חורב - חלק א/מערכת התורות/ט
אַהֲבָה.
ואהבת את ה׳ אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך
א.
לאהוב – הלא הוא להרגיש ולָחוש את עצמו כֻלו כליל על ידי המציאות ובמציאות של נמצא אחר – לכן, "לאהוב את ה׳" הלא הוא להרגיש, כי המציאות והפעולה של עצמו, היכולת השווי והערך של עצמו נמצא הנהו רק על ידי ה׳ ובה׳. ולחוש, כי הנך נמצא, גם נמצא הנך באיזה ערך מה רק על ידי ה׳, ולכן במציאותך ובפעולתך עליך לכונן ולפנות את עצמך רק אל ה׳ – הלא הוא למלאות את רצונו – אהבת ה׳ ואהבת תורתו אחת היא, יען כי רק אז אהבת ה׳ תקבל את ערכה עליה ומובנה הנאמן, כל עוד הנך אוהב את תורתו.–
ב.
מציאותך ופעולתך הן הנה רק על ידי ה׳ – אם תחפוץ לחוש ולהרגיש את זאת בעצם שלמותה, עליך לכונן את מבטי עינך ולשים את לבבך להתבונן על טובותיו וחסדיו הרבים, אשר יתן לך ה׳ ביד נדיבה; הביאם בחשבון, סְפור ומנה את חסדיו מערש ילדותך עד גל קברך – אף את אלה מחסדי ה׳ אשר מעבר להקבר והלאה – זכר נא, כי זה אלפי שנים בטרם עוד ראית פני תבל, גם אז הן ה׳ אלהיך זה כבר היה אלהי חסדך, יען כי מִנָה אותך להיות היורש ובעל הנחלה מכל מפעל ומעשה מאבותיך, אשר אלפי שנים מלפניך פעלו ועשו, סבלו, חטאו, תעו, למדו עד הוציאו אותם לפועל, וכי רק על ידי ירושת הנחלה הזאת הנה נמצא לך את אשר לך והנהו אתך ברגע ההֹוה ויהי מה יהי. – הביאה חשבון, ספור ומנה את כחות גופך, את האמצעים לקנין ורכוש החיצון אשר לך, את האנשים אשר נלוו אליך, אל חיי גופך ורוחך להיות לעזר לך – הביטה נא על רוחך עם כשרונותיו וכחותיו, על נפשך עם זרמי החיים אשר בה, התבונן על עצמך, כי עם כל אלה הנך נקרא להיות איש־ישראל, וכי התעודה הזאת נגלתה לך על ידי התורה – שים לבך על כל אלה ודע, כי המה הלא נתונים לך מיד ה' ובידו יחזיק אותם בידך, גם בכל יום ובכל שעה ובכל רגע על ידו מוחזקים המה מחדש וברוכים המה רק על ידי אהבתו ,טובו וחסדו ,הלא ה׳ הוא בכל מקום אתך ומסביב לך, הוא מגן בעדך, הוא יזהירך תמיד, ילמדך להועיל ויחנך אותך לאשרך סלה. ואם כן, האם לא מיד ה' לבדו הן הנה מציאותך ופעולתך.–
ג.
אמנם כל אלה יקכלו את שויָם וערכם עליהם רק על ידי ה׳ לבדו ,וכל דבר מה בתבל יש לו איזה ערך רק על ידי ה׳, את זאת בראש וראשון עליך להרגיש תמיד ולחוש אותו בשלמות – כי לוא גם יש אתך גוף ורוח, רכוש ואנשים, תעודה ותורה – אבל אם תסיר את זכר ה׳ ממציאותך ופעולתך, את ה׳, אשר הוא יצָרף את צבא חלדך, תקופת הזמן שהנך פֹה עלי אדמות והטוב אשר תפעל בארץ החיים, אל בנין עולמו, אם תשכח את ה׳, אם תסיח את דעתך ממנו, אם תשכח את הבונה הגדול, בונה החיים בכלל, ואשר אתה עם כל פעולותיך הנכם נחשבים רק לאבן אחת מאבני הבנין הגדול הזה, ואמנם רק מיד חכמתו נדרש לך מראש לקבל את ערכך עליך ותועלתך בבנין עולם הכללי הזה, אם תמח מלבך את שם ה' - במה נחשב אתה עם כל המון עשרך ורכוש חייך, גם מה הוא כל פעולתך? עם כל המון אוצרותיך הנך עני - עם כל כחותיך הנך עני ממעש, כגודל רוחך כן רבו התעתועים - ועם עוצם יכָלתך כמה מן הרפיון והחלישות יש בך!! אתה ופעולתך - הנך רק נקודה קטנה בעולם כֻלו! והנקודה הזאת גם היא הלא היא עוברת וחולפת - הלא ידעת איזה דמות נערכה בעד האדם - אבק פורח - צל עובר - ציץ נובל - חלום - ; ואם גם התאמצת הרבה ופעלת לך בימי חייך, גם רכשת לך הון רב, אף עשית גדולות ונצורות, בנית לך מנדלי פאר וארמנות תפארה - אך כאשר תגיע עת חליפתך - ואינך - ואז כל אשר רכשת לך, כל יגיעך ועמלך, כל קנייניך ובנייניך ויפי המגדלים כלילי תפארה - הלא יחרבו ויבולו - אבל אם תחזיק במעוז ה׳ וה׳ אלהיך אתך תמיד - רק אז יש שכר לפעולתך, יען ה׳ הלא יקבל ממך גם את הטוב המעט, אשר פעלת כפי רצונו ויצָרף אותו אל סכום הטובות האחרות בעולמו, גם יהיה אִתך וישמרך משגגות ייתן לך משאלות לבך להיטיב ולהועיל – אין מעשה, אין דבור ואין כל רעיון אחד אשר יאבד לריק – אם אלה יכלכלו בקרבם רק דבר אמת, צדק וטוב – כי על ידי ה׳ גם זה הקטן במפעליך נדול יהיה – אף הדבר החולף ועובר שלך יתקים להיות נצב לעד, ואם גם האדם לא יוכל לחוש את זאת ואם גם לא ידעת ונעלם ממך כל זה – אמת נכון הדבר כי כל דבר קטן, אם אך טוב הנהו באמת ואם געשה הוא בצדק ויושר, אם יפקידו אותו ביד ה׳, אז יצרפהו ה׳ אל הבנין הגדול והנצחי שלו – או אז יש שכר לפעולתך ומעשך ירצה, להיות חי וקים לעד.–
ד.
עלם בן ישראל ועלמה בת ישראל! לוא אך יכלתם להרגיש את הרגש הנעלה, את רגש האושר, "להיות דבר מה בעולם ה׳" – אם תאלפו בינה מהעשב, מהפרח ומרוח כמו הנה, ותשערו בנפשכם את מושג הרגש, אשר יחושו כל היצורים הנמצאים מסביב לכם – הרגש להיות יצור וציר עליון ושמחת עולם אשר על ראשם תמיד, כי ממלאים בשלמוּת את חֲלל המקום, אשר הציג אותם בורא העולם, ברגע הקצר של צבא חלדם – ולעומתם תעריכו ותתבוגנו על משאלות והתחרות זמנכם – הנאה וקנין – אשר בני הזמן ישימו בהם כל מעינם רק בעד עצמם ותשוקתם ,וגם את הטוב שיעשו, יפעלו רק להנאת עצמם ולא בתור עבדי ה׳ – מלאכי ה׳ – עד כי באופן הזה אַתם עם הנאתכם וקנייניכם כאין נחשבתם, הבל וריק הנכם בעולם – ורק לגופכם יש תועלת מה – תועלת הזבל הנוגע אל השדה – אחרי אשר יחלש, ימות הגוף, יבול וירקב, או אז יהפך להיות דומן וזבל לצורך ותועלת יצורים אחרים, שהמה אמנם טובים מכם ויהיו מה יהיו – בעוד היצורים האלה ממלאים את תעודתם בעצם השלמות, כפי אשר התוה להם ה׳ – לכן אתם אישי־ישראל! אם נוכחתם לדעת, כי באופן כזה אתם ברוחכם כאין הנכם ולא תגיעו אל המעלה להיות דבר מה בעולם ה׳, בי עם כחכם הנועד לפעול פעולות עבודת ה׳ בחופש תיגעו לריק ולבהלה – אם שמתם לבכם על מצבכם ורוח ה׳ החל לפעם בקרבכם, גם נכסוף נכספתם אל האֹשר הנעלה: להיות בכל עצמותכם "דבר מה בעולם ה׳", ויען כי את האֹשר הזה תמצאו רק בה׳ ובהתגלות תעודתכם – בתורה, לכן הבה! השליכו מכם את אלילי כספכם ואת אלילי זהבכם ואת אלילת האלילים את "ההנאה" ואת כל "הבל הבלים" אשר בזמגכם – ושובו אל ה׳, למען תהיו נס אתם דבר מה בעולמו – אז תאהבו את הי.–
ה.
האמנם עליכם להשליך אחרי גוכם את קנייני החיים? לא! זאת לא זאת! או טוב יותר עליך החובה והמצוה להשתדל לרכוש אותם ולקחתם לך, אבל לחשוב אותם רק בתור אמצעים וכלי שמוש לתכלית רמה ונעלה – את עצמך, את כל מציאותך ואת כל פעולותיך קדש אותם לה׳ למלאות בהם את רצונו – אהוב את ה׳ אלהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך (רכושך).
ו.
לאהוב את ה׳ בכל לבבך – הלא הוא ברוח ובלב וכפי מובן המלה ״לב״ – ברוחך: לאהוב ברוחך ולהדבק בה׳, הלא הוא: להשתמש עם כל כוחות רוחך, למען דעת אותו, ללמוד את רצונו בתורתו ולהכיר גם את התבל, למען תדע על פיה, איך למלאות את רצונו – בלבבך: למען תעצור כח ללחום ולנצח במלחמה, אשר תפרוץ בקרבך בין הנטיות, אשר האחת תמשוך אותך למעלה והשנית למטה, ושים שלום גם עם רוח הבהמה אשר בך, למען אשר גם הרוח הזה ע״י השתדלותך יתרומם להיות רוח האדם במעלתה הדרושה, עד כי שתי הנטיות תתחברנה להיות נטיה ותשוקה אחת: "לעבוד את ה׳" ואתה תקרא בשם – כי אמנם זה טוב ויפה – רק את הדבר אשר יאמר עליו ה׳ כי אמנם טוב ויפה הוא, ותחדול מכל דבר, אשר יצוך ה׳ לעזוב אותו ולחדול ממנו, אף התאמץ כי לבך יחוש בקרבך תמיד רק את הרגש האחד, להיות נמשך אחרי אביך שבשמים. –
ז.
בכל נפש החיים אשר לך, בכל מאדך ורכושך – עד כי תכיר לדעת בחיים אשר חוננת במו, בכחות גופך, בבריאותך, בכשרונות גופך, ברכושך אשר נתן לך ה׳, בכל מנת גורלך וחלקך בחיים בעולם החיצון – כסף, אומנות, כבוד, שפע, אוהבים, משפחה, כי כל אלה המה רק אמצעים להוציא על ידם לפועל כל אשר דבר ואשר צוה ה׳ בתורתו לפעול ולעשות, ואת אשר גם רוחך הכיר לטוב ולבבך יחוש, כי אמנם טוב הוא לך, וכמו לרוחך ולבך יהיה מאז רק נטיה אחת שהיא כולה כליל לה׳, כן יהיו נם חייך ורכושך קדושים רק אל הנטיה הזאת – אתה תהיה אחד בחייך באחדות נמורה כמו ה׳ אלהיך שהוא אחד הנהו פועל אמת יחידי.–
ח.
ואם כן, אם לבבך, חייך ורכושך רק אמצעים המה לאהוב בהם את ה׳, הלא עליך להוקיר את אהבת ה׳ יותר מערך הקניינים האל; עליך לאהוב את ה׳ יותר מלבך, יותר מחייך ורכושך – ואם תבוא לידי נסיון לבחור אחת משתי אלה, אם לעזוב את דרכי ה׳ או להשליך מעליך את נטית לבך ,את חייך ורכושך ,אז עזוב את כל אלה והשָאר נאמן לה׳ אלהיך.–
ט.
חרפה היא לו, בוז לו לאיש אשר תהפוכות וזר מעשהו, לעשות את האמצעי לתכלית ואת התכלית לאמצעי, לחשוב את הגבוה לשפל ואת השפל לגבוה, האיש, אשר למען הרבות רכושו, למען הבטיח את אומנתו, למען ירכוש לו כבוד אנשים, למען יבנה לו בדמיונו את הצלחתו ואשרו כמו רמים, או למלאות ספקו בתאוה וחמדה – יעבור אף על אחת ממצות ה׳.—
י.
אבל אוי לאותה בושה, אוי לאותה חרפה, אם איש מבני ישראל, אשר בגלל איזה תועלת לרכוש לו הדברים הנזכרים למעלה יעבור לא רק על אחת ממצות ה׳, לא רק על אחד מדברי אלהים חיים בלבד, כי גם ישליך אחרי גוו את כל דברי התורה כולה, יפרוק מעליו עול מלכות שמים ויפנה עורף אל ה׳ ויאמר: אין לי עוד כל חלק ונחלה בה׳ אלהי יעקב, אלכה לי אל העמים (שגם המה יתעבו איש, אשר ימיר את דתו רק בעד בצע כסף וכל מזמה), יען להם כבוד וגדולה ואין להם שום הגבלה בחיים, אף לא יסבלו כל בוז ולעג השאננים, ובעד הקניינים, אשר בעפר יסודם, אכחש בה׳ אלהי ישראל – מה אומלל הוא איש כזה – כבוד אנשים גלה ממנו – לבו לא ידע עוד כל גכוה ונשא – כל קדש משחק למו.—
יא.
אבל אתה ישראל שמע! עליך לאהוב את ה׳ יותר מלבבך, יותר מחייך, יותר מרכושך! ולוא יהי, כי ידרשו ממך בגלל זה, לעזוב את אדיר חפצך ומשאלות לבבך, לוא יאלצוך לתת את חייך כופר חיים של איש ישראל, הבה! באהבתך את ה׳, מסור את כל הצלחתך, גם קבל באהבה לסבול בעד תורתך ודתך יסורים קשים, חרפות וגדופים, עוני וצרה, ולוא גם יוציאוך להורג בגללה, קדש את שם ה׳, מסור את נפשך והשאר נאמן לה׳.
יב.
השלך אחרי גוך כל דבר, שהמה אמנם מבלעדי ה׳ אין למו כל ערך וחשיבות במאומה, וערכם עליהם יקבלו רק אז אם תוכל לקדשם לעבודת ה׳ – לכן השליכם מנגד והשאר נאמן לה׳ ולדת קדשו.—
יג.
בכל זאת, גם בעד האהבה המאד נעלה הזאת, גם בעד מסירת נפש כזאת, צא ולמד איך להתנהג בצדק, כאשר תלמדך התורה.—
יד.
לבך ורכושך – וכל דבר אשר תקרא אותו בשם "קנין שלך" זולת חייך, הלא אין להם כל ערך וחשיבות, אף לעבור בגללם בעבירה הקלה שבקלות, לכן אס נאנס הנך את הכל ,זולת חייך, להשליך אחרי גוך, רק לבל ידרש לך לעבור אף על מצות לא תעשה אחת ממצות הי אלהיך – אל תחשוב הרבה, מסור אותם כרגע ואל תחטא.—
טו.
אבל אחרת היא עם החיים – כל מצות לא תעשה שבתורה זולת אלה העומדות ביחס: "עבודה זרה" "גלוי עריות" "ושפיכות דמים", אם התקומם איש עריץ אשר ישים אכפו עליך, אם עמד עליך נוגש לאנוס אותך באמרו: עבור או תֵהָרֵג! אז תוכל לעבור עליהן – אבל אחרי אשר מראש – אף כי ללא הועיל – נסית למסור לו את הצלחת חייך ורכושך, לקנות לך חופשך לשמור את המצות מבלי לעבור עליהן – באופן הזה עליך להחזיק את חייך למען תוכל למלאות בימים הבאים את עבודת ה׳ ולשמור אח״כ את דת קדשו – אכן אם הנוגש והמאנס לא שם כוונתו לתועלת עצמו, רק יחפוץ לאנוס אותך לעבור על דתך, וזאת אם יהיה בפומבי ובגלוי, ולמצער, כי ידעו מזה עשרה ישראלים, או גם בסתר אבל בעת כזאת, בעת שעמדו על עם ישראל ברב כח להשמידו ולכלותוו להחרים ולהכחיד את קיום רוחו בחזקה, אז חייך כלא נחשבו לעומת החטא הקל אשר תחטא ואם גם עבירה נגד מנהג ישראל תורה – באופן כזה יאמר לך ה׳: השלך נפשך מנגד, קדש את שמי, הַראה לעדת אחיך בני עמך, כי תאהב את ה' יותר מחייך, ובמסירת נפשך תעורר גם בקרבם את התשוקה הנאמנה לרכוש גם להם אהבה רוממה כזאת – הַראה לנוגשך ומענך, כי קצרה ידו וכחו להכביד את אכפו ולאנוס את איש ישראל למעול מעל בה׳ אלהיו – הַראהו, כי בני ובנות ישראל ילעגו לכחו וגבורתו – כח אנשים – בעוד יוכלו למסור את נפשם וחייהם בגלל דתם, למען ישָארו נאמנים לה׳ אלהיהם.—
טז.
אבל באלה המצות שיש להן יחס עם עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים אחרת היא בתכונתן המיוחדת*) – ואם יחפצו לאנסך ולאלצך, ולוא יהי גם בסתר וגם לא בעתות השמד והחרום, ואף אם יש בזה תועלת למאנסך ונוגשך, לאנוס אותך, כי תעבור על אחת מהעבירות האלה – אז מסור את נפשך וחייך ואל תעבור – הן חייך במה נחשבו עוד אם תעבור עליהן – כה תאמר תורת ה'.—
- *) עוד צריך עיון וחקירה אל איזה יחס כוונו חז״ל ואם גם יחס רחוק בנוגע לגלוי עריות הלא עומד הנהו בשוה אל גלוי העריות בעצמו (סנהדרין עה א), הנה אם כן העבירות נגד רכוש חברך, כבודו וכדומה הלא יהיו כאילו נעשתה העבירה נגד עצם החיים שלו; הן אמרו חז״ל: כל הגונב מחבירו פרוטה כאילו גזל את חייו (שולחן ערוך חושן משפט שנט), ובכל זאת הלא מותר הוא להשתמש בקנין ורכוש חברו להציל את נפשו מסכנת נפשות באופן אם בדעתו להחזיר לו (שם), כמו כן השוו את העבירה לפגוע בכבוד האדם כעוון לשון הרע להיות שוה אל שלשת העבירות הנזכרות (ערכין טו ב), (עיין בזה שו״ת בני ציון למו״ר מו״ה יוקב עטלינגען נ״ע סי׳ קס״ז, קס״ט) וצ״ע.—
יז.
אולם אם לא תאמין בך, כי תוכל לעצור כח ולעמוד בנסיון כבד כזה – הבה! ברח לך מהארץ ההיא, אשר סכנה גדולה כזאת מרחפת על ראשך ועל טובך הגבוה מעל גבוה, ודע, כי השגחת ה׳ הלא תלוה אותך בכל מקום שהוא, וכי גם המקום אשר תמלט שמה, אדמת ה׳ היא.—
יח.
אבל אם לא יאלצו אותך לעבור על מצות "לא תעשה", רק יפריעוך ויניאו אותך מִקַּיים איזה מצות "עשה" – באופן הזה לא תדרוש ממך התורה למסור את חייך בעוד אונס, אשר לא תוכל לשנות אותו, פוטר אותך מלמלאות הפעם חובתך, הן אתה וחפצך הלא שלמים אתם עם ה׳ ונפשך הלא כלתה לקיים את מצות ה׳ כאשר צוך.—
יט.
בכל מקום אשר תאמר התורה: מפני האונס תוכל לחדול מעשות החובה והמצוה, שמור נפשך וחייך, גם עבור על העבירה והצל את חייך, אז אסור עליך לתת את חייך כָּפְרם – זולת באופן כזה אם תצא מפעולתך זאת תועלת גדולה מאד לחיזוק הדת והתורה ,בעוד ע״י מסירות נפשך תפעל פעולה עצומה בנפש אחיך להתרומם ולהתעלח מהדש ולהתחזק באהבת ה׳ ותורתו, אבל זולת זאת עליך להחזיק ולשמור את חייך – כי ה׳ יוקיר את חייך ,למען מאז והלאה תחזיק במעוזו ותקדש את חייך לעבודתו, לכן אתה אל תככן את חייך, בעת חפוץ יחפוץ ה׳, כי חיה תחיה עוד עלי אדמות.—
כ.
כמו כן באופני מחלות: אם יש סכנה, אז תוכל בכל דבר להביא לך רפואה מלבד ע״י העבירות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – ואם אין סכנה – אז תוכל להתרפאות גם בדבר האסור באכילה ורק בשינוי מאופן הנהוג לאכילתו, גם באיסור הנאה, רק בשינוי המעשה של השימוש הנהוג, אמנם בשר בחָלב וכלאי הכרם אסורים המה בכל שימוש של רפואה, זולת אם יש סכנה. כל איסורי דרבנן במחלות אף אם אין סכנה מותר בהנאה ובשימוש הנהוג, ולאכול ולשתות באופן הנהוג יוכלו רק בעת הסכנה – כל דבר המהול במרה (נאַללע) וכדומה אשר לא יֵאָכל בתערובות כזאת באופן הנהוג. זאת נקראת הנאה שלא כנהונ (י״ד, קנ״ה וקנ״ז, א״ח תס״ו, מ״א ב׳).