ויקרא רבה כט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ויקרא רבה · כט · ד · >>

ד.    [ עריכה ]
ר' יהושע פתח (תהלים פט, טז): "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" ר' אבהו פתר קרא בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה מה הקדוש ברוך הוא עושה מניח סנקליטיא שלו מלמעלן ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן מה"ש אומרים הא תקיף הא תקיף הא אלהא הא אלהא מי שכתוב בו (שם, ח) "אל נערץ בסוד קדושים רבה" מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה כל כך למה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם הה"ד "באור פניך יהלכון".
א"ר יאשיה כתיב "אשרי העם יודעי תרועה" וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה" אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים אימתי "בחדש השביעי":