חבל נחלתו כד ל
סימן ל
הפריש חלה פעם שניה בטעות
שאלה
אדם הפריש חלה, ואח"כ בטעות ושִכחה הפריש חלה בשנית. מה דין החלה השניה?
תשובה
א. נאמר בתמורה (פ"א מ"ה):
"אין בית הפרס עושה בית הפרס ולא תרומה אחר תרומה".
פרש ר' עובדיה מברטנורא (תמורה פ"א מ"ה):
"אין תרומה אחר תרומה – השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני. מתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה".
עולה מדבריו שבגלל שמדובר על תרומת השותפים ישנה מחלוקת איזו תרומה היא התרומה.
הוסיף בתוספות יום טוב (מורה פ"א מ"ה):
"ולא תרומה אחר תרומה – פי' הר"ב השותפין שתרמו זה אחר זה תרומת הראשון אינה תרומה וכו'. וכן השני. וכך פירש רש"י דהא סתמא קאמר אינה תרומה. והתוס' הקשו וכתבו דלא נהירא דאין זה כמו ולא תמורה אחר תמורה. דהתם הראשון תמורה והשני אינו תמורה. וכך נראה לפרש כמו כן הכא דהראשון תרומה ולא השני ע"כ. וצריך לפרש אין תרומת שניהם תרומה כלומר אלא תרומת הראשון בלבד ועיין עוד בסמוך".
עוד דן התויו"ט בהבנת דיני תרומת השותפים לפי המבואר ברע"ב ובגמ' תמורה.
ונראה לגבי בעיה דידן שאם אין כאן שותפים אלא טעות של אותו אדם ודאי תרומתו הראשונה תפסה, ותרומתו השניה אין לה כל משמעות וחלות ומותרת לזרים.
ב. רש"י פרש בתמורה (יב ע"א) על המשנה: "ואין תרומה אחר תרומה – שאם תרם וחזר ותרם אין השניה תרומה".
כתב בטל תורה (תמורה יב ע"א): "ואין תרומה אחר תרומה. ע' ברש"י ונראה דמפרש כפשוטו דלא מיירי בשותף רק באדם א' שתרם וחזר ותרם התרומה הראשונה תרומה ואין השני' תרומה והא דאמרינין לקמן דף י"ג מתניתין כר"ע היינו מדסתם דלא משכחת לה תרומה אחר תרומה בשום אופן ע"כ כר"ע דלר"א וחכמים הא משכח"ל בשותפין שתרמו אין תרומתן תרומה לא של ראשון ולא של שני וא"כ גם בשותפין לא משכחת לה תרומה אחר תרומה דהא גם שניהם אין תרומה אבל המשנה מיירי באדם א' שתרם שתרומה ראשונה תרומה ושני' אינה תרומה והוי ממש כמו אין תמורה אחר תמורה וזה ברור ומיושב קושי' התוס' לקמן ד"ה ר"ע על רש"י ודוק".
ועולה מדבריו שאין לתרומה השניה על מה לחול, כיון שהכרי כבר תוקן, וה"ה לשאלה בחלה לעיל.
ג. הגמרא בתמורה (יג ע"א) למדה את פירוש המשנה בתמורה בתרומת שותפים: "ואין תרומה אחר תרומה כו'. מתניתין מני? ר"ע היא; דתנן, השותפין שתרמו זה אחר זה, רבי אליעזר אומר: תרומת שניהם תרומה, ר"ע אומר: אין תרומת שניהם תרומה, וחכמים אומרים: אם תרם הראשון כשיעור – אין תרומת השני תרומה, ואם לא תרם כשיעור – תרומת השני תרומה".
ובתרומות (פ"ג מ"ג) בשינוי נוסח: "השותפין שתרמו זה אחר זה ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה רבי יוסי אומר אם תרם הראשון כשעור אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור תרומת השני תרומה".
פרש הרמב"ם בתרומות (פ"ג מ"ג): "נסתפקו בתלמוד במה שאמר ר' יוסי כשיעור, איזה שיעור, אם שיעור דאוריתא כמו שיתבאר, או שיעור מה שהפריש חבירו. ואמרו אם נתכוון באמרו כשיעור שיעור תורה והוא אחד מחמשים, הרי הוא כחכמים. ואם היה מתכוין שיעור חבירו, הרי הוא חולק על חכמים. והלכה כחכמים וכמו שביאר ר' יוסי אם הוא מבאר. בד"א כשאינם ממחין זה על זה (=עפ"י הירושלמי בתרומות). אבל אם היו ממחין זה על זה, תרומת השני אינה תרומה".
ופסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד ה"ח):
"פירות השותפין חייבות בתרומה ומעשרות שנאמר מעשרותיכם אפילו של שנים, והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה, תרם אחד מהן ובא השני ותרם תרומה שנייה שהרי לא ידע שחבירו תרם, אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה, ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור (אין תרומת השני תרומה לא תרם הראשון כשיעור) תרומת שניהן תרומה".
באר הרדב"ז (הל' תרומות פ"ד ה"ח): "ופירש רבינו שמשון ממחין בקיאין לתרום ואין זה מחוור דמה בקיאות שייך בתרומה ותו מומחין הו"ל למימר לא ממחין הילכך הנכון מה שפירש רבינו שהיו ממחין זה על זה כלומר שהיו סומכין זה על זה מלשון המחאה המחה אותו אצל החנוני ורבים כאלה".
היינו, לגבי שותפים הסומכים זה על זה – תרומת הראשון תרומה, אפילו בא השני ותרם מחוסר ידיעה, ועל כן הפירות שהפריש אינם תרומה אלא חולין, ואם הראשון לא הפריש שאר מעשרות צריך להפריש ממה שהפריש השני את שאר המעשרות כבכל טבול לתרומה.
ד. כך פסק בדרך אמונה (הל' תרומות פ"ד ה"ח):
"(פד) אם היו ממחין זה על זה. דהיינו שדרכן לסמוך תמיד א' על השני שיתרום גם עבורו (וכתב בצה"ל ריז: כסף משנה ורדב"ז וכ"פ הש"ך ובה"ג והגר"א ביו"ד סי' של"א סל"ה ודלא כר"י קורקוס והט"ז שפי' לשון מחאה)".
"(פה) תרומת השני אינה תרומה. רק תרומת הראשון ואפי' לא תרם כשיעור שחברו רגיל לתרום דכיון דרגיל לסמוך עליו ניחא לי' במה שיעשה והוי כמינהו שליח בהדיא שיעשה כרצונו ואפי' אומר עתה דלא ניחא לי' לא מהני כלום".
"(פו) אינה תרומה. ומותרת לזרים וחייבת במעשרות".
ה. נראה איפוא שאם כן הדין בשנים שתרמו, ק"ו באחד שתרם ושכח ותרם בשנית – שתרומתו השניה אינה תרומה. ונראה ללמוד מכאן לדין הפרשת חלה בשנית, שהפרשה שניה בטעות אינה הפרשה ואין צריך להישאל עליה.
ו. נראה להביא לכך ראיה מנזיר (פ"ה מ"א) "בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש".
פרש ר' עובדיה מברטנורא( נזיר פ"ה מ"א): "בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש – דילפינן מתמורה דהוי אפילו בטעות, דכתיב (ויקרא כ"ז) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד".
"ובית הלל אומרים אינו הקדש – דלא גמרינן תחלת הקדש דבר שאינו בא מכח הקדש, מתמורה שהוא סוף הקדש שבא מכח דבר אחר שהיה הקדש".
וכ"פ הרמב"ם (הל' ערכין וחרמין פ"ו הל"ד). ועי' השגת הראב"ד על הרמב"ם (הל' איסורי מזבח פ"א ה"ג) ומשנה למלך (הל' נזירות פ"ט הי"ג).
מסקנה
אם הפריש חלה בשנית על עיסתו בטעות או מתוך שכחה – ההפרשה השניה לא חלה כלל ויכול לאכול את מה שהפריש.