השתפכות הנפש/סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



הַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְנָס לָזֶה וּמַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּמֵכִין עַצְמוֹ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שׁוֹלֵחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת בְּדִבְרֵי רִצּוּיִים וְתַחֲנוּנִים חֲדָשִׁים וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי טָהֳרַת הַלֵּב שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי תְּנוּעוֹת הַשֵּׂכֶל בִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה - "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים אָז וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן קנ"ו).