חבל נחלתו כד ו

<< · חבל נחלתו · כד · ו · >>

סימן ו - חימם סיר שמיעוטו יבש ורובו מרק יותר מיד סולדת

שאלה

אדם מישראל הניח בשבת בבוקר סיר מרק ובו גריסים ועוף על גבי תבנית ובה תפו"א ועוף. כשניגש לאכול את העוף והגריסים התברר לו שהמרק הגיע ליד סולדת.

א. האם עבר בבישול בשבת מן התורה או רק מדרבנן?

ב. במידה ועבר מן התורה, האם מותר באכילת העוף הגריסים והמרק?

תשובה

א. פסק הטור (או"ח סי' שיח):

"אפילו תבשיל שנתבשל כבר יש בו משום בישול אם נצטנן כבר אבל בעודו רותח לא ואם לא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה"מ שיש בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר יבש שנתבשל כבר מותר לשרותו בחמין בשבת, דתנן כל שבא בחמין מלפני השבת פי' שנתבשל כבר שורין אותו בחמין ומוקי לה בתרנגולת דר' אבא שנתבשלה כל צורכה והיתה יבשה". ובהמשך כתב: "כלי שיש בו תבשיל קר אסור ליתנו ע"ג קדרה הטמונה כדי להתחמם אם הקדרה חמה בענין שהעליון יכול להתבשל ואם אינו יכול להתבשל מותר אם אין בו דבר קרוש".

עולה, שמרק שנתבשל והצטנן יש בו שוב בישול מן התורה בשבת.

ב. באר הבית יוסף (או"ח סי' שיח): "והא דאמרינן דתבשיל שנתבשל כל צרכו ונצטנן יש בו משום בישול אם יש בו רוטב כתבו סמ"ק (סי' רפב עמ' רפח) וזה לשונו: ומיהו בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בישול אחר בישול לאחר שנצטנן אם חוזר ומרתיחו כדאמרינן בפרק במה מדליקין שמא ירתיח וכדפירש שם בקונדריס. עד כאן. ומשמע דאפילו בנתבשל כל צרכו אסר דסתם קדרות כשמטמינין אותם בדבר שאינו מוסיף הבל כבר נתבשלו כל צרכן. וכן כתב רבינו ירוחם בחלק ג' (דנתיב יב סט ע"ג) וזה לשונו: כי כל דבר שנצטנן אפילו מבושל כל צרכו ויש בו רוטב ומצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, ולפיכך אין מניחין אותו כל כך סמוך למדורה במקום שהיד סולדת בו אלא ברחוק שלא תהא היד סולדת בו. עד כאן לשונו. וכן כתב עוד (שם סוף ע"א) בשם ה"ר יונה וזה לשונו וכל זה שאמרנו שמחזירין דוקא שהגיע למאכל בן דרוסאי ואפילו הגיע אם שהה בעודה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה אם יש בה רוטב דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו על גבי כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. עד כאן. ולמדנו מדבריו דאם מצטמק ורע לו אף על פי שיש בו מרק אין בו משום בישול ושרי ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו".

ג. והוסיף הבית יוסף והביא דעה מקילה:

"אבל הרמב"ם כתב בפרק ט' (ה"ג) המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור. עד כאן לשונו. וכתב הרב המגיד שכתב כן מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת שאם היה בו משום בישול אפילו בחמי האור היה חייב אלא ודאי לית ביה משום בישול ומשום הכי שרי לשרותו בחמין ומיהו על האור ממש מיתסר מדרבנן וזה נלמד מדין חזרת מצטמק ורע לו. ומשמע מדברי הרמב"ם דכשלא נתבשל כל צרכו אף על פי שהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול וחיובי נמי מיחייב. והרב המגיד כתב שדעת הרשב"א (יח: סוד"ה צמר, לט. ד"ה גמרא) וקצת מפרשים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום חיוב בישול דבר תורה. ונראה דלפי דבריהם כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשרותו בחמין בשבת כיון שכשמבשלו על האור ליכא חיובא אבל לדעת הרמב"ם כל שלא נתבשל כל צרכו אם שורה אותו בחמין בשבת חייב חטאת כמבשל באור עצמה כמו שכתבתי למעלה. ומכל מקום לא חילקו בין תבשיל שיש בו מרק ליבש. וגם בפרק כ"ב (ה"ד) כתב הרב המגיד בשם הרשב"א (מ: ד"ה מביא) דלדברי הכל תבשיל שנתבשל מערב שבת ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו והוא שלא יתן על גבי המדורה או על גבי כירה. עד כאן לשונו. ולא חילק בין יש בו מרק לאין בו אלמא בכל גוונא שרי לתתו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת ואם כן מתניתין דכל שבא בחמין מלפני השבת אפילו ביש בה מרק נמי היא. וכן נראה דעת הר"ן שכתב בפרק כירה (יט. ד"ה תנו רבנן מביא) גבי הא דאסרינן להניח קיתון של מים כנגד המדורה במקום שהיד סולדת מיהו הני מילי בדבר שלא נתבשל אבל צונן שנתבשל מותר להניחו אפילו בכלי ראשון או כנגד המדורה ואפילו במקום שהיד סולדת בו שאין דרך בישול בכך וראיה לדבר מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת כלומר אפילו בכלי ראשון אף על פי שתולדת האור כאור והמבשל בה חייב חטאת כמבשל על גבי האש ממש ומיהו דוקא בכלי ראשון או כנגד המדורה אבל על גבי האש ממש אסור דהא אסיקנא לעיל (ר"ן טז: ד"ה ותו) דאפילו תבשיל המצטמק ורע לו אסור להחזיר על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. עד כאן לשונו. הרי שסתם דבריו להתיר לתת כנגד המדורה במקום שהיד סולדת צונן שנתבשל ולא חילק בין יש בו מרק ליבש אלמא דבכל גוונא סבירא ליה דשרי".

עולה שיש מחלוקת בין הטור, רבינו יונה, רבינו ירוחם והסמ"ק שאוסרים בישול אחר בישול וסוברים שיש בו בישול מן התורה, ובין הרמב"ם והרשב"א שסוברים שאין בו בישול מן התורה, אולם יש בכך איסור מדרבנן.

ד. בשולחן ערוך (או"ח סי' שיח ס"ד) פסק כדעה המחמירה שיש בחימום מרק קר יותר מיד סולדת משום בישול מן התורה: "תבשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנן. [הגה: וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו (רבינו ירוחם ח"ג)]; ואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שייך בו בישול אפילו בעודו רותח; וה"מ שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש, מותר לשרותו בחמין בשבת...".

ובאר בערוך השולחן (או"ח סי' שיח סל"ד):

"לדעת הטור וש"ע שבדבר לח כשנצטנן יש בישול אחר בישול אסור להניח כלי שיש בו דבר חם שאין היד סולדת בו על גבי קדירה שהיא חמה כל כך בכדי שהעליון יכול להתחמם מחומה עד כדי שתהא היד סולדת בו דזהו בישול דתולדות האור כאור אבל דבר יבש מותר וכן דבר לח שהיד סולדת בו מותר להניחה על גבי קדירה חמה כזו כדי לשמור חומה שלא יצטנן דאין בזה בישול כיון שלא נצטננה והיד סולדת בה. ויש מי שאומר דאפילו לא בשיל כל צרכו דבכה"ג יש בישול אחר בישול גם בלא נצטנן כמ"ש בסעיף כ"ג מ"מ על גבי קדירה מותר משום דעל גבי קדירה א"א לבא לידי בישול גמור [ט"ז סק"ט] ולא ידעתי מנ"ל לומר כן. וכמה גדולים חלקו בזה וכן עיקר וע' בסעיף ל"ו ואפילו הקדירה טמונה בדבר המוסיף הבל מ"מ מותר להעמיד על גבה הכלי שיש בה לח שהיד סולדת ונגמר בישולה דאין זה כהטמנה וכל זה הוא לשיטת הטור וש"ע אבל לשיטת הרמב"ם דאין בישול אחר בישול אף בדבר לח ורבינו הרמ"א הזכיר דיעה זו בסעיף ט"ו וכמ"ש בסעיף ל"א מותר גם כשהעליון אין היד סולדת בו [וזהו כונת המג"א בסקכ"א וע' במחה"ש]".

וכך הסיק בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מה): "בסיכום: תבשיל צונן שנתבשל כל צרכו מערב שבת, והיה מונח במקרר, מותר לחממו בשבת על פלאטה חשמלית של שבת, אפילו חום שהיד סולדת בו. וכן מותר לחממו על אזבסט (או פח מתכת מנוקב) המונח על כירים של גז, ובלבד שרוב התבשיל יבש, אף שיש בו קצת רוטב, אבל אם היה רוב התבשיל רוטב, אסור לחממו בשבת על הפלאטה. שיש דין בישול אחר בישול בלח".

ה. ביחס לאכילת התבשיל ובו המרק בשבת, פסק המשנה ברורה: (ס"ק כב): "יש בו וכו' – וכל דינים האסורין משום בשול אפילו ליתן על הכירה להתנור קודם היסק אסור כמ"ש סימן רנ"ג". והוסיף בס"ק כג: "בישול – וע"כ אסור מן התורה להניח התבשיל הזה בשבת במקום חם שהיד סולדת בו. ולערב אותו בתבשיל רותח בכלי שני יש להקל [אחרונים]".

עולה מן המשנה ברורה שכיון שיש בכך בישול מן התורה אסור להיאכל בשבת כפי שפסק השולחן ערוך (או"ח סי' שיח ס"א): "ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד".

אמנם כתב המשנה ברורה (סי' שיח ס"ק ז): "גם לאחרים – הנה בגמרא פליגי בענין שוגג ומזיד ר"מ ור' יהודה ודעת השו"ע הוא דעת ר' יהודה שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים והגר"א הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר' מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש ובשוגג מותר גם לו מיד. ובמקום הצורך יש לסמוך על זה בבשול בשוגג".

ו. ונראה לענ"ד שגם העוף והגריסים שטבלו בתוך מרק אסורים לכתחילה באכילה עד מוצש"ק, ובשעת הצורך ניתן להקל.

מסקנה

כיון שהיה כאן בישול בשוגג בשבת, התבשיל אסור להאכל למניח הסיר ולאחרים עד מוצש"ק, ואם אין לו מה יאכל בשבת בסעודה זו ניתן להקל כיון שהבישול היה בשוגג.