חלקת מחוקק על אבן העזר יא
סעיף א[עריכה]
(א) הואיל ונאסרה על בעלה בשבילו: ל' זה העתיק הרב מדברי הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ושם כתב כל אשה שהיה לה קינוי וסתירה ולא שתתה מי המרים בין שלא רצה בעלה להשקותה בין שלא רצתה היא וכו' ובאמת שדבר זה צריך ראיה אם היא עומדת וצווחת טהורה אני ורוצה לשתות מי המרים והוא אינו רוצה להשקותה אף דהרשות בידו לאוסרה על עצמו מ"מ קשה מאחר שצריך ליתן לה כתובה (כמבואר בסי' קט"ו) ג"כ אינו יכול לאוסרה על הנחשד מאחר שהם טוענים ברי שלא זינו והיא רוצה לשתות מנ"ל להרמב"ם שהיא אסורה להנחשד):
(ב) כך אסור' לבועל: וה"ה דלכהן אסור' אחר מות בעלה כמו שכתב לעיל סי' ו' סעיף ט"ו:
(ג) או שראוהו מנשק וכו': יש להסתפק אם מיירי ג"כ שנסתרה ושהתה כדי טומא' והעדים באו ומצאו עושים דבר כיעור זה דיש לחוש דשמא קודם שבאו העדי' נטמאת אבל אם לא הי' כאן סתיר' כלל או שתכף אחר הסתיר' באו עדים ומצאו מנשקין זה את זה והעדים יודעים ברי שלא הי' עכשיו טומאה אם יש לחוש דהואיל והי' כיעור זה מסתמ' יש לחוש שמא בפעם אחר נטמאה או דילמ' לא חיישינן רק במקום סתירה היכ' דיש לחוש שעת' נטמאה ועיין בתשובת הרב המזרחי סי' כ"ה:
(ד) אם נשאת לנטען לא תצא אפי' אין לה בנים: מל' זה משמע דלכתחל' לא תנשא אף שלא הי' רנה בעיר והיכ' דאיכ' עידי סתיר' ודבר מכוער כעין דין זה שכתב הרמב"ם (בפ"ב מה' סוטה) פשיט' דלא תנשא אלא דאפשר לו' אפילו בקול בעלמ' כל היכ' דאיכ' לעז ירחיק מלזות שפתים דומי' דהנטען מהשפחה והנכרית:
(ה) מוציאין אותה: אפילו מבעלה אם אין לו בנים ממנה (הנה להעתיק סוגית הגמר' ודברי המפרשים תקצר היריע' מהכיל גם במחברת הזאת השנית ומה לי להשחית דיו ונייר חנם ולכפול הדברים אשר ביארם די צורך הרב הב"י בכן תמכתי וסמכתי על המעיין אשר יעיין שם ואח"כ תבין כל דברי המחבר בכל הסי') והנה לפי דברי הר"מ בפירושו לשאלתות דס"ל דעידי כיעור ועידי טומאה חדא הי' מוציאין אפילו יש לה בנים כמו בעידי טומא' אך לפירושו של הרא"ש בדברי השאלתות אפשר לו' דקאי על הבריית' (הא דתני' בד"א שאין לה בנים מן הנטען) וכו' ומיירי דוק' באין לה בנים מ"מ מדכתב הרא"ש דדמי לפתח פתוח וע"א אחר קינוי וסתירה משמע ג"כ דכעידי טומאה חשיב ליה ולא קאי על הבריית' רק דפסק בגמר' הלכת' כותי' דרבי בקלא דלא פסק ועדיפ' מרבי שהוא מחלק בין יש לה בנים וע"פ ההלכה מוציאין אותה אפילו יש לה בנים וכן הוא משמעות הד"מ וא"כ יש תימא על הג"ה זו שכתב דוק' באין לה בנים ונמשך אחר דברי הטור ודברי הר"מ שם להדי' נגד דברי הטור וגם דברי הרא"ש יש לפרשה כך דהא אדרב' משמע מדברי השאלתות דלא מחלקין בין יש לה בני' לאין לה בנים א"כ מודה הרא"ש להרא"ם דעידי כיעור וקלא דלא פסיק הוי כע"א אחר סתירה ובריית' דמחלק' בין יש לה בנים אפשר דמיירי לדבר (לרבי) אקלא דפסיק רק דלית הלכת' כוותיה דרבי בזה וע' בד"מ ודוק:
(ו) מוציאין בא' מהן מן הנחשד: משמע בקלא דלא פסיק לחודיה בלא ראית בעל ג"כ מוציאין מן הנחשד דלדידיה הוי קלא דקמי נשואין רק שיהי' קול גמור כנ"ל ובאמת ר"ת כתב קודם חזרה דמבועל מפקינן בקול ולא הצריך שיהא כאן עידי כיעור אבל מדברי הרמב"ם פ"ב מה' סוטה לא משמע דבקלא דלא פסק בלא עידי כיעור תצא מן הנטען וע' בתשו' הרא"ש שהבי' הב"י דמה שיצא עליה קול שנתיחדה עמו בעודה א"א לא נאסרה עליו וכו' דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן כיון דלא נאסרה לבעל אף לבועל אינה נאסרת וכו' ועי' בגוף התשובה:
(ז) שני עידי כיעור מצטרפין: נראה דה"ה שני עידי טומא' מצטרפין אף על גב דטומאה דחזי האי לא חזי האי לפי הטעם דכ' הב"י דמילי דאיסור' לממון מדמי להו:
(ח) עד א' בדבר מכוער לאו כלום הוא: ה"ה עד א' בטומא' לאו כלום הוא ואי מהימן ליה כבי תרי ה"ה בעדי כיעור נמי בפרט היכ' דאיכ' קלא דלא פסיק ועיין בגוף התשוב':
סעיף ב[עריכה]
(ט) מי שהוציא' בעלה בעידי דבר מכוער: דין זה הוא לשון הרמב"ם ולדעת הפוסקים דס"ל עידי כיעור וקלא דלא פסיק הוי כעידי טומאה צריך לפרש דין זה בקלא דפסיק:
(י) והעידו שזינת' עם זה: היינו ברצון אבל אם אנסה לא אוסר' על בעלה ואינה אסורה עליו דכל שלא נאסרה על בעלה לא נאסרה על בועלה וע"כ אמרו בגמרא (כתובות ט, א) שבת שבע היתה מותרת לדוד משום שלא נאסרה על אורי' דאנוס' היתה ואף על גב דמשני התם עוד תירוץ אחר ואב"א גט כריתות כותב לאשתו מ"מ תירוץ הראשון ג"כ אמת לדינא ועי' בתוספות בשבת דנ"ו בד"ה לקוחין יש לך בה (וז"ל לקוחין יש בה וכו' אף על גב דאפילו חטא נמי יש בה לקוחין דהא אנוסה היתה ושריא לבעל וה"ה לבועל וכו' עכ"ל) משמע דהלכה כתירוצא קמא ומיהו באשת כהן שנאנסה שאסורה לבעלה יש לעיין אם אסורה לבועל:
סעיף ד[עריכה]
(יא) שלא בפני בעלה: וה"ה אם נשאת לבועל ובאים לאוסרה עליו גם הוא בעלה מיקרי אך אם עדיין לא נשאת לבועל ואף שבקבלת עדות זו נאסרה גם על בעלה /בועלה/ מ"מ נראה שא"צ שגם היא יהיה אצל קבלת העדות רק דלרווחא דמילתא דהא נאסר' עליו ממילא כמו שאסורה לכל הכהנים אף שלא היו אצל קבלת העדות:
סעיף ח[עריכה]
(יב) כל היכא שהתרו בו: הרב בב"ח כתב דלאו כללא הוא ולא קאי אנטען על השפחה (דלעיל סעיף ה' וחכם שאסר דלקמן סימן י"ב סעיף ב') (וסיים דבריו כן נ"ל ולא כמשמעות הש"ע) ואין דבריו מוכרחין להקל (ועיין לקמן סימן קמ"א בטור שהבי' תשובת אביו הרא"ש ס"ק ע"ז) הביאו הב"י סימן זה ס"ק ד' משמע להדי' דכל העובר על התרא' לאו דיעבד מיקרי וכן הסבר' נותנת ובפרט שבירושלמי כתב להדי' לאיסור (הביאו המגיד משנה בפ' עשירי מה' גירושין) וכן העתיקו הב"י בסימן י' ובסי' זה ס"ק ד' ובסי' י"ב ס"ק א' אין ראוי להקל על הפושעים (ומה שהבי' הב"ח ראיה לדבריו דגבי נטען על השפח' אף אם עבר על ההתרא' וכנס מיקרי דיעבד וא"צ להוצי' ממתניתין דהנטען על השפח' (יבמות דכ"ד ע"ב) דקתני הרי זה לא יכנס ואם כנס אין מוציאין מידו ומדלא קתני קדם וכנס (דהוי משמע דקודם שנמלך בב"ד כנס ולפיכך אין מוציאין אבל נמלך תחלה בב"ד ואסרו ואח"כ עבר וכנס מוציאין) אלא תנא בסתמ' כנס דמשמע בכל ענין אין מוציאין עכ"ל הב"ח) (הנה לפי הוכחתו) תקשי ליה סיפא דמתני' דנקט (הנטען על א"א והוציאוה מתחת ידו) אפי' אם כנס יוצי' ולא קתני אפי' קדם וכנס יוציא (דהוי רבות' טפי שעדיין לא נמלך בב"ד אפ"ה יוציא):