זהר חלק ב ק ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף ק ב
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
אדמת מאדמה, עפר מתבל, ועל אלין כתיב (דניאל יב ב) "ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם" - כל אלין דלא זכו לאתתקנא.
אבל אי זכה ההוא רוחא ערטילאה דתב כמלקדמין לאתתקנא, זכאה איהו, דהא ההוא רוחא דאתמר ביה דאתטמר בטנרא, יתתקן בההוא גופא קדמאה, ועל אלין כתיב אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות וגו', כל אינון דלא זכו לאתתקנא.
ואלין אינון גבורן עלאין דמלכא עלאה קדישא, ולא אתאביד כלום, אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה, וקודשא בריך הוא עביד מיניה מה דעביד, ואפילו מלה דבר נש, ואפילו קלא לא הוי בריקנייא, ואתר ודוכתא אית להו לכלא.
האי דאתבני השתא ונפק לעלמא בריה חדתא, לית ליה בת זוג, ועל דא לא מכריזי עליה, דהא בת זוגיה אתאבידת מניה, בת זוגיה דהות ליה אתעבידת אמיה, ואחוה אבוה.
סבא סבא מה עבדת? טב הוה לך שתיקא! סבא סבא הא אמינא דעאלת בימא רבא בלא חבלין ובלא דגלא, מה תעביד, אי תימא דתסתלק לעילא, לא תיכול! אי תימא דתיחות לתתא, הא עמקא דתהומא רבא! מה תעביד?! אי סבא אי סבא, לא אית לך לאהדרא לאחורא, בעדנין אלין לא הוית ולא אתרגילת לאתחלשא בתוקפך, דהא ידעת דבר נש אחרא בכל דרא דא לא עאל בארבא בעמיקא דא דאנת תמן, בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי, ואי עאל בימא עמיקא, אשגח בקדמיתא היך יעבר בזמנא חדא וישוטט בימא עד לא ייעול, ואנת סבא לא אשגחת בקדמיתא. השתא סבא הואיל ואנת תמן, לא תחלש בתוקפך, לא תשבוק כל ארחך למשטטא לימינא ולשמאלא, לארכא ולפותייא, לעמקא ולרומא, לא תדחל, סבא סבא אתתקף בתקפך, כמה גברין תקיפין תברת בתקפיהון, וכמה קרבין נצחת, בכה.
פתח ואמר (שיר ג יא) "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" -- האי קרא אוקמוה והכי הוא, אבל "צאינה וראינה", וכי מאן יכיל למחמי במלך שלמה, דהוא מלכא דשלמא דיליה, והא סתים הוא מכל חילי מרומין דלעילא בההוא אתר (ישעיה סד ג) ד"עין לא ראתה אלהי"ם זולתך", ואת אמרת "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"? ותו דהא כבוד דיליה, כלהו מלאכי עלאי שאלי ואמרי איה מקום כבודו! אלא מה דאמר "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"-- בעטרה כתיב, ולא כתיב "ובעטרה". דכל מאן דחמי ההיא עטרה, חמי נעם מלכא דשלמה דיליה. "שעטרה לו אמו" -- הא תנינן קרי לה בת, קרי לה אחות, קרי לה אם - וכלא איהו וכלא הוי. מאן דיסתכל וינדע בהאי, ינדע חכמתא יקירא.
השתא מה אעביד? אי אימא רזא סתימא דא -- לא אצטריך לגלאה; אי לא אימא -- ישתארון זכאין אלין יתמין מהאי רזא! נפל ההוא סבא על אנפוי ואמר, (תהלים לא ו) "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת".
מאנא דהות לתתא, היך יתעביד לעילא? בעלה דהוה לעילא היך יתהפך וליהוי לתתא? בת זוגיה אתעבידת אמיה! תווהא על תווהא! אחוה אבוה! אי אבוה דקדמיתא יפרוק ליה - יאות; אבל אחוה דליהוי אבוה! וכי לאו תווהא איהו דא?! עלמא בהפוכא איהו ודאי! עלאין לתתא ותתאין לעילא!
אלא (דניאל ב כ) "להוא שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא דיליה היא, והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא". תא חזי, מאן דשרי בנהורא לא יכיל לאסתכלא ולמחמי בחשוכא, אבל קודשא בריך הוא לאו הכי,