חות יאיר/קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קי[עריכה]
שאלה: שאל השואל למה לא זכר שום פוסק באיסור לח שנפל לתוך היתר לח כגון יי"נ מעט שנפל לקנקן יין כשר או לרוטב דק"ל דבטיל בששים ושרינן ליה להדיא ולמה לא נחוש שמא לא נתערב יפה רק נשאר עומד באותו צד ומקום שנפל והלא בכה"ג ק"ל גבי טומאה בפ"ק דמכות ד"ד ע"א דאמר רב יהודא אמר רב חביות מליאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שלא יהו במקום אחד ומייתי בתר הכי ברייתא דתניא נמי הכי רק דגרס בה יין וחזקו התוס' גר' יין דאי גר' מים אפי' יהא בעינייהו מ"מ טהרו בהשק' דהרי הם מחוברין וכו' ע"ש ולמה לא נחוש ג"כ גבי איסור לח שנפל אדרבה ק"ל בכל מקום דיש בלילה בדבר לח ואפי' בקמח ק"ל יש בלילה כמ"ש הסמ"ג מיהו שם ודאי מיירי בנתערב יפה:
תשובה: הנה באמת אותה שיטה צריכה נגר להולמה לא ידעתי אם דברו בה רש"ל ורש"א ושאר אחרונים. כי לפי גר' רש"י בברייתא יין נ"ל דל"ג א"א לג' לוגין שאובים רק סתם א"א לג' לוגין. וטפי ניחא לגרסו במימרא דרבי יודא דשם גרסי' מים. וגם מ"ש ג' לוגים לא יתכן דאין דין ג' לוגין רק במים ולענין לפסול את המקוה ובזה לא איירי בבריית' רק מייתי ראיה מינה דחיישינן דמשקים שנפלו נשארו במקומם. וכך נראה מפירש"י והחשש שטבל ביין ולא די של נטהר רק שטימא את היין מש"כ במימרי דר"י דגרס מים הוצרך רש"י לפרש שמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין ומ"ש לא עלתה לו טבילה לאו דוקא דאפי' אם ידעינן דטבל במים אלו שנפלו טהרו גברא בהשקה וחיבור מים של חביות עם מי ים הגדול ואם היה במי חביות מ' סאה היה חיבור כשערה דיו וכמבואר במקוואו' בפ"ו ואין חולק בזה.
לכן פירש"י דמ"ש לא עלתה לו טבילה ר"ל לא מהני לו טבילה שהרי אחר שטבל ראשו ורובו עומד במי חביות השאובין והוא מי"ח דבר שפוסל את התרומה אם בא בו ביום אחר שטבל במים שאובין ע' בגמ' דשבת דף י"ד ובתוס' שם ס"ד י"ג.
והרמב"ם פ"ו מהל' מקואות מ"ו העתיק הברייתא עם סיפא דידה נפל לשם ככר של תרומה וכו' וגרס מים ולא ידעתי איך יתרץ קושיית התוס' איך יקבלו המים טומאה דאפי' בהשקה כל דהו נטהרו והרב הכ"מ לא הרגיש בזה רק הקשה ממה דאין מקוה שלימה נפסלת בשפיכה לתוכה כל מים שאובים שבעולם וזה יש לתרץ דמכל מקום אף ע"פ דשלא נפסל מ"מ אין לטבול באותו מקום שנפלו ואפשר דהא דש"ס מיירי שטבל שם תיכף אחר נפילתן. ומ"מ נ"ל התירוץ שכתב שם הכ"מ אמת וצדק מצד עצמו כי אם באים השאובים בשפיכה ודאי מתערבים בכח מש"כ חביות שנפלה דלאו דרך שפיכ' אתא ואפשר דמיירי חביות מליאה ושלימה עם מים שבתוכה נפלה ובחבטה לקרקע הים נשברה כי חביות שלהם היו של חרס כמ"ש היינו כד היינו חביות ומ"ש הטובל שם ר"ל ממש במקום החביות ועם זה אתי שפיר בענין תערובות לח בלח גבי איסור כיון שהוא דרך נפילה ודאי מתערב יפה יפה ואפי' נתערב בענין שלא כדרך נפילה הלא אח"כ מערין אותו מכלי לכלי או באותו כלי עצמו שע"י הטייתו מתערב יפה. ולא הוי בזה מבטל איסור אחר שאינו מכוין לבטלו גם א"א בענין אחר ע' בט"ז סי' קל"ז ס"ק ד'.
וכל זה איננו שוה לי שתנוח דעתי במימרא ובריית' הנ"ל וכי זה היורד לתוך המים וטובל כ"ש אחר שטבל שנחוש שעדיין ג' לוגין שאובין במקום אחד כי אינן מטמאין רק אחר הטבילה כמבואר בשבת שם (להרמב"ם בכל ענין) אינו גורם לתערובות המים כמו ג' מקואות שבכל א' כ"ף סאה דבמשנה שם וברמב"ם שם דע"י הטובל נתערבו המים ונכשרו כל ג' המקואות ומה לי מקואות או ים הגדול עכ"פ הטובל גורם תערובות המים בכניסתו לשם כ"ש בטבילתו ובעלייתו דנאמר שאחר הטביל' בא ראשו ורובו במ"ש.
ומי שכחו יפה ודעתו תמים יקיים דברי חכמים וחכם גדול יתקרייא ואומר לו ישר כחך אריה.
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.