חות יאיר/קנט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנט[עריכה]
שאלה: סוף ד"ש ואגרת שכתב לי אחד מן החברים בבחרותי אחר שהייתי לאיש בר סמכא שסמכני הגאון המופלג מוהר"ר מענדל אבד"ק ורנקפורט שנת ת"ך וז"ל הכותב ותמה תמה אקרא בדברי הרא"ש בפרק האשה שלום דקמ"ה רע"ב וז"ל. אבל ר' יוחנן לא חש לאות קושיא דמוקי מתני' באשה דעלמא דכי מיקי לה באש דעלמא מה הוי דמ"מ קשה אחר דאשה דעלמא ג"כ נאמנת נמצא לר' יוחנן מה שאשה אחרת אומרת לאו הכחשה היא ולמה לא תנשא וצריך אני להודיע צערי לרבינו אשר כל רז וכו':
תשובה: וע"ד שנתקשית בדברי הרא"ש תדע כי כל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התוס' עם קצת תוספ' מקצת פוסקים כגון הרמב"ם והרמ"ה לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל לך נא ראה ועיין בדברי התוס' אולי הם ישלימו חסרונו' ויחוורו ספיקותך כי באמת לפעמים קיצר הרא"ש יותר מדאי ואני תמה אף כי לא חשת לעיין בתוס' היה לך לפחות לעיין בגמ' והוא דף קי"ח ע"א ואז נתקשית גם במ"ש רש"י ואשה אומרת לא מת אף צרתה במשמע דלמאי נ"מ כתב רש"י זה ומתוך כך היית מעיין גם בתוס' ואז הבנת כוונת רש"י גם דברי הרא"ש דגם רש"י כיון למ"ש התוס'.
דע"כ א"א להבין דברי ר' יוחנן במ"ש כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה הוא שהוא כלל על כל עדות אשה דאיך לא ראה ר' יוחנן משנה שלימה אשה אומרת מת וכו' ועוד מ"ש ג"כ עד אומר מת ועד אומר לא מת לא תנשא ולר"י כל לא מת לא הוי הכחשה אלא ודאי מ"ש ר' יוחנן כל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה הוא ר"ל גבי צרות דאמרי לקנטר ואין יודעים אמיתת הדברים לכן ר"י ס"ל דמ"ש במשנה אומרת וכו' מיירי בנשים אחרות המעידו' לא בצרו' רק הש"ס מקשה ממה דמ"ש במשנה אשה אומרת אפילו צרתה משמע (לכן אמר קשיא לא תיובתא עין בזה בספר' מ"ק) וכך וכך הם דברי הרא"ש וכוונתו בלי פקפוק.
ומפני שאין בית המדרש בלא חידוש אודיעך מה שלכאורה תמוה שם בגמרא דמקשה על מ"ש במשנה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רמ"א הואיל ומכחישו' זא"ז לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים תנשא ומקשה הש"ס ולפלוג ר"מ ברישא פי' על מ"ש אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שואמרת לא מת לא תנשא וזו שאומרת מת תנשא וה"ל לר"מ לומר ששניהם לא ינשאו הואיל שמכחישו' וכו' ויש להקשו' דמשמע דלר"י ור"ש אתי שפיר וכן מ"ש ר' אלעזר במחלוקת שנויה ופי' רש"י דרישא ור"ש היא דס"ל לצרה לא מכחשי ולפי לשון המשנה שאמרו ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו משמע ודאי דוקא הואיל ששניה' מודות שאינו קיים מש"כ אם אין שניהן מודים רק מכחישין אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת בזה לא דיבר לא ידענו איך ס"ל לר"י ור"ש ואפשר דס"ל דבהכחשה זו תרווייהו לא ינשאו ואיך אמר בפשיטות דרישא ר"י ור"ש היא.
ונראה דזה כוונת רש"י במ"ש דרישא ר"י ור"ש היא דס"ל צ"ה לא מכחשי ור"ל דהיינו טעמייהו ולכן ה"ה ג"כ ברישא דהכחשה צרה לאו הכחשה הוא (כמ"ש תוס' ג"כ בדברי ר' יוחנן כמ"ש בסמוך) וזה מוכח ממ"ש מבמשנה דין מת ונהרג בב' נשים צרות דמיירי ג"כ רישא ולא אמר על כל עד אם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג דס"ל לר"י ור"ש הואיל ששניהם מודים שאינו קיים ינשאו אלא ע"כ הא ודאי ליתא דלגבי עדים כשרים וה"ה ב' נשים דעלמא הוי הכחשה וגם ר"י ור"ש ס"ל שלא ינשאו דוקא גבי צרות ס"ל דהכחשת צרה לא הוי הכחשה כלל וכמאן דאין כאן הכחשה דמי ומ"ש במשנה טעם דר"י ור"ש הואיל וזו וזו מדות שאינו קיים ר"ל שאם היתה א' מהם אומרת שקיים ודאי היא לא תנשא כרישא דשוויה נפשה חתיכה דאיסורא כמ"ש התוס' שם סוף ד"ה טעמא דאמרי.
ואין להקשות על התוס' דא"כ איך אמר הש"ס מה איצטרכי ליה סד"א הא מיית וכו' ור"ל ולכן אפי' היא תשתרי כפי' רש"י ואיך יתכן דס"ד כך כבר הקשו התוס' שם בד"ה סד"א וכו' ומשני וז"ל וי"ל דאפילו מודית ונתנה אמתלא וכו' ור"ל דעל כן ה"א דגם היא מותרת ופשוט דמ"ש התוס' אפי' לא קאי עד מודית דודאי אם באת להנשא לא תשאר על דבריה לומר לא מת רק אפי' נותנת אמתלא ולא ר"ל אמתלא דבש"ס שעשתה לעגן צרתה דלשון הש"ס והתוס' לא משמע כך רק ר"ל אמתלא אחרת כל דהו ה"א דמאמינים לדבריה האחרונים להתירה מפני דידעינן שנאת צרות להדדי ומצד הסברא שיקרה בראשונה.
וצל"ע דלא היו התוס' צריכים לענין אמתלא רק דמפני שנאת הצרות הגדולה שידעו חז"ל עד שאומר' תמות נפשי עם פלשתים לא חשבינן דבריה כלום לומר שוויה נפשה וכו'. וכל זה לשיטת ר' אלעזר. ור' יוחנן לא ניחא ליה להרבות במחלוקת ומ"מ לא נאדי כלל דהכחשת צרה גרוע וחלוש' מהכחשת שאר עד לעד ודהייני טעמא דר"י ור"ש דאמר לא ינשאו ומ"ש הואיל וזו וזו מודות וגו' אינו רק דלא יאסרו מצד חתיכה דאיסורא הכל כמ"ש לשיטת ר"א דאיך לבדה מחלוקת בין ר"א לר"י חנם רק ר"י ס"ל דאפילו בצרה הכחשת מת ונהרג דוקא לר"מ הוי הכחשה כיון דלא שייך קלקולא לעגן או להתיר שהרי שתיהן באין להתיר עצמן וא"א לומר תמות נפשי עם פלשתים וכ"כ התוספות בפי' למבין בד"ה דכל לא מת אע"פ דלסוגיית ר"א צ"ל גם במת ונהרג דצרה מתכוני' להכחיש בלי טעם מחמת שנאה ר"י לא ס"ל הכי רק דכל לא מת גבי עדות אשה לאו הכחשה הוא ומ"מ דוקא בצרה כמ"ש התוס' ואפי' ר"מ מודה לזה רק בסיפא ס"ל לר"מ דאפי' הכחשת צרה הוי הכחשה כיון הואיל שאין חילוק ונפקותא לאסור ולהתיר בין מת ונהרג.
ועל זה פליגו ר"י ור"ש דס"ל דאפי' בהכחשה דלא נפקא מידי בינייהו אין הכחשת צרה הכחשה ואמרו ינשאו ומ"ש הואיל וזו מודים כמ"ש שלא נעשו חתיכה דאסורא וק"ל כר"י ור"ש. לכן סתם הטור בא"ה שם בסי' י"ז וז"ל כתב א"א ז"ל בתשובה אם שנים מעידים שמת אפילו אם יש הכחשה וכו' ותמה הב"י על מ"ש בשם אביו הרא"ש ומשנה שלימה היא אחת אומרת מת וכו' ואני תמה אפי' לדעת הב"י דס"ל דלענין הדין אין חילוק בין צרות לעדים כשרים או נשים דעלמא ל"ק על הטור כמ"ש בשם הרא"ש די"ל דקמ"ל זה דלא תימא לחלק ודווקא צרות אבל לפי מ"ש והוכחתי זו לה"א אמת הוא ומ"ש הטור אפי' יש הכחש' ר"ל בבדיקות והכי משמע מ"ש אפי' יש הכחשה בדבריהם דאי ס"ד דכוונתו בגוף העדות היה לו לבאר ולומר בגוף העדות.
והארכתי בכל זה מפני שנוראות נפלאתי ונפשי יודעת מאד כי מך ערכי להשיג אפילו על קטן מקטני תלמידי הגאון המופלג עמוד הגולה מוהרר"י בעל ב"ח ומעפר תשוח אמרתי נגד כל הקורא שאל ישת עלי חטאת ומעשה רשע גובה וגאון שנשאני לבי להשיג על גדולים אשר צפורנם עדיף מכריסי וקטנם ממתני גם לא כחכם המתחכם על רבותיו רק תם אני ואיני יודע רק לשאול בר העלם דבר ממנו ועם אלף מחילות מעצמותיו הקדושות אף כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' וכדרז"ל והוא כי לע"ד מכל מה שכתבתי והוא ברור כשמש יש להשיב כעל מ"ש הרב הנזכר בתשובותיו תשובה ק"ה דפ"ב סע"ב דס"ל דבשני עדים דעלמא מודה ר"מ במת ונהרג ינשאו ולפי זה יהי' הכחש' צרה טפי הכחש' משאר עדים וכלפי לאי דהוא ממש היפך כל סוגיית הש"ס.
ומ"ש על זה וכמ"ש התוס' והוא מ"ש התוס' בד"ה דכל לא מת. ומעולם לא עלה על דעת התוס' דמצד שהם צרו' הוי טפי הכחש' רק אחר שכתבו שם התוס' דאפי' ר"מ מודה ברישא דכל לא מה בצרה לא הוי הכחשה הוצרכו לומר למה פליג במת ונהרג לכן אמרו מפני דס"ל הואיל דכ"א באת להתיר עצמה לא שייך כולי האי לקלקל ור"י ור"ש ס"ל דאפי' בסיפא חיישינן לקלקולא דמתוך השנאה מכחשת אותה ואין הכחשתן כלום מש"כ בשאר עדים ודאי הכחשת כל א' את חבירו הכחשה מעליא הוא ולא תנשא.
ומ"ש שם הרב המופלג מענין ז"ל בתר טעמא דעל כן ס"ל לר"י ור"ש וכוותיי' ק"ל ינשאו מפני פלגינן דיבורייהו דלאו דוקא רצה זה שאומר נהרג רק שאינו קיים וכן זה שאמר מת (ואם היה אפשר לקיים זה ולומר כך שמחתי מאד בהם להציל הזרות מה דמשמע משו"ת הרא"ש דס"ל הכחשה דחקירות כשר שהוא נמנע לדעתי רק ס"ל דגבי מת ונהרג אפשר לתרץ דיבורייהו רק דבאמ' א"א לקיי' סברא זו וכמ"ש רבינו גופי' דס"ט ע"ג דס"ל דממ"ש הרא"ש גבי מת ונהרג מוכח דס"ל הכחשה בחקירות כשר) תמה אני מה ענין פלגינן דיבורי' לכאן לומר בדברי העד עצמו שאינו ממש כמו שאומר במל' אחת גופי'. והרי אפי' א' אומר בסכין וא"א בארירון ק"ל פ' היו בודקין אין זה נכון ושם טפי י"ל דפלגינן דיבורי' דתרווייהו מודים דנהרג. ואפי' הכחשה דבדיקות דמכשרינן אין הטעם דפלגינן רק מפני שאינו גוף העדות אמרינן שלא נתן לבו על זה ושכח ולכן לא הוי העד פסול כעד זומם או מוכחש בחקירות בגו העדו'. ועוד לפי זה אין דין מת ונהרג כדין הכחשה בחקירות שהרי בחקירו' ק"ל דהכחשה פוסלת בכ"מ שא"א לישב דבריהם ובזה סותר רבינו דברי עצמו שכתב בתשובה צ"ד דס"ט ע"ב דשם כתב דמת ונהרג הוי ממש כהכחשה בחקירות והוא האמת הברור. ותדע דאם ס"ד דהטעם דס"ל לר"א ור"ש ינשאו משום דפלגינן דיבורייהו א"כ גם אנהו ס"ל במת ולא מת דהכחשה מעליא הוא ואפילו זו שאומרת מת לא תנשא והרי המקשה הקשה שם יבמות בגמרא ולפלוג ר"מ ברישא משמע דצר"י ור"ש ל"ק.
וקושיא זו בעיני קשה על מ"ש תשובה צ"ד שם דאפי' הכחשה בחקירות אינו מזיק בעדות אשה אם שניהם מעידים שאינו קיים וא"כ דוקא במת ונהרג ס"ל לר"י ור"ש כך מש"כ מת ולא מת ובגמ' דמקש' וליפלוג ר"מ משמע דשווין רישא וסיפא ודלר"י ור"ש אתי שפיר.
וע"ק על מ"ש בתשובה ק"ה דעל כן גבי מת ונהרג תינשא דאמרינן זה שאומר מת לאו דוקא אלא שאינו קיים איך אפשר לומר כן שהרי בין אומר מת בין נהרג שואלין אותו האיך ידעת ובמה ידעת כמ"ש הרמב"ם והוא בש"ע ס"ה וכ' בב"י בשם הה"מ מדאמרו אין בודקין עידי נשים בדו"ח ולא אמרו אין בודקין עדי נשים כלל ועוד דאין להקל אלא במה אמרו חכמים וכו'.
ולעד"ן דא"צ להוכיח ע"י דקדוק רק ממקומו שם סוף יבמות הוא נלמד שהרי בריית' ראשונ' דת"ר שם דס"ל דלא בעינן דו"ח מ"מ א"ל ר"ט בני איך אתה יודע וכו' (יע"ש צ"ע היאך מיתרצא במ"ש תנאי היא ברייתא קמייתא דר"ט שהרי רמי ר"ט גופי' אהדדי [ובמעשים שהיו א"א לומר תרי תנאי אליבי' דר"ט כמו שמורגל בש"ס] ואפשר כי מ"ש תנאי אינו תירוץ ומילתא אחריתא קאמר כי לא חש הש"ס לתרץ רמיות' דר"ט דאינו קושיא די"ל לא סיימוהו לדברי ר"ט מקמי רבנן דבריי' ראשונה ובכה"ג משני הש"ס בדוכתא טובא [ע' ב"ב ר"ד י"א] כך נ"ל עד שאשמע ישיב טוב ממנו) ומדא' הש"ס כתנאי דבדיקת עדי נשים בדו"ח ש"מ דדין מת ונהרג חדא דצריך עכ"פ שאלה האיך ראית וא"כ א"א לו' לאו דוקא מת ול"ד נהרג. וידעתי שיש לדחוק ולומר דמיירי כשמעידי' מפי עד אחד ולא אחשוב בששום אדם יאמר שסבר הב"ח דבכה"ג מיירי המשנה ושכיון לזה. ואף כי דברי רבינו בב"ח תמוהין בתשובה ק"ה ויותר ויותר מופלאי' מ"ש בתשובה צ"ד דשם תפס במושלם דמת ונהרג הוא כהכחשה בחקירות והוא האמת ברור כשמש רק מה שהעלה מתוך המשנה דק"ל בכל עדות אשה דאפי' הכחשה בחקירות כשר ממשנה דמת ונהרג וכן כפל ושנה ושילש דכשר ונדחק מאד בדברי הר"ן הפשוטים דמשמע דהכחשה בחקירה פסול והוא מילתא דמיסתבר מאד דאע"ג דלא בעי דריש' וחקירה לעדים מ"מ אם מתרמי ממילא דמכחיש בבדיקות כשר ובחקירות פסול כמו בד"מ וכך לשון הר"ן דכד"מ דמי.
ורבינו בב"ח כ' שם לקיים דבריו ועשה חיזוק לדבריו שם דס"ט סע"ב דאפי' מ"ד צריך עוד נשים חו"ד סבוף יבמות מ"מ אם נמצאו מכחישי' זא"ז כשר ומה דס"ל דבעי דו"ח הוא אולי יחזרו בהם. ואיך אפשר לומר כך והרי סוף יבמות מפורש היטב דמאן דס"ל דבעי דו"ח טעמי' משום דס"ל דכדיני נפשות הוא. גם הוא כסברא הפוכה דטפי נראה דאפי' מ"ד לא בעי דו"ח אי אתרמי פסול וכך הוא האמת לע"ד.
וקמי שמיא גליא שעם כל זה יראתי לשלוח ידי נגד משיח ה' בב"ח רק מפני ששם דיבור קשות על רבן של כל בני הגולה רמ"א ז"ל וכ' עליו שעירב את הלשונות ונתן מקום לתלמידי' לטעות ושתקפה עליו משנתו וביקש לישב ולמשוך דעת רמ"א לדעתו ושיסבור ג"כ דהכחשה גם בחקירות כשר בעידי נשים כמ"ש ובעצמן רק מפני שזר מאד בעיניו שרמ"א ז"ל יסבור דפסול הוא אותם דברים עוררוני לדבר דבריי לאשר ולקיים דברי הר"ן כפשטן ודברי רמ"א כפשטן. ומה שתמה בב"ח וכ' דדברי רמ"א צריכין נגר בר נגר להולמן במ"ש ואפי' אם הוכחשו בבדיקות מאי אפי' ואני בעניי לא ידעתי מה קשיא ליה דאפי' לא קאי על רבותא דבדיקות רק שבראשונה כ' רמ"א דברי הרא"ש לפי מה שהעתיקן הטור דאין בודקין עדי נשים בדו"ח וכ' אח"כ דברי הר"ן דלא די שא"צ דו"ח אפי' אם בלי דו"ח ראינו שמכחישין זא"ז כשר אבל זה דוקא בבדיקות לא בחקירות ולא ידעתי מה זה תמה על רמ"א בשום ענין והוא ג"כ דעת הר"ן בלי ספק וכד שכיבנא נפקן לאפאי דתריצנא דבריהם כמשמען וכהוייתן.
ואני תמה איך יעלה על דעת להכשיר הכחשה בדיני נשים בלי ראיה מכרחת רק מסברא בדויה הואיל הכשירו בע"א ואפי' אשה כמ"ש בב"ח שם דס"ט ע"ב שאין לנו רק במה שאמרו חז"ל כמ"ש הב"י דמ"ד סע"ג זכרנוהו לעיל כי ממשנה א"א מת ואחת אומרת נהרג אין ראיה דצרות שאני כמ"ש לעיל. מש"כ בשני עדים דעלמא דאם שני עדים מכחישים בחקירות אפי' בדיני ממונות פסול והלא שלהי יבמות איתא דמ"ד אין עדי נשים צריכה דו"ח ס"ל דכדיני ממונות דמי (ונ"ל דר"ל דס"ל מאחר דההיא שעתא לא באו להעיד על עסקי נפשות לא מקרי ד"נ דאל"כ קשה וכי משום דאית ביה גם ד"מ מיגרע גרע וק"ל) מ"מ לא קיל בדו"ח מד"מ.
והנה שנים שהעידו באשה להשיאה זו אומר בעלה מת וזה אומר נהרג נ"ל שפסולי' להצטרף יחד לכל עדות שבעולם ואפי' להיות דינם כעד אחד לחייב שבועה (פי' כשבאו בבת אחת דבהכי מיירי משנה דא"א מת וכו' וכל דאתמר עלה כמ"ש התוס' שם דקי"ח ע"א ד"ה דכל מש"כ אם במשפט הא' באו בק' העידים זא"ז חייב הנתבע מיהא שבועה ואין השני שמעיד ג"כ כמוהו מזיקו ונ"ל שאם חייבו הב"ד כבר שבועה אפי' העד השני בא אח"כ ומכחישו נשאר הדין כמו גבי נשים שהתירוה ע"פ עד ראשון וכדר"נ ביבמות דקי"ז ע"ב ועדיף מיני' שהרי ע"א קם לשבועה מקרא נפקא מש"כ התרת אשה שכל ימי תמהתי על זה שע"פ הסברא יעקרו חז"ל מקרא שנא' לא יקום עד אחד וגו' מש"כ אם בא השני לפני פס"ד ומ"מ בעדות אחר דינם כעד אחד) כדק"ל גבי שתי כתי עדים המכחישים דאפילו למה דק"ל כרב הונא דס"ל זו באה בפני עצמה ומעידה וכו' כבח"מ סי' ל"א מ"מ א' מכת זו וא' מכת זו לא מיצטרפי להעיד בעדות אחרת וכ' שם הסמ"ע אפי' לחייבו שבועה ושכ"כ הרשב"א הביאו ב"י ס"ס ל"ו דל"ו ע"ד גבי דין נמצא א' מהם קרוב או פסול. ור"ל דה"ה א' מכת זו וא' מכת שנייה ג"כ ע"כ א' מהם פסול דעד זומם וה"ה אם ידענו ששקר העיד פסול.
ונ"ל דגרע לדון א' מכת זו וא' מזו מפני דלא מצי לטעון הכשר דלא ידע בפסלותו של שני מש"כ בנמצא א' מהם קרוב או פסול כמ"ש הרי"ף ס"ס ל"ו וברור ופשוט דה"ה שני עדים המכחישים זא"ז בב"ד שפסולין להעיד יחד במשפט אחר ולא ידעי במה נסתפקו חכמי פולין בזה שכ' בש"כ ר"ס ל"ו והכי מוכח נמי מגמ' דשבועות ריש דמ"ח במ"ש אבל מצטרפים עדות אחרת ולשון מצטרפי' ר"ל צירוף כל א' עם אחר לעדות ממון אחר משמע דעכ"פ אלו שנים יחד אין מצטרפין ואע"ג דדחיק שם לאוקמי פי' הבריי' אליביה דרב חסדא מ"מ זו הסברא שרירא וקיימא אליבי' דכ"ע ואליבי' דרב הונא נשארה הבריי' כפשטה.
ש"מ דאלו שנים שהעידו א"א מת וא"א נהרג דה"ל הכחשה בחקירות וכן כל הכחשה בחקירות ואפי' בבדיקות כשמכחישים ודאי בלשון לא כי פסולים יחד לכל עדות אפי' ממון ואפי' לחייב הנתבע שבועה דגרעי מעד אחד הואיל שבעדות זו א' מהם ודאי פסול בטל כל העדות לגמרי והכי מוכח לשונות הפוסקים ר"ס ל"א ל"ו אין כאן עדות או עידותן בטלה והוא הדין ממש אם נצטרפו שתי כיתי עדות שמכחישין יחד בעדו' אחרת דלכ"ע בטל אותו עדות ואיך נאמר דבאותו עדות עצמו בעדות נשים נכשיר העדות במכחישי' בחקירו' והרי יש בעדות זו א' פסול דק"ל עדותן בטילה ולא מצינו בשום מקום שהקילו רז"ל בזה.
וכך הם דברי הר"ן כפשטן והם הם דברי רמ"א וכך הוא כוונת הטור שכ' בשם הרא"ש ורבינו ב"ח כ' לחזק שיטתו גם בזה להיפך ממ"ש דס"ט רע"ג דהטור קמ"ל אפי' הכחש' דחקירו' ממש ואין זה במשמעות מלת בדבריהם רק בהיפך דלא כתב בעידותן וקיצר דבריו לומר דבזה ודאי ילפינן מדעת הרא"ש דאפי' יש הכחשה בדבריהם לא בגוף ושורש העדות כענין סייף וארירון או מת ונהרג רק בדברים והם בדיקות ועל בכה"ג נשאל הרא"ש רק אגב שיטפא נקט דרך כ"ש ממשנה דמת ונהרג ולא שת לבו לנדון ההוא הואיל דלא נשאל רק על בדיקות. ואף כי סתם גם ב"י בש"ע שם ס"ט כדעת הגאון בב"ח ולא ניחא לי למימר דס"ל להרב הב"י דאין מת ונהרג הכחשה דחקירות כדעת הרב בב"ח בתשובה ק"ה וס"ל דהכחשה בחקירות מבטל העדות דאין זה רק ודאי הוי החקירות וכדעת הרב בב"ח בתשובה צ"ד ונמצא ס"ל גם להב"י דגם הכחשה בחקירות העדות כשר ומ"מ נ"ל מה שכתבתי שא"א לומר כן והנני מבקש מחילה וסליחה וכפרה מעצמות הקדושו' אם שגיתי אתי תלין כי מ"ש הוא ברור לפענ"ד:
כ"ט הטרוד יאיר חיים בכרך.