ויקרא רבה ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ויקרא רבה · ה · ז · >>

ז.    [ עריכה ]

וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד, טו), אמר רבי יצחק אמות העולם אין להם סומכין, שנאמר (יחזקאל ל, ו): ונפלו סמכי מצרים. ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו עדה, שנאמר (איוב טו, לד): כי עדת חנף גלמוד. ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו אבירים (תהלים סח, לא): עדת אבירים בעגלי עמים, וישראל נקראו אבירים (ישעיה מו, יב): שמעו אלי אבירי לב. אמות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב, יח): אותה ובנות גוים אדירים, וישראל נקראו אדירים (תהלים טז, ג): ואדירי כל חפצי בם. אמות העולם נקראו חכמים (עובדיה א, ח): והאבדתי חכמים מאדום. ישראל נקראו חכמים (משלי י, יד): חכמים יצפנו דעת. אמות העולם נקראו תמימים (משלי א, יב): ותמימים כיורדי בור. וישראל נקראו תמימים (משלי כח, י): ותמימים ינחלו טוב. אמות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג, מה): ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם. ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס, כא): ועמך כלם צדיקים. אמות העולם נקראו אישים (תהלים קמא, ד): אישים פעלי און. ישראל נקראו אישים (משלי ח, ד): אליכם אישים אקרא. אמות העולם נקראו גבורים (תהלים נב, ג): מה תתהלל ברעה הגבור. וישראל נקראו גבורים (תהלים קג, כ): גברי כח עשי דברו.