חיים ביד/קה
סימן קה[עריכה]
שאלה מעש' שהיה במורינו הרב הכולל כמוהר"ר יאושע אברהם קריספין ז"ל שציוה בצואות שלו שלא ידרשו עליו שום דרוש כלל אלא תכף אחר מיתתו יוציאוהו לבית הקברות והמנהג בעירינו אזמיר יע"א שלכל רב מרביץ תור' בהוליכו לבית הקברות מכניסים אותו בארונו לתוך ביה"כ ומניחים את ארונו ע"ג ספסל לפני ההיכל והרב השני משנה לו הקם במקומו דורש עליו בביה"כ ואח"ך כשמוליכים אותו לבית הקברות קודם קבורה דורשים ע"ג ארונו שם בבית הקברות וכן דורשים עליו כל ז' הימים בביתו ובכל ד' שבתות בביה"כ ובשבת תשלום השנה וביום תשלום יב"ח בביה"כ זהו סדר הנהוג בעיר לעשות לכל רב המורה צדק שבעיר כשנפטר לבית עולמו ועתה רוצים רבים בתורה וממוני הזמן וט"ה הי"ו לדרוש עליו בביה"כ (כשמניסים) [כשמכניסים] אותו שם וגם לדרוש בבית הקברות אם יכולים לשנות מצוואתו שציוה הרב ז"ל או לא.
תשובה לכאורה נראה דאינן יכולים לשנות מצוואתו וכדאמרינן בסנהדרין מ"ו ע"ב דאיבעייא התם אי בעייא להו הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי הוי למאי נ"מ דאמר לא תספדוניה לההוא גברא וכו' דאי משום יקרא דשכבי שומעין לו ואסיק הש"ס שם מ"ז ע"ב דהספידא יקרא דשכבי הוא יע"ש. וכ"פ הרי"ף בה' במ"ק פ' אלו מגלחין והרא"ש שם בסנהדרין פ' נגמר הדין סי' ב' ובפסקי הרא"ש שם והרמב"ם בה' אבל ריש פי"ב והטור ומרן בש"ע יו"ד סי' דש"ם והרב הלבוש שם וכ"פ בס' האגודה שם בסנהדרין פ' נגמר הדין סי' מ"ט יע"ש ומוהרי"ו סי' י"ו וכ"פ מרן בש"ע ח"מ סימן רנ"ג סעי' ל' דאם ציוה שלא יספדוהו אין סופדים אותו וכתב שם הסמ"ע סקס"ו דלשון אין סופדין דנקט מרן משמע דאסור לסופדו וכו' יע"ש. וא"כ היה מקום לו' דלפי זה שומעים לצוואת הרב ז"ל שציוה שלא ידרשוהו שגם זה הוא יקרא דשכבי אלא דראיתי להרב בית יעקב בתשו' סי' פ"ג שנשאל גם הוא על כעין נ"ד בגדול הדור ומופלג בתורה שנפטר ועשה צוואה שלא להספידו אם ראוי לקיים צוואתו והביא בתחילה הך סוגייא הלזו דהספידא יקרא דשכבי וכמ"ש הטור יו"ד סי' דש"ם ושומעים לו ושוב כתב וז"ל ומ"מ אני חוכך בזה במופלג הדור יש לצדד בזה ולומר דאין שומעים לו ויש להביא ראיה מדברי התוס' שם ד"ה הספידא וכו' וז"ל תימא הא דאמר בפ' הערל אל שאול ואל בית הדמים אל שאול שלא נספד כהלכה ואי משום יקרא דחיי הרי מחלו ישראל על כבודן שלא הספידוהו וי"ל שהיו יראים לסופדו להראות שמצטערין עליו מפני דוד ועוד דאפי' הוי יקרא דחיי שאני מלך דאיכא בזיון טפי לגבי שלא נספד כהלכה עכ"ל הרי לתי' בתרא אפי' הוי יקרא דחיי אין להם רשות דאיכא בזיון טפי וכו' ושאני מלך וכו' וכיון שהדין כן במלך ה"ה בחכם דתנן חכם קודם למלך והא דאמרי' דאם אמר אל תספדוני שומעין לו איירי באיניש דעלמא ולא בת"ח ואפי' את"ל דמיירי ג"כ בת"ח מ"מ בנ"ד שהוא מופלג בדור וכו' אין שומעים ולתי' הראשון של התוס' דיראים הוו לסופדו שלא להראות שמצטערין עליו מפני דוד ולפ"ז אפי' במלך נמי אם אמר אל תספדוני שומעים לו מ"מ נראה לע"ד דהמקל שלא לשמוע להחכם הנ"ל שאמר אל תספדוני לא הפסיד אם הוא מופלג בתור' מכח תי' בתרא של התוס' עכ"ל הרי שדעת הרב בית יעקב להכריח מתי' בתרא של התוס' דאין לשמוע לדברי האומר אל תספדוני אם הוא גדול בתור' דאיכא בזיון לחיי נמי והגם שהרב כתב דהמקל שלא לשמוע לא הפסיד היינו דמספקא ליה להרב ז"ל הני ב' תירוצים של התוס' הי מינייהו עיקר כי מצינו בפוסקים ג' סברות בזה כי לדעת מוהרימ"ט בתשו' ח"א סימן קי"ו הוא כי שני תירוצים של התוס' תרוייהו עיקר וס"ל דהילכתא נינהו יע"ש והרב משפטי שמואל ומוהרי"ק ומוהר"י הלוי ז"ל ס"ל דתי' ראשון שעושים התוס' פשט הוא העיקר וכמ"ש הרב כנה"ג בכללי הפוסקים כלל י"ט יע"ש והרב יד מלאכי בכללי התוס' סי' כ"ד כתב וז"ל ואני תמך מצאתי להרב חזון נחום ס' קדשים דקצ"ט ע"א שכ' דתי' בתרא הוא הנכון יותר יתד הוא שלא תימוט וכ"כ בפשיטות הרב מטה אשר דק"ג ע"ד יע"ש ועמ"ש בעניותי בספרי סמיכה לחיים חח"מ סי' יו"ד דע"ט ע"ג יע"ש וא"כ לדעת הרב חזון נחום והרב מטה אשר דס"ל דתי' בתרא שמתרצים התוס' הוא העיקר א"כ יש מקום לומר שלא לשמוע לדברי האומר אל (תפדוני) [תספדוני] אם הוא גדול בתור' ובדברי הרב בית יעקב:
אלא שראיתי להרב דרך המלך בהל' אבל ריש פי"ב דק"ה ע"ג שהביא דברי הרב בית יעקב וחלק עליו ובכלל סתר ראייתו ממלך דיש לדחות דמלך שאני שאין כבודו מחול משא"כ חכם יע"ש ולק"מ כמו שהשיב ע"ד הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"א סי' ל"ד דט"ל ע"ב דדוקא על כבודו הוא דאמרינן דת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול לא על בזיונו כמ"ש הריב"ש סימן ר"ך בשם הראב"ד וכ"פ רבני האחרונים ז"ל והרי כל חיליה דהרב בית יעקב לדקדק מדברי התוס' בתי' בתרא הוא דכתבו דהוי בזיון טפי וכו' יע"ש ומ"ש הרב חיד"א ז"ל בתר הכי וז"ל אמנם במקום אחר כתבנו בעניותינו דלא כתב כן הראב"ד אלא בבזיון שעושה לו אחר אבל אם מבזה עצמו ובפרט בסרך מצוה יכול והכא אפי' נימא דבזיון הוי הוא מעצמו רצה בזה להרבות כפרה דאין צדיק בארץ וכו' ומ"ג לגברא רבה דאף דבר קל מאד לגביה דידיה גדול יתר מאד עכ"ל ולעד"ן אחרי המחי"ר אמת הוא כי הוא מעצמו שהוא המצווה לאחרים אבל עכ"פ אחרים הבאים למנוע הם עושים לו בזיון והוי הבזיון נעשה מחמת אחרים. ועם שהרב ז"ל שם בהסכמה עלה וכתב וז"ל שוב אשוב לנ"ד ורואה אני דגם הרב בית יעקב יודה שחייבים לקיים צוואתו כי הרב החסיד לא ציוה שלא יספידוהו רק ציוה שלא יעשו לו הספד בקהל לעשות אותם השינויים בביהכ"נ ודרוש וכיוצא זהו שלא רצה ואפשר שהיה לו טעמים נכונים אבל יכולים לסופדו בביתו ולאחים בהספדא כל כמה דבעו ובזה נראה דלכ"ע חייבים לקיים מצותו עכ"ל ולעד"נ להשיב דאם באנו לדברי הרב בית יעקב שבמלך וגדול הדור מתחזי הבזיון טפי א"כ כשיהיה רב המקום כי מנהגם הוא להוליכו בנרות דולקות אפי' ביום וכל שכן בלילה ולהכניסו לבית הכנסת לסופדו שם ולדרוש עליו א"כ כשאינן עושים כן הוי העדר כבוד הנראה ברבים ואית ביה ליתא דבזיון ובר מן דין כי יהיבנא להו כל דילייהו כשיהיה הכבוד שעושים לרב גדול בעבור כבוד עצמו דהיינו מה שראוי לעשות לחכם גדול בתור' שאינו רב ודיין העיר בזה וכיוצא אם ציוה יהיו שומעים לו ע"ד שכתב הרב חיד"א ז"ל ברם כשהוא רב על הצבור כי זהו שעושים לו הספד גדול להכניסו לבית הכנסת ולדרוש ע"ג ארונו זהו דוקא לרב על הצבור בעבור כבוד הצבור בזה נרא' לע"ד בפשוט דהוי יקרא דחיי ואין ביד הרב למחול מה שתלוי בכבוד הצבור דהו"ל כדין מלך דקי"ל דאין כבודו מחול משום שהוא כבוד כל ישראל כמו כן ברב על הצבור כי כן כל כבוד הנעשה בעבור כבוד הצבור אף שציוה הרב שלא יעשו לו אין שומעים לו כי אין בידו למחול וכ"ש למה שנראה מדברי מורינו הרב מוהר"ש הלוי ז"ל בס' לב שלמה בליקוטיו דקמ"א ע"ג שהכריח דדוקא קודם קבורה הוא דאיבעייא אי משום יקרא דחיי אי משום יקרא דשכבי אבל בהספד דלאחר קבורה הוא יקרא דשכבי ולא דחיי יע"ש גם ראיתי למורינו הרב מהר"ש ן' עזרא ז"ל בס' יד שלמה דרוש ד' להספד דע"ג ע"ב שדרש בשעת חימום על גבי ארונו של מרן מלכא ה"ה מוהרח"א ז"ל אשר ציוה שלא יספידוהו וכמ"ש בס' עושה שלום בחיו"ד מער' ה' דק"י ע"ד ד"ה הספד וז"ל ופה אזמיר יע"א אירע מעשה שהרב חיים אבועלאפייא בנר דוד ז"ל ציוה כן שלא יספידוהו והרב הכולל כמוהר"ר חיים שלמה ן' עזרה בריה דרב כמוהר"א ן' עזרה ז"ל דרש עליו מ"ש בגמ' אם אמר לא תספדני וכו' ע"כ. הרי דהגם שציוה הרב מוהרח"א ז"ל שלא יספידוהו והנראה כי בכלל ציווי ההספד היה שלא ידרשוהו עליו ועכ"ז הכריח הרב מוהר"ש ן' עזרה ז"ל בדרושו לדרוש עליו כס' הרב בית יעקב כתי' בתרא של התוס' שאין שומעין לו וסיים הרב ז"ל לומר וז"ל ואדרבא שלא להספידו חמירא סכנתא מאיסור' דכל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו ע"כ וגם ראיתי למורינו ה"ה כמוהרי"ם ז"ל בס' דרכי הים דרוש ט' להספד דקס"ט ע"ד שכתוב דרוש שדרשתי להספד בתוך ז' ימים של מרן מלכא כמוהרח"א ז"ל כנראה שלא קיימו צוואתו ודרשו כל ז' הימים כנהוג לרב מ"ץ שנפטר והרי כיון שמצינו אנן בדידן להרב בית יעקב ולהרב בית הרואה ולקט הקמח שהביאו דבריו וגם מורינו הרב כמוהר"ש ן' עזרא ז"ל קאי כוותיה ועביד עובדא והגם שפקפקו בזה הרב הגדול חיד"א וגם הרב זרע אמת ח"ב חיו"ד סי' קמ"א ובהשמטות שם דקצ"ט ע"א ובס' עקרי הד"ט בחיו"ד סי' ל"ה אות ט"ו הביא ג"כ מס' צוף דבש דמי שציוה כן שומעין לו ואנכי הרואה להרב אהבת עולם דקכ"ד דקאי כס' הרב בית יעקב שכתב דבעייא זו אינו אלא באיניש דעלמא אבל לגבי ת"ח ליכא ספיקא דהוי כמו מלך ע"כ:
מ"מ כיון שרבני עירנו ז"ל עשו מעשה גם אנן גרירינן אבתרייהו ומ"ג כי הרב זרע אמת שם בסו' הסי' אחד שכתב דשב וא"ת עדיף סיים וכתב וז"ל אשר ע"כ לא אחליט הדבר רק אניח הענין בשיקול רבנן קשישין היושבים על מדין בקק"י הנ"ל כי להם משפט הבחירה עכ"ל הרי דהרב ז"ל הניח הדבר ביד רבני מתא שהם יבחרו מה שנר' בעיניהם וא"כ נראה לע"ד כי כיון דמצינו ס' הרב לב שלמה כי קודם קבורה איכא יקרא דחיי וגם בהיות רב העיר איכא כבוד צבור במה שעושים לו הספד ודרוש א"כ ההספד והכנסתו לתוך ביה"כ והדרוש בתוך ביה"כ ע"ג ארונו ובבית הקברות שהוא קודם קבורה שמסתמא הולכים ללוותו רבים מישראל מסיבת היותו רב שלהם ואיכא משום כבוד צבור אין שומעין לו ומ"ג כי בדרוש ע"ג מיטתו בביה"כ ובבית הקברות כתבו המקובלים ז"ל כי היא סגולה נפלאה בדרוש שדורש על מיטתו גבר חכם בעוז ירא ה' כי בזה תעלה ארוכה לעלות כל הניצוצות בכח ד"ת הנאמרים עליו וכמ"ש הרב חמדת ימים בחלק ר"ח בהלכות שובבים פ"א ובסה"ק תוכחת חיים ס' שמות די"א ע"ב וד"ך ע"א יע"ש בס"ד אכן עיקר התקנה לזה תהיה לדרוש אחר איש ירא אלקים נבון וחכם לדרוש על המת ובכן בכח סגולת ד"ת שאומרים בדמע בוקע חלוני רקיע ומגרש אלו החיצונים ובכן להמת יהיה לו נחת רוח יתירה והטומאה השורה עליו מתבטלת בסגולת ד"ת וכו' כמ"ש הרב ז"ל יע"ש כי כל אלו הב' דרושים הם קודם קבורה וגם שייכי לצבור המוליכים אותו לקוברו ברוב היחידים עם כל הראשים הוא כבוד צבור ברם אחר הקבורה שהדרושים של ז' הימים הוא בביתו של הרב הנפטר כי הגם כי אלו הדרושים המה נתקנו לרב שבעיר דוקא ומשום כבוד הצבור עכ"פ כיון שהדרושים הם בביתו של רב הנפטר והוא המצווה ובניו ובני ביתו אינן רוצים לעשות הפך צוואתו בזה בודאי דאין כח לצבור להכריחם ושב וא"ת עדיף ומצאתי ראיה לדברי דהיכא דאיכא משום כבוד צבור הוי יקרא דחיי ואין שומעין לו ממ"ש הרב יקרא דשכבי דרוש ו' ד"ח ע"ג שכתב דאע"ג דקימ"ל דהספידא יקרא דשכבי מ"מ אם המת אינו חשוב אבל הקרובים חשובים צריכים לעשות יותר בעבור כבוד וחשיבות הקרובים יע"ש וכ"כ בס' קידש ידיד ס' משפטים דח"ן ע"ד יע"ש וכ"ש בנ"ד כי בלא"ה המת עצמו חשוב במאד מאד וגדול כבודו אלא דמשום ענוה יתירה דאית ביה ציוה שימעטו בכבודו תינח שנשמע לו כשאינו נוגע בכבוד צבור משא"כ בדבר הנוגע בכבוד הצבור דאין שומעין לו וכן נעשה מעשה כי דרשתי בקהל רב ק"ק אלגאזי יב"ץ על גבי ארונו ועיקר הדרשה היתה בענין זה ברב שציוה שלא יספידוהו ככתוב בספר הדרושים בס"ד והיה דעתי נוטה ג"כ שידרשו ג"כ ע"ג ארונו בבית הקברות ויען תקעו בני הרב הי"ו שלא ידרוש לא רציתי לדחוק השעה שידרוש שמא יצא איזה בלבול ויבא שלום ולכן לא החזקתי בדבר בכח ושב וא"ת עדיף אבל לענין הלכה למעש' אנכי מורה כי כגון דא דנ"ד בשני הדרושים שהם לכבוד הצבור וברוב עם הדרת מלך אין שומעים לו ודורשים עליו אבל לשאר הדרושים יעשו כמו שציוה וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. פה אזמיר יע"א בש"א לא' תמוז דהאי שתא בכ"ל ל"ב ידרשוהו התרט"ו ליצירה ברוב עז ושלום
החבי"ף
ס"ט