חיים ביד/סא
סימן סא[עריכה]
פי אמלא תוכחות על מעשה שהיה כך היה באחד שכתב אגרת אחת והשוה לב' חכמים בתואר אחד ויש בזה הקפדה וזילותא שהשוה הב' עם גדול בתואר אחד ועל זה קם אחד מתלמידיו של הגדול וכתב לו אגרת אחת לזה הכותב והשווה התואר שם עם אחד מדלת העם ועתה קמו לעשות דין כי זה מורה שרצה להשוות להחכם הב' עם אחד מדלת העם וזה מתנצל ואומר כי אנכי לא כתבתי כ"א בעבור כבוד רבי שהוא החכם הגדול אבל כדי שמזה יוצא תרי בדדמי לא אמרינן כי העיקרא זהו הדמיון שעשיתי להכותב שאינו כ"כ חכם עם אחד מדלת העם אינו כ"כ חטא ומ"ג כי לכבוד מורי הרב נתכוונתי לבד אבל ללמוד הא בדדמי שהשוה להחכם הב' לדלת העם לא כי בלא"ה צריך לומר שדימה למר רבו לזה הכותב והרי אם אמרינן כן הוי זילזול גדול להדמות למר רבו שהוא חכם גדול ומפורסם לא' חכם פשוט שאינו אפי' תלמיד תלמידו ומדהא ליתא הא נמי דמיון לשכנגדו ליתא ויען רוצים להחרימו ולהכריזו ברבים וגם הבעלי בתים שהם ממוני הזמן וברורי הקנסות כשנפל בידם איזה למדן רוצים לעשות בו משפטים ונקמות יש מהם שאומרים להטילו לים ויש מהם שמבזים אותו נזם זהב וכו' ויש מהם אומרים הכוהו המיתוהו ולהיות כי נתודע הדבר להחכם הגדול מה שעשה תלמידו והוא מתנהג בחסידות ובענוה יתירה גער בו בנזיפה ושלחו עם ב' תלמידי חכמים רשומים שילך אצל החכם הב' משום מאי דנקיט ליה בלביה ויקבל נידוי ומלקות וד' מיתות ב"ד הגם כי יש לו התנצלות שלא חטא כלל כדי לקיים מצות מר רבו וגם להשקיט המריבה ועכ"ז לא הניחו החכם להתפייס מדלת ועם גיריה דיליה והכוהו ופצעוהו פעם ושתים ושלוש וחירפו לו חירופים גדולים וגם למעלה ממנו העל אלה יורינו המורה אם יש לו חטא משפט מות לאיש אלזה או לא ושכמ"ה.
תשובה חם לבי בקרבי בראותי ענין זה רע ומר מכמה צדדים ויצא הראשון מדוע כי יהיה נוגע אחד בקצה כבוד חבירו בדדמי כי יקבצו אנשים רבים לענוש אותו יותר ויותר עשר ידות ממה שחייב וכשהן רואים אנשים רשעים עוברים תורה שבכ' ותורה שבע"פ ביד כמה כחילול שבת וג"ע והליכת בערש"ג וביזוי ת"ח ברבים אינן עושים שום פירכוס כלל וכבר ידוע מ"ש רז"ל דנענשו בפלגש בגבעה על אשר לא מיחו בכבוד שמים דבפסל מיכה לא מיחו ומיחו בפלגש בגבעה כי הא מיהא היה איסור ג"ע וש"ד וכיעור גדול במעשה הרע ההוא וכ"ש וק"ו נדון דידן כי הוא בעבור כבוד המדומה בכבוד ב"ו דאינו אחד מיני אלף מענין פלגש בגבעה.
הצד השני כי בהיות בעוה"ר כי בוטל כבוד התורה כי בהיותו למדן היו להם לחוש קצת לכבוד התורה כי אפי' חטא חטא גמור שלא לגלותו כלל כמ"ש בגמ' כסהו כלילה והגם כי אינו בגדר ת"ח רשום מ"מ שם למדן ות"ח יש לו בפני ההמון ואיכא זלזול וחילול הותרה [אולי צ"ל התורה] וא"כ אין ספק כי הוא איסור לעשות עונש ומשפט ללמדן יותר מן הראוי משום הור"ש כי לא נאמר דין הור"ש בלמדן וח"ח וכאשר הארכתי בסה"ק בס' חקקי לב ח"א חיו"ד סי' מ"ז דפ"ב ע"ג מיסוד הש"ס ודברי הר"ן ושאר רבני האחרונים יעש"ב בס"ד וא"כ איך יתכן לאדם דבעלמא אם חטא חטא גמור ומבורר לעיני הכל שלא יעשו שום פירכוס עליו ובהיות ת"ח דקי"ל הכל כקרוביו ותהי להפך שיקומו כולם לבולעו חינם וזה יהיה כוונת דוד המלך ע"ה בתהלים סימן קי"ט קרבו רודפי זימה מתורתיך רחקו כי לרשעים החטאים שהם רודפי זימה קרבו להיות כולם כקרובים אצלו לחפות עליו ולהצילו אפי' מעונש קל כדרך הקרובים ומתורתיך שהם הת"ח דאז קי"ל הכל כקרוביו אז הם עושים להפך דהיינו מתורתיך רחקו שיהיה קרוב ונתרחק וא"כ איך יתכן כי להיות בע"ה ואפי' מדלת העם לא יהיו כ"כ מקנאים וכשיהיה ת"ח שיהיו יותר מקנאים ואם יאמרו כי הם מקנאים בעבור כבוד התורה שלא ידברו על לומדיה זה לא היה להם לחוש לכבוד התורה כי הרבנים והת"ח הרשומים והגדולים להם יאותה לבקש כבוד התורה ולומדיה ומי יחוש על כבוד התורה יותר מהם.
הצד הג' כי בהיות הלמדן תלמיד של גברא רבה והוא עומד ומשמש לפניו ועשאו לכבודו אפי' היה חוטא חטא גמור בדבר שלא היה נוגע לכבוד רבו שורת ד"א הוא שלא לעשות בו שום דין ומשפט בלתי רשות רבו ומ"ג כי ידוע ומפורסם כי רבו אינו מחפה עליו ועושה בו יותר ויותר ממה שחייב מ"מ הם בעצמן היה להם להנהיג הענין בכבוד ובשורת ד"א שלא לבזותו ברבים כי קי"ל עבד מלך כמלך כמ"ש רז"ל בספרי ורש"י סו' ס' בהעלותך יע"ש וישאו ק"ו מהם ומעצמן דאם יהיה חוטא ורשע איזה משרת או קרוב מאחר מהממונים ומגיריה דילייהו אפי' שכנו כמה היו מחפים והיו מעברים את הדין להקל מעליו והלואי לא יוציאו זכאי לגמרי וכמעשים בכל יום ובהיות כי למדן ותלמיד ומשרת גברא רבא שהוא רבם יעשו כ"כ חרפה ובזיון והם עתידין ליתן את הדין אפי' היה חוטא גמור כ"ש כשנתברר הדבר מפי מורינו הרב הכולל נר"ו ומפי שבעה משגיחים שהם מהת"ח הרשומים שבעיר ויש מהם גדולים בתורה בחכמה במנין ובבנין דרובם מורים הוראות כי בלא"ה הם נתמנו להיות השגחתם על כל הת"ח מקטנן ועד גדולם ואם יהיה נראה בעיניהם כי ת"ח חטא באיזה חטא הם ישגיחו עליו לעשות לו משפט כתוב ומ"ג כי עתה כי נתחדש כי לא יש רשות לרבני מתא והממונים וט"ה לייסר לעוברי עבירה עד שיתנו ידיעה לראשי האיסנאפיס אפילו יהיה אומנותו מהפחות שבעולם איך יתכן שלא תהא כהנת כפונדקית להיות להם ידיעה בחטא ח"ח כי הם יודעים את התורה וגם כי כבוד ת"ח נוגע לכולם כמ"ש מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סו' סימן י"ט וז"ל וה' היודע ועד כי אנו בושים ונכלמים כי הנוגע בכבוד א' מהחברים בדבר זה נוגע בכבוד כולהו וכו' יע"ש ואינו כשאר אומניות כי אם חטא אחד מהם אינו רושם ופגם לאחרים בני אומנותו והוא ברור.
הצד הרביעי כי יכול לו' בשופי אנכי כיוונתי לכבוד מורי דוקא ולא כוונתי לבזות את האחרים והגם שנראה מתשו' הרב משפטי שמואל סימן קי"ט דקמ"ז ע"ג שכתב וז"ל דאף דיש לטעון שאינו מכוין לרעה אלא לטובה או מפני דסבור בכך א"ה אסור ובוחן לבות יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכו' יע"ש והכי הכריח הרב אהל יעקב שאשפורטש בתשו' סי' ה' בראיות ברורות שביזה ובייש לרב הגם שלא כיוין לביישו ולבזותו על מי חייב עכ"ז נראה לחלק חילוק ברור דזהו דוקא כשהדברים הם נאמרים לנוכח הרב וגם אינו מכוין לכבוד רבו אבל כשלא דיבר לנגדו אלא שדיבר עם האחר ואנחנו רוצים לתופסו מדמיונות ואומדנות מבחוץ כי כן סברי לן שלא כיוין כ"א לדבר שכנגדו וגם הוא מכוין לכבוד רבו שפיר יכול להתנצל לכ"ע בכה"ג שלא כיוין לבייש ולבזות לאחר וזה ברור.
הצד החמישי כי לו יהיה כדבריהם שחטא הרי כיון שבא להודות על חטאו ולומר חטאתי עויתי פשעתי ושלח שני ת"ח לבקש מחילה וסליחה וכפרה ושיעשו לו דין נידוי ומלקות וגם אח"כ שלח עוד לרשום אחד לבקש מחילה ועכ"ז לא קיבלו הרי מבואר מתשו' מוהריק"ו שורש קס"ט וק"ע דאפילו בחוטא ורשע שביזה וחירף לת"ח וחייב נידוי מן הדין אם בא והודה על חטאתו ומודה ועוזב ירוחם ופטור מן הנידוי כמו שיעש"ב וכ"ש כשלא חטא חטא ברור ועכ"ז רוצה לקבל עליו נידוי ומלקות ולהיות מוטב שילקה זכאי ולא חייב ועכ"ז לא רצה לקבלו כדי שיכוהו אותו מדלת העם ויהיו עוברים על לאו דפן יוסיף והגם כי הוא לא ציוה עכ"פ מסיבתו בא וההי"ב.
הצד הששי הוא כי מעיקרא אין כאן חטא כלל דנחזי אנן כי הענין הוא כי זה התלמיד בהיות שחש על כבוד רבו שתוארו בתואר אחד עם מי שהוא למטה ממנו רצה לעשות בו משפט לכתוב לו אגרת אחת לתוארו לזה הכותב עם שלמטה ממנו בתואר אחד וא"כ הגם כי נראה שרצה לתאר לאחד מדלת העם בתואר אחד עם הכותב אין זה פגם להחכם השני דמה דמות יערוך מה שזה רוצה לנקום מהכותב להשוות לאחד מדלת העם על מה שפגם בכבוד רבו ואם באנו לידי מידה זאת הרי גם התואר מהכותב הרי הוא שוה לפי למעלת מר רבו וזה ודאי לא כיוין לבזות לרבו להשוותו לתלמיד תלמידו אלא דוגמא בעלמא וא"כ גם מה שהשוה לאדם אחד מדלת העם לא כיוין כ"א לבזויי דוקא להכותב ולא לאותו חכם והרי אפי' אם היה משוה ומדמה לאחד חכם עם תם איני רואה בזה שום איסור לשיהיה חייב דין שהרי מצינו בתלמוד כמה דמיונות שאינן עולין כמ"ש בפ"ק דסוטה י"ג ע"ב לפום גמלא שיחנא וכמ"ש ביבמות מ"ה ע"ב אמר שימי בר חמא לרב אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא הא קבא והא גמלא וכו' ועיין בתוס' בעירובין ה' דאין להקפיד במשלות וכבר נודע מ"ש מהרימ"ט ח"ב חיו"ד סי' ט"ז וכמ"ש בס' ברכ"י יו"ד סימן של"ד אות ג"ן יע"ש גם אמרו במדרש דמי שאינו יכול להכות לחמור מכה לאוכף גם בזה"ק ס' בשלח דמ"ז ע"א ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך רעיתי ועיין בתשו' מוהרשד"ם חיו"ד סימן קל"ד.
וא"כ בתחילה צריכים אנחנו ללמוד כי המדמה לחכם לאיזה מדלת העם אי הוי פגם ובזיון וחייב נידוי כדין מבזה ת"ח ואח"כ נובין ונידון כשיהיה דומה מן הדומה כי בודאי כי הוא פטיר ועטיר ומ"ג כי כונתו הוא לכבוד רבו ולבזות להכותב אם כן כל כונתו הוא זה ולא לפגוע בכבוד אחר וכבר ידוע מ"ש הפוסקים דכל היכא דלא כיוין לבזות דפטור כמ"ש בתשו' אהל יעקב ע"ש. ואם תאמר השתא דאתית להכי כי אין בדמיון שום בזיון למה חרה לו להתלמיד ולכתוב להכותב אגרת כזאת לזה אשיב כמוהו כמוהם כי מצא מין את מינו להיות מתלונן ומפקפק בכבוד המדומה הבל הבלים דבר שאין בו ממש ואפי' דשייך הקפדה ותערומת דברים לא לעשות מעשה גדול להחריד חרדה גדולה להיות חייב חרם ונידוי ומלקות ולהכריזו ברבים וגם להכותו מכת מות ולהרעיש כל הממונים עליו אין זה כ"א מיעוט הנהגה ישרה וההי"ב.
ויש להביא ראיה ממ"ש בפ"ק דסנהדרין י"ד ע"א ריב"ב אחריני הוו בהדי והא דלא חשיב משום כבודו של ריב"ב והוכיחו הרמב"ן והר"ן דהשנים שהיו עם ריב"ב לא היו סמוכים אלא הוא לבדו וא"כ הוי חולשא וחסרון כבוד לריב"ב למנות עמו ב' שאינן סמוכים כמותו וכ"כ בס' תאוה לעינים והוסיף בסו' דבריו וז"ל ואם היה רע"ק גדול כמותו עמו למה לא היה מזכירו דלא היה חסרון כבוד בזה לריב"ב יע"ש הרי דבמונה הב' שהיו עמו כי לפי האמת נצטרפו עמו עכ"ז הוי גנאי וחסרון כבוד לגדול אשר עמהם לזכירם כ"ש וק"ו כשיהיה מי שאינו שוה לכבוד ותואר הגדול להיות עמו בתואר אחד כי בודאי הוא גנאי והעדר כבוד.
עתה אקום למען דעת על מי שמתאר בתואר לרב שהוא בחיים בתואר גדול אשר מזה הוא נותן מגרעות לרב שכבר מת שהוא גדול ממנו שמתארו כמותו או יותר פחות ממנו ויש מקפידין על זה משום כבוד הרב שכבר מת אם יש בזה לחוש על כבוד הרב גם יודיענו לאידך גיסא אם משבח לרב שמת ביותר אשר מזה מורה פגם קצת להרב שהוא בחיים אם יש איסור בדבר או לא.
ואנכי הרואה מאי דאיתא בירו' מס' שביעית פ"ו כתיב ויעשו כל הקהל הבאים מהשבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו בימי ישוע בן נון ולמה ישוע ר' הילל בריה דר' שמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני צדיק בשעתו וכו' ופירשו הרב מוהר"א לב והרב מוהר"ש יפה בי"מ פגם וכו' לומר אף על גב דיאושע גדול מעזרא היה מ"מ השתא שיאושע מת ועזרא קיים גדול עזרא מיאושע ואפילו יהיה יאושע קיים השתא הואיל ושעתו של עזרא היה עזרא גדול ממנו יע"ש והפגם שפגם בכבוד הצדיק הוא שקרא ישוע ולא יאושע שחסר אות ה' כמ"ש מוהרש"י שם יע"ש ובמדרש קהלת ע"פ דור הולך ודור בא הביאו דברי הירו' הלזה וסיימו ורבנין מייתי לה מהכא בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר וכו' הוא עזרא עלה מבבל אלא אילו היה קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו ע"כ עוד אמרו במדרש לעיל מזה וז"ל אמ"ר ברכיה כתיב ויהוידע הנגיד לאהרן וכי יהוידע היה נגיד לאהרן אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע יהוידע היה גדול ממנו בשעתו יע"ש והנה בהא דאמרו בירוש' ובמדרש כי הצדיק החי בדורו הוא גדול בשעתו לצדיק שהוא גדול ממנו שמת אין לתמוה על זה מאחר שמצינו בגמ' ובמדרש קהלת שם שדרשו ע"פ ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך וכו' ברם הא דאמרו בירוש' ובמדרש קהלת שפגם הכתוב בכבוד צדיק בקבר בשביל כבוד צדיק החי צריכים אנו לידע דעל מה ועל מה יהיה פוגם הכתוב בכבוד צדיק בקבר ועוד זאת כי לא מצינו בכל הצדי' אשר בכל דור ודור שמתו שפגמו בכבודם כי כן ע"כ צ"ל כי הא דיאושע שניא וטעמא איכא למילתא כי אמרינן בערכין ל"ב ע"ב דהיה לו ליאושע זכות א"י להתפלל על יצרא דע"ז לבטלו וכיון שלא עשה כן ולא התפלל ועזרא וב"ד התפללו לכן פגם הכתוב בכבוד צדיק בקבר שהוא יאושע שנחסר ממנו אות ה' משמו בעבור צדיק החי שהוא לא התפלל והצדיק החי התפלל שכ"כ הרב ידי משה שם בפי' המדרש יע"ש וא"כ אין ללמוד מזה לפגום בכבוד צדיק המת בעבור כבוד צדיק החי כי שאני הא דיאושע משום שבידו היה להתפלל על יצרא דע"ז ולא התפלל אבל בסתם צדיקים כל אחד ואחד כבודו במקומו מונח שלא יעשה איזה דבר המורה הפרש והבדל בין צדיק לצדיק כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם ועוד הא דמצינו שהכתוב פגם בכבוד צדיק המת שדברים אלו נאמרו ברוה"ק משא"כ אנחנו אין לנו ללמד לפגום חלילה. ומיהו נראה ודאי כי כל זה הוא לגבי דידן ברם הצדיקים שמתו שהם בעוה"ב אינן מקפידים בזה אם נותנים השבח והגדולה להצדיק יותר ממנו כי לית תמן קינאה ושינאה ותחרות ח"ו וממקומו מוכרח הוא כי המדרש קהלת הנז' הרי הוא מוכיח בהדייא מדכתיב ביהוידע נגיד לאהרן שאילו היה אהרן קיים היה יהוידע גדול ממנו בשעתו וכן מן השאר כמש"ל זה מוכח בהדייא דליכא הקפדה אם נותן גדולה ושבח לצדיק החי יותר מן הצדיק המת.
ועוד נראה ראיה מאגדת בראשית פל"ג וז"ל אין אדם וכו' ואין שלטון ביום המות דאפילו אדם גדול או מלך או שר גדול כשהוא מת מת וכבודו עמו שנא' כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו כי כל זמן שהיה דוד הצדיק קיים היה נקרא מלך והמלך דוד זקן והיו קורין לו אדוני המלך וחכם ומלאך כי כן האשה התקועית אומרת לו אדוני חכם כחכמת מלאך האלקים וכן יונתן בן אביתר הכהן אומר לאדוניהו וכל אשר עמו אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה וכן בת שבע אומרת יחי אדוני המלך דוד לעולם וכן נתן הנביא אומר לו אדוני המלך אתה אמרת אדוניהו וכו' הרי כמה כבוד וגדולה והדר היה לדוד וכשהגיע זמנו למות אין כתיב שם לא מלך ולא אדוני ולא חכם ולא מלאך אלא שמו בלבד שנא' ודוד זקן ושבע ימים וישכב דוד ויקריבו ימי דוד למות לכן אמר שלמה אין שלטון ביום המות עכ"ל וכה"ג אמרו במדרש קהלת שם עפ"ז אין אדם שליט ברוח ואין שלטון ביום המות אמ"ר לוי קרוב לחמשים ושתים פעמים כתיב והמלך דוד כיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד למות משום ואין שלטון ביום המות עכ"ל. הרי מוכח מדברי רז"ל דאין שום תואר וכבוד והדר וגדולה לצדיק אחרי מותו כלל כלל לא וא"כ אם לרב הצדיק שמת אינו מתארו בשום תואר כלל ולרב הצדיק החי מתארו בתואר גדולה אין מקום לחוש לפי דברי רז"ל ולפי זה יש לומר דבשום השכבה אין לתאר לשום רב וחכם בשם תואר רב וחכם אלא מה נעשה שכבר נהגו בכל תפוצות ישראל אשר שמענו את שמעם לתארם בתוארים גדולים לכל חכם ורב לפי מעלתו והנח להם לישראל עכ"פ הבא לתאר לא יתאר כ"א לכל אחד מה שהוא ערכו ומה שהוא בהווה ורגיל ולא יוסיף ולא יגרע ולא יהיה ח"ו נותן מגרעות לא לצדיק החי ולא לצדיק המת וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ועיין בקונ' צוואה מחיים:
פש גבן למען דעת במי שאומר שהוא חכם גדול יותר מרבו אם איכא איסור בזה משום בזיון או לא ואת"ל דאסור אם יאמר כן על שני רבנים כי לפי דעתו זה גדול מחבירו בחכמה והגם שהגדול בחכמה איננו בזמן אחד כי הגדול בשנים קדם אם יש איסור בזה או לא. הנה כשאינו אומר החכם על עצמו כ"א על שני רבנים זה כנגד זה והוא המכריע בדעתו לומר זה הרב גדול בתורה מרב שכנגדו לא תבעי לך שזה מותר גמור דהכי אשכחן להריב"ש בתשו' סימן מ' שכתב דיותר יש לסמוך על ס' המנהיג מעל ס' השלחן כי מחבר ס' המנהיג היה רב גדול יותר ממחבר ס' השלחן ע"כ הרי נר' דמותר לומר על הרב אחד שהוא יותר גדול מחבירו ואין בזה איסור כי אין זה בזיון כלל. אלא דצריך לדעת אם ספר השלחן הוא יותר קדמון מס' המנהיג. אכן ראיתי עוד להריב"ש סימן שצ"ד כי כתב על ר"ת אשר הוא רב גובריה ורב חיליה כשאלתות וה"ג ור"ח ורש"י ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות כפי מה שנראה ממה שחידש בתלמוד יע"ש הרי לך בבירור דהגם כי ר"ת הוא רב אחרון מהגאונים והרבנים אשר קדמו ובפרט ברש"י שהוא מרן זקנו עכ"ז כתב שהוא יותר גדול בחריפות ובקיאות ועיין בסנהדרין ק"ד ע"ב ע"פ ויגדל כסאו מכסאך וכו' יע"ש ועיין בעירובין ס"ד כל האומר שמועה זו נאה וכו' ועמ"ש הרב ט"ז בס' דברי דוד ר"ס קרח ובס' בן אורי שם ועיין למוהר"י מברונא סי' ק"ץ ועיין ברכ"י יו"ד סימן של"ד אות ג"ן ועקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ד אות ט' יע"ש:
אמנם למי שאומר שהוא חכם יותר מחכם פ' שקדמו וכ"ש מרבו יש מקום לו' בפשיטות דאיכא איסור פשוט משום סרך גאוה וראיה לזה ממ"ש בחולין ע"פ ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים שהירח קטרגה להיות שני מלכים משתמשים בכתר אחד ועי"ז נתמעטה ועוד נרא' להביא ראיה לזה מתמורה י"ו ע"א אמ"ל כלום הנחתיך וכו' מיד תשש כחו של יאושע וכו' ופירש"י נשתכחו ממנו מיאושע בעון שגרם להחליש דעתו של משה שנצטער משה על יאושע בעצמו שהיה גדול כמותו יע"ש. והשתא ומה באומרו לרבו שהוא שוה לו בדרך רמז ואגב גררא עכ"ז יש לו צער לרבו כ"ש באומר לו בפי' תלמידו לרבו שהוא גדול ממנו כי בודאי דיש לו צער הרבה ואפי' שלא בפניו ועיין ביו"ד סי' רמ"ב דין ל"ו ומ"ש הרב שיורי ברכה שם אות טו"ב: