חיים ביד/טו
סי' טו[עריכה]
שאלה מה שמבשלים הגוים קאיינ'אר וסאלי'פ וכדומה בימות החורף עם מים וסוקא'ר אם יש מקום לאסור משום בישולי גויים וגם משום געולי כלי הגוים וגם משום תערובת דבש ענבים שקורין ארו'פי וגם משום הכלי שמריק בו המשקה לשתות פעמים הם שותין בתוכו גלוסקאות של גוים שקורין ייב'דיק שיש איסור משום בשר וחלב ושאר איסורים אם יש לאסור שלא ישתו בכלים הנז' שקורין פ'ילג'אניס וגם דיש יאודים שמוכרים אם יש חיוב משום קנה מיד עמיתך.
תשובה הנה כתב מרן בב"י ז"ל ביו"ד סימן קי"ד בשם התוס' והמרדכי ז"ל ופסקו בש"ע שם סעיף וי'ו וז"ל צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים הגוים עכשיו שנותנים בהם שמרים של יין כי יש שנוהגים לתת שמרי יין יע"ש וא"כ בעירנו אזמיר יע"א שכל הגוים המוכרים אלו המשקים הנז"ל כולם מבשלים אותם במים וסוקא'ר בלתי תערובת דבש ענבים שאם מערב בו הוא נפסד הטעם והמראה וא"כ בודאי מותר גמור ואפי' היה בגוים באיזה מהם שמוכר עם דביש ענבים היה מקום להתיר דאזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש כמבואר שם ביו"ד בסי' קי"ד סעיף יו"ד בהג"ה זולת דבחנותו של גוי או מביתו אין ליקח דקי"ל דכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ועמ"ש הרש"ך שם סקי"ג יע"ש. גם משום איסור בישולי גוים ליכא דקי"ל בש"ס ובפוסקים ובטור וש"ע יו"ד סי' קי"ג דאיסור משום בשולי גוים אינו אלא בדבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם אינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת אבל דבר הנאכל כמו שהוא חי אפילו הוא חשוב להעלות על שולחן או דבר שאינו נאכל על שולחן מלכים אפי' אינו נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בשולי גוים יע"ש. וכל אלו הדברים אף על גב שאינם כמו שהוא חי מ"מ אינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו הפת גם משום הכלים גופם שמבשלים הגוים אין מקום לאוסרם לא משום איסור געולי הגוים ולא משום איסור בישולי הגוים במה שמבשלים הגוים בכליהם כי כלים אלו הם מיוחדים לבשל בהם אלו המשקים שנתבאר שאין בהם משום בשולי גוים א"כ אינו אוסר הכלים משום בשולי גוים כלל:
אלא שעתה נתוודע לי כי בכלי שמוכר המשקים הנז' שיש בתחתיתו אם אינו מבשל בתוך כלי אל כלי כי אם בכלי גדול שקורין קאלדיר'ה של נחושת ויש לחוש בכלי הנז' שמבשלים בו דברים האסורים ואם לא יש חששא בכלי שמבשלים מעיקרא בנתינת בכלי שיש בתחתיתו אם אין לאסור מחשש שמא נתנו בו איזה דבר טרף וטמא כי כלים אלו הם מיוחדים לתת בתוכם המשקים ולא דברים אחרים. ואם באנו לאסור משום מ"ש בשאלה ששורים הגוים גלוסקאות שטוחות בדבר טמא וטרף בכלים ששותים בהם שקורין פ'ילג'אניס הא נמי אין מקום לאסור כיון שהכלי הוא כלי שני ורבו הפוס' המתירים בכלי שני וכ"פ מרן ביו"ד סי' ס"ח סי"ג וסי' ק"ה ס"ג וכן דעת מור"ם בהג"ה דכלי שני אינו בולע ואינו מפליט ואפילו להרשב"א דס"ל לאסור אפילו בדיעבד ומרן שכתב דבדיעבד יש לסמוך על הרמב"ם דמקל כמ"ש הש"ך ביו"ד שם סי' ס"ח סקז"ך כאן בנ"ד נראה להתיר לכתחילה אפילו לדעת הרשב"א ז"ל יען האיסור אינו ברור כ"א איזה חששא ששורים איזה גלוסקא ובגלוסקא עיקר האיסור הוא שיש שאופין אותם בתנור של גוים שמבשלים בתוכו דבר איסור ויהיה איסור בטעמו ואפי' אם יש חשש בלישה ע"ג הנסרים שיש בהם בליעת איסור אינו ממשו אלא טעמו וכיון דרבו המתירים בכלי שני נראה דאין לאיסור. אלא דרואה אנכי להרב ערך השלחן ז"ל שם ביו"ד סימן ס"ח אות וי'ו שהביא רובא דרובא מגדולי הראשונים דס"ל לאסור בכלי שני וגם מה שמחלקים הפוסקים בין היד סולדת בו בכלי שני זה לעולם היד סולדת בו כיע"ש. כאן בנ"ד הוא היד סולדת בו כיון שהוא מריק מכלי ראשון שהוא נתון האש מתוכו דודאי דיש לאסור בכלי שני והוא ברור.
והנה לדעת מורינו הרב הגדול בעל כנה"ג אשר אסר לשתות קאב"י של גוים משום בש"ג כמ"ש בכנה"ג חיו"ד סי' קי"ג הגב"י אות טו"ב ובתשו' בעי חיי סי' קנ"ה יע"ש והרב פר"ח ביו"ד סי' קי"ד סק"ו התיר הקאב'י והג'יקולאטי מתרי טעמי האחד דאעפ"י דאינו נאכל כמות שהוא חי ועולה על שלחן מלכים מ"מ אינו עשוי ללפת בו את הפת והב' דבטל הקאב'י ע"י המים כמ"ש התוס' בפ"ב דע"ז יע"ש ושני טעמים הללו כתבנן הרב באר עשק סי' ק"ה יע"ש והנה טעם הראשון כבר הביאו מרן החבי"ב בתשו' הנז' ודחאו אך הטעם הב' לא זכר הרב כנה"ג וכתב הגאון מ"ז הרב ז"ל וז"ל ונראה ודאי דעל טעם זה הוא מנהג העולם והת"ח בכלל להתיר וכו' ועל זה צידד לאכול הקאבי קלויה בלי בישול במים ושוב כתב ולקיים מנהג העולם נראה דס"ל דאכילת הקאבי קלוי אינו קרוי אכילה שאינו כדרך הנאתו ולא אסרו משום בש"ג כ"א בדרך הנאתו ואכילת קאבי עם אסוקאר האסוקאר הוא המכשירו לאכילה ועיין בתשו' בית יאודה ח"א חיו"ד סי' כ"א עכ"ל ומאחר שמנהג העולם להתיר בקאב'י הה"נ בסאלי'ף וגיקולט וכדומה ואיני רואה מקום לאסור אחר שנהגו כדעת המתירים ועמ"ש הרב שיורי ברכה יו"ד סי' קי"ג אות י"ג יע"ש. וגם זה מן התוכחות דאם מורינו הרב כנה"ג אבי התעודה ומאריה דאתרין עכ"ז בדבר שחלקו עליו רבני האחרונים והתירו סמכו העולם להתיר כוותייהו ונתיסד מנהג העולם דלא כוותיה משא"כ באכילת יגורטי של גוים שרבו כמו רבו האוסרים ולא נמצא חולק עליו בבירור כאשר כתבתי בעניותי בסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד בס"ד ומשום שבכלים אלו שמבשל הסאליף קי"ל סתם כלים אינן בני יומן ומה גם כי דרכן של אלו הכלים המבשלים משקה הוא בימי החורף ובימות הקיץ הם בטילים כי בודאי אינן בני יומן.
ואולם שבתי וראה דיש לאסור הסאלליף מדינא כי אם ראינו בשתית הקאב'י שנהגו היתר הוא ברוב העולם בקיץ ובחורף ובכל מקום ובפרט בבית השרים שהוא דרך כבוד השתיה ובכה"ג (שנתפשת) [שנתפשט] המנהג ברוב העולם אין בנו כח לאוסרו בעבור סברת מרן החבי"ב ז"ל ודעימיה שכתבו לאסור מדינא וכאשר כתב הרב כנה"ג בהדייא וז"ל סוף דבר לא מצאתי טעם מספיק להיתר הקאב'י שבשלוהו גוים ומפני שבכל המקומות ששמענו שמעם נהגו היתר ואין פוצה פה אין כח בידי לאוסרו כ"א לעצמי אני נזהר ממנו מכאן והלאה וכן מצאתי במנהגי הרב המקו' האלה'י כמהר"ו אשכנזי ז"ל שאסר הקאבי משום בש"ג ואולם סמכו העולם לפי שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אעפ"י שעולה על ש"מ לשתות (בפ"מ) [בפ"ע] יע"ש הרי דגם הרב כנה"ג דאסר הקאבי מדינא משום בש"ג עכ"ז לא הסכים לאוסרו לאחרים אחר שכבר נהגו רוב העולם והו"ל כגזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד וא"כ זהו דוקא בשתיית הקאב'י משא"כ בסאליף שאינו מנהג ברוב העולם אפי' ברוב העיר כי בלא"ה היה המנהג לאוסרו משום איסור יי"ן שהיו עושים אותו מתירוש ענבים וצימוקים והן עתה שהתחילו לעשות מאסוקר א"כ אינו מנהג קבוע לשתות סאליף של גוים וכיון דליכא בזה מנהג יש לאוסרו מדינא כדעת הרב כנה"ג והרבנים אשר אתו שאסרו הקאבי משום בש"ג מדינא והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהג לא נהג.
ועוד יש מקום לאסור כי מאחר שהיו עושים זה משקה הסאליף מתירוש ענבים וצימוקים מאן מפיס כי עתה שעושים אותו מהסוקאר שלא יערבו ממשקה תירוש ענבים וצימוקים איזה דבר ואת"ל כי לא יש חששא מי יימר כי לא ימצאו גוים אחרים העושים מתירוש ענבים וצימוקים ויבואו להתיר ומשום גזירה יש לנו לאסור וזה פשוט ומאחר שעתה שהתחילו מחדש לעשותו מאסוקאר ליכא בזה משום מנהג כאמור ונשאר באיסורו וכבר הוצאתי כרוז בכל הבתי כנסיות ביום שבת קודש שלא יוכל שום בר ישראל לשתות משקה הסאליף שעושים הגוים וסברו וקבילו אשריהם ישראל. ועוד נראה לאסור מטעם אחר שנתאמת לי בברור גמור דהגוים המוכרים זה משקה הסאליף מערבים בתוכו חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו דאסור בלא"ה מדינא דש"ס וכל הפו' ובכן ליכא היתר כלל לשתות משקה הסאליף מהגוים וכאמור ודוק: