חבל נחלתו כ ב
סימן ב
מקהלה בתפילה בבית הכנסת
שאלה[עריכה]
האם מותר לשלב מקהלה בתפילות הציבור, ואם כן באלו חלקים מן התפילה?
תשובה[עריכה]
א. בטרם נשיב לשאלה, נראה להתנות זאת בכמה תנאים.
1) כל שילוב מקהלה בתפילה צריך הסכמה ותמיכה של רב הישוב או רב בית הכנסת, כל דברינו להלן בטלים, אם הרב הממונה על בית הכנסת חושב שלא ראוי או לא מתאים, עפ"י טעמיו בהכרת הציבור אותו הוא מנהיג.
2) המקהלה בה תעסוק התשובה היא של גברים (או בנים קטנים) בלבד, אין שום היתר למקהלה מעורבת מגברים ונשים כאמור בסוטה (מח ע"א): "אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי – פריצותא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת". וק"ו בתפילה שקול באשה ערוה כאמור בשו"ע (או"ח סי' עה ס"ג) ובאחרונים.
3) אין להוסיף שום ליווי של כלי נגינה למקהלה אפילו בימים שאין בהם שום איסור בנגינה (כיום העצמאות וחנוכה), וזאת משום הליכה בחוקות הגויים, ומפני חשש של התדרדרות למחולות וח"ו מחולות מעורבים. ועיין בחומר הענין בשו"ת זקן אהרן (וואלקין, ח"א סי' ו).
4) אין לכפול מילים אלא בשירה שלאחר התפילה ואינה מגוף התפילה כאמור בשו"ת יביע אומר (ח"ו, או"ח סי' ז) ועי' בתשובתי בחבל נחלתו (חי"ב סי' ג).
ב. מקהלה פעולתה היא הנעמת התפילה המושרת לאוזני הציבור, והשראת אוירה, אולם אין שירת המקהלה יכולה להחליף את שליח הציבור, ועל כן כל חלקי התפילה שעניינם הוא תפילת יחיד או יציאה ידי חובה אינה יכולה להיעשות על ידי המקהלה. כל שותפות של מקהלה בתפילת הציבור אינה שייכת במקום שחובת התפילה על היחיד והוא מוציא עצמו ידי חובה בתפילתו הפרטית או שיוצא ידי חובה על ידי שליח הציבור. לדוגמא קריאת שמע וברכותיה או תפילת עמידה לא יכולים להיאמר על ידי מקהלה, מפני שהשומע צריך לצאת ידי חובה או בתפילתו הוא, או בשמיעה מאחר ויציאה ידי חובה משום שומע כעונה. מקהלה אינה מתכוונת להוציא אחרים י"ח, ואפילו המשוררים במקהלה עצמם אינם יכולים לצאת ידי חובה בשירה שהיא קצובה וחתוכה וצריכה להיות מתואמת עם שאר המשוררים ועם שליח הציבור, בקול ובקצב מסויים. ועל כן נראה שאם כבר מכניסים מקהלה לתוך התפילה בבית הכנסת היא יכולה לשיר בפיוטים או במזמורי תהלים כגון בקבלת שבת או בסיום התפילה: 'אדון עולם' או 'יגדל א-להים חי' וכד'.
ג. בדומה למקהלה היתה שירת הלויים בבית המקדש, היינו אנשים מסוימים (=לויים) שקולם מתאים שוררו פרקים מסוימים כשעמדו על המעלות בין עזרת נשים לעזרת ישראל, הם לא הוציאו אף אחד ידי חובתו אלא היו חלק מעבודת המקדש.
בתקופת הראשונים לא ידוע לי על מקהלה המשוררת עם החזן.
בעדות ספרד לא התפללו עם מקהלה. הכנסת מקהלה לבית כנסת נראה שמקורה בחיקוי מסויים של חוקות הגויים שנהגו כן בבתי תפלתם בארצות אירופה. אעפ"כ בקהילות ישראל נהגו בדורות האחרונים במקהלה המסייעת לשליח הציבור להנעים את התפילה, ורבני ישראל לא יצאו כנגדה, אלא במקום שהיתה חריגה מן ההלכה.
מקהלה מובאת בפסקי תשובות (או"ח סי' תקפא אות ו הערה 3) בשם החתם סופר1. וכן מובאת בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת – אה"עזר סי' קמג), וכ"כ בשו"ת משנה שכיר (חאו"ח סי' נא): "וידוע שהעמוד הוא מקום שמתקבצין אצלו להתפלל הש"ץ עם המקהלה או עשרה אנשים לכל תפלה ולכל תחינה". וכן מובא בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח מהדו"ת סי' קי), ובשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א או"ח סי' טז), וכן בשו"ת באר משה כבוד חכמים (סימן כב).
וכן במאמרו של מאיר שמעון גשורי (ארשת ח"א עמ' תעב) כתב שהיו מקהלות בבתי כנסיות הראשיים של הערים תל אביב וחיפה בתקופה שלפני קום המדינה וגם לאחריה.
בכתב עת בית אהרן וישראל (ס"ד, תשנ"ו) מופיע מאמר ארוך מאד לר' יחיאל גולדהבר בשם 'לקראת שבת לכו ונלכה' העוסק בקבלת שבת, ומביא שבארצות אשכנז נהגו לשורר את מזמורי קבלת שבת חזן ומקהלה. ומביא שהרב חיד"א בהיותו באמסטרדם כתב שנהגו לשורר בכמה קולות (מעגל טוב עמ' 142) את מזמורי קבלת שבת, והוא לא הכיר זאת וקרא שמה: 'תחת שלשה (=קולות) רגזה ארש'. ומביא עוד שאחד מרבני טבריה כתב שנהגו לשורר באירופה בשמונה או עשרה קולות.
ד. בציבור הדתי בימינו בתפילה של שבת או של רגלים לא נהגו במקהלה בתפילה (עד כמה שהצלחתי לברר, בחצרות החסידיות יש מקהלה אבל איני יודע מה חלקה בתפילה או שבאה להנעים את השולחן – 'טיש'). ולכן שילובה בבית כנסת בשבתות ומועדים צריך לענ"ד להיעשות בזהירות גדולה ובמחשבה של חישוב תועלת לעומת הפסד בכל בית כנסת.
בישובים שקיים רק בית כנסת אחד, צריך להיזהר כפליים כיון שתמיד יהיה חלק מהציבור שלא יזדהה עם הכנסת מקהלה לבית כנסת. ולכן מן הראוי שלא להעמיס עליו דברים שלא הורגל בהם. ולכן אם מאד חשקה נפשם במקהלה, טוב יעשו אם ישיירו אותה לסיום התפילה ואז לא תהא תרעומת.
ה. כך כתב בשו"ת זקן אהרן (ח"א סי' ו) בתשובת הרב וואלקין לועד הרבנים בק"ק לונדון:
"בדבר שאלתכם על שלשה פשעים אשר אלו הם המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן) ולהנהיג בעירכם, ה"ה: א) לעשות תפלתם קב"ע קול באשה ערוה ולהעמיד נקבות לשורר עם החזן בבהכ"נ, ב) לנגן בעוגב (ארגיל) בימי החול בשעת חופה, ג) קאנפערמאציאן לנערות (חג הבגרות) בבהכ"נ, ועי"ז תערובות אנשים ונשים, זוגות זוגות בחור ובתולה גם יחד באים לחוג את חג זבח משפחה בהמון חוגג, מה אומר ומה אדבר, אין די מלים בפי לתאר את חומר האיסור וגודל המכשלה שיש בזה, כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים המותרים לגמרי, וגדולה מזו שאפי' היו דברים שיש בהן מצוה, אפ"ה עכשיו שעושים כזה שארי האומות שאינם מבנ"י, וגם רשעי ופושעי ישראל גופייהו, אלו הם הרעפארמער, שוב אסור זה לפנינו מדאורייתא וכמבואר בספרי (פ' שופטים) והובא שם ברש"י ז"ל עה"פ ולא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלהיך, אף שהיה המצבה חביבה בימי האבות, מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות ג"כ חק לעבודתם ע"כ, ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמם היו חביבים לפני המקום כמו אשר סבורים הנהו בריוני הבאים לתקן, בכ"ז עכשיו שכבר עושים כן שארי האומות וגם הרעפארמער בבתי תפלתן, וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי ישראל, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, מביאים אש זרה לעבודת הקדש, לזנות את בית יעקב, ואומרים שהם באים לפאר ולרומם את בית אלוקינו במקהלה נאה ובעבודות יפות, בודאי ששוב אסור לפנינו דבר זה מה"ת מלא תקים וגו' אשר שנא, וכל זה אפי' כשהיה עצם הדבר מצוה, אפ"ה לאחר שרשעים משתמשים בהם, נעשה שוב הדבר שנאוי משוקץ ומתועב, וכ"ש בדברים הללו שהדברים מצד עצמן יש בהן איסור גדול וכמו שנבאר"...
מסקנה[עריכה]
בימינו, שבאמצעי התקשורת יש מוסיקה עד בלי די, והופעות אומנים ומקהלות באירועים שונים, שרובם הגדול אינם לשם שמים, ובודאי שאין הקפדה הלכתית באירועים אלו, הכנסת מקהלה לבית כנסת לא תסייע ליראת השמים של הציבור, אלא להיפך תגרום לירידה רוחנית שכביכול גם בית כנסת הפך למקום הופעת אומנים ונגנים. ועל כן מן הראוי להימנע מכך לענ"ד.