המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"והחזקת בו" - אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה למשאוי שעל החמור עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו
"גר ותושב" - אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות
[נד] אל תניחהו שירד. דאם לא כן, "והחזקת" למה לי, אלא לשון"והחזקת" שיחזיק אותו שלא יפול:
[נה] אף אם הוא גר או תושב. פירוש, דקרא התחיל "כי ימוך אחיך", ואחר כך כתב "גר ותושב וחי עמך", ולפיכך פירש אף אם הוא גר ותושב וחי עמך, ו"גר ותושב" מילתא בפני עצמו. ומה שפירש כאן "גר ותושב" 'גר או תושב', ולא פירש 'גר והוא תושב' כדלקמן (רש"י פסוק מז) "וכי תשיג יד גר ותושב", דהתם כתב "גר ותושב" לדרשה 'מי גרם שיעשיר - דבוקו עמך' (רש"י שם), אבל כאן כפשוטו גר או תושב, דאם כן לכתוב 'גר תושב'. ואין להקשות, דלמה כתב "וכי ימוך אחיך", וכי גרע אחיך וגר צדק מתושב שמצווה להחיותו, ויש לומר, דקרא אתא לחלק ביניהם, דישראל וגר צדק קאי עליהם "אל תקח מאתו נשך ותרבית" (פסוק לו), אבל על תשוב לא הוזהר שלא יקח מאתו נשך ותרבית (בבא מציעא דף עא.), ולפיכך הוצרך לכתוב "כי ימוך אחיך" משום "אל תקח מאתו נשך ותרבית":
"וטעם וחי אחיך עמך" - שיחיה עמך והיא מצות עשה להחיותו שממנה נצטוינו על פקוח נפש במצות עשה ומכאן אמרו (תו"כ פרשה ה ג) וחי אחיך עמך זו דרש בן פוטירי שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותה הוא מגיע לישוב ואם שניהם שותים שניהם מתים דרש בן פוטירי מוטב ישתו שניהם וימותו ולא יראה אחד במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולמד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך וחזר ואמר (בפסוק הבא) וחי אחיך עמך לחזק ולהזהיר ומדרשו (ב"מ סב) אהדר ליה רבית דליחיי עמך צוה בהחזרת רבית קצוצה כענין שאמר בגזל (לעיל ה כג) והשיב את הגזילה אשר גזל ואונקלוס עשה "גר ותושב וחי עמך" הכל מן המצוה ידור ויתותב ויחי עמך אבל על דעת רבותינו בגמרא (ב"מ עא) והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך
"נשך ותרבית" - חד שויוה רבנן (ב"מ ס) ולעבור עליו בשני לאוין לשון רש"י ולפי פשוטו נראה בעיני כי הנשך הוא שילונו מנה ליתן לו ברביתו חמשת שקלים בכל שנה ויקרא כן בעבור כי אחריתו כנחש ישך שמבצבץ ועולה התרבית הוא שילונו עד זמן פלוני ואז יפרענו ויתן לו רבית חמשה שקלים ואין בו רבית אחר הזמן ההוא כי זה איננו נושך שלא יעלה יותר מן הסך ההוא אבל הוא רבית ולכך אמר (בפסוק הבא) "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" כי המנהג להלוות את הכסף בנשך בכל שנה יתן כך והאוכל ילונו עד הקציר ואז יפרענו מגרנו בתוספת קצוב
וכי ימוך אחיך עמך ומטה ידו וגו' עד סוף הסדר. אחרי שצוה בשמיטה וביובל ובגאולת האחוזות. שהם כלם מצות לתועלת העניים וצרכם. הזהיר עתה עוד על העניים שאם ימוך אדם וירד מנכסיו ומאחוזתו ולא יהיה לו ממה שיתפרנס כי מטה ידו. רוצה לומר שירד מטה מטה בשפלותו והיה עמך בעירך שאז עניי עירך קודמין אל תטשהו ואל תעזבהו אבל החזק בו בין שיהיה ישראל או גר שנתגייר מאומה אחרת או תושב שקבל על עצמו שבע מצות בני נח עכ"פ כיון שהוא עמך אל תעזבהו אבל יחיה עמך ובעזרתך יחיה ולא ימות. ויהיה זה שתלוה לו משלך ותעשה לו צדקה מממונך. וכאשר תשה בו משאת מאומה אל תקח מאתו נשך ותרבית. וקרא הרבית נשך כי הוא נושך כנחש שבתחלה לא יורגש הזקו ואחר כך יגיע עד הלב וימית כנשך הצפעוני ויראת מאלהיך שאולי תבא אתה ובנך ובן בנך לעניות כי גלגל הוא שחוזר בעולם ולכך יהיה אחיך עמך. ואת כספך לא תתן לו בנשך אם הלוית לו מעות. ובמרבית לא תתן אכלך כלומר החטים והיין והשמן אם הלוית לו מהם כי הוא עני ולא יוכל לפרוע את הקרן כ"ש עם הרבית. אבל הענק תעניקהו ונתון תתן לו במתנה ובצדקה. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שהייתם שם. לחוצים ונדחקים ועניים מרודים. לתת לכם את ארץ כנען טובה ורחבה נחלה בלי מצרים. ולא נתתיה לכם ברבית אלא להיות לכם לאלהים. ואחרי שצוה על העני שירד מן נכסיו עד שמכר אחוזת שדהו וכרמו צוה אם ישפל ענינו ויגדל דלותו עד שיבא למכור את ביתו שהיא מדרגה שנית מהדלות. וצוה עוד אם יגדל דלותו במדרגה שלישית עד שימשכן משכונותיו בעד מעות או מאכל בהלואה צוה עוד אם יגדל דלותו יותר במדרגה רביעית עד שימכור עצמו לעבד או יגנוב ונמכר בגנבתו וצוה בו שני דברים. הא' לא תעבוד בו עבודת עבד כאלו הוא עבד מוחלט אבל כשכיר כתושב יהיה עמך כאלו השכרת איש מישראל לשרתך כימי שכיר כן תנהג בו כבוד ולא תרדהו בפרך. הב' שעד שנת היובל יעבוד עמך לא עוד ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו כלומר הנה לרוב רוב עד שנת היובל יעבוד עמך ולא יותר כי אם ישלמו השש שנים ראשונה יצא בשביעית ואם לא ישלמו יצא ביובל ואף שנרצע לומר אהבתי את אדוני עכ"פ יצא ביובל והרי אם כן ישוב לכבודו כי הוא ישוב אל משפחתו. וגם אחוזותיו שמכר יחזרו לו וזהו ואל אחוזת אבותיו ישוב. ולמה א"כ תעבוד בו כעבד עולם עבודת פרך וכלימה כ"ש שיש בזה חלול כבודי כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולכן אין ראוי שתחזיק בו כעבדך ותגזול את עבדי. אבל יהיו עמך כשכיר כתושב ויראת מאלהיך שהוא משפיל אף מרומם ואפשר שגם אתה או איש מזרעך יהיה כן. וא"ת מי יעבוד עבודתי לכן אמר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם מעמון ומואב וארם ופלשתים שאינם בכלל לא תחיה כל נשמה והם בכלל והיה אם שלום תענך ופתחה לך וגומר ויהיו לך למס ועבדוך מהם תקנו עבד ואמה לעולמי עולמים וגם מעבדיהם שהם ממשפחתם אשר עמכם תושבים שהולידו האדונים בארצכם שאינם בכלל אחיך הם יהיו לכם לאחוזה והתנחלתם אותם מאויביכם וגם אתם תנחילו אותם לבניכם אחריכם ובהם תעבודו אם תרצו לא באחיכם בני ישראל שאין ראוי שאיש באחיו ירדה בו בפרך בשום זמן. ובעבור שהיו גרים ותושבים הרבה בתוך בני ישראל ואולי שהם יקנו עבדים ישראלים וירדו בהם בפרך באמרם שהם לא נתחייבו במצוות כבני ישראל הוצרכה התורה להזהיר עליהם וכי תשיג יד גר ותושב עמך רוצה לומר כשיתעשר הגר והתושב בהיותו עמך וימוך אחיך בן ישראל עמו רוצה לומר בסבתו ונמכר הישראל לגר תושב עמך רוצה לומר לעיניך או לעקר משפחת גר רוצה לומר לבנו או איש ממשפחתו כי מלת עקר הוא מלשון עקרי ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהגר הוא אשר נתגייר לשם ה' אבל עקר הוא שלבו אדוק לעכו"ם שעדין עקרו קיים בו. הנה אז כיון שנמכר הישראלי לעבדו גאולה תהיה לו רוצה לומר מן הדין הוא שישתדל אחד מקרובי הישראלי לגאלו כדי להוציאו מתחת הגר ואחד מקרוביו החומלים עליו או דודו או בן דודו או משאר בשרו ויותר רחוק מזה יגאלהו והנה לא זכר אביו כי רחוק הוא שהאב יניח למכור את בנו בהיות לאל ידו לגאלו כי ירחם על בנו. או אם השיגה ידו של העבד עצמו שהרויח בדבר מה או ירש ירושה ויוכל לגאול את עצמו אז יחשב עם קונהו הגר או העקר בערך שנות היובל כמו שנזכר למעלה ולא יבא עליו בעקיפין אבל כימי שכיר יהיה עמו. ואמר כשכיר שנה בשנה להגיד שלא יאמר הקונה הימים שעברו לא היה לי ממנו תועלת או לא היה עדיין יודע לעבוד לא ישמעו לו דבר מזה. אבל כשכיר שנה יהיה עמו וכל השנים אשר ישב עמו אם מעט ואם הרבה לא ירדנו בפרך לעיניך ואתה רואה כי חרפה היא לך. ואם לא יגאלהו אדם ויצא בשנת היובל הוא ובניו אם הולידם בבית הגר. כי לי בני ישראל עבדים ולמה א"כ הגר או העקר ירדה בעבדי בפרך ואם יעמוד עברי עם הגר או העקר אולי שיצוהו לעשות אלילים ולהקים מצבה ולתת אבן משכית ולחלל את השבת ומפני זה סמך לזה איסורי עכו"ם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו וגו' כי בלי ספק הישראלי הנמכר לגר או לעקר ע"מ כך היתה מכירתו לעשות את כל התועבות האלה ולזה אמר ג"כ את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו. שהישראלי הנמכר לגר או לעקר לא ישמור את השבת כראוי ולא ילך למקדש להשתחוות לה'. ואמר לא תעשו ולא תקימו ולא תתנו כאומר לא תהיו סבת זה ולא תניחו לעשותו בארצכם. כי אם תניחו למכור בני ישראל לגר ולעקר הרי ב"ד וישראל סבה לכל התועבות אלה ואינו מן הראוי כי אני ה' אלהיכם ואין לעבוד לזולתי וכן אמר אחר זה את שבתותי תשמורו אני ה' שבראתי את העולם בו' ימים ונחתי ביום השביעי מכל מלאכתי. ואפשר לפרש לא תעשו לכם אלילים שהכתוב מדבר כנגד זה הנמכר לגר או לעקר שבהיותו עמו לא יעשה כמעשיו בעבודת הפסילים ולא יחלל את השבת אע"פ שהגר או העקר יעשה זה ושיעלה עכ"פ למקדש שלש פעמים לחוג בשנה. ואולי אמר את שבתותי תשמורו על השמטות והיובלים שזכר למעלה שישמרו עצמם אז מעבודת הקרקעות כי עם היות עבד נרצע לגר צריך לו שאת האלהים יירא ואת מצותיו ישמור כי זה כל האדם. תם:
וכי ימוך אחיך וגו'. פרשה זו תעיר האדם על רוח ה' אחינו אשר שכן בתוכנו, ואמר כי ימוך אחיך שהוא רוח החיים אשר נטע בתוכנו לחיותנו, אם ראה האדם כי לא האיר בתורה ולא במצות כי אין עני כי אם מן התורה והמצות, ומטה ידו והחשיך אורו והודו, עמך פירוש לצד היותו עמך הוא שנתמוטט שזולתך היה אורו מאיר מסוף העולם ועד סופו, ותמצא שיבקש ה' להחזיר לו הרוח כאשר נתנה כאומרו (קהלת י"ב, ז') והרוח תשוב וגו' ואמרו ז"ל (שבת דף קנב:) תנה לו כמן שנתנה לך, ויצו ה' והחזקת בו פירוש שיתחזק לשוב בתשובה להשיבו למכונו, כי אין לך דבר המעמיד לרוח החיוני במקום גבוה כתשובה:
ואמר גר ותושב. דע כי אמרו יודעי נסתרות לה' (קב הישר פל"ב) כי יש בחינת נפשות שה' מביאם באדם בסוד העיבור לסיבות ידועות, יש שבאים להתגורר עם האדם בעשותו איזה מצוה כדי להשתתף במעשה וזוכה בזה, ויש שבאה ומתישבת לסיבות מופלאות אשר הפליא ה' בתיקון הנפשות, וכנגד שניהם אמר גר ותושב וחי עמך כנגד ב' הנפשות הבאים שלא מדעתו כשהוא מתחזק לשוב בתשובה, ויזהר עוד שלא יחשיך אור רוחו והגרים אתו, והוא אומרו אל תקח מאתו מה שיש בו ובמה בנשך ובמרבית כאשר אבאר בסמוך, ויראת מאלהיך פירוש כי מאורו חלק הנפשות הטהורות השיב לו פקדונו, ומבקש עוד וחי אחיך עמך שיחזיר הנפש בתוספות חיות באמצעות עבודת הקודש אשר ציוהו ה', והגם שאמרו תנה לו כמו שנתנה לך, זה צד ההסתפקות, או לפי מה שפירשתי בספרי חפץ ה' (שבת קנ"ב) כי כשיתנה לה' כמו שנתנה לו בזה היא מתעלית ומוסיפה חיים ואור עליון ועיין שם:
[א] "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך"-- אל תניחהו לירד. הא למה זה דומה? למשא על גבי החמור. עודנו במקומו -- אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ -- חמשה אין מעמידין אותו.
ומנין אם החזקת, אפילו ארבעה או חמשה פעמים, חזור והחזק? תלמוד לומר "והחזקת בו".יכול אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר "עמך".
'גר', זה גר צדק; 'תושב'-- זה גר אוכל נבלות."וחי עמך"-- חייך קודמים לחייו.
