חבל נחלתו ה לח
<poem> מחילה כוללת שאלה בין ראובן לשמעון היו תביעות וטענות ממון. ראובן כתב לשמעון שתמורת סכום מסויים הוא מוחל על כל טענותיו, ושמעון העביר לו את הסכום שנקבע. לאחר זמן בא ראובן בתביעת ממון אחרת שלא הועלתה בזמן בירורי הדברים ביניהם, אבל קודמת בזמנה לזמן המחילה. לעומתו טוען שמעון שאף תביעה זו כלולה במחילה הקודמת. עם מי הדין? תשובה א. בפשטות המוחל מחל את כל התביעות שביניהם, וכך מובא בתשובות הגאונים (הרכבי סימן תקלט) מתשובת רבינו נסים: "ושאלת יורש שאמר לו יורש אחר זהו אינו שלך. והיה מהסס מעט לא היה מכזיבו בפומבי ולא מצדיקו [מודה לו] בפומבי. ואחר זה לקח [היורש התובע] וכתב שטר מחילה למסרו לו והעיד עליו עדים. ואחר כך נודע לו שנשאר עוד הרבה מן הירושה. – צריך לְהדיין לעיין היטב בשטר המחילה. ואם פטרהו בו מכל התביעות שהיה תובעו בירושה הלא מחל לו ולא יוכל לתבוע כלום. או מה שדומה לזה בלשון ממה שנראה מהוראת המלות. ואם פטרו מכל הנכסים [של הירושה] ונודע לו אח"כ לא יוכל לתבוע מה שנודע אח"כ. ואם אין בשטר מחילה מה שדומה לזה אלא נכתב בלשון שיש להסתפק בה צריך [התובע] להביא ראיה שתביעתו עכשו לא היתה ידועה לו בשעה שכתב שטר המחילה ואז ירשה לו הדיין לתבוע. כמו שאמרו החכמים יש לך ראיה ואמר אין לי אלא זו ואחר כך הביא עדים או ראיה אין מקבלין אותה ממנו עד שיביא ראיה שלא היה יודע בה לעולם. ואם אין לו ראיה לדבריו לא ירשה לו הדיין לתבוע דבר שלא נתברר שלא ידע ממנו בשעת המחילה. גם אין מקבלין ממנו שבועה על זה. וכך הדין". מתבאר מדבריו שאם השטר בלשון מחילה – כל החובות הדומים לזמן כתיבת השטר נמחלו ואינו יכול לתובעם. אולם אם המחילה אינה מבוררת מלשון השטר על התובע להוכיח שאמנם לא ידע או שכח כשפטר את הנתבע. ב. הבית יוסף (חו"מ סי' מג אות כו) כתב בשם הרא"ש: "וכתב עוד שם (סי' ג) על ראובן שהוציא שובר שכתוב בו ששמעון מחל לו כל תביעות ממון שהיה לו עליו עד היום הזה, ושוב הוציא שמעון שטר שראובן חייב לו מנה וזמן השטר והשובר ביום אחד יראה לי דיד בעל השטר על התחתונה. וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"ג סימן ט' על שמעון שתבע חובו מלוי ולוי הוציא שטר מחילה שמחל לו שמעון וזמן המחילה ביום אחד עם השטר חוב וטען שמעון שהמחילה נעשית לדברים אחרים שהיה ביניהם שאין הדעת סובלת שמיד שנשתעבד מחל לו, והשיב הדין עם לוי ואף על גב דלא שכיח שהחיוב והפיטור נעשו ביום אחד מכל מקום אינו נמנע להיות כן כי מקרי בני האדם רבים וברגע יקרה מקרה כנגד מה שהיה קודם רגע זה ושטר מחילה הכוללת הכל הוא יגיד שקרה אותו מקרה ובכיוצא בזה חיישינן לפריעה בת יומא כדאיתא בפרק קמא דמציעא (יז.) עכ"ל. ועיין בתשובת הריב"ש סימן ת"ד". וע"ע בבית יוסף (חו"מ סי' נד אות ג [א]). עולה מדברי הרא"ש והרשב"א שאפילו תאריך התביעה הוא ליום המחילה לכתחילה המחילה כוללת אף את שטר התביעה הזה. ויתירה מכן הביא הבית יוסף (חו"מ סי' רמא אות ג) בשם הרשב"א: "וכתב עוד (ח"א סי' תתקכז) שאלת: שמעון היה חייב לראובן מנה ונתפשרו ביניהם שיעשה שמעון שטר חוב בשם לוי מעשרים (ליטרין) [דינרים] אחר כך נתרצה ראובן ועשה לו מחילה גמורה מכל תביעת ממון ואחר כך כתב לוי לראובן שטר הרשאה לתבוע משמעון אותם עשרים דינרים ובא ראובן לתבעם משמעון ושמעון טוען כי לוי לא הלוהו שום ממון אלא העשרים דינרים שלך הם אלא שעשית[י] השטר בשם לוי ואתה כבר מחלת לי כל תביעת ממון. תשובה אם העשרים דינרים של ראובן אף על פי שהשטר בשם לוי הכל נכנס בכלל המחילה שעשה לשמעון שאף על פי שכתב ראובן השטר בשם לוי לא הקנה המעות ללוי וכן שמעון שיודע שהמעות של ראובן אף על פי שכותבן ללוי לראובן הוא מתחייב והכי מוכח בריש פרק הגוזל עצים (ב"ק קב:) בשמעתא דהלוקח שדה בשם חבירו. ובית דין יפה יוציא הדבר לאמתו". (והביא הב"י קיצור תשובה זו בחו"מ סי' ס אות י). יוצא מדברי הרשב"א שאפילו השטר כתוב על שם אדם אחר (היינו שהחייב חייב לו ממון), בכ"ז אם החיוב הממוני נוצר כלפי המלוה והוא מחל את כל החובות, אף חוב זה נמחל. ג. וכך פסק בשו"ע (חו"מ סי' מג סכ"ז): "ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שזמנו חמישה בניסן, ושמעון הוציא שובר שנכתב בחמישה בניסן כתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו עליו עד אותו היום, ראובן גובה שטרו, דבלשון העולם עד ולא עד בכלל. אבל אם היה כתוב שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו, הוי ספק, ומספיקא לא מפקינן ממונא". היינו השו"ע הכריע לפי לשון השטר, וא"כ כש"כ ששטר המוקדם ליום המחילה אינו יכול לתבוע. ועי' בש"ך (ס"ק מה) שברר את פסיקת השו"ע אליבא דשתי תשובות הרא"ש. ד. ומצאתי בשו"ת יורו משפטיך ליעקב (סי' י): "ראובן תבע לשמעון בשטר חוב שיש לו עליו ושמעון הוציא שובר שמחל לו ראובן על כל חובות שהוא נושה בו עד זמן השובר והשטר שהוציא ראובן זמן ההלואה שבו קודם זמן השובר וזמן הפרעון הוא ימים רבים אחר השובר וטוען ראובן שזה השטר כיון שלא הגיע זמן פרעונו בזמן כתיבת השובר לא נכנס בכלל המחילה. גם לא היה חושש לפרש בשעת כתיבת השובר שהשטר הזה אינו נכנס במחילה דזו אינה צריכה לפרש דשום שטר אינו נפרע תוך זמנו. ושמעון טוען גם זה השטר נכנס במחילה וכך היה בדעת שנינו ולשון השובר יוכיח שכתוב בו על כל חובות שאתה נושה בי. ושאל השואל הדין עם מי? תשובה כתב הרב כנה"ג בסי' נ"ד בהגה"ט אות ט"ז ז"ל אמר המאסף יש להסתפק אם בשובר נכתב עד יום פלוני והיה לו מלוה בשטר שזמן ההלואה קודם השובר וזמן הפרעון אחר זמן השובר אם נכלל בשובר הלואה זו, ויראה שאם השובר הוא שובר של מחילה גם הלואה זו בכלל ואם היא שובר של פרעון אין הלואה זו בכלל. שוב נדפס ספר פנים חדשות וראיתי שכתב בזה בעל גידולי תרומה בדף צ"ד אבל לא כתב מה שהסכים בעל גידולי תרומה בזה ואחר שכתבתי זה בא לידי ספר גידולי תרומה וכתב שדבר זה מחלוקת בין הרא"ש והריב"ש ז"ל שלדעת הרא"ש ז"ל אין השטר חוב שלא הגיע זמנו בכלל השובר ולדעת הריב"ש ז"ל אע"פ שלא הגיע זמנו הוא בכלל השובר. ולבסוף כתב ולענין הדין אני בעניותי לא מצאתי חבר להרא"ש ז"ל בסברתו ונשאר יחידי ופשיטא דלא שבקינן הרמ"ה והריב"ש והטור מקמיה. וכ"ש לאוקמי ממונא מיהו יש השגה להראב"ד ז"ל בפי"ד מה"מ שנראה שמסכים עם הרא"ש ז"ל עכ"ל הכנה"ג. וצריך לדעת מה דעת מר"ן בזה כתב בחו"מ סמ"ג סכ"ג וז"ל ראובן שהוציא שטר על שמעון שזמנו ביום כך ושמעון הוציא שובר על שטר זה כתוב באותו יום בעצמו יד בעל השטר על התחתונה, וכתב עוד בסעיף שאחריו וז"ל ראובן הוציא שט"ח על שמעון שזמנו חמשה בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בחמשה בניסן כתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו לו עליו עד אותו היום ראובן גובה שטרו דבלשון העולם עד ולא עד בכלל אבל אם היה כתוב שמחל לו כל תביעות שיש לו עד עכשיו הוי ספק ומספיקא לא מפקינן ממונא עכ"ל. הרי מבואר דלא אזלינן רק בתר זמן ההלואה ולא בתר זמן הפרעון כדמשמע בפשיטות משני סעיפים אלה שכתבנו, לכן הדין עם שמעון דפטור מהשטר שהוציא ראובן עליו והרי הוא בכלל המחילה, זה נלע"ד וישי"ם ימי"ן אכי"ר". עולה לענייננו שמחילה כוללת מבטלת כל תביעות ממון שקדמו ביניהם, ואף שטרות שזמנם עדיין לא הגיע לפרעון לפני תאריך המחילה כלולים באותה מחילה. ורק אם הצליח התובע להוכיח שהמחילה אינה כוללת תביעה זו יכול לחזור ולתבוע את ממונו.