חבל נחלתו יט יב
סימן יב
תפוחי אדמה לכרפס
שאלה[עריכה]
האם ראוי להשתמש בתפוחי אדמה מבושלים לכרפס?
תשובה[עריכה]
א. במשנה בפסחים (פ"י מ"ג): "הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת".
הרמב"ם מפרש את המשנה: "הסדר שהוא משמיעך כך הוא, יביאו לפניו השולחן ויקדש כמו שאמר, ואח"כ יאכל איזה ירק שיזדמן אחרי שיטבלנו בחרוסת ויברך עליו בורא פרי האדמה".
ור' עובדיה מברטנורא מפרש: "הביאו לפניו – הירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה".
"מטבל בחזרת – לאו דוקא חזרת, דטבול ראשון זה הוי בשאר ירקות, אלא אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת במקום שאר ירקות. ולשון מטבל אוכל. ולפי שכל אכילתן ע"י טיבול היתה, קרי לאכילה טיבול. ומיהו טיבול זה לאו בחרוסת הוא, מדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מכלל דעדיין לא הובאו".
נתעלם מן המחלוקת במה הטיבול, נראה פשוט שהטיבול הראשון הוא בכל ירק.
ב. לפני הטיבול הראשון נטילת ידים כאמור ברמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח הל' א-ב): "סדור עשיית מצוות אלו בליל חמשה עשר כך הוא... ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו, ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת... מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית, הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית"...
וכך בשו"ע (או"ח סי' תעג ס"ד): "מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין"...
ובסעיף ו: "נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה, ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה ואוכל, ואינו מברך אחריו"...
ובאר המשנה ברורה (ס"ק נא, וכן כל המפרשים) לגבי נטילת ידים: "לצורך טיבול ראשון – כמו שמפרש והולך. והטעם דכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה וכדלעיל בסימן קנ"ח".
משמע שצריך ליטול ירק וכיון שאוכלים אותו בטיבול יש ליטול ידים קודם אכילתו. וחכמים קבעו זאת בליל הסדר כדי להתמיה את התינוקות שישאלו ואף קבעוהו ב'מה נשתנה'.
ג. כתב ב'מקראי קודש' בהלכות ליל הסדר (לרב משה הררי שליט"א, פרק ה סעיף ה): "נהגו הספרדים לקחת לצורך טיבול זה את ירק הסלרי, והאשכנזים יש הנוהגים לקחת פטרוזיליה, ויש הנוהגים לקחת תפוח אדמה או צנון".
ובהערה טו הוסיף שכתבו ליטול תפו"א – החיי אדם, הר"י עמדין בסידורו ובערוה"ש.
והוסיף: "כתב המג"א (בסי' תע"א בק"ג בשם התוס' בעירובין דף נ"ה ע"ב ד"ה "כל") דדוקא ירק חי מגרר גריר, אך מבושל משביע בדבר קל. ע"כ".
עפי"ז הקשו האחרונים איך יוצאים י"ח בתפו"א מבושל שאינו גורר התאבון. ולהיפך הוא משביע אף בדבר מועט. (והביא שם שהרי"מ מראדין בעל החפץ חיים היה אוכל תפו"א לסעודה כדי לא לגרור את התאבון). ולכן הסביר שהאחרונים שלקחו תפו"א סומכים על הטעמים האחרים לאכילת ירק בטיבול ראשון ולא משום גרירה. וכן הביא שהגר"א נבנצל שליט"א אמר לו שאע"פ שנהגו בליטא בתפו"א, ראוי לקחת ירק הגורר את התאבון.
ד. וכך כתב כף החיים (סי' קנח ס"ק כג): "ומיהו בדבר המבושל ע"י כף אני נוהג לאכלו בלא נטילה ואע"ג דלאוכלו ביד אני רגיל ליטול ידי – תרי חומרי לא עבדינן. שכה"ג בהגב"י סוף אות ד', עו"ת אות ה' וכן הסכימו הרב ב"ד סי' ס"ז והרב מטה יוסף ח"ב סי' ח"י והרב פרח שושן כלל א' סי' יו"ד. וכתב שם הרב"ד דכל מ"ש דלאכול דבר שטיבולו במשקה בלי נטילה צריך ב' דברים שיהא מבושל וגם ע"י כף ה"ד בתבשיל שדרכו לאכול ביד אבל בדבר שאין דרכו לאכול ביד כגון חטים או אורז וטרי וכל מיני קטנית דקים שמעתי שא"צ נטילה כלל אפי' לא יהא מבושל ואפילו אוכלו ביד יעוי"ש. והביאו י"א מ"ב בהגה"ט אות א'. מיהו בסי' קסג כתב הי"א במה"ק בהגה"ט דמדברי הרדב"ז ח"א סי' ע"ח נראה דבין דבר שדרכו לאוכלו בכף בין שדרכו לאוכלו ביד ואוכלו בכף צריך נט"י יעוי"ש".
לפי כנסת הגדולה משמע שאין נוטלים ידים לתפוחי אדמה משום שהם מבושלים ואוכלים אותם במזלג ומטבלים במי מלח או חומץ.
וגם מדברים אלו ישנה בעיה ליטול תפוח אדמה לכרפס שכן הוא מבושל ובדר"כ אוכלים אותו במזלג. וע"ע במקראי קודש (שם הערה לו).
וכך פסק המשנה ברורה (סי' קנח ס"ק כו): "והאחרונים הסכימו דמיני תבשיל כיון שאין דרך ליגע בו ביד אלא לאכול בכף א"צ נט"י ואפילו אם נוגע בו בדרך מקרה בתוך הכף ג"כ א"צ נטילה וכן נוהגין אבל מה שדרך ליגע בו בידיו אף על פי שאוכל בכלי לא מהני. פירות המבושלים במים יש דעות בין האחרונים אם צריכים נט"י וע"כ נכון להחמיר לאוכלן ע"י כף אם יש משקה טופח עליהן ובכבושים [כגון אוגערקעס וכה"ג] בודאי נכון להחמיר ליטול ידים אם לא שנתנגבו ממים שעליהן".
ועולה כי לפי המשנה ברורה אין ליטול ידים לדבר מבושל שנאכל בכלי, ורק אם אוכלו שלא ביד מתחייב בנטילת ידים.
והביא במקראי קודש (שם) שהורה הגר"מ אליהו זצ"ל שיש לאכול את הכרפס בליל הסדר באופן המחייב נטילת ידים שלא לעקור תקנת חכמים לשתי נטילות בליל הסדר (כרמוז בסימני הסדר: ורחץ... רחצה).
ה. ויש להעיר על מנהג הטיבול בתפו"א גם מדברי הבית יוסף (או"ח סי' קנח, ה, [א]): "והיה נראה לי שבשר צלי טעון נטילה מפני שיש בו משקה טופח אבל מצאתי להרשב"א שכתב בפרק כל הבשר (קז: ד"ה הא דאמרינן) דהא דאמרינן (בגמ' שם) בלם ליה אומצא פת היה נותן לו עם הצלי דאילו צלי לבדו לא היה צריך נטילת ידים ואדרבה קיימא לן דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ע"כ וצריך לומר שהוא סובר דמוהל היוצא מן הצלי אין שם משקה עליו ואין לפרש דהרשב"א לא קאמר דלצלי לא בעי נטילה אלא כשהוא יבש ביותר שאין בו שום לחלוחית משקה אבל אם היה בו שום לחלוחית משקה היה צריך נטילת ידים דא"כ אמאי איצטריך לאוקומי בשנתן לו פת עם הצלי הא אפילו בלא נתן לו פת עם הצלי נמי אתי שפיר".
עולה מדבריו כי צלי חייב נטילה משום דבר שטבולו במשקה גם ללא טבילה במשקה, ולדבריו ודאי שמבושל חייב נטילה משום טבולו במשקה (אע"פ שנאכל בכלי), ואם כן, איך באו חכמים ותקנו שיטבלו אותו במשקה ויטלו ידים לפניו, הלא בלאו הכי חייב בנטילה לפניו משום שנתבשל במים.
ו. כתב בס' הליכות שלמה על פסח (עמ' רנה סעיף כח): "לכרפס נטלו בבית רבנו (=הגרשז"א) מלפנים עלי 'סלרי' או תפוחי אדמה, אולם בשנים המאוחרות נטלו ירק המלפפון". ובהערה נז כתבו: "...ותפוחי אדמה אף שברכתם בורא פרי האדמה, מ"מ הרי מה שאוכלין כרפס הוא כדרך בני חורין כדי לעורר תאות האכילה (וראה להלן אות ס'), וי"ל דהיינו דוקא ירק חי אבל מבושל הרי משביע קצת ועכ"פ אינו מעורר תאוה".
ובמקור 199 הוסיפו: "ועיין עוד סי' תע"א במ"ב סק"ד ושעה"צ סק"ה דבער"פ מותר לאכול ירקות אף מבושלין משום דאינו משביע, ושכן המנהג לאכול תפוחי אדמה מבושלין (וכן נהג רבנו), אולם התם היינו משום דס"ל דלא סעיד ממש, אבל הכא הרי בעינן שיעורר התאוה ובזה ס"ל לרבנו דמבושל אינו מעורר תאוה".
מסקנה[עריכה]
מן הראוי שגם מי שמנהג אבותיו בכרפס היה בתפוחי אדמה מבושלים – לצורך כרפס בליל הסדר יקח ירק שאינו מבושל ויטול ידיו ויטבילנו בחומץ או מי מלח.