חיים ביד/מג
סימן מג[עריכה]
שאלה מי שהוציא קרן מעות סך מה ונתן לגוי אחד שיהיה הגוי מתעסק לבד והריוח יחלקו ביניהם שוה בשוה והגוי הוא נותן ברבית לישראל אי מותר לישראל ליקח הריוח הנוגע לו מרבית שנוטל הגוי מישראל או לא:
תשובה נראה לי דאם הגוי מתעסק לבד דמותר דגוי אדעתא דנפשיה קעביד וכדקי"ל הכי גבי שכר שבת כדאיתא בא"ח סי' רמ"ו סעיף ד' יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות להתעסק בהם ואעפ"י שהעכו"ם נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה שנאמר שהעכו"ם עושה שליחותו וכן אין העסק ניכר ממי הוא הגה' ודוקא בכה"ג שהעכו"ם נושא ונותן לחוד עם המעות וכו' ע"כ והוא בב"י בשם גאון יע"ש א"כ ה"נ כיון שהגוי עוסק לבדו ואין ישראל שותפו עמו שרי. ועמ"ש מוהרימ"ט בתשו' ועיין בסה"ק נשמת כל חי ח"א ביו"ד סי' מ"ד מ"ש בס"ד. והביטה וראה למוה"ר כנה"ג בשיירי א"ח סי' רמ"ה הגב"י אות ו' במ"ש ע"ד הר"ן שהביא מרן ב"י ולהרב מחנ"א בנימוקיו על הר"ן שם ודוק. ועיין מגילת ס' די"ג ע"ג:
אך בזאת צריך לאודועי בראובן שעומד בעיר אחד ושמעון בעיר אחרת ושולח ר' סחורות לשמעון ובעבור ששולח לו סחורות לקנות אותם ממעות שמעון לוקח בעד ש"ט חמשה למאה והוא הנק' בלעז קומיסייון והנה הוצרך ראובן להלוות מעות לעסק זה לשמעון ובעבור זה רוצה ליקח עוד ב' לק' ונעשה להם היתר לכמה סוחרים כי ליכא איסורא בזה. ולפי ע"ד נראה דהוי איסור גמור יען ההווה והרגיל הוא שלוקח בעד ש"ט למרבה כו"כ לק' וכל שמצינו שינוי שלוקח יותר שמורה בהדיא שהוא בעבור ההלואה איסור גמור הוא וכמ"ש בהדיא בס' שיורי ברכה ביו"ד סי' קע"ז יע"ש. וראיתי מ"ש הרב באר המים בתשו' חיו"ד סי' ח"ל בדרך ארוכה כיע"ש וכשאני לעצמי אחרי המחי"ר נראה להשיב על דברו הן על מ"ש מטעם מנהג הן עמ"ש מטעם מצוה ואין לי פנאי לכתוב הדברים בהרחבה וכבר ראיתי להרב מוהר"מ אלשיך בתשו' סי' ב' שהכריח דכל שנותן יותר מן הנהוג המורה שהוא בשביל המתנת מעות ההלואה שיש בידו הוי ריבית קצוצה יע"ש:
ובנדון כה"ג נשאלתי בסוג אחר והוא בראובן שבקש משמעון שיתן לו ב' אלפים גרוש' לעשות עמו חברה ושותפות ולחלוק ביניהם הריוח כפי התנאים שהתנו ביניהם וכתבו וחתמו שטר על חברה ושותפות הלזה וראובן הוא העוסק לבד ויען שלא היה מאמין נותן המעות על המקבל העיסקא הלזו חילה ש' המקבל ללוי קרובו שיתן לו גם הוא שטר חיוב קבלת המעות הללו בתורת הלואה חו"מ ולוי קרובו הנז' כתב וחתם להנותן המעות הנז' שטר חיוב ע"ז שהוא הלוה הגמור שכן היה המעשה שלוי הנז' קרובו של ש' לקח אלו הב' אלפים גרוש' לעצמו מיד שמעון בעד זמן ג"ח וכשהגיע הזמן פרע לו וקרע השטר ולוי הנז' הוא היה נותן יין ושכר לקרובו ש' הנז' כדי שימכור ע"י וירויח בזה ובכל מה שירויח שיהיה לו לבדו והקרן לבד ממה שהיה השכר והיין דוקא היה משלם ראובן ללוי קרובו ומבלי שיקח מהריוח של מכירת היין ושכר כלל ושמעון המוכר היין היה נותן מהריוח שהיה מרויח חלק לבעל המעות כפי החיוב שנתחייבו ביניהם בשטר הכתו' של חברה ושותפות ועכשיו באו לדין שטוען המקבל העיסקא הנז' שכל מה שלקח בריוח היין הוא ריבית יען כיון שלא האמין בו בקרן ועשה שטר הלואה על לוי קרובו א"כ בשביל מה שנתן ההלואה ללוי הוא לוקח ריוח ממנו א"כ הוי הריוח בשביל ההלואה ונראה לכאורה כי מה שנותן ראובן לשמעון חלק בריוח מכל שמרויח דליכא שום צד איסור כלל משום איסור רבית יען לפי האמת לא קיבל ראובן משמעון הב' אלפים והוא נותן לו חלק בריוח הגם שלא קיבל כי רשאי אדם להתחייב במה שאינו חייב וזה פשוט:
ברם מצד אחר יש כאן איסור משום הערמת רבית כי כיון שמה שנותן ראובן לשמעון ריוח זה הוא בשביל מה שהלוה ללוי הב' אלפים הרי הוא הלואה גמורה בתורת חו"ח ועל ההלואה הלזו הוא מה שנתחייב שמעון לתת לו חלק בריוח נראה דאסור והוא נלמד ממ"ש הראשונים ז"ל וכ"כ ה"ה בה' מו"ל פ"ה ופסקו ג"כ מור"ם בהג"ה ביו"ד סי' ק"ס ובד"מ שם סעיף י"א דאסור למקבל דינר לתת ממנו למלוה שלא יבואו להערים יע"ש וכ"ש כאן בנ"ד כי כל עיקר סמך שמלוה ללוי הוא שגם יתן היין והשכר לראובן למכור על ידו ושיהיה הריוח שמרויח לתת אותו לשמעון המלוה דפשיטא ודאי דאסור ועוד כי כיון שעיקר ההלואה היא היתה ללוי וכל מה שכתב חיוב לשלם הקרן ראובן לשמעון הוא שטר אמנה כי כך היה לפי האמת כי לוי הוא הלוה ולוי הוא הפורע לשמעון א"כ נמצא כי לבעבור הלואת ראובן ללוי ולוי נתן לשמעון שירויח ויתן לראובן הרי הוי כאלו יש תנאי בדבר בפי' כי בעבור ההלואה זאת לוקח המלוה הריוח וזה אסור וע"ד שכתב הרב שם ביו"ד סי' ק"ס הגב"י אות מ' כמו שיע"ש: