חנה אריאל/כי תצא

חנה אריאל פרשת כי תצא

כי תצא וגו' אשת יפת תואר. הוה ליה למימר אשה יפת תואר. אשת משמע האשה של יפת תואר. בפרשה הקודמת ואתה תבער דם הנקי מקרבך כי תעשה הישר וגו' מהו לשון ואתה. וגם לשון כי תעשה הישר מה ענינו אל ואתה תבער. גם יש להקשות דם נקי וכי דם שאינו נקי הוא טוב. בגמרא העוסקים במקרא מדה ואינה מדה. במשנה מדה ונוטלין עליה שכר. בגמרא אין לך מדה טובה הימנה ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא. יש לבאר לשון מדה ואינה מדה מהו מדה ומהו אינו מדה. גם מה שכתוב מדה ונוטלין עליה שכר. וכי על המקרא לא יש שכר חס ושלום. גם אם אין לך מדה טובה מהגמרא למה אמר הוי רץ למשנה יותר וכו'. וגם לשון לעולם מהו.

כתיב אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. דהנה בכמה מקומות נזכר ענין בריאת העולם בלשון נברא כמו שכתוב כי הוא צוה ונבראו וכן אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא. ולא נמצא לשון בראת העולם. לפי שבדבר ה' הכל נעשה דבר מלך שלטון צוה ונבראו. וכמשל המלך שצוה לעבדו לעשות איזה דבר שהדבר נעשה בכח העבדים ולא בכח המלך עצמו כי אם בגזירתו. כך אין לומר בראת העולם כי העולם מוגבל בכל פרטיו וכח הבורא ברוך הוא עצמו יתברך הוא בלי גבול ותכלית אין סוף לכחו וגבורתו יתברך. לכן נאמר בכל מקום לשון נברא העולם בגזירתו יתברך. ויאמר יהי אור ויהי וגו' וכן כולם. אך אף על פי כן כתיב גם כן בראשית ברא אלקים את השמים וגו'. ודרשו רז"ל את השמים לרבות תולדותיהן וכו' ועל הכל נאמר ברא אלקים דמשמע כח אלקים ממש בנפעלים דעולם והיינו כמו משל כח המלך עצמו. והענין דשניהם אמת כמו שאנו אומרים המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. פירוש שגם בשמים ובארץ הנראים לנו הוא ב"ה גדול וקדוש כי הכל נברא מאין ממש. ואין בעולמות כי אם כחו יתברך. שבכחו שאין לו סוף ותכלית כל יכול לעשות. והרי אם כן כח זה שבעולמות הוא כח דאין סוף ואין תכלית שמחמת הפלאת הכח הזה הוא שהמציא מציאות עולמות דיש ודבר ועל דרך זה הנה קדושתו יתברך נמצאת בכחו וגבורתו בכל בריאה ובריאה קטנה ומוגבלת ומוגשמת. אך היינו קמיה יתברך שהקדוש ברוך הוא מרגיש מציאות העולמות שנבראו בכחו ממש שאין לו קץ וסוף ותכלית וכל יכול לעשות. וכמו שהיה הוא יתברך לבדו קודם שנברא העולם כן הוא משנברא העולם. ואף על פי כן העולם הוא יש ודבר לעצמו. כי מה שהוא יש ודבר לעצמו הוא גם כן רק כחו יתברך המרומם לבדו. וכמו הגדול והקדוש בשמים ובארץ. ועל דרך זה נאמר ברא אלקים שהבריאה היא כח אלקים ממש אין סוף ואין תכלית. אבל העולמות עצמן אי אפשר להם להרגיש את זאת כלל וכלל. וכן לשון עולם הוא לשון העלם. שמחמת ההעלם מהם אחדותו הפשוטה שאין לה שום שינוי חס ושלום מקודם שנברא העולם ולאחר שנברא העולם לפי שהכל הוא רק כח אחדותו הפשוטה אפס זולתו כנ"ל לכן יכולים להיות בחינת יש ודבר לעצמו עד ששייך לומר עליהם ענין מלכותו יתברך עליהם דאין מלך בלא עם. אבל אם לא היה נעלם מהם דבר זה הרי אף היש ודבר הוא אחדות הפשוטה ואין שם שום עולם נמצא שתחול עליו ענין מלוכה. ועל זה נאמר כי הוא צוה ונבראו. וזהו ענין עשר ספירות אורות וכלים. שהאורות נקראים הוי"ה ברוך הוא והכלים נקראים בשם אלקים כמו שכתוב בתניא חלק ב. ובהון אתכסיאת מבני נשא כמה שכתוב במאמר פתח אליהו. ועל ידי הצמצום והכסוי דאורות וכלים שהן עצמן באמת הן אלקות ממש ומיוחדים באחדות הפשוטה רק לגבי העולמות נמצא מהן על כל פנים כח וחיות על ידי הכסוי דכלים דבהון אתכסיאת להיות העולמות חיים וקיימים לעצמם. והחיות הזה נמשך להם בדרך גזירה ממדותיו יתברך שהן הספירות. ויש בזה בחינת סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. בחינת סובב כל עלמין הוא שמרגישים חיות והתפעלות רצון ושכל ומדות ואין יודעים מאין בא זה הכח להם ובחינת ממלא כל עלמין היינו שממלא את כל נברא ונברא לפי ערכו ומדריגתו מידיעת הבורא שיודעים מציאות האלקות הבורא ברוך הוא. וזה נקרא בחינת מלך ומלכותו על כל העולמות. ובחינת המלכות הזאת נקראת אל מסתתר מדריגה אחר מדריגה כידוע דשרפים בבריאה וכו' עד בחינת הנוגה ועולם הזה התחתון. והוא כמשל מדינות המלך שכח מלכותו נמצא על כולם. ואף על פי כן כל אחד ואחד עוסק בענייני עצמו. רק אם מייחד המלך איזה צווי על איזה אנשים בזה ניכר כח מלכותו שמוכרחים לעשות ואם אין צווי מיוחד אין ניכר כח המלוכה במדינה. ואף על פי כן מלכות המלך נמצאת במדינה תמיד. כמו כן מלכותו יתברך ממלא כל עלמין ואשר יש להם כח להרגיש ולהתפעל מתפעלים כל אחד ואחד לפי ערכו כמו שרפים בבריאה וכו'. ומי שאין בו כח להרגיש אינו מרגיש עד שיערה רוח ממרום והיה ה' למלך. וכמו אדם שממשיך על ידי התבוננות התפעלות אהבה ויראה מאלקות. וכל זה הוא ענין העולמות. אבל בחינת אלקות ממש בחינת המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ הנ"ל מבואר שאי אפשר לעולמות להשיג ממנו כלום. ועל זה אמר נעשה אדם בצלמנו וגו' ויברא אלקים את האדם בצלמו. פירוש בצלמו כמו שהספירות עליונות הם יחוד האין סוף ברוך הוא בתכלית היחוד. ואף על פי כן על ידי הכלים נמצא מהם מציאות העולמות ובחינת סובב וממלא וכנ"ל. וכדוגמא זו הוא האדם דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים דויפח היינו רוח אלקים ממש נפח בתוך הגוף דעפר מן האדמה. ונשמת חיים זו שהיא רוח פיו יתברך היא נשמה אלקית שמכרת את בוראה גם מה שהוא המלך הגדול והקדוש ברוך הוא כנ"ל. והוא הקב"ה וגם שכינתיה כמו שכתוב ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו שהוא עיקר תכלית הבריאה דכל העולמות שתהיה בחינת מלכותו זאת מולכת בעולמות. ולכן כשנברא אדם הראשון אמר ה' מלך גאות לבש. ועל זה אמר ומלאו את הארץ וכבשוה כי על ידי הנשמה שהיא חלק אלוה כנ"ל מאירה דרך הגוף גם בכל העולמות מאור הקב"ה ושכינתיה הנ"ל וכמו שכתוב אדם הראשון היה ראשו בבריאה כו' שבכל המדריגות דעולמות היה נגלה על ידי אדם הראשון אור המלך הגדול והקדוש ברוך הוא ושכינתיה. וכמו שכתוב בזוהר ובתיקונים שגם בעולם הזה היה אדם הראשון אומר לבהמות וחיות באו נשתחוה ונכרעה וכו' כלומר שהיו מתפעלים בביטול לאלקות על ידי נשמת האדם המלובשת בגופו. ועל ידי הגוף היה מגיע האור גם לבהמות וחיות להתפעל כמו בבית המקדש ששרתה בו השכינה היה כל הבא מתפעל ביראה ופחד וכו' כידוע. והנה כשנבראו העולמות את זה לעומת זה עשה האלקים. והיו עולמות דקדושה נבדלים לגמרי מעולמות דס"א והאדם היה ממלא את העולמות דקדושה מזיוא דקודשא בריך הוא ושכינתיה כאמור. וזהו ומלאו את הארץ שימלאו את כבוד ה' בבחינת קודשא בריך הוא ושכינתיה בארץ הכוללת כל העולמות הנבראים דבי"ע (וכמשל מדינות המלך הנ"ל). וכבשוה יובן על דרך משל מלך הכובש מדינה חדשה שגוזר עליהם גזירות ונימוסין כפי רצונו את זאת יעשו ואת זאת לא יעשו וככה יתנהגו בכמה ענינים כמצות המלך וכשנעשה הסדר הזה במדינה הרי זה כבוש מלא שכבר כבשה להיות מדינתו ממש ונימוסיו מתקיימים בה. ועוד כולל ענין וכבשוה שתכלית מכוון של המלך בכל נמוסיו הוא לתקן את בני המדינה במדותיהם ובשכלם ולזכך נפשם במדות טובות. וזהו אשר עשה אלקים את האדם ישר. היינו קודם שחטא בעץ הדעת לא היו כחותיו מתפשטין כלל אל הרע דסטרא אחרא כי לא ידע ולא הרגיש ענין רע כלל. וממילא כל מה שהיה עושה וכל מקום שהיה מהלך היה ממשיך גילוי אלקותו יתברך בעולם שהיה מתהלך בו. ועל ידי זה היה כובש את העולם תחת מלכותו של הקב"ה. אך כשאכל מעץ הדעת טוב ורע הרי הרגשתו מתפשטת גם אל הרע כמו אל הטוב והקדושה בעולמות. והאדם הרי יש לו שליטה וממשלה בעולם לכן בדעת טוב ורע שלו עשה תערובות טוב ורע בעולמות. וגם נתמעטה קומתו מעולמות העליונים ונטרד גם מגן עדן וגם למטה אינו יכול להמשיך גילוי אלקות בעולם כי אם בהכנה וכוונה ומעשים טובים ולזאת נתן לנו תורה ומצות לברר על ידיהם טוב מרע שבעולם ולהעלותו לקדושה. וזהו אשר עשה אלקים את האדם ישר קודם חטא עץ הדעת. והמה אדם וחוה כשאכלו מעץ הדעת בקשו חשבונות רבים את זאת תעשה ואת זאת תשמור ממנו כמה וכמה ככל המצוה דאורייתא ודרבנן. אך על ידי המעשים טובים ותלמוד תורה ממשיכים גם עכשיו מלכותו של הקב"ה בעולם. רק שיש חשבונות רבים טמא וטהור כשר ופסול זכאי וחייב אסור ומותר וזה נקרא בזהר הקדוש אילנא דטוב ורע. ועל זה אמרו בזוהר ברעיא מהימנא דלעתיד לבא אילנא דטוב ורע יתעבר מעלמא ולא יהיו צריכים לעסוק כלל באסור והיתר וטומאה וטהרה וכו' כי מאליו וממילא לא יתפשט האדם אלא כפי דרך התורה כענין שהיה קודם חטא עץ הדעת כנ"ל.

וזהו העוסקים במקרא מדה ואינו מדה. פירוש מדה הוא כענין ומלאו את הארץ הנ"ל שגם קודם חטא עץ הדעת היה ממשיך במדה דוקא לכל עולם ועולם לפי ערכו מראש בבריאה וכו' וכל שכן שיש חשבונות רבים שצריך להמשיך במדה דוקא. ותורה שבכתב אין בה שום השגה והבנה לעולמות כי אם מצות הכתיבה כדינה והקריאה בטנת"א . אבל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שנמצא בעולם על ידי הקריאה והרי זה ממש כענין ומלאו את הארץ. אבל מבחינת וכבשוה אין כאן עדיין כלום רק שהתורה מגינא ומצלא ואש לפניו תלך ותלהט סביב צריו וכדומה. וזהו שכתוב מדה שממשיך בעולם ואינו מדה שאין העולם מתפעל מזה כענין וכבשוה הנ"ל. והא ודאי דיש לו שכר מצוה מצוה כמו שיתבאר וגם פירות בעולם הזה דמגינא ומצלא. אבל העוסקים במשנה מדה ונוטלים עליה שכר. כי בלימוד המשנה דאסור ומותר כשר ופסול הנה מתניתא מלכתא גוזר ואומר לקרב בכשר ומותר וטהור וזכאי ולרחק בפסול ואסור וטמא וחייב. ומעלה מעולם הזה ניצוצות דטהור וכשר וכו' שמברר אותם בלימוד המשנה שיוכלו לעלות והפסול והטמא דוחה לחוץ לבל יתערב בקדושה. והרי זה כענין וכבשוה הנ"ל שהמלך עושה סדר במדינה. ומה שכתוב ונוטלין עליה שכר פירוש על המדה גופא שמודד ומסדר בעולם נוטלין עליה שכר פעולה דשכר מצוה הוא המצוה עצמה כמו שכתוב באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש דכשזוכה להשיג ולהרגיש אור פני הרצון דפני מלך חיים העליונים מאד הוא לסתם בני אדם ענג נפלא וכן הוא בכל מה שעושה האדם רצון העליון ברוך הוא אפילו אם אינו מתקן בעולם כלום רק שהמשיך את אור הרצון זהו שכר מצוה מצוה שלעתיד לבא יתגלה לו אור הרצון הזה. והיינו במקרא שממשיך שמותיו של הקב"ה אף שבעולמות אין מזה בחינת וכבשוה כלל כנ"ל אעפ"כ שכר מצוה ודאי דאית ליה אבל במשנה אמר שהוא מדה ממש כבוש גמור כנ"ל ונוטלין שכר על תיקון העולם מלבד אור הרצון העליון שבמצוה דתלמוד תורה. ואחר כך אמר גמרא פירוש דהמשנה הוא רק כמו חוקי המלך בהנהגת המדינה שאין בני המדינה מבינים כוונתו של מלך בפרטי ההנהגה. והגמרא הוא להבין טעמי המשניות והיינו להבין בחכמה אנושיית חכמה עילאה דתורה שזהו ענין עליית ותיקון מהות וגוף העולמות בחינה הב' הנ"ל בפירוש וכבשוה ועל זה אמר דאין לך מדה טובה הימנה. אך אף על פי כן הוי רץ למשנה יותר וכו' דבמשנה הוא עושה הסדר בעולם לדחות ולהשפיל את הרע ולהרים ולהעלות את הטוב שלא יזיד הרע לגשת אל הקודש והטוב לא יבוא במקום שאינו טוב כי יפסל או יטמא וכו'. זהו עיקר תיקון העולם. וההעלאה דמדת הקודש והטוב שעל ידי הגמרא זה יבוא ממילא אחר כך כו'. וזהו שכתוב שם בגמרא חזו דשבקי כולי עלמא למתניתין ואזלו בתר גמרא שהיו עוסקים בהעלאות ולא בבירור והבדל הטוב מן הרע אז נשנית משנה זו דהוי רץ למשנה דוקא כאמור שהוא העיקר בעבודה.