קטגוריה:דניאל ג כו

עֲבָדָיו שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן צְאוּ וּבֹאוּ!

אֲזַי קָם נְבוּכַדְנֶצַּר לְשַׁעַר כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת

נבוכדנצר קם לכבוד לכבוד הפלא הזה, והוא עצמו הלך להזמין את חבריו של דניאל לצאת, ובצורה זאת הוא אישית ויידא שהם באמת שלמים ובריאים.

בארמית נאמר: "בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר". המלך התקרב לכבשן, ולא נאמר שהוא קם מישיבה כפי ששל"ג מתרגם, וגם חסר הפועל מה המלך עשה לאחר שהוא קם ואיך הוא הגיע לכבשן - האם הוא פקד ממושבו? 'קימה' מציינת נתינת כבוד. המלך רק 'התקרב', ולא נאמר שהוא גם 'קם'. ייתכן שהוא קם כדי להתקרב, אבל המקור לא אומר זאת.

לא נאמר לאיזה מרחק מהכבשן הלוהט התקרב המלך. סביר שהוא התקרב למרחק שהוא חשב שאפשר לשמוע את פקודתו. לא נאמר ששַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ שמעו את פקודת המלך לצאת, והגיבו. ייתכן שהם ראו את תנועת ידיו או פיו והבינו שהם רשאים לצאת, או שהם היו כבר בתהליך יציאה, ויצאו מעצמם בלי קשר למלך.

עֲבָדָיו שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן

המילה "דִּי" בארמית היא 'ה' הידיעה.
נבוכדנצר מציין שהאל של "שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד-נְגוֹ" הוא האל העליון. הוא האל מעל כל האלים האחרים.

נבוכדנצר נותן כבוד לאלוהי ישראל, אבל הוא לא נהפך למאמין בו או לתלמיד של תורתו. נבוכדנצר לא ביקש ללמוד את חוקי ישראל, ולא התאמץ לזכות בתמיכת אלוהים בו ובמלכותו. להבדיל פרעה בקש ממשה, "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לב).

המלך ראה אל עליון, כיבד את עבדיו, ובזה נגמר הקשר בין נבוכדנצר לאלוהים.

מטרת הסיפור היא לחזק את האמונה של היהודים באלוהי השמים, כי לאחר שרפת בית המקדש והגרוש מהארץ המובטחת האמונה בכוחו של אלוהים או רצונו לתמוך ביהודים נחלשה.

אֲזַי יוֹצְאִים שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ

הספקנים חושבים ששַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לא היו בתוך האש, אלא רק מאחורי להבות האש, וזה נראה למלך שהם באש.

כדי למנוע מחשבה כזאת העורך מספר לנו, שהמלך התקרב לאש וקרא להם לצאת. לנו נראה כאילו שהכתוב מציין שהמלך עצמו ראה אותם יוצאים מתוך האש.
בעייון מדויק, נראה שהעורך מצהיר שהם יצאו מהאש, אבל אין הוכחה מהכתוב שהמלך או אחד "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת וְיוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ג כז) או אפילו "שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ" מעידים שהם ראו את היציאה עצמה. כל שנאמר הוא שהם ראו שהאש לא פגעה בשַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ. אין הוכחה שהעורך היה נוכח בזמן הנס הזה, כך שדבריו הם רק בגדר דבר שמועה.

המלך לא שאל את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ איך היה באש ומה הם הרגישו. הוא לא מעוניין לתת להם לדבר, ואין לו צורך לשמוע מהם דבר. להבדיל מפרעה במצרים שנתן למשה לדבר, והתווכח איתו מי יהיו היוצאים.