חובת התלמידים/פרק יג

<< · חובת התלמידים · פרק יג · >>

שלא להחמיץ את עצמו.

ישנם דברים שאזהרה אף הקלה עליהם,‏ די׳,‏ וישנם שצריכים להזהיר ולכפול ולבאר אותם פעמים יותר, גם הענין הנוכחי שמתחילים אנו לדבר עתה ממנו,‏ לא די באזהרה קלושה,‏ אף רק באיזה דבורים בודדים,‏ אשר נתזו מדברינו עד עתה אודותו,‏ צריכים אנו לבארו ולצוות עליו ביותר.

הגמרא אומרת שאם באה מצוה לידך אל תחמיצנה. אבל אם להחמיץ עשי׳ אחת של מצוה‏ ענין רע הוא,‏ ועוד יש עליו תשובה,‏ להחמיץ את כל עצמו ואת כל עשיותיו,‏ רע הוא אשר כמעט אין תשובה נגד זאת,‏ ולדאבוננו הרבה בחורים לוקים בדבר הזה, כבר הזהרנו לעיל בפרק ז׳ שלא תסמך עצמך על שנותיך אשר תתרבינה ועל גופך אשר יגדל,‏ ולא תקוה שמדותיך הרעות גם מעצמן תסורנה ממך כשתגדל,‏ כי רק השנים מזדקנות ולא האיש,‏ ע״ש. והנה לא בטהרת המדות הרעות בלבד,‏ רק גם בקנית המדות העילאות ודרכי החסידות.‏ ולא לבד מי שסומך עצמו על שנותיו מבלי עבוד לגמרי,‏ רק גם מי שרוצה לעבוד רק מאחר ומחמיץ הוא את עבודתו,‏ מושחת הוא לכן תלמיד חסיד,‏ אם רוצה אתה להשמר ממחלה,‏ אשר כמעט ח״ו לא תוכל להרפא ממנה,‏ השמר והזהר שלא תאחר שום דבר,‏ ולא תאמר מחר או אחר איזה זמן אעשה זאת, וכי תלמד את דברינו אליך עד עתה לא תשלה,‏ ענינים,‏ הנהגות,‏ וצווים לאמר,‏ הדבר הזה לא למעני הוא,‏ נער אנכי,‏ לכשאגדל אבחר בזה,‏ וכשאזדקן גם בזה אעבוד, הזדעזע מדברים כאלה,‏ רתע לאחוריך ממחשבות כאלה,‏ כי דע לך שדברי יצרך הם אשר קם עליך להרגך ולאבדך ח״ו מב׳ העולמות.

הלא דברנו אליך לאמור,‏ שלא די לך שתעשה מעשים טיבים בלבד,‏ רק שגם אתה תהי׳ טוב,‏ וללא שתתנהג במדות החסידות רק שגם אתה חסיד תהי׳.‏ אי לזאת כל אשר תקדים לעבוד בנערותך אף במדותיך כפי אשר רשמנו לך,‏ יותר טוב תהי׳ ויותר יקל לך להפוך אף את חוטי בשרך וגרגרי עצמותיך לטוהר וזכות החסידות, וככל אשר תאחר ותחמיץ את העבודה,‏ את כל עצמך אתה מחמיץ, וקשה שתבא אל התכלית אשר למדנו לך מראש.‏ הלא תדע שהילד כאשר יעקמו אבר מאבריו על איזה זמן,‏ למשל שישיבו ידו אחת ויקשרוה אחור,‏ אז תתעקם אף כשיתירו את קשרה,‏ לא כן אצל הגדול,‏ כי אל מקומה תשוב אחר שיתירנה מפני שהקטן גדל ומוסיף בשר על בשרו ועצם על עצמיו,‏ וחלקי הבשר והעצמות אשר גדלים בזמן אשר ידו קשורה עקומה,‏ בעקמימיות מתחדשים ונבראים לא כן הגדול,‏ שאין בשרו ולא עצמיו מתגדלים ונוספים לו עוד,‏ לא תפעל הפעולה כ״ב מהרה לשנות את עצם בנין וצורת בשרו ועצמו,‏ כפי רוחה ואופנה,‏ רוח ואופן הפעולה כן אם בנערותך תתחיל להתנהג בדרכי החסידות כ״א כפי שנותיו,‏ אז חוטי מוחך ולבך נושאי רעיונות ורצונות החסידות האהבה והיראה וכו׳,‏ וכל חלקי גופך ועצמותיך,‏ כאשר יתגדלו ויתוספו,‏ בחרכי קשרי ורשמי החסידות יתוספו ויבראו, וכמו שלכל מין בהמה,‏ חי׳,‏ רמש וצפור כל כנף,‏ נטיתו וטבע רוחו לעצמו,‏ מפני שמבנה מוחו חוטיו וכל גווני אבריו לעצמו הם, ושונים מצורת מין אחר, כן גם מוחך,‏ לבך וכל אבריך אשר בחסידות יגדלו,‏ לטבעם ורוחם תהי׳ החסידית,‏ להתנהג באחרת ובגסות יקשה להם,‏ וכל עבודתם יותר נקי׳ תהי׳,‏ יותר אמיתית ויותר ישרה.

זכור נא תלמיד חסיד,‏ כמה אנשים גדולים וטובים מקנאים בך ובשחרותך לאמור,‏ מי יתנני עתה נער ובחור ואת כל היום לד׳ הקדשתי ומסרתי.‏ כמה מהם משתוקקים להיות בגוף נקי ובנפש כוספת לד׳, ובשנותיהם כבר קשה להם ועתה עוד הכל בידך,‏ והאם תאבד מרגלית זו ותאמר,‏ לכשאגדל אעבוד ולכשאזדקן אתקן.‏

המשנה אומרת,‏ הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן לדיו כתובה על נייר מחוק.‏ כן הוא בכל הענינים,‏ הן בלמוד הפשוט והן בחסידות ותקון הנפש, כי הרבה אנשים יודעים מה היא עבודה ותקון הנפש ומשתוקקים אלי׳ וגם כופים א״ע לעשות,‏ ומ״מ מבלים את כל שנותיהם רק בכפי׳ ובהכרח להכריח א״ע,‏ ותמיד פוסחים הם על ב׳ סעיפים,‏ מכריח איש כזה א״ע לעבודה לרגע לחצי שעה או לשעה ונופל אחור לכמות שהי׳,‏ ושוב מכריח עצמו ושוב נופל ושוב מכריח,‏ ובזה מבלה הוא את שנותיו לא יתקדם‏ אף‏ פסיעה אחת, לא יעלה למעלה ממצבו,‏ כי את מבחר כחותיו ואת מיטב שניתיו על הפסיחה ועל הנפילה הוא מוציא.‏ לא כן אתם בחורי חמד,‏ אם מילדותכם תתחילו ומנעוריכם בזה תעבדו,‏ לבשרכם ודמכם תהי׳ החסידות אף אם תפלו,‏ לא תשובו אחור,‏ ואף אם תפסיקו לפעמים לא תשקעו בבצה,‏ ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק לבלי לנפול ורק להקימכם מעפר וטיט, עיקר עבודתכם רק לעלות תהי׳,‏ גם נפילתכם גם זמני קטנותכם,‏ רק כאיש העולה בהרים והדורך על במתי העולם יהי׳,‏ גם הוא לפעמים ייעף אף רגלו לפעמים יפצע,‏ אבל גם אז לא יפול ולא ירד,‏ נח ושוב עולה,‏ חובש הוא את רגלו מעט ושוב דורך,‏ תמיד תעלו ותמיד גדלות מקרבכם תגלו.‏ ובאמת תוכל אתה בחור ישראל,‏ להוציא מקרבך נטיות ותקונים אשר לא שערת להם ובעצמך לא תבינם.‏ יכול אתה למשל לבוא לרצון טוב וחזק,‏ החזק גם ממך,‏ אשר כל עצמך משועבד לרצון הטוב הזה ומוכרח אתה למלאותו בעל כרחך בלא שום תרוץ ובלא שום סברות.‏ מרגיש אתה בקרבך כאלו פתאום רוח ד׳ חזק מפרק הרים ומשבר סלעים פגע בך וישאך על עבודה זו וזו,‏ את כל המניעות יפרק ואת כל העכובים ישבר.‏ ד׳ הוא האלהים ואתה עבדו ומוכרח אתה לעבדו.‏

ואף הרבה פרטים מעניני העבודה ותקון הנפשי,‏ יכול אתה לתקן א״ע בהם עד שיעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר עצמך בהם,‏ אם מילדותך תתחיל בהם, למשל יכול אתה להגיע שבשעה שאתה עובר ברחוב,‏ לא תצטרך לעצום את עיניך מראות ברע,‏ רק גם מעצמך לא תראה אותם, העבר עיני מראות שוא,‏ שהעינים בעצמן לא תראינה את השוא, אל תדמה שטועים אנו לחשוב עליך שכ״כ תתקדש מהרה,‏ עד שאף אם עיניך על דבר אסור תבטנה לא תראינה איתו,‏ כמו שבקש דוד המלך.‏ דע לך בן יקיר,‏ לא שאנו טועים רק בני העולם טועים,‏ לחשוב על עוה״ז אשר ד׳ בראו,‏ כי מין אוצר של תאות מחשבות ונטיות רעות הוא,‏ ומי שרוצה לעבוד את ד׳ מוכרח לצאת ולהתרחק מן העולם כלו,‏ ובשביל זה כל ימיהם רחוקים הם מעבודה וקדושה ובשטותי העולם שקועים, דומים הם למי שראה איש שטבע א״ע בנהר ויגזר אומר,‏ שהמים עצם רע הוא בעולם ונבראו רק להמית.‏ וכמה שוטה הוא איש כזה,‏ האם אפשר להיות בלא מים,‏ וכי בשביל שמשוגע זה לא השתמש במים כראוי,‏ ותחת להחיות בהם את הצומח,‏ חי,‏ ומדבר,‏ המית א״ע בהם,‏ רעים הם המים.‏ כן הוא גם עם העולם כלו.‏ עולם שבראו ד׳ הוא,‏ ואף בתחתית העולם בכל עקמימותיו ובכל פתלתוליו נמצאים דרכים,‏ מחילות ומערות,‏ אשר אל בוראו ואל אדונו אדון העולם מובילים,‏ וכל החסרון הוא רק באדם,‏ שאינו משתמש עם דברי העולם לטוב רק לרע.‏ והפסוק מכריז ואומר,‏ אולת אדם תסלף דרכו ועל ד׳ יזעף לבו ‏(משלי י״ט).‏ הלא יש לך דרכים שמובילים אותך לד׳ ורק אתה הוא שמסלף אותם.‏ ולמה עוד תתרעם ותדבר סרה שח״ו ד׳ ברא עולם של גשם,‏ עולם שא״א לעבוד בו את בוראו.‏

וכן בענינינו,‏ יכול אתה לבוא לגדלות זאת,‏ שלא תראה את השוא ואת הרע אף בעודך בעוה״ז,‏ וגם כל עוד שלא נתעלית להיות צדיק גדול כזה,‏ ולא נתקדשו עיניך שתבטנה ברע ולא תראינה אותו, תוכל להגיע לה,‏ אם בילדותך תתרגל בחסידות באופנים אשר רשמנו לך.‏ כי פשוט הוא ודבר ידוע שחוק הוא,‏ אשר מוחו של האדם הוגה מחשבות קטנות אף בלא ידיעת האדם,‏ למשל יש שעוקצו יתוש בפניו ומרים את ידו לחכך בה והוא לא ידע מכל זה,‏ ולא בשעה שהוא ער דוקא,‏ רק גם בשעה שהוא ישן ולא ידע אף בחלומו מכל הנעשה,‏ ולא עברו מחשבות אלו במוחו,‏ הרגיש עקיצה בפניו וחושב להפעיל את ידו לעמוד ולחכך.‏ ‏(לא באנו לבאר איך נעשתה פעולה זו במוח,‏ אבל כך היא העובדא)‏, ולא בדברים שמוטבעים בו מתולדתו בלבד כגון זה,‏ רק אף דברים שבקטנותו לא היו מוטבעים בו ורק אח״כ הסתגל בהם,‏ גם כן משתקעים במוחו שיחשוב לבדו אף בלא ידיעתו,‏ למשל בילדותו יכול הי׳ לפול ממשכבו בלילה, וכשיגדל מתהפך הוא מצד אל צד וכשמגיע אל קצה מטתו,‏ שב ומתהפך אל עבר השני, והוא לא ידע אף לא ראה אם שוכב הוא בקצה מטתו או באמצעה.‏ בצדדיו,‏ בשכמו ובכל בשרו מרגיש הוא זאת,‏ ובאה ידיעה זו במוחו וחשב ופקד שמעתה ישוב ויתגלגל אל אמצע מטתו, והוא לא ידע אף בחלומו ממחשבה חזקה כזו שהניעה את כל גופו.‏ ואף אם בקטנותו לא חשב כזאת,‏ מ״מ כיון שנתגדל בידיעה זו שישמור עצמו שלא יפול,‏ נקלטה המחשבה בבשר מוחו,‏ בעורקיו ובעצביו ויהי להם לטבע,‏ שמעצמם חושבים,‏ אף פועלים ומניעים אותו,‏ כמו שאמרנו לעיל המשל מסיבוב יד הילד וכו׳.

וכאשר מתגדל אתה במחשבות טהורות ובחסידות מילדותך,‏ ותחרת ותצטייר במוחך ולבך,‏ בעצבי ובעורקי עיניך אשר תתגדל בם שאסור לך להסתכל על דבר האסור,‏ אז כשתגדל,‏ עיניך כאשר רק יתחיל להתקרב לפניהן דבר האסור להסתכל בו,‏ עוד מטרם תראינה ראי׳ בהירה, ועוד טרם ידע מוחך ודעתך כי דבר אסור לפניהם,‏ מהר תסובבנה ימינה,‏ שמאלה,‏ או ארצה,‏ ואתה לא תדע,‏ אף כל סביבותיהן לא תרגיש ואת האסור לך לא תראה, אבל זהו רק אם לא תסובב בשוקים וברחובות סתם,‏ כאנשי חוץ‏ ויושבי‏ קרנות,‏ ואך לצרכך תעבור את הרחוב לדבר הנחוץ לך,‏ ועולך עול עבודת הקודש מעל צוארך לא ימוש, לא שתחשוב שאסור לך להסתכל, כי‏ מחשבות כגון אלה אינן מועילות לך הרבה,‏ ובכלל צריך מוחך להיות טהור ולא לטפל ולהתפתל במחשבות להסתכל או שלא להסתכל, גש הלאה מן מחשבות אלו,‏ רק שסתם תזכור שאתה יהודי ולא הפקר ח״ו,‏ ומכש״כ כשתתרגל לחשוב איזה דבר של קדושה או עכ״פ דבר מסחר בהתהלכך.

ואם תסתפק ולא תבין את אמתת דברינו אלה,‏ שאל לזקנים ויגידוך,‏ לחכמים חכמי תורה ויאמרו לך, אבל למה לך לשאול, נסה כפי שאמרנו לך ותראה בעצמך,‏ ‏שדברינו איתנים וחזקים הם.

תלמיד ותיק,‏ השמר בילדות והזהר בבחרות שלך, מה נעימה היא הילדות ומה ערבה היא הבחרות מבירכת ד׳.‏ כנחל דבש וכנהר היוצא מעדן,‏ את האדם בכל שנותיו היא מרוה‏ עסיס,‏ גם עד זקנה וגם עד שיבה בלשדה יהי׳ ומשקויה יגדל אף יצמח,‏ הגוף יזדקן אף כחו יחלש ואשה יתקיים,‏ כחומה יתחמם וכלהבתה יתלהב מי פתי אשר יאבדנה,‏ ומי המשוגע אשר את מקור חייו יטנף אף יסתום.

לא שאנו אומרים בזה,‏ שימי אשר בנערותו לא התחיל בעבודת החסידות ובקטנותו לא הרגיל את נפשו,‏ שתתעודד מן מחצלת הקנים ותנער עצמה מערמות עפר אשר מכסים אותה,‏ א״א לו אח״כ בשום אופן לבוא אלי׳,‏ הס מלהזכיר, תמיד שערי שמים פתוחים לכל איש ישראל אם רק משנס הוא את מתניו ורוצה לשעבד את כחותיו לעבוד ולמשא, והאם המשנה שאומרת ‏(אבות פ״ד)‏ הלומד זקן דומה לדיו כתובה על ניר מחוק. ח״ו תנעל השער בפני בעלי תשובה שרוצים לשוב לתורה בזקנותם, החלוק הוא רק בסכום העבודה,‏ שהזקן הבא ללמוד תורה‏, לעבוד בחסידות,‏ צריך לכפול את עבודתו פי עשרה,‏ פי מאה,‏ ועוד יותר מאשר הילד המשכים ללמוד.‏ וכיון שבעונותינו הרבים אף לעבודה קלה בקודש,‏ אין כל אדם מקדיש‏ עצמו לה בכל כחותיו, ומכש״כ לעבודה הכי כבדה והכי קשה,‏ לכן אם לא תשכימו ולא תתקדשו לה אתם בחורים,‏ עתה בנערותכם,‏ בטח ובהחלט שלא תגיעו לה ח״ו.‏ ולא נשמותיכם לבדנה,‏ אך גם נשמות ‏כל ישראל,‏ הנביאים והצדיקים מן העולם ועד העולם,‏ עליכם תתאבלנה ואת חורבנכם תבכינה, ואף את אדון הנפשות ואב כל הנשמות בהתרשלותכם כביכול תעצבו,‏ ובעצלותכם תכעיסו,‏ כי חשכת נשמתכם,‏ חשכת ואימת כל העולמות היא,‏ ואורן אור כלם. זאת ועוד אחרת יכולים לאמור,‏ שאף‏ המתמסר כלו לעבודת החסידות בשנות זקנותו,‏ אף אם יגיע לה ע״י עבודתו הרבה והקשה,‏ מ״מ תקופותיו אשר עברו טרם שהתחיל בעבודתו,‏ כל ימי חייו תחסרנה לו,‏ חוץ מן החסידים הראשונים אשר היו בימי הבעש״ט הרבי ר״ב וכו׳ זצוקלה״ה, כיון שגם מקודם היו קדושים למעלה מהשגותינו, ובכלל הם וכל עבודתם היו למעלה מן הזמן והטבע, אף שבחסידות רק בשנות הזקנה התחילו לעבוד,‏ הגיעו אל מה שהגיעו.

כלומר,‏ המשנה ‏(אבות ה׳)‏ אומרת בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה.‏ זאת אומרת שחיי האיש נבדלים בתקופותיהם, כשהוא בן ארבעים דעתו מוכשרת לבינה,‏ וכשנתוספים לו עוד עשר שנים הגיע לתקופה אחרת,‏ לעצה ולא בתקופות אלו של ארבעים וחמשים בלבד,‏ רק כל מספר שנים של חמש או עשר משנותיו של האיש מתחלקים בתקופותיהם ואל מה שמוכשר בתקופת הבחרות,‏ בתקופות אשר אחריהן אף בתקופת הזקנה לא יכשר,‏ ואל הדברים אשר מוכשר בתקופות הזקנה והשיבה בתקופות הקודמות לא יכשר. וראה נא פליאה זו שהנביא ‏(יואל ג׳)‏ כשבשר בדבר ה׳,‏ והי׳ אחרי כן אשפוך את כל רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובניתיכם.‏ גם אז חלק ואמר,‏ זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו,‏ ראית הזקנים בחלום תהי׳ והבחורים בחזיון, לא שאומרים אנו בזה להבחין בין ראית החלום לבין ראית חזון,‏ אבל מ״מ חלוק יש ביניהם וחלקם הנביא לתקופותיהן,‏ הבחורים בתקופותיהם והזקנים בתקופותיהם, מובן מאליו שהפסוק הזה אינו נוגע לנביאי ה׳,‏ שהיו למעלה מגופם למעלה מהזמן וכל העולם,‏ ואל המדרגה אשר זכה הנביא בנבואתו,‏ בכל תקופותיו הי׳ מגיע לה,‏ ולא הי׳ משועבד לשום תקופה.‏ רק הפסוק אומר בזה על כל עם ישראל,‏ כמ״ש ואף על העבדים ועל השפחות וכו׳ אשפוך את רוחי,‏ וכל העם הם אף בגדלותם,‏ לתקופותיהם ישתעבדו.‏ זאת אומרת,‏ שאף בעבודתו את ד׳ חלק האיש לתקופותיו, ובכל אחת מהן מוכשר לאחרת, למשל ישנן תקופות עלומים שמוכשר האיש בהן יותר להתלהב,‏ וישנן תקופות זקנים יותר,‏ שמוכשר להתענג בהן יותר מנועם עליון.‏ ישנן תקופות שבשעה שאינו מתלהב אינו מרגיש מאומה,‏ וישנן שאף בשעה שאינו מתלהב,‏ מרגיש ערבות ומתיקות אף מכל דבר פשוט,‏ אף מכל אות בתורה ותפלה שאומר.‏ ישנן תקופות שהתלהבותו כמו כל עבודתו מתהלת יותר במוחו ע״י שמתעמק בדעתו,‏ וישנן שמוכשר להתחיל גם בלבו וכו׳, לכן אם משכים האיש בנערותו לעבוד את ד׳ בדרכי החסידות ולהוציא את כל הכשרות נפשו לעבודתו,‏ אז כלן תקבענה בו ולעת זקנתו תהי׳ עבודתו מין כלילת יופי שכל הגונים והצורות מתקופותיו השונות,‏ בה מתראות,‏ אבל אם יאחר להתרגל בה אף אם יגיע לה,‏ תקופותיו אשר אבד תחסרנה לו.‏

ומעתה תלמידים נערים ובחורים,‏ עבודת האל הקדוש הגדול הגבור והנורא אתם עובדים,‏ וצבאותיו של הרם על כל רמים של האין סוף ואין תכלית להיות,‏ זכיתם מלאכי מעלה אותו ית׳ לא יראו ואי׳ מקום כבודו ישאלו,‏ ועליכם ישכון ובתוככם ידור,‏ ואף שמו,‏ בשמכם צבאותיו,‏ ד׳ צבאות נקרא אמרו אליו,‏ אבינו מלכנו לך אנו,‏ את כל כחותינו ונשמותינו לך אנו מוסרים ולתורתך ולעבודתך אנו נתונים.

ומעתה תלמידים ותיקים,‏ לכו וכבשו את העולם לאביכם מלך הכבוד.‏