חיים ביד/צח

<< · חיים ביד · צח · >>

סימן צח

שאלה בעירנו אזמיר יע"א המנהג לקבור המתים בבית החיים עפ"י גזברי ופרנסי החברה של קברים והקבר הגדול מהכח המסור בידם מכוללות העיר לתת לכל אחד מקום קבורה לפי כבודו ומעלתו ולוקחים דמי קבורה איש לפי ערכו ואפילו מת"ח וכן יש מקום קבורה מיוחד לרבנים ולחכמים ויש לגבירים עשירי עם ויש לבנוניים וכדומה לפי כבוד כ"א ואחד ואירע שבמקום שהיה קבור מעשירי עם אשר נתנו בניו למקום קבורה ההיא שבע מאות אריות באו לקבור שם מת אחד בנוני שאינו מהראוי לקוברו שם וקברו אותו בע"כ של הגזברים והפרנסים והקבר הגדול באלמות ועתה לשאול הגיעו בני הגביר הנז' וגם ראשי החברה של קברים שרוצים לפנותו משם כל אחד ואחד בטענות כי בני הגביר טוענים כי הם נתנו הסך אריות הנז' להיות מקום קבורת אביהם בכבוד לקבור אצלו לפי כבודו וכוללות העיר טוענים כי נקבר שם שלא ברשותם וכיוצא מטענות אלו שהמת ציוה שיקברוהו אצל אבותיו וגם שלא קברו כתיקונו וגם שלא יש ניוול כ"כ כי לא עבר שעות הרבה גם שלא עשו הקפות העל אלה יודיענו הדין ושכמ"ה:

תשובה אם באים אנחנו לדון מצד טענת בני הגביר הנז' אשר נתנו השבע מאות את' לדמי קבורה צריכה רבה דאין להם ממש בטענתם חדא כי כל הסך הנז' שנתנו לדמי קבורה הוא כי כן ראוי לפי עושרו שיתן לצורך הוצאות בית הקברות לא קניית דמי המקום ההוא לו ולזרעו אחריו והראיה כי לקבור אצלו עוד מת אחר הרשות עדין ביד כוללות העיר שהם ראשי החברה ואין ליורשים שום שליטה וזכות בקבר שאצלו כלל ויש להביא ראיה לזה ממ"ש מוהר"י באסאן ז"ל סי' כ"א שנשאל על מי שקנה מערה אחת בכסף מלא ככל אשר עושים מעשים בכל יום בקוסטאנדינה ואין הצבור מוחים והקנייה קיימת לאחוזת קבר לקונה ויקר מקרהו של קונה המערה הנז' שקברו שם מת אחר בטעות הקברים בחושבם שאותה מערה היתה לו ושאלו להרב הנז' אם מותר לפנות המת ממערת הקונה הנז' ולקוברו במקום אחר והשיב הרב ז"ל כלשון הזה לא אסרו לפנות מת שנקבר בשדה אחר בלי דעת בעלים כנ"ד כיון שנהגו למכור ולקנות ואין טובי העיר מוחין זכה כל אחד במה שקנה והרי הוא כבעל השדה ואמרו קבר הנמצא מותר לפנותו ופירש"י שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם וכ"פ כל הפוסקים אין חולק בחלק זה כשנודע בודאי שנקבר בלא רשות בעל השדה שמותר לפנותו וזה נראה מאד עכ"ל ומזה הביא ראיה הרב ברכ"י ז"ל ביו"ד סי' שס"ג סעיף א' אות ב' במעשה שהיה שמכרו כוללות הק"ק ע"י ז' טובי העיר אלו הן הממונים מקום קבר לאשה אחת בכתב מפורש ואת החתום וכו' ויהי היום איש אחד בלי דעת ובשוגג קבר שמה נפל א' ויודע הדבר לאשה והממונים ויצאו לטעון כי זהו מקום קבר לאשה וזה האיש אין מעשיו כלום כי קבר הנפל ברשות היחיד הקנוי לאשה ורוצים לפנותו והורה רב אחד יצ"ו דמותר לפנות הנפל והאשה מקומה מושכר לה והיה בהניח ה' אותה תקבר במקומה ודימה הרב הנז' נדון זה למ"ש בסנהדרין מ"ז דקבר הנמצא מותר לפנותו וכן אם התנו ע"מ לפנותו מותר וה"ה בנדון שלנו א"ד נר"ו ויען נשמעה קרן כי היו מהנדיזין בהוראתו אנא דאמרי דהוראתו כדת וכהלכ' ומי כמוהו מורה שהרי בקבר הנמצא סבר הרמב"ם דמותר לפנותו ומקומו אסור וכו' עכ"ז מותר לפנותו כיון דמסתמא לא נקבר מדעת וה"ה הכא אף דהוי בית הקברות וכו' ומ"מ מדברי הרמב"ם יש ללמוד בשופי לנ"ד ועוד הביא ראיה מתשו' מוהרי"ב הלזו ע"כ ומבואר מדבריו דאע"ג דנדון הרב ברכ"י היה בנפל אשת דהה"נ אם נקבר שם מת גדול כפי הראיות שמביא וכנדון הרב מוהר"י באסאן ז"ל וכ"כ בס' זכור לאברהם ח"א בדיני אבלות מע' ק' יע"ש וא"כ בנ"ד שלא קנו מקום הקבר הזה לאחוזת קבר בני הגביר המת הנקבר שם וגם הכוללות לא מכרו להם שום דבר אין ספק כי אין להם שום טענה וזכות לעכב על קבורת המת הנז' מצדם כלל כלל לא. וגם טענת ח"ו דאין קוברין רשע אצל צדיק כמ"ש בש"ע יו"ד סס"י שס"ב ס"ה אין קוברין רשע אצל צדיק אפילו רשע גמור אצל רשע קל וכן אין קוברין צדיק וכשר ובנוני אצל חסיד מופלג וכו' יע"ש וכאן בנ"ד זה המת הבאים לקוברו אצל הגביר יש לו כבוד דהוא מיוחס ממשפחת רם ובר אכהן ואיהו גופיה צורבא מרבנן חכם ומבין וכשר וירא שמים ופרקו נאה שלא נשמע עליו שום דבר וזה האיש הבאים לקוברו הוא בנוני כל עוד שלא שאינו רשע ח"ו ליכא קפידא לקבור אדם בנוני כ"א דוקא אצל חסיד מופלג ולא עם מי שהוא תורה וגדולה במקום אחד ואינו חסיד כי כן גם מצד זה ליכא עיכובא:

גם מטעמא אחרינא אין לבני המנוח הגביר הנז' לעכב קבורת האדם הנז' כי קי"ל בש"ע שם סוף הסימן סעיף וי"ו שכתב וז"ל שנים שהיו שונאים זל"ז אין לקוברם יחד וכפי הנשמע שיש מחלוקת בעיר ונחלקו לשתי כחות ויבואו לטעון מחמת שנאה הא נמי ליתא כי הגביר הנז' היה דעתן גדול ואוהב שלום כי הגם כי יהיה מחלוקת בעיר וחלוקים עליו לא היה נוקם ונוטר איבה ואדרבא תמיד כשבאים לביתו מכת הנגדיים היה מקבלם בסבר פנים יפות ומדבר על לבם דברים המושכים ללב ותמיד זה היה דרכו שלא להיות שנאה עמו אפילו מכת הנגדיים בידוע לכל ומה גם כי כבר עברו י"ב חדש מקבורת הגביר המנוח הנז' ועיין מ"ש הרב שבות יעקב ז"ל חיו"ד ח"ב סי' צ"ו והביאו הרב ברכ"י ז"ל ביו"ד סי' שס"ב אות ב':

גם אם באים בני הגביר המנוח הנז' לחזור אחר כו' העיר לתבוע מהם הסך אריות שנתנו כי לא נתנו כי אם אדעתא שינהגו כמנהג לקבור אצל אביהם כאשר ראוי נרא' דאינה טענ' חדא כי לא פשעו כו' העיר ואדרבא ראשי החברה התרו בקרובי המת שלא יקברוהו שם עד שהלכו והביאו אנשי המושל ועכ"ז גברו בחוזק יד וקברוהו והם אנוסים ועוד כי זה שנתנו הוא בלתי שום תנאי על דמי קבורה שלו ומה ששינו ממנהגם אינו כ"כ ברור לתבוע הדמים חזרה וכבר ידוע כי בהוצאת ממון מרשות לרשות צריך ראיה ברורה וכדקי"ל המוציא מחבירו עליו הראייה:

באופן כי כעת אין אנחנו רואים שיכולים לעכב קבורתו לקוברו שם וכ"ש שאין להם כח בטענתם להוציאו משם ולפנותו מקבר לקבר בטענות אלו וכאמור אחרי שכבר עשו מעשה וקברוהו לפנותו משם ולהוציאו מקברו וכמו שמצינו שפסקו מרן ז"ל בש"ע שם ביו"ד סי' שס"ג ס"ד אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אלא א"כ מח"ל לא"י והטעם הוא משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה וכמ"ש הש"ך שם סק"ד ע"כ וא"כ כ"ש כשמפנים את המת מקבר זה לקבר אחר מסיבה כי אינם רוצים שינוח זה המת הבא מחדש עם המת שהיה שם להיות קבור שם וברור. אמנם מצד טענת הצבור מראשי החברה אשר נקבר המת הזה במקום הזה שלא ברשותם והתרו בהם ולא השגיחו בזה הדין עמהם מכמה אנפי תריצי כי יש להם רשות להוציאו משם ולפנותו מקבר לקבר חדא ממה שכבר נתבאר מסוג' הש"ס ופירש"י בקבר הנמצא דכל שנקבר המת ברשות אחרים בלתי רשות מיקרי גזל וצריכים לפנותו וכדברי הרב מוהרי"ב והרב ברכ"י ז"ל וכמש"ל וא"כ מה לי גזל שנקבר בשדה רשות היחיד מ"ל גזל דרבים שהרי הצבור שהם הבעלים והם קוברים כסדר המדרגה כ"א ואחד ובלתי רשותם אין קוברין שום מת כי הם המבררים לתת לכל אחד ואחד מקום הראוי לו והרי כיון שעבר ע"ד ראשי החברה וקברוהו באלמות אין לך גזל גדול מזה והדין פשוט לפנותו מאותו קבר וליתנו בקבר הראוי לו ואין בזה שום איסור ומכשול עון כלל כלל לא ואדרבא עדיפא נדון הרבנים הנ"ל מנ"ד כי נדון הרבנים היה הא מיהא בטעות ובשוגג הקבור' שקברו וכאן הוא במזיד בכונה מכוונת ובאלמות כי בודאי ליכא פקפוק להוציאו משם לכתחיל' ועוד כי נדון הרבנים הוא בגזל והקפדת יחיד עם יחיד וכאן הוא הקפדת וגזל רבים וגורם שינאה ומחלוקת ולהיות מאן דאלים גבר וכמ"ש עוד לקמן בס"ד. ומה גם כי כל חוב שחייבים כוללות העיר קרוב לת"ק אלף אריות להתקדשות ותושבי א"י ת"ו כולם עיקר הבטחון על בית הקברות שכל שטרי משכנתא הם נעשים במכר ושכירות על מקום קרקע בה"ק הלזה הרי שהמקום הזה הוא כמכר לבעלי החובות וראשי החברה אין קוברים שם שום אדם מת עד שיפרע חובו במס כי הלא"ה הוא גזל גמור כי המקום ההוא מאחרים ואינו פורע הוא השכירות ולא הקרן וא"כ גם מצד זה כשקוברים בלתי רשותם דאז מסלק שעבוד הבע"ח כי יהיו ח"ו צועקים על מה שחייבים להם כוללות העיר ואינן נענין זכר לדבר דמבואר בסנהדרין פ' נגמר הדין מ"ז בקבר המזיק את הרבים אפי' נקבר מדעת בעל השדה מותר לפנותו וכ"כ הרמב"ם בהל' טומאת מת פ"ח והטור והש"ע ז"ל בי"ד סימן שס"ד וע"ש למרן בב"י ז"ל ובשאר הפוסקים יע"ש וא"כ ה"נ הוא מזיק את הרבים בקוברו שם כפי האמור ומדובר.

ועוד טעם שני כי כיון שזה השליטה שביד ראשי החברה הוא לתועלת כו' העיר ליקח דמי קבורה לכל אחד ואחד כפי ערכו ולהעשירים ע"י שנותנים להם מקום המעולה נותנים ממון הרבה כדי להוציאם להוצאות בה"ק וכשבאים לעשות אלמות ולקבור בחוזק יד א"כ ממילא אזדא ליה ההכנס' זאת ואז יהיה נזק והפסד למקום בה"ק ופסידא דעניים כי לא ימצאו מקום לקבור כיון דההכנס' זאת מתבטלת בסיבתם והרי זה דומה למ"ש מוהריק"ו ז"ל שורש ט' שנשאל על אשר הנהיגו הלועזים בכל מקומות מושבותיהם שבשבת בראשית אחד מן הקהל מתנדב מעות לצורך מאור בהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התו' וגם נהגו שאם יש שם כהן שהוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויצא מבהכ"נ ועתה אירע שלא רצה הכהן לקנות המצוה בשום צד וגם לצאת ולא עוד אלא שלא רצה ללכת לבהכ"נ אחרת אשר שם לא היו נוהגים המנהג הלזה והיו הקהל מאותו בהכ"נ מתרצים שיהיה הוא קורא ראשון בדינו ולזה הסכימו בני קהלכם להכריחו שלא יכנס בבהכ"נ שלכם ששם היו נוהגים אותו המנהג הנז' כדי שלא יתבטל כבוד התו' ומנהג אבותיהם אשר בידם וכן עשו והכריחוהו ע"י שלטון העיר והשיב שהדין עם בני הקהל להכריח לכהן שיצא מבהכ"נ שלא יתבטל הנדבות שמתנדבים ובכלל הטעמים כתב וז"ל וגם יש במנהג כבוד התו' והכשר מצוה להמציא שמן למאור ומצינו בכמה מקומו' שרז"ל מחזיקים ידי עושים מצוה בכל עת ומשתדלים היו להרגילו בכך וכן ראוי לעשות ככל ירא ה' והולך בעקבותיהם וכו' יע"ש הרי מבואר כי הגם דאיכא מצוה וחיוב משום וקדשתו לקרוא כהן ראשון עכ"ז כל שיש בהבטל מצוה זו הכנסת ממון לשמן למאור הרי הוא דוחה למצוה זו וא"כ גם הכא בנ"ד הגם כי יהיה איסור מדרבנן הא מיהא לפנות למת מקברו אשר קברוהו כיון שיש סיבה כי בזה יהיה ההכנסה להוצאות לבה"ק והרי איכא כאן חסד שעושים עם המתים ועניים כי ח"ו לא ימצא מקום לקבור' כל עוד שלא יתנהגו כסדר ומנהג העיר כי להיות הראשים והגזברים בסדר מנהג העיר ועדיף טפי נ"ד עשר ידות מנדון הרב מוהריק"ו כאשר יראה המעיין ולאהבת הקיצור לא אבאר ולמדנו ג"כ מדברי מוהריק"ו ז"ל דאי לא ציית הדין לצאת מבהכ"נ מכריחים אותו ע"י עש"ג ושלטון העיר כ"כ נמי יש להתיר בנ"ד וכן הדין בכל מי שהוא אלם ולא ציית דינא שמכריחים אותו ע"י עש"ג כמבואר בטור וש"ע ז"ל ח"מ סי' כ"ו כיע"ש. ומאחר כי באו המה בחוזק יד לפרוץ גדר ולעשות פרצה גדול' מאין כמוה לקבור מיתיהם כ"א כאשר יחפוץ בלתי רשות מושל עליהם ההכנס' כולה היא מתבטלת לגמרי וגם יבואו לעשות אח"כ כמה עונות וחטאים לקבור צדיק אצל רשע כיון שניתן רשות למשחית ולחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ויתר עניינים רבים שהשתיק' יפה בהם כי כן גם טעם זה הוא טעם מספיק להוציאו מקבורתו ולקוברו כמ"א ועיין בתשו' זרע אברהם ח"א חיו"ד סי' כ"א יע"ש:

ועד השלשה לו בא' כי כיון שכל מגמתם של אלו הבתים לקוברו בחוזק יד ובאלמות למת זה שלא במקומו הראוי לו לפי כבודו הוא להיות מחזיקים במחלוקת והרי ידוע כמה הפליגו רז"ל באיסור ועונש המחזיק במחלוקת עד שאמרו דעובר בלאו ולא יהיה כקרח וכעדתו וכמה הפליגו במעלת השלום עד שאמרו שהמתים צריכים לשלום וג' כיתות של מלה"ש מלאכי השרת יוצאים אחת אומרת שלום וכו' ומחמת כי מסיבת קבורת המת הלזה שלא במקומו מרבים מחלוקת וקטט' ולו' דידן נצח וידינו רמה מן הראוי לבטל מעשיהם להוציאו למת מאותו מקום והמת גופיה ניח"ל כי בזה היו עושים שלום ולפחות לא יתחזקו במחלוקת עוד וככה"ג נ"ל דהיתר גמור שהרי מצינו בתשו' מור"ם סי' י"א דמשום אהבת שלום יש מקום לדחות מצות עשה ול"ת אפילו במצות שבין אדם לחבירו ויש ללמוד מדבריו שם בהדרגות לנ"ד ואת רב"ע נ"ל כי כיון דפסק הטור ומרן ז"ל בש"ע שם ביו"ד סי' שס"ג ס"א דאם נתנוהו ע"מ לפנותו מותר להוציאו בכל ענין יע"ש והרי נ"ד הוי ממש נתנוהו ע"מ לפנותו שהרי כיון שכל ראשי החברה היו מוחים שלא לקוברו שם עד שהביאו אנשים ממושל העיר להזהירם על ככה והנגדיים מקרובי המת להמרות עיני כבוד ראשי החברה וכו' העיר לא השגיחו הרי הוא כמו שנתנוהו ע"מ לפנותו שאם יתגבר יד המושל עליהם ויצוה להוציאו על אשר עשו אלמות וחזק יד א"כ לגבי המת עצמו כאלו היה ע"מ לפנותו כי הבעלי הקברים הם המושלים במקום ההוא וכל הקוברים ע"ד שלהם קוברים והם היו דעתם שלא לקוברו ואם קברוהו לפנותו וא"כ דעת הקברנים הוא העיקר ולא דעת הקוברים אותו באלמות כי דעתם בטלה נגד הצבור ונגד התו' מה שדין תורתינו מסכמת. ועוד אנכי אומר כי כל זה הוא משום כבוד המת וכל שהיה הענין שקברו אותו באלמות ובחוזק יד והציבור התרו בו הרי המתים יודעים שאין שם מקומו לפום דינא ולגבי המת הוי כאילו התנו עמו ע"מ לפנותו ועיין להרב ברך יצחק די פאס חיו"ד סי' ד' די"ב ע"א במי שקברוהו באיסור שחיללו את השבת דאין מפנין אותו כי ע"ד כן קברוהו יע"ש ועדיין יש לחלק בין נ"ד לנדון הרב ז"ל.

וחמישיתו יוסף עליו כי מבואר שם בטור וש"ע רס"י שס"ג שכתב שם וז"ל אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכן כדי לקוברו בא"י מותר וכו' ע"כ והרי הכא כפי מה שנזכר בשאלה כי המת בעצמו ציוה שיקברוהו אצל אבותיו הרי בכה"ג מותר לפנותו מקבר לקבר וכ"פ בתשו' כנסת יחזקאל ז"ל חיו"ד סי' מ"ג והביאו הרב באה"ט ברס"י זה שכתב וז"ל בשעת הדבר נקברו כמה מתים באיזה שדה שלא על הקברות הקבוע ואחר כי ניחם ה' את עמו ועבר הדבר ורוצים בני משפחות ליקח מיתיהם ולקבור על הקברות הקבוע פסק בתשו' כנסת יחזקאל שאלה מ"ג דמתים שיש להם משפחה שיש מקום קבורה בבה"ק הקבוע מותר לפנותם או מי שציוה לפני מותו שיקברוהו בבה"ק הקבוע מותר לפנותם אבל שאר מתים אל ירגזו אותם יע"ש וכ"כ בס' ב"ה והביאו בס' גור אריה הלוי ז"ל בסי' שס"ג אות ג' וז"ל וב"ה סימן זה כתב שאם ציוה שישאוהו ליקבר בקברי אבותיו ונאנסו ולא יוכלו לישא אותו מיד וקברוהו במקום פטירתו מצוה על בניו לפנותו משם לקיים דבריו וה"ה למי שלא יוכל לקוברו בבה"ק וקברו בשכונה שמותר אח"ך לפנותו לבה"ק יע"ש. ואת השש מה שבא בשאלה שלא קברו אותו כתיקונו ואיכא גנאי ובזיון גדול למת הרי דבר זה ג"כ צורך גדול למת שלא יהא נקבר עקום באבריו או פניו למטה וכדומ' ועיין בתשו' חוות יאיר ז"ל בסו' דרמ"ז ע"ב על המתים שנקברו ושכחו מלהלביש מלבוש אחד וכו' ומ"ש ע"ז הרב חכם צבי סי' מ"ז והרב חיד"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' ט"ל דמסיק דמותר להוציאו ולהלבישו וכו' כיע"ש ומה גם כי יש חשש כי הקבר אינו כמדתו וצריך לחזור ולחפור ולגלותו ועיין מ"ש בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד בס"ד ועיין בש"ע יו"ד ובלבוש ז"ל סי' שס"ב ס"ב כשמכניסין המת לקבר נותנים אותו וכו' וכל היכא שישכיבו אותו באופן אחר או מעומד או יושב הוי לו בכך גנאי ולפיכך יעשו ונוהגין לכסות הארון בדף ושלא להטיל שום עפר על גופו מפני שהוא בזיון לו יע"ש. והז' כי הנה עיקר איסור לפנות את המת מקבר לקבר אחר שנקבר ונסתם הגולל אינו אלא בשביל ב' טעמים אחד משום ניוול כמ"ש בגמ' בב"ב קנ"ה ע"ב ועי' בחוות יאיר דרל"ט ודרמ"ז וחכם צבי סי' מ"ח ונון יע"ש וה"ן שני משום חרדת ואימת הדין כמ"ש בגמ' גבי שמואל למה הרגזתני לעלות והנה לטעם ניוול נראה לומר כי בזמן מועט תוך כ"ד שעות נראה דליכא כ"כ ניוול כמ"ש בתשו' שב יעקב סי' ס"ד וז"ל ואף דמטעם ניוול אין בה שאתמול קברוה ובזמן מועט כזה אינה מנוולת יע"ש:

ושמונה שבשמינית כי גם חששת מחמת חרדת הדין ליכא וכ"כ הפרישה והלבוש ז"ל והש"ך דהטעם שאין מפנין משום דבלבול קשה למת שמתייראים מיום הדין וזכר לדבר ישנתי אז ינוח לי יע"ש נר' דבכגון דא שנקבר במחלוקת ובערבוביא ובקטטה בלתי תפלות ותחנונים והקפות וכדומה וגם כי לענין הקפות יש להשיב מ"מ היות הקבור' במחלו' באלמות ושנפיק מזה חורבות רבות נר' דיותר חרדה ואימת הדין יהיה לו למת על הקבור' ההיא יותר מחרדת שיגיע לו כשיוציאוהו משם.

טעם הט' נרא' להתיר לפנותו לפי מה שהגד הוגד לי מפי מגידי אמת כי זה האיש שנקבר מחדש אצל הגביר הנז' עבר על הסכמת מורינו ורבינו ה"ה כמוהר"ר יוסף איסקאפה ז"ל שהסכים בכל חרמות ואלות הברית ששום בר ישראל לא יוכל לעשות חברה אחרת של קברים ומחמת מחלו' ביקש לעשות חברת קברים ועשה עניינים בפירסום וביד רמה מעש' גדול כדי להראות שעשה חברה חדש' ולא עברו ל' יום שנפטר א"כ לפי"ז שמת ועבר על ההסכמות ממוהר"ר ראש יוסף הרי מיקרי ח"ו דעבר ומיתתו כפרתו עכ"פ נשאר דחטאו והרי כתב בסה"ח ז"ל סי' תש"ז דמנודה שמת בנדוייו מרחיקים קברו יותר מח' אמות משאר הקברות והביאו הרב מרן החבי"ב בכנה"ג ביו"ד סי' שס"ב הגהט"ו אות ד' יע"ש ובסי' של"ד הגב"י אות כ"ג ואפילו כי הציבור לא החרימו אותו על שעבר החרם הזה עכ"ז כבר מתבאר מדברי ה"ה מ"ז אור היר"ח ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"ג סי' קד"ם דכל כה"ג דנ"ד שבהסכמ' כתוב בפי' שיהיה נלכד ברשת נח"ש ורבצה בו כל האלה אין ספק כי דינו כדין מנודה ממש. ועוד נרא' לומר כי כל זה שכתבו הפוס' הוא אם נוהגים כמנודה או לא אבל כל שבאים לקוברו במקום שאינו ראוי לו לא היה הדין נותן שיקבר במקום שאינו ראוי לו ועיין למוה"ר פאת ים ז"ל בליקוטים ועיין בתשו' מוהראנ"ח ח"א סס"י צ"ג שכתב וז"ל ותוספת חומרתם בהסכמותיהם שהעובר עליהם כעובר על נחש שיש בזה חומרא יותר ואם כונת הסכמתם שיהא כעובר על נחש שינהגו בו דין עובר על נחש עושין כהסכמתם ע"כ ועיין במוהרש"ך ז"ל ח"ד סימן ח"י שנשאל גם הוא על חברת קברים שעשו הסכמה בגזרת נחש שלא לעשות חברת קברים אחרת שכתב דאינם יכולים ע"כ ועוד כי כיון שאמרו לי מגידי אמת כי ענין זה שעבר על הסכמת מוה"ר הגדול כמוהרי"א ז"ל בפירסום וביד רמה הרי מתבאר מדברי מוהרשד"ם בתשו' חיו"ד סימן רכ"ה והריב"ש סימן ס"ב דככה"ג יש לנהוג כדין מנודה והוא ברור.

ואולם משום מ"ש בשאל' שלא עשו לו הקפות כי ע"י שהיו ממהרים לקוברו בחטיפה ובגזלנות שלא מדעת ראשי החברה קברוהו קבורה חטופה ובלתי הקפות אין מקום להוציאו מקבורתו בעבור זאת לבד שהרי אעיקרא ענין ההקפות שעושין למת כבר עמד בזה ה"ה חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' כ"ה והביא משם חכם השואל שכתב וז"ל ולענין הקפות על המת לא מצאתי מי המנהיג הראשון רק שכתבו שכך נהגו להבריח הרוחות הרעות מעל המת ואומרים שמסורת בידם שאם נקבר בלילה אין עושין לו הקפות עכ"ד ולמה ששאל השואל אם בנ"ד יקברוהו אחר חצות ויעשו לו הקפות לדעתי הקצרה נרא' דיקברוהו תכף במש"ק ולא יעשו לו הקפות והיה טעמו של דבר חדא שאחר חצות קשה בעיני לעשות הקפות דכיון דאין עושין הקפות בלילה שהוא זמן שליטת הסט"א וכו' ועוד יש לקוברו תכף במוצאי שבת קודש דעדין יש הארת שבת כמ"ש רבי' האר"י ז"ל והרמ"ז ז"ל הזהיר שלא לומר וידוי במוצאי ש"ק עד חצות לילה א"כ יש נחת רוח למת דעדין יש איזה הארה בשמים מהארת שב"ק ועוד בה שאם קוברים אותו תכף לא עדו עליה כ"ד שעות משנפטר וטוב לו עכ"ל הרי דמעיקרא ענין הקפות אינו דבר מוכרח וחיובא ומ"ג כי נ"ד הוי הקבורה בליל מוצאי שבת תכף קודם חצות כי בלא"ה לא היה צריך הקפות כפי דעת החכם השואל ומני"ר מרן המחבר ז"ל והגם כי מנהגינו באזמיר יע"א הוא לעשות הקפות למת בלילה קודם חצות ובליל מוצאי ש"ק ומ"מ כשבא הענין שלא עשו לו הקפות אין מקום להוציאו מקבורתו בעבור ההקפות ומ"ג כי היה הענין תכף בליל מוצאי ש"ק כי כבר כתבו הרבנים הנ"ל דאין לעשות לא עדיף מנהג דידן להיות מצריך הקפות כ"ש להוציא אותו מקבורתו:

אלא דנ"ל לומר כי אם יבא הענין שבאים להוציאו מקבורתו כענין נ"ד שבאים להוציאו תכף ומיד אחר קבורתו לפחות שלא יעברו כ"ד שעות כיון שכבר הוציאוהו מקבורתו לקוברו במקום אחר יעשו לו הקפות וגם כשבאים לחפור ולפתוח הקבר יאמרו השכבה ואם יהיו בידם השכבה ארוכ' שבס' מעבר יבק מה טוב ואח"כ להפריש ד' פרוטות לצדקה לעניים לעילוי נשמתו כנגד שם הוי"ה ב"ה בסוד והיה מעש' הצדקה שלום ובעוד שחופרים הקבר שהגיעו סמוך לראש להתגלות יאמרו ויהי נועם ז"פ ועיין מ"ש בכיוצא בזה בס' עיקרי הד"ט חיו"ד סימן ל"ה אות ה' בשם ס' פחד יצחק ז"ל וכשיוציאוהו אם לא עשו לו הקפות יעשו ואח"כ יוליכוהו לקוברו ואם יש חשש מדם שנבלע בקבר ראשון יש לחוש לרביעית דם ואז אסור לקבור שם עוד מת אחר ועיין להרב מדרש אליהו ז"ל די"ד ע"א מעשה נורא על איש אחד שלא קברו אותו מיד אחר הקפות יע"ש ועיין בס' לחם הפנים ז"ל ביו"ד סימן שנ"ח דאין לעשות הקפות בימים שאין אומרים תחינה ובספר עיקרי הד"ט ז"ל בי"ד סימן ל"א אות ח"י ע"ש.

העשירי יהיה קדש לה' טעם קידוש ה' ברבים כי כיון דאלו באו באלמות ובחוזק יד להמרות עיני ראשי החברה ורוב הציבור לומר ידינו רמה ומאן דאלים גבר בדין הוא כי אפילו אם יהיה הדין וההלכה מסכמת שלא לפנות המת ממקומו ככה"ג שיש ק"ה משום הוראה לשבר מתלעות עול ולא יוסיפו בני עולה להיות עושים עול וחמס ולא שבקת חיי יש להתיר להוציאו משום הוראת שעה וכדאמרינן ביבמות ץ' ע"ב וסנהדרין מ"ו תניא ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התור' ולא לעבור עד"ת אלא לעשות סייג לתור' ומעש' באחד שרכב על סוס בשבת בימי היונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכ' לכך שוב מעש' באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לב"ד והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא משום שהשעה צריכה לכך ופירש"י לא שראוי לכך השבות הוא מדרבנן אלא שהשעה צריכה לכך מפני שהיו פרוצים בעריות שהיו רואים וכו' יע"ש הרי דאפילו מי שאינו חייב מלקות מד"ת ואיכא איסור שפיכות דמים התירו משום הוראת שעה כ"ש במפנים את המת כי מעיקרא הוא איסור דרבנן. ודין זה דהור"ש הותר בכל ב"ד ואפילו בזה"ז כמבואר בספרי הפוסקים ראשונים ואת אחרונים ואפילו לדונו במיתה ואפילו לס' הנ"י וקצת מרבני האחרונים ז"ל אשר החמירו שלא לדון במיתה להור"ש בזה"ז וכמ"ש בתשו' במ"א מ"מ כל כה"ג בנ"ד שאינו מיתה ואינו איסור דאורייתא הותר משום הור"ש ומ"ש הפוסקים דבעינן שיהיה הדור פרוץ הן בעון רבו הפריצים מחמת מחלוקת שרוצים לפרוק עול תור' ומצות ובהפקרא ניח"ל וכ"כ נתגברו על אשר עשו פירצה גדול' כזאת כי מעולם לא שמענו קובר מתו באלמות ובחוזק יד במקום שאינו מקומו כי מיום שנתייסדה אזמיר יע"א עד היום הזה ראשי החברה הם רשאים ושלטנים לקבור כל אחד ואחד במקום הראוי ואין פוצה פה ומצפצף ואם זה יהיה עובר להם להניחם באלמותם יוצא כמה נזיקין וחבלות כידוע ואין לך דור פרוץ כזה בדבר זה.

ועוד דאפילו אם נאמר דבסוג זה בפרטות להיות קובר מת בחוזק יד בלתי רשות הראשים לא היה כי אם בפעם הזאת לבד מ"מ כיון דהתחילו לעשות כן הו"ל שכבר פרצו את הגדר באלמות ונגררים עניינים אחרים מיקרי כדור פרוץ ועוד דכל שאנחנו רואים עכשיו שאם לא יקומו להיות עושים הור"ש יהיה סיבה מכאן ולהבא כי יהיו פרוצים גם הוי מיקרי שהשעה צריכה לכך וכ"כ בהדייא הרב מוהר"ם מלובלין ז"ל סי' לק"ח ואל תשיבני על זה מתשו' הד"מ ז"ל ח"ב חח"מ סי' ב' שכתב וז"ל ועוד דצריך ג"כ שלא יהיו לט"ה שהמחים רבים עליהם שום קנא' ושנא' ותחרור וכמ"ש הטור על כיוצא בזה בשם הרמב"ם ז"ל ובכל יהיו מעשיהם לש"ש וכ"כ הרב"י בשם הרשב"א משא"כ בזה"ז שמצוי הרבה קנא' ושנא' ותחרור וא"א לט"ה להיות נקיים מזה כמ"ש האדון שיחייה ע"כ והיינו מ"ש האדון שיחייה היינו מ"ש הרב"ד ז"ל שם כי צריך שיהיה בלתי קנא' ושנא' שאם לפי האמת אם לא היה השנא' לא היו עושין כן אין לעשות כי צריך שיהיה לש"ש שלא יצטרף עמה שום ענין אחר וכ"כ בתשו' מוהרא"ג ז"ל שם בס' ד"מ סי' ב' ע"ש. לזה אני אומר כי בנ"ד ליכא למיחש להא כלל חדא כי גלוי ומפורסם לכל כי ראשי החברה ויחידי ביקור חולים אשר נטפלו בזה הם מאותן שניכרים לכל שאינם יכולים להתערב בשום מחלוקת לשום צד כלל אשר מפני זה נכנסו לתווך השלום ולתקן העיר ע"י דלית בהו שום קנא' ושנא' וברור:

וזאת שנית כי כיון שאינם עושים ראשי החברה הנז' כ"א ברשות הרבנים הי"ו מה שיורו להם עפ"י התור' דוקא כי כן שלחו לאמר כי הגם כי המושל העיר והעש"ג יתנו רשות לפנות את המת ממקומו עכ"ז אם הרבנים הי"ו אומרים להם שהוא אסור אז וכתור' יעשה ובכן מה מקום לחושדם כי מבקשים ח"ו לעשות משום נקימ' ונטירה וברבים גופייהו לא שייך לומר שיש להם איבה ושנא' כי אינם מסוג החכמים לנטור איבה משום כבודם חליל' וכידוע דבר זה לכל. ואי משום מה שעושים הפך התור' בזה אין מקום לו' לחשדא כי התור' שחייבתו להיות שונא אותו התור' עצמה היא הנותנת לנו רשות לעשות להור"ש והוי הכל לצורכה ולא לצרכינו וזהו מ"ש הרמב"ם והטור ז"ל שיהיה כל מעשיו לש"ש ודבר זה פשוט.

ועוד חילוק ברור ומבורר כי כל עוד שמה שעושים הרבנים וט"ה לגדר ולסייג לרבים כי הוא תיקון העיר השוה בכל לא שייך בזה משום קנא' ושנא' זה לא נאמר כ"א באדם פרטי ועונש פרטי כאמור אלא דמה שיש להשיב ולדחות טעם זה דהוראת שעה משני סיבות סיבה ראשונ' דהחוטאים שקברוהו בחוזק יד ובאלמות הם בחיים חייתם ולהם יש להענישם לא למת שלא חטא בחטא זה כלל ועוד סיבה שנייה כי מאי דקי"ל מכין ועונשין להור"ש וכדומ' אפילו שיהיה שלא מן הדין זהו לחי ולא למת כאשר כתב כן הרא"ש ז"ל בהדייא בתשו' בשמים ראש סי' ס"ד שאחר שהכריח דמי שהוא רשע גמור שהם חייבים לקוברו ואין להענישו ולהניחו בלי קבור' כתב וז"ל והא דאמרינן בירוש' ארפיגין מן דידהו אכלו אין ללמוד מזה לעשות מעש' באדם שנברא בצלם אלקים ולא להלכ' אמרו אלא שאמר להם דרך צחות ואי תימא הלכ' הוראת שעה היתה לגדר באחד שהכשיל את הרבים ויראו רבים ויפחדו מעונש שמים שיראו שישלם מדה כנגד מדה אבל לא נמסר לב"ד לענוש לאחר מיתה עכ"ל הרי מבואר מדברי הרא"ש ז"ל דאין לענוש להור"ש למת לאחר מיתה איברא דיש לחלק דכי כתב הרא"ש כן הוא בעונש גמור למת שלא לקוברו כלל וכדומה אבל במפנה ממקום למקום דאינו כ"כ עונש גמור ויש לתלות משום סיבות רבות וטעמים רבים ל"מ זה עונש גדול כי אם עונש קל ויכולים לעשותו ומדברי מוהר"י הלוי ז"ל בתשו' סי' מ"ט מתבאר בדבריו דיכולים ב"ד לקנוס להור"ש שלא לקוברו לגמרי והביא סמך מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רמ"ד כיע"ש כבר עמדתי בעניותי בתשו' אחרת וחילקתי כמה חילוקים וכולם שייכי גם בנ"ד ע"ש:

אכתי אין לנו ליכנס במשעול הכרמים בענין הנוגע למת ובפרט כי מרגלא בפומי כמה פעמים כי כל עוד שהאדם נתון בחיים הוא מסור ומשועבד תחת רשותינו דייני ישראל לעשות בו ככל אשר ציותה התור' בעונשים הראויים בינם לשמים אכן כיון שמת הרי הוא יצא מתחת רשות ב"ד של מטה ונמסר לב"ד הגדול של מעלה ואז אין לנו רשות להטפל אחר שהוא נידון לפני ב"ד הגדול ולא נשאר לנו לעשות משפט כתוב בפוסקים דאם מת בנידוייו דמניחין אבן על ארונו ומרחיקים קברו וכדומ' מה שהוא הדין ברור ופשוט ומפורש אבל דבר הצריך לימוד ומ"ג להור"ש אין לנו לעשות. וכה"ג ראיתי להרב המקובל האלקי מוהר"ח הכהן ז"ל בס' טור יהלום בחי"ד סימן שס"ג דשל"ג ע"ב כי כשמפנין מקבר לקבר הו"ל יום קבורה מחדש כדלקמן וחוזר ונידון והמקום אשר קנה מתחי' קדוש יאמר לו מפני שכבר נידון שם ועוד גורם לעצמו טלטולי גברא והיותר קשה:

וכבר מילתי אמורה בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד סימן ע' כי אחרי שנשאתי ונתתי באותו ענין לחפור קבר המת סיימתי בדבר כי לא מלאני לבי להתיר ומה גם כי הרב שבות יעקב ז"ל כתב שם בתשו' ח"ב סימן ק"ג כי יש חשש סכנה לחיים בדבר זה. גם שם רמזתי מ"ש בתשו' במ"א באורך והוא ע"ע עט"ר מר חמי הגביר החכם המעולה רצ"ו כמה"ר יצחק רבי ז"ל שנפטר בדרך באלוקישי"ר ונקבר בדרך וכמה פעמים היה מכריחני הרב המופלא תנא דבי אליהו צה"ד לי ז"ל ללמוד פ' מפנין מקבר לקבר כדי להזהיר לבניו ה"י שיפנוהו משם ולהביאו לעירו עם קברי אבותיו ובו בפרק עמדתי על ענין זה והבאתי טעמים רבים דמותר לפנותו משם ולהביאו אל עירו ואל שער מקומו ובאותו זמן אינה ה' לידי ס' שו"ת מהרב מוהר"ש פינטו ז"ל בכ"י ושם ראיתי תשו' אחת שהורה להתיר וגם הרב מ"ד אליהו רבה ז"ל שר המסכים דמותר לפנותו והן בעון בשריפ' שנת התר"א שנשרף רובי תורתי ד"ן חיבורים ובכלל שו"ת על ד' טורים נשרף גם תשו' הלזו עכ"פ עם שהיו טעמים רבים לפנותו לא נעש' מעש' דהוי זה דין תמוה לרבים כאשר כתב בהגמי"י בהלכות ת"ת בשם מוהר"ם ופסקו מרן בש"ע ביו"ד סימן רמ"ב סעיף יו"ד וז"ל ויש מי שכתב שאסור לחכם להתיר דבר התמוה לרבים שנרא' לרבים שהתיר את האיסור יע"ש ואף על גב שכתב הש"ך שם סקי"ז והביאו בס' באה"ט ז"ל דה"ד אם מתיר בסתם אבל אם נתן טעם לדבריו שדי כיע"ש. בכאן בנ"ד אפילו שאנחנו נותנים טעם וכותבים פסק ע"ז לא יבצר מחשש סכנת החיים שכתב הרב ש"י ז"ל וגם כאן שגור בפי העולם דאינו טוב להוציא מת מקבורתו וגם דלפעמים יהיה מחלוקת וסכנ' בין החיים ג"כ כשיבואו להוציאו ויתגברו ידי קרובי המת בין המתים ובין החיים ויתגרו אלו באלו ויבואו לידי סכנת נפשות לא יבא ולא יהיה והרי כתב הרב חיד"א ז"ל בספר יוסף אומץ בתשו' סי' ז' אחר שהביא דברי הש"ך אלו דקא מתיר להורות דין תמוה לרבים כשנותן טעם לדבר עכ"ז סיים וכתב וז"ל מ"מ בנ"ד אפילו אם יתן טעם לדבריו וידפיס הפסק יצא תקלה ומכשול כאשר שמענו כן ראינו בפסק הרב נודע ביאודה ז"ל שנדפס וככה"ג יודה הש"ך ז"ל דאין להתיר דבר התמוה לרבים ובפרט שנתפשט איסורו בכל ישראל זה כמה מאות שנים ועוד אם הרב הזה יתיר כל רבני ישראל לא יאבו לשמוע לו ותגדל צעקת ריבה וחילול ה' יע"ש וא"כ נלמוד לנ"ד כי יצא תקלה מהוראה זאת להתיר לפנות המת מקברו הן ממה שיש לחוש שמא תארע איזה ענין מקרה בלתי טהור ויתלו כי ע"י הוראתו בא להם או בלא"ה יהיה צעקת ריבה בין קרובי המתים ויבואו לידי תקלה. ומה גם כי ענין פירסום כזה צריך ידיעה לאה"ע ולעש"ג ויהיה חילול ה' באומות העולם ובפרט אם גם בשרי אוה"ע יהיו מיימונים ומשמאלים ויצא הענין לדבר אחר ונהיה ללעג וקלס באומות וסכנת נפשות כי כן שב ואל תעשה עדיף.

וכבר ראיתי בכיוצא בזה בתשו' זקן אהרן ז"ל סוס"י י"ט שנשאל על אשה אחת שפחה יהודית שנתגיירה והיתה שומרת שבתות ה' ומצות ודברי הצומות וזעקתם אלא שלא נתגיירה בפני ב"ד וגם לא טבלה בפני ג' ומתה וקברוה בקברי ישראל כיון שאינו גרת צדק אם צריך להוציאה מקברה שלא תהיה עם מתי ישראל כיון שאינה נחשבת בכללם והשיב בסוף התשו' וז"ל ולקוברה בבתי קברות ישראל לא יפה עשו שהרי אמרו בפ' נגמר הדין אין קוברין רשע קל בפני רשע חמור כ"ש אצל צדיק וכו' מיהו זאת השפחה אחרי שהיתה כונתה למצות גרות ולבה לשמים קנתה מקומה ואין להוציאה מקברה שלא יאמרו הגוים א"כ כך עושים ישראל לגרים ואומה זו אין ראוי להתחבר עמה והתור' ציותה בכמה מקומות על אהבת הגרים א"כ כ"כ בנ"ד יאמרו הגוים עלינו כי לא די מה שאתם מתקוטטים ועושים מחלוקת עם החיים ואחריהם עם המתים ואפילו בין ביני ברית אינם סובלים משפטים ודינים אלו כ"ש שאר האומות כי כן שב וא"ת עדיף והגורם לעשות אלמות ובלבול ולגרום ח"ו סכנת נפשות מסיבתו מן השמים ונקמו ממנו וישלמו לו לעושי הרעה כרעתו ואנחנו נקיים:

כי כן העצה היעוצה וטוב בעיני אלקים ואדם הוא כי בבא לפני הדיין דינים כאלו וכיוצא כאלו ראשית יתפלל לה' שלא יכשל בדבר הלכ' והן שנית דאם יהיה לו איזה חששת נגיעת בדבר מצד אהבה ושנאה לא יתן מקום לאחרים שידברו עליו הגם כי לבו שלם וכאשר כתבתי בסה"ק תוכ"ח ובסה"ק רו"ח על ש"ע ח"מ סימן ח' והבאתי שם סמיכות לדבר מדברי הזוה"ק סדר בלק דר"ה ע"פ אבינו מת במדבר ודברי הרב אור החיים ז"ל סדר פנחס ע"פ ותעמודנה לפני משה וכו'. ג' שצריך המלכה ומיתון בענין שלא יצא איזה תקלה ומחלוקת ד' שיקבץ לכל הת"ח שבעיר שיהיו מסכימים כולם לדעת אחד או אחרי רבים כי כן חילקתי בעניותי לאחד מן התירוצים ליישב מאמר ה' שאמר למשה דבר אחד לדור וכו' ומאמר משה ליאושע זקנים שבדור עמך הכל לפי עצתם כי כל דין והורא' שהיא פשוט' לפניה כזה הוא שאמר ה' דבר אחד לדור אבל כשבא הדיין להורות הוראת שעה או דין תמוה לרבים בזה וכיוצא בזה אז צריך להמלך עם הזקנים והכל לפי עצתם ללכת אחרי רבים וכל המתנהג כסדר הזה אנכי ערב כי תמיד יכוין אל האמת ויהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. ועיין בתשו' הרשב"א ח"ה סימן רצ"ה דנ"ו ע"ג דשייך לנדון זה סעיף אחד ממנו ועיין בתשו' מוהר"י באסאן ז"ל סימן כ"א ובמ"ש הרב חתם סופר סימן של"ד ושנ"ג ודוק:

ושוב בא מעשה מכפר בורון אבד שקנו קרקע לבית הקברות והוליכו לקוברו למת אחד והלך גוי עמהם שהיה לו קרקע סמוך לקרקע שקנו ואמר להם שיקברוהו שם שהוא קרקע שלא קנו שקברו אותו בטעות ואחרי שקברו אותו ברשות הגוי בעל הקרקע לשאול הגיעו שרוצים לפנותו יען אינו מקום בית הקברות שיחדוהו והוא נשאר קבור במקום שאינו מיוחד לקברות ואיכא משום שאינו יכול להיות שמור ביותר וזאת שנית שהגוי בעל הקרקע אחרי כן לא ישאל ממון הרבה בעד המקום ההוא אם יכולים לפנותו תכף לקבור' או כשישאל הגוי על כל אילין דהוו אם מותר לפנותו. והשבתי דנרא' דמותר לפנותו ממקומו לקוברו במקום שיחדוהו לבית הקברות כיון שהוא מקום מיוחד לקברי ישראל הם משמרים אותו מצד שימור וגם כיון שקנו הישראלים הרי הוא קרקע שלו וכמבואר בש"ע יו"ד סימן שס"ג וז"ל אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכו' ואם אינו משתמר בה וקבר שיש לחוש שמא יוציאוהו עכו"ם או שנכנסו בו מים או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו ע"כ והרי כאן בנ"ד איכא תרתי שאינו משתמר והגוי יוציאנו וגם כי הוא נקבר בקברי ישראל שקנה הישראל והרי הוא בתוך שלו והגם כי יהיב טעמא משום דנוח לו לאדם להקבר אצל אבותיו ובבית הקברות הלזה הרי הוא חדש ממש דאין בו קברי אבותיו הא מיהא תוך שלו וברשותו מקרי כיון שקנו אותו לשם כוללות בני הכפר ובמקום שנקבר הוא רשות הגוי ובודאי דבכה"ג דנקבר בקרקע הגוי ובאים לפנותו לתוך קרקע ישראל שהוא מותר גמור וכ"כ בתשו' חכם צבי סימן ן' והביאו הרב באה"ט וז"ל מי שנקבר בקרקעות העכו"ם יכולין להוציאו משם לקוברו בקברי ישראל יע"ש ועיין עוד להרב ברכי יוסף בסימן זה מי שנקבר בטעות דמותר לפנותו יע"ש ובספר יוסף אומץ סימן ט"ל שהתיר על הנקבר בלאזאריטו מקום קברי גוים כי אחר שלשים יום מותר לפנותו ולקוברו בקברי ישראל יע"ש:

ואני אומר כי אפי' כי בנ"ד היה ברשות הגוי בעל הקרקע ולא יהיה חשש להוציאו או שישאל אח"כ ממון הרבה ואפי' אם יכתוב שטר חיוב ע"ז בערש"ג עכ"ז כיון שהמקום אינו משומר מצד עצמו ויבא אחר זמן שיזרעו ע"ג או יבנו עליו או יגרשוהו כיון שהמקום הוא רחוק מן העיר ואין רואהו כי כן הישר בעיני אלקים ואדם הוא לפנותו תכף ומיד ומכאן והלאה חושבנא טבא ולא ימות מכל לבני דבר כי"ר. ועיין עוד להרב באה"ט סי' שס"ד ס"ג עמ"ש מרן דמת מצוה קוברים אותו במקומו כתב שם סק"ג וז"ל והאידנא אינן נזהרין בזה שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות לקבור בכל מקום ואף אם נקבר אותו לשם יש לחוש שהגוי יוציאנו כדי להפשיט את בגדיו על כן מוליכין אותו לבית הקברות מיוחד מ"כ עכ"ל הרי כדברינו.