השתפכות הנפש/סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הִתְעוֹרְרוּת מֵאָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁאֶחָד אוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּסְלִיחוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת בְּלֵב נִשְׁבָּר אָז חֲבֵרוֹ מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן, כִּי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְנִתְעוֹרֵר גַּם כֵּן וּמַתְחִיל לוֹמַר גַּם כֵּן בַּקָּשׁוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֵצֶל הָאָדָם עַצְמוֹ הִתְעוֹרְרוּת מִנֵּהּ וּבֵהּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ דִּבְרֵי עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת וְצוֹעֵק וַי לִי, וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְעוֹרֵר מִזֶּה וּמַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַצְמוֹ הֵיכָן אֲנִי. וּמִי צוֹעֵק כָּךְ הֲלֹא וַי לִי מַמָּשׁ וּמַתְחִיל שֵׁנִית לִצְעֹק וַי לִי, לִי דַּיְקָא. וְאַף שֶׁבַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ גַּם כֵּן אוֹמֵר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. עִם כָּל זֶה אַחַר־כָּךְ רוֹאִים הַהֶפְרֵשׁ בֵּין קֹדֶם לְאַחַר־כָּךְ וְהָבֵן (שָׁם, סִימָן ע"ר).