חיים ביד/מו

<< · חיים ביד · מו · >>

סימן מו

שאלה בכלה שהזמינה לחופה וכבר סיפר ז' נקיים ואחרי שכבר קבלה הקדושין וליום המחורת הוא הכנסה לחופה והיא מוכנת לטבול טבילת מצוה אירע מקרה שבירידתה מן הסולם נכשלה ונפלה ונשרו בתוליה והיא מגואלת בדם ולשאול הגיעו אם צריכה לחזור ולמנות ז' נקיים אחר שתפסק הדם ותחיה המכה. או כיון דהוי דם בתולים מחמת שהוכתה בעץ ולא מחמת הבעילה אין להחמיר בזה להצריכה אחר שתפסוק הדם למנות ז' נקיים יורינו המורה הדין ושכמ"ה.

תשובה נראה דאין צריך לחזור ולמנות מחדש עוד ז' נקיים כשיפסוק הדם ממכת נפילתה שהרי כיון שדם זה הוא בא עליה מחמת המכה הרי כתב מרן בש"ע ז"ל ביו"ד סי' קפ"ז ס"ה וז"ל אם יש מכה באותו מקום תולין בדם מכתה ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינן תולין בדם מכתה וכו' וכ"כ עוד שם סעיף וי"ו נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא ממנה וכן אם אומרת בריא לי שאין דם זה מן המקור נאמנת וטהורה וכו' יע"ש הרי דאפילו ברואה דם שיש לחוש לדם נדה עכ"ז כשיש מכה דתולין במכתה הרי טהורה ואין אנחנו חוששין שמא יצא ג"כ דם מן המקור ומתערב עם דם המכה א"כ כמו כן י"ל בדם זה שיצאת מחמת נפילתה שהוכתה בעץ וכדומה דהוי ממש דם מכה וטהורה והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואין לחלק ולומר דזהו כשהמכה תהיה בפרוזדור ובצדדים אבל כאן שהוכתה בעץ עד המקור יש לחוש לדם המקור. זה אינו שהרי כתב בתשו' מוהר"ם מלובלין ז"ל סי' קי"א וה"ד הכנה"ג ביו"ד סי' קפ"ז הגהט"ו אות ד' דאפילו המכה בתוך המקור ולא בפרוזדור כל שהדם בא מן המכה ולא מן המקור טהור יע"ש הרי דכל שיש לתלות במכה אפילו בא מן המקור טהור וכן מתבאר מדברי הטור ומרן ז"ל שם בב"י ובש"ע שם ביו"ד סי' קפ"ז דאפי' המכה במקור תלינן בה וכ"כ מור"ם ז"ל שם בד"מ סי' קפ"ח ס"ב יע"ש ועיין מ"ש הרב אורח מישור ז"ל שם יע"ש. ואפילו בדם בתולים עצמן כשבעל בעילה ראשונה ופורש ומונה אחר שחייתה המכה ז' נקיים כמבואר בגמ' במס' נידה ר"פ התינוקת ס"ב ופסקוהו כל הפוסקים והטור ומרן ז"ל בש"ע ביו"ד סי' קצ"ג לאו משום חששא שע"י הדם בתולים יוצא ג"כ דם מן המקור ולכך היא טמאה שכבר הרא"ש ז"ל שם ר"פ התנוקת סי' א' כתב וז"ל ונ"ל דטעם לחומרא זו לא בשביל שנחוש שמא יצא דם מן המקור עם דם בתולים דלמה נחוש בתנוקת שלא הגיע זמנה לראות ואפילו באשה גדולה למאי ניחוש הא אמרינן לקמן סי' ג' דאפילו אשה שהוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש אם יש לה מכה תולה במכתה ולא חיישינן שמא יצא המקור עם דם מכתה ואין לך מכה גדולה שבעלה ויצא ממנה דם בתולים אלא טעם חומרא זו משום דבעילת מצוה לכל מסורה ואין הכל בקיאין בחילוק שיש בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראתה ובין שלא ראתה ועוד משום דחתן יצרו תוקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחומרות דהיינו בוגרת שראתה וכו' אלא הכי פירושה אף על גב דהחמירו בנידה אחר בעילה זו נותנים לו לכל ביאה זו שיבעול ויגמור וכיון שהחמירו בביאה זו לעשותה כנידה הלכך אפי' בעל ולא מצא דם כיון דרוב נשים יש להם דם בתולים חיישינן שמא היה שם טיפת דם כחרדל ונאבד או שמא חיפהו שכבת זרע וכו' יע"ש וא"כ כיון שכל עצמו של דם בתולים הוא חומרא שהחמירו בביאה זו לעשות כנידה כשיהיה הענין שיצאו דם בתולים ע"י נפילה והכאת עץ א"כ לית לן להחמיר בזה ויהיה מותרת לבעלה ע"י טבילה ממה שיספרו ז' נקיים כי בלא"ה הרי היא בוגרת והיתה רואה וכל שהשלים ז' נקיים הרי היא טובלת ולית לן למיחש לסתור המנין מחמת דם בתולים כיון שלא היה ע"י בעילה בפי"ד הרא"ש ז"ל ודברי הרא"ש כתבם מרן ז"ל בב"י ביו"ד בסי' קצ"ג יע"ש.

אכן נראה דעדיין אין ראייה מדברי הרא"ש ז"ל דנ"ד שנפלה מן הסולם ונזדעזעו כל אבריה והוכה באותו מקום ונשרו בתוליה יש מקום לומר שגם המקור נפתח ומוציא דם כיון שהיא גדולה וכבר יש לה וסת והרי מצינו בש"ע סי' קפ"ז ס"ט שכתב וז"ל הפחידוה פתאום ונפל ממנה חררת דם וכו' יע"ש דש"מ כי מחמת פחד יכול להיות שתראה דם וכ"כ שם סי' קפ"ט סעיף טו"ב כל וסת שנקבע מחמת אונס כגון שקפצה וראתה וכו' וכן שם סי"ח וי"ט הרי מצינו כי מחמת קפיצה יכול לבא דם הנידה. והרי כאן ב' פחד שנפלה וקפיצה גדולה שנפלה מהסולם וא"כ אינו רחוק מהשכל שלא תהיה מעותדת לבא דם מן המקור. ואין להקשות ע"ז ממ"ש בנידה ל"א ע"א במתני' הגיע שעת וסתה ולא בדקה ה"ז טמאה רבי מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שהחרדה מסלקת הדמים וא"כ כיון שגם כאן בנ"ד נפלה מן הסולם והוכה אדרבא החרדה הזאת נימא שהיא גרמא לה לסלק דמיה וא"כ אין מקום לחוש לראיית דם נידה מן המקור וא"כ אדרבא נילף מכאן דבנ"ד היא מותרת וליכא למיחש לדם נידה. הא לק"מ שכבר עמדו ע"ז שם בגמ' בנידה ע"א ע"א על מתני' דתני' התם ב"ש אומרים כל הנשים מתות נידות דפריך עלה הש"ס מ"ט דב"ש אי נימא משום דכתיב ותתחלחל המלכה מאד ואמר רב מלמד שפירשה נידה ה"נ אגב ביעתותא דמלאכא דמיתא חזייא והא אנן תנן דחרדה מסלקת הדמים ומשני הא ל"ק פחדא צמית בעיתותא מרפייא ופירש"י פחדא צמית דאגב יראה כי הכא מפני פחד כרכום והגיע וסתה ולא בדקה טהורה שהחרדה מסלקת הדמים ביעתותא הבהלות פתאום שאדם רואה או שומע נבהל מרפייא יע"ש ועיין בס' בית הלל ז"ל ביו"ד סי' קפ"ט סעיף י"ט יע"ש וכאן בנ"ד הוי ממש מחמת ביעתותא ובהלה ופחד פתאום שנפלה מהסולם בפתע פתאום ונבהלה הרבה והרי יכול להיות שיבא דם מן המקור מחמת הבהלה גדולה בכל איבריה. ומה גם כי הוכה באותו מקום ג"כ כי בודאי דנפתח המקור וא"כ כל שיש להו חששא שנפתח המקור וגם הבעיתותא שנכשלה ונפלה ונבהלה מאד אין ספק כי אין מקום להתיר ולומר שלא יצא דם מן המקור ואה"נ אם היה אופן שהיתה (הוכה) [המכה] באותו מקום שלא מחמת נפילה ובהלה וכן אם היתה לה מכה באותו מקום שלא מחמת נפילה ובהלה אז יש מקום להתיר בשופי אבל כל שבא ההכאה דרך נפילה והוכה מחמתה דאיכא בהלה גדולה בפתע פתאום אין מקום להתיר.

ואומר אני כי אפילו באשה גדולה טהורה ולא הגיע שעת וסתה ואירע לה שנפלה פתאום ונבהלה והוכה באותו מקום ויצא ממנה דם כי הגם כי הוכר המכה מחמת ההכאה עכ"ז כיון דיש לה נפילה ובהלה בפתע פתאום יש לחוש שנפתח המקור שלה ויצאה ממנה דם נידה כדאמרי' ותתחלחל המלכה מאד וכבר פעמים היה מעש' ברוב נשים טהורות ולא היה עדיין זמן וסתה ומחמת שנכשלו ונפלו ונבהלו מאד פירשו נידה הגם שלא הוכו באותו מקום כלל. ועיין להרב נודע ביאודה ז"ל ח"ב חיו"ד סי' קי"ד דקי"א ע"ג שכתב בנדון שלו וז"ל ואם נרצה לחדש בזה סברא בקל יש תקלה להקל באיסור כרת ודי כמ"ש חז"ל לטהר דם המכה ממש וכו' יע"ש א"כ כ"כ אני אומר כי ירא אנכי להתיר בכגון דא דנ"ד. ולהתיר מכח ס"ס אין מקום לנ"ד לעשות ס"ס דאם נאמר ספק דם בתולים ספק שבא גם דם מן המקור ואת"ל שבא גם דם מן המקור יהיה מחמת הכאה ולא מחמת דם הנידה וכבר כתבנו משם הרב מוהר"ם מלובלין ז"ל בתשו' דאם יש לתלות במכה אפילו מן המקור טהור וכמש"ל. אינו מתהפך כי אם אמרינן שהדם הזה בא ג"כ מן המקור שלא מחמת הכאה אין כאן מתהפך כלל דאם נאמר ספק מן המקור והוא דם בתולים ספק שלא בא מן המקור כלל ואת"ל בא מן המקור הוא דם בתולים אין כאן כ"א ספק אחר כשאנחנו מסופקים אם דם נידה הוא אינו מתהפך.

ועוד כי בלא"ה אפילו היה ס"ס ומתהפך בנ"ד אין מקום להתיר כי כיון דהאשה עצמה היתה בחזקת טמאה לא מהני להתירה בש"ס כמ"ש הרב נודע ביאודה ז"ל חיו"ד סי' מ"ז דמ"ב ע"א וסי' ז"ן דמ"ז ע"ב יע"ש. העולה לענין דינא כי כאן בנ"ד בנערה בתולה זאת אשר היתה סופרת ז' נקיים ואירע לה מקרה כזה שנכשלה ונפלה מהסולם והוכתה בעץ באותו מקום ונשרו בתוליה צריכה לחזור ולמנות אחר שתפסק הדם ז' נקיים מחדש כי יש לנו לחוש כי מחמת הנפילה והבהלה ומ"ג שהוכתה באותו מקום שנפתח מקורה ופירסה נידה ואפי' בשאר נשים טהורות שלא היה עדיין זמן וסתם ואירע שנפלו והוכו באותו מקום ונעשה מכה מחמת ההכאה ויצא הדם עכ"ז יש לחוש כי מחמת הבעיתותא של בהלה שנפלה פירסה ג"כ נידה וצריך למנות ז' נקיים אחר שתפסוק הדם. ואולם אחר שנטהר מדם המקור שספרה לה ז' נקיים ובריא לה שדם זה שאינו נפסק הוא מן המכה לבד ולא בא מן המקור יש להתיר כנ"ל להלכה ולמעשה. וה' יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות.