעין ברכת המזון על הסעודה; וא"כ היה גם לנו לברך כן כשמסירן אחר התפילה. משום הכי כתב דאינו כן, דבני מערבא היו סוברים לילה לאו זמן כו' והברכה שלהם היתה סמוך לשקיעה, משום הכי אנו אין לנו לברך אפילו בלילה:
(ב) שום ברכה — רוצה לומר, לא מיבעיא "לשמור חקיו" שבירכו בני מערבא משום שסבירא להו לילה לאו זמן תפילין וכתיב "ושמרת את חוקיו", פשיטא שאין מברכין, כיון דקיימא לן לילה זמן תפילין; אלא אפילו כשחולץ בערב שבת בין השמשות, דאז יש חיוב אפילו לדידן לחלוץ מכח "והיה לך לאות" ושבת וי"ט אין צריכין אות דהם גופן אות, סלקא דעתך דמברכין על זה ברכה אחרת, קא משמע לן דלא. והטעם כתב רבינו, דכל שלא נלמד סילוק תפילין מ"ושמרת" אין צריך ברכה.
והקשה ב"י, מה לנו מאיזה פסוק שנלמד, מכל מקום ליברך מעין קרא "והיה לך לאות"? ותירץ ב' תירוצים. הא', דמכח "והיו לך" אין כאן איסור אלא אין צריך להניח אז. וקשה לי, דהא באמת יש כאן איסור; דהא כתב הרא"ש בהלכות קטנות בשם הברצלוני, אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מטעם "ושמרת", וחלק עליו וכתב דהטעם מ"והיו לך לאות", שמע מינה דלעניין דינא דאיסור אין חולק עליו.
ועוד תירץ, דלית לן לברך אלא מה שמצינו בתלמוד, דהיינו "לשמור חקיו"; וכיון שזה אידחי, לית לן לברוכי כלל. וקשה לי, מאי טעמא לא תקנו באמת חכמי תלמוד ברכה אחרת? ונראה לי לומר, דאין אנו נותנים הודיה להש"י אלא על מה שקדשנו במצות שנתן לנו והזהירנו בפירוש עליה, דהיינו "ושמרת" לדעת בני מערבא; אבל האיסור לדידן מכח שהגיע עלינו קדושת שבת ונסתלקה קדושת תפילין, והרי בלאו הכי אנו מברכין על קדושת שבת, וממילא נסתלקה קדושה אחרת, תפילין: