חיים ביד/קכא
סימן קכא[עריכה]
נשאלתי על מי שמת ביום שיש תענית ציבור כגון ד' צומות שאינן אוכלין אותו יום אם מברין בלילה דהא הסעודה ראשונה היא בלילה או דוקא ביום א' קפדינן מדכתיב ואחריתה כיום מר וע"ז ראיתי בס' פסקי ריקאנאטי האחרונים סי' ה' לענין מי שאחרו ע"י תפילת מנחה וערבית דיש מקומות שנוהגין להתפלל בזה אח"ז דאינן יוצאין מבית הכנסת בין מנחה לערבית ופגע סעודה ראשונ' בלילה דן את הדין דמברין והרדב"ז בתשו' הח' ח"א סימן תכ"ד נשאל במי שקבר את מתו סמוך לערב אם מותר לאכול בלילה משלו אעפ"י שהיא סעוד' ראשונ' כיון שהוא ביו"ב והשיב דאע"ג דהטור העלה דבר זה בצ"ת אומר אני דמותר לאכול משלו דאין לנו להניח דברי הירושלמי וכו' והכריח כי לא אמרו אלא יו"א וכל שעבר יו"א אין מברין ומה שנקטו סעוד' ראשו' היינו אם אוכל שני סעודות ביום ראשון כי דוקא ראשונה משל אחרים והשניה משלו נמצא דתרתי בעינן ראשונה וביום א' ומינה לא תזוע עכ"ל ומרן בב"י הביא משם התוס' והרמב"ם נמי דדוקא ביו"א ואם הוא תענית שעבר יו"א אין להברות כי כשם שכתב מרן קולא לגבי אם אוכל שני סעודות ביום ראשון דבשנייה אוכל משלו דהלכ' כדברי המקל באבל כמו כן נמי נימא דהלכה כדברי המקל דאם עבר יו"א דמותר לאכול משלו וכפי"ז בכל ד' צומות שהם תענית ציבור שמת לו מת אין מברין בלילה והה"נ בשאר תעניות שגוזרים הציבור וכ"כ כשהוא מתענה האבל אפי' תענית יחיד שאין מברין לו בלילה כדפסק מרן בש"ע סימן שע"ח סעי"ג וכ"נ דעת מור"ם בהג'ה בשם הטור והוא ברור וכ"כ הרב מטה יאודה בס' שבט יאודה בסי' שע"ח ותשו' הרדב"ז הנ"ל כבר רמזה מוה"ר כנה"ג בהגה"ט אות א' ובא לציון שהיא בח"ב סי' ע"ה ועיין להרב שלחן גבוה רס"י הנ"ל ובס' בית עובד:
אך מה נעשה דמאליהם נהגו בעירנו אזמיר יע"א לעשות הבראה בין כשהיה יום תענית לרבים או לאבל ביחיד בין כשנתאחדו מחמת הבלבול והצרה או עד שמתפללים מנחה ונעשה השעה לקונן ולהספיד קודם ערבית כנהוג ומסיבה זאת מושכים ההבראה לעשותה בלילה ולא קפדי כיון דעבר יומו והאמת דאין קפידא בזה לפי הדין אם בלילה אוכל משל אחרים דהקפידה הוא דסעודה ראשונ' לא יאכל משלו ובשנים קדמוניות היו נוהגים לשלוח לבית האבל בשבת שבע' מטעמים איש את רעהו ואיש את קרובו ולכך לא מחיתי במנהג זה דליכא צד איסור כלל ואדרבא אית ביה צד מצוה וג"ח דהבעה"ב אשר הכין עצמו לעשות ההברא' אי משום יקרא דחיי או יקרא דשכבי מעותד דאם עבר היום כל מה שטרח היה יכול על מגן וזרים מתרחקים מלאכול מאותו מאכל והולך לאיבוד ועוד דלא יבצר דרעבים גם צמאים והמשרתים עייפים אוכלים ושבעים ואף גם זאת דיושבים מתופסי התור' וכיון שנמשך עד הלילה אינם יוצאים בידים רקניות מבעל האבל או מהנמצאים שם ומקיימים אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תו' ועכ"פ מנהג עירנו אזמיר יע"א הוא דאע"ג דמדינא יש להברות בע"ש אחר חצות וכמו שהביא בזל"א ח"א אות ס' דדוקא כשהוא סמוך לחשיכ' אין מברין הנה נשתרבב המנהג פה דכל שהוא ער"ש וערב הרגל אין עושין הברא' כלל אלא דראיתי מנהג אחר והוא דבש"ע סי' שע"ח ס"ח כתב מקום שנהגו להברות על המת בבשר ויין וכו' והנה פה אזמיר יע"א אינן מניחים בשר כלל כ"א בצים וגבינה ודגים אבל יין ושכר משקין משום תנו שכר לאובד ויין למרי נפש והוה עובדא דתושב אחד מתוניס בא להשתקע בעירנו אזמיר יע"א והמנהג בתוניס יע"א כי בכל ז' אין האבל אוכל בשר ושותה יין ואירע לו אבל אם מותר לו לאכול בשר ולשתות יין והשבתי לו כי כיון דקי"ל בש"ס ובפוסקים כמבואר בטור ובש"ע חיו"ד סי' רי"ד דנותנים לו חומרי מקום שיצא משם ויש לו לנהוג כמנהג מקומו אלא דאם ירצו להתיר לו בדרך כל ההתרות הרשות בידו וכ"ש אם הוא חולה כמ"ש בתשו' מ"ץ ח"א סי' מ"ז והלק"ט ח"א סי' ק"ג יע"ש וכמנהג תוניס יע"א כן בערי מוריאה ויש נוהגים שלא לאכול דגים בימי האבלות שאינו טוב לסימנא וכל אחד כמנהגו נוהג.