הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תרכט
סימן תרכט[עריכה]
[סעיף ו' בהג"ה] דהיינו שרוב בני אותה העיר. לא זכיתי להבין דהא בדין הראשון בקטנה דאמרי' אא"כ עשאה לסיכוך דכ' הרא"ש דהיינו שרוב העיר עושים לסיכוך. כ' הרא"ש הטעם דלאו כ"ע ידעי שזה עשאה לסיכוך. וא"כ זהו לחומרא משום מראית העין. אבל הכא בגדולה אם עשאה לשכיבה אף אם אין רוב העיר עושים לשכיבה. מ"מ כיון דעשאה לשכיבה מקבל טומאה ואין מסככים בה. ובטור כ' זה רק בדין קטנה ועשאה לסיכוך ולא כ' כך גבי גדולה ועשאה לשכיבה וכנ"ל וצלע"ג:
[מג"א סק"ו] אפי' עביד לה שפה כשירה. דמה דכ' בש"ע ובגמ' והנ"מ שאין לה שפה וכו' היינו בסתמא דגדול כשר בזה דשפה פסול דסתמא נעשה לקבלה אבל עשאה לסיכוך בפירוש כשר. ואולם הלבוש כ' עלה דשפה דפסול ואפי' עשאה לסיכוך:
[סעיף י"ב] דינם כסכך פסול ופוסלים. נלע"ד דרק להחמיר דנין כן. משא"כ להקל דיש ב' טפחים סכך פסול וב' טפחים ירקות אלו שממהרים להתייבש דבזה אם נדונים כאויר אין מצטרפים לפסול כדלקמן סי' תרל"ב ס"ג בזה אין דנין להקל דמ"מ גם שם סכך פסול עלייהו כיון דמקבלי טומאה ומצטרפי' לפסול בד"ט. וראיה לזה. דהרי לענין הטומאה מביאים את הטומאה ואין חוצצים. הרי דלחומרא כאיתנהו דמי וע' פירש"י דרבנן גזרו עלייהו דאין חוצצים משום דכי מייבשי. הרי רק דרבנן הוא וה"נ לענין פסול אויר דרבנן הוא. וא"כ ממילא להחמיר דינו כסכך פסול. כנלע"ד בעזה"י: