דברי ראש הממשלה נתניהו בעת נאומו בעצרת האו"ם ה-78
gov.il טקסט מאת משרד ראש הממשלה, נאום עם מתרגמים
דברי ראש הממשלה נתניהו בעצרת האו"ם[עריכה]
גבירותיי ורבותיי,
לפני יותר משלושת אלפים שנה, פנה מנהיגנו הדגול משה רבנו אל בני ישראל בעומדם להיכנס לארץ המובטחת. הוא אמר שהם ימצאו שם שני הרים הניצבים זה מול זה: הר גריזים, בו יתבשרו על ברכה גדולה והר עיבל, בו תהיה קללה גדולה.
משה אמר כי גורלו של העם יקבע על ידי הבחירה שיעשו בין הברכה והקללה[1]. אותה בחירה הדהדה לאורך הדורות, לא רק עבור עם ישראל אלא עבור האנושות כולה.כיום אנו עומדים בפני בחירה דומה. היא תקבע האם נהנה מברכותיו של שלום היסטורי, שגשוג אינסופי ותקווה או שנסבול מקללת מלחמה נוראית, טרור וייאוש. כאשר נאמתי על במה זו לפני חמש שנים, הזהרתי מפני הרודנים בטהראן שהיו לקללה עבור עמם, עבור אזורנו ועבור העולם כולו. בה בעת, דיברתי גם על ברכה גדולה שראיתי באופק. אמרתי אז: "האיום המשותף של איראן קירב יותר מתמיד את ישראל ומדינות ערביות רבות בקשרי ידידות, באופן שלא ראיתי מימיי. היום שבו ישראל תוכל להרחיב את השלום לשכנים ערבים אחרים מעבר למצרים וירדן קרב ובא." בפגישותיי הרבות עם מנהיגים מהעולם, טענתי שלישראל ולמדינות ערב יש אינטרסים משותפים רבים ושאני מאמין שאותם אינטרסים משותפים יכולים לסייע להגיע לפריצת דרך לשלום רחב יותר באזורנו. רבים באותה תקופה ביטלו את האופטימיות שלי כתקוות שווא. הפסימיות שלהם התבססה על יותר מעשרים וחמש שנים של כוונות טובות לצד כישלון בהשגת שלום.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.