חיים ביד/פח
סימן פח[עריכה]
לאיסטאנקייו אייר התרכ"ה ליצירה.
שאלה מעשה שהיה כך היה בעיר אחת שאמר ראובן לשמעון מתוך מחלוקת ושינאה שהיה ביניהם שרב הגדול אשר בעיר ואם בישראל החרים אותך על ככה ושמעון הנז' כשומעו את הדבר הזה התעצב עד מאד ויחר לו כי איך יתכן שרב גדול בתורה יחרים אותו בלי דרישה וחקירה אם ראוי להחרים ותכף כתב אגרת להרב הנז' אם אמת הדבר והיתה תגובת הרב כי לא היו דברים מעולם ושקר ענה באחיו העל אלה דינא קבעי שמעון על ראובן שיחרימו אותו על אשר דיבר סרה להוציא עליו שם רע יודיענו מה דינו.
תשובה איתא בגמ' פ"ק דקדושין כ"ח ע"א הקורא לחבירו עבד חייב נידוי ממזר סופג את ארבעים וכתבו התוס' שם שהוא מידה כנגד מידה הוא קרא לחבירו עבד דהוא ארור מקללין אותו בארור דהיינו נידוי וכ"כ הריטב"א ז"ל שם בחי' מידה כנגד מידה דאיהו מוקים ליה בארור כדכתיב ארור כנען ולפיכך מנדין אותו בנידוי בו אלה בו חרם ע"כ והרי אם בקורא לחבירו עבד דלא משמע להו לאינשי שהוא ארור עכ"ז מנדין אותו שעבד כנעני נאמר בו ארור כנען כ"ש אם קורא אותו ארור בהדייא דודאי דחייב נידוי ואם גם בקורא לחבירו ארור בהדייא מצי להפטר בהתנצלות כי שוגג כי לא ידע שחרור בו חרם ויהיה נאמן כמ"ש הרב כנה"ג בח"מ סימן ת"ך הגה"ט אות ע' והרב בני חיי שם הגב"י אות ל"א כמו שיע"ש ועיין עוד שם בכנה"ג ובספר בני חיי ובס' דבר משה ח"ב סימן צ"ג ד"ק ע"א ובס' חשק שלמה חח"מ רס"י ז"ך בהגה"ט אות א'. דהקורא לחבירו ארור בהדייא מנדין אותו זולת כשמתרץ בדיבוריה כי לא ידע כי בשם ארור בו חרם משא"כ בנ"ד שאמר בפירוש שהרב החרימו שהטיל עליו שם חרם והרי כתב הרב מוהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סימן צ"ג והביאו הרב כנה"ג שם בח"מ סי' ת"ך הגה"ט אות נ"ב והרב בני חיי שם הגב"י אות ט"ו הקורא לחבירו מוחרם מנודה חייב נידוי יע"ש וכ"כ מוהרש"ל ביש"ש בב"ק פ' החובל סי' מ"ד דפ"ו ע"ג וז"ל וה"נ מי שקראו לחבירו מנודה או אמ"ל אתה עברת על החרם חייב בנידוי ל' יום כמו שקראו עבד מטעם מידה כנגד מידה יע"ש. ועיין עוד מ"ש מוהראנ"ח בתשו' ח"ב סימן כ"ד והביאו הרב כנה"ג שם אות ג"ן דהאומר לחבירו שהוא מנודה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' שלדעת רש"י הוי כמו קורא אותו רשע ולדעת התוס' חייב נידוי יע"ש:
ונראה לומר דיותר הסברא נותנת דחייב כשהוציא ש"ר ודבר שקר לומר שהוא מוחרם מפי אדם גדול שמחזיק החרם בכח גדול דהגם שכתב מוהראנ"ח שם בח"א סימן צ"ה שמה שקרא אותו מנודה ומוחרם שאין לדון אותו כדין המנדה את חבירו שלא כדין שהוא לא נידה ולא החרים אותו אלא שאמר שהוא מנודה ומוחרם מ"מ גם בכיוצא בזה איכא עונש נידוי ואמינא לה מההיא דהקורא לחבירו עבד יהא בנידוי וכו' יע"ש כ"ש כשאמר לו שהוא מוחרם מפי אדם גדול הרי הוא ממש כמי שקראו מנודה ומחורם יותר מפי עצמו ובודאי דחייב נידוי ועוד איכא להחמיר בנ"ד כי מאחר שדיבר שקר שהרב נידהו הרי הוא כפוגע בכבוד הרב שנידה לאדם על לא חמס בכפיו והוי מנדה למי שאינו חייב נידוי כי בכה"ג גם הרב מוהראנ"ח מודה כי הוא חייב נידוי הן מצד שעשאו להרב שמנדה למי שאינו חייב הן שנגע בכבוד הרב שמדבר עליו שקר כי כן שורת הדין נותנת כי זה האיש אשר הוציא דיבה רעה על חבירו שהרב נידהו ולא היו דברים מעולם שיקבל עצמו התרה וקודם כל ילך ויפייס לחבירו על הדבר הזה והמוחל לא יהיה אכזרי וימחול לו ויעשו לו התרה והרב גם כן יעשה לו התרה וימחול לו. ואני אמרתי מוסר השכל במסיבת הועד של ראשי המדינה הביטו וראו ראשונים כמלאכים ואת אחרונים פוסקי הלכות סידרו אחר הלכות נידוי וחרם. הלכות בק"ח וקריעה והספד ואבלות לרמוז דהחי יתן אל לבו בין המנדה בין המנודה דסופו ליפול במשכב וימות ויספדו לו ויתאבלו עליו ועל מה זה יהיה קשה כארז ולא יהיה רך כקנה כי אדם להבל דמה ימיו כצל עובר ומי גבר יחיה ולא יראה מות. האל ברחמיו יזכינו. להכיר מיעוט ערכנו. ולעשות בכל דבר כרצון אבינו שבשמים אכי"ר: