גבורות ה'/פרק ס

<< · גבורות ה' · פרק ס · >>

פרק ס

רבן גמליאל אומר וכו'. יש לשאול הנה ראינו שהשם יתברך צוה בפסח על שום שפסח וכו' והרי ראינו שלא היתה שום מכה מן המכות בישראל ולמה תהיה מכה זאת יותר בישראל, ויותר מזה אמרו שכשהיה שותה הישראל והמצרי זה היה שותה דם וזה מים. דע כי לעולם היו המכות תמיד עולים ומתגברים, ומפני כך אין לתמוה אם לא היתה המכה בישראל בכל שאר המכות, שמדריגת ישראל יותר חשוב ויותר עליון במעלה עד שלא היה כח במכה למשול בישראל, אבל כאשר הגיע למכת בכורות שהיתה על ידי הקדוש ברוך הוא, שלא תוכל לומר שהיתה מדריגת ישראל חשוב כל כך שלא היה כח המכה להיות מושלת בישראל, שהרי המכה היה הקדוש ברוך הוא בעצמו ולפי כבודו וגדלו היתה המכה בכל ואם כן למה לא היתה המכה בבכורי ישראל, ולא היה זה כי אם בשביל זה כי ישראל הם לחלק הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכיון שנחשבים אל הסבה הראשונה לא היה בהם המכה. כי מדריגת הבכור הוא מצד העלול לא מצד העלה, שאין מדריגת הבכור רק שהבכור הוא ראשית לכל אשר יצא לפעל אחריו ואין כאן מעלה מצד העלה, והקדוש ברוך הוא כאשר לקח ישראל אליו קנו המעלה מצד העלה שהוא הקדוש ברוך הוא, ולכן לא הגיע להם המכה, כי מדריגת ישראל שיש להם מצד שהם אל השם יתברך הוא יותר מן מדריגת הבכור שהוא ראשית העלול וישראל יש להם דביקות בעלה. ומפני קנין המעלה הזאת שהוא דבר חדוש שלא היה בכל המכות, צוה להקריב קרבן פסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכות בכורות כי אם על ידי שהם נחשבים של הקדוש ברוך הוא והם לחלקו, צוה להם להקריב קרבן, כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים לו כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו, וכיון שבעבודה הם שלו לכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. ומפני כך נקרא הקרבן הזה פסח כתרגומו חייס שהוא לשון רחמנות, וביאור ענין זה שכיון שאתם חלקו של הקדוש ברוך הוא הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד, וזהו ענין פסח כאשר תבין. וזהו פירוש הכתוב וככה תאכלו אותו וגו' ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה', פירוש כי לכך יש לכם לאכול הקרבן הזה שהוא פסח לה', שיהא מרחם עליכם בקרבן זה שאתם עובדים לפניו בקרבן הזה ובזה אתם שלו וראוי לרחם על שלו. ומפני שהשם יתברך לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיות שלו מורה בזה שהוא יחיד, שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית לא בכלל האומות, שזה נותן ענין האחדות להיות לו עם מיוחד, שאם אין כאן אחדות לא היה בוחר באומה יחידית, אלא שהוא יחיד בוחר ביחיד וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. וזהו עצם הקרבן הזה, לכך היה כל העבודה הזאת בענין אחדות, כי היה מצות הקרבן לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו, שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק רק על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו, כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד שהרי יש בו חלקים אבל דבר שהוא שלם יש בו אחדות, וכל ענין עבודה זאת בקרבן הזה להורות על האחדות, וכן בבית אחד יאכל, כל הענין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשתי מקומות, דפלוגתא דתנאי הוא במסכת פסחים (דף פו.) כל הדבר הזה שיהא מעשה הקרבן ואכילתו בענין האחדות ולא בענין החלוק. וכן שה תמים בן שנה, מפני כי בן שנה הוא אחד בשנים ואם היה ב' שנים היה יוצא מן האחדות וכל הדברים האלו נמשך לענין האחדות. ודוקא שה ולא עגל כי שה לדקותו נחשב אחד לגמרי, אמרו ז"ל (ויק"ר פ"ד) שה פזורה ישראל למה נמשלו ישראל לשה מה שה אם הוא לוקה באחד מאבריו וכולו מרגיש אף ישראל אחד חוטא וכולם מרגישים שהרי עכן היה אחד וחטא וכל ישראל היו מרגישים. וביאור הדבר הזה כי השה לדקות טבעו ואינו בעל חומר גס ועב, כי דבר שהוא חמרי כמו השור והחמור או הדבר שהוא דומה לו, יש בו ענין חמרי והחומר מתחלק ואין בו ענין האחדות, אבל השה טבעו דק ויש לו מזג דק אינו חומרי לכך אם נלקה באחד מאבריו כולו מרגיש, וכך ישראל בעבור שישראל מפני שהם רחוקים ממדריגת החומר אבל מדריגתם מדריגה רוחנית אלקית, ולפיכך אחד חוטא וכולם לוקים כי המדריגה הזאת לא תתחלק, והחלוק הוא מצד החומר, וזה שצוה שיהיה הקרבן הזה שה תמים כי התמימות והשלימות הוא אחדות כדכתיב (שמות, נה) והיה המשכן אחד, ופירושו כאשר היה שלם אז היה נחשב אחד שהרי החלק אינו שלם ואינו אחד, ודבר זה מבואר. ומצותו בזכר ולא בנקיבה כי האחדות הוא מן הצורה והחלוק הוא מן החומר ודבר זה מבואר, ומפני שהזכר יותר נחשב צורה מן החומר לכך הפסח אינו בא רק מן הזכרים. וכן אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כי אם צלי אש הכל ענין זה, כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין על ידי הבשול ומתחלקין, אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד כי האש מוציא הרוטב ונעשה הבשר קשה ואחד, לא כן כאשר מתבשל במים שנעשה פירורים, וכן אמר מטעם זה שאין לאכול אותו נא אלא כאשר הוא צלי אש ואז הבשר מתקשה מכח האש, וכל זה מורה על ענין האחדות שראוי שיהיה קרבן אחד אל השם יתברך שהוא אחד. ועוד כבר אמרנו פעמים רבות כי המים לא נקראו בכתוב רק בלשון רבים, ופירשנו הטעם בפסוק כי מן המים משיתהו כי הם חומרים ואין אחדות רק בצורה, לכך קרבן הזה המורה על אחדות אסור לבשל במים וכל משקה שהוא כמו מים, ודבר זה ענין מופלג ותבינהו. וכן עצם לא תשברו בו גם כן דבר זה, שאם היה שובר העצם בפסח היה זה חלוק ופירוד דבר שאין צריך לאכילה, כי אף על גב שהוא אוכל הבשר שהוא ראוי לאכילה אין זה חילוק ופירוד מפני שהוא עומד לאכילה, אבל שבירת עצמות אין זה לאכילה ונקרא שבירה ופירוד ודבר זה לא יתכן לפסח, ועוד כי שבירת העצם במה שהוא עצם שבירתו יותר נקרא פירוד וחילוק. כלל הדבר כי ראוי שיהיה הפסח קרבן אחד מפני שהוא מורה על השם יתברך שהוא אחד, כי העבודה הזאת שיש לישראל היא מצד האחדות שהוא יתברך אחד ולכך בחר באומה יחידי גם כן כיון שהוא יחיד. ועוד כי הקרבן הזה הוא עיקר העבודה שהוא יתברך אלקיהם של ישראל והוא יחיד באלהותו, ולכך הקרבן הזה צריך שיהיה אחד, ולא כן שאר קרבן שאין אותו הקרבן הוא עיקר העבודה במה שהוא אלקיהם, שהרי דוקא בקרבן זה כתיב (שמות, יג) ועבדת את העבודה וגו', נקרא קרבן זה עבודה סתם ולכך קרבן זה הוא לאלהותו יתברך והוא אחד באלהותו. וכן שחיטת הקרבן אחר חצות מורה זה על האחדות, כמו שהתבאר למעלה בפרק שלשים וששה כי אין לכפול הדברים, וכמה דברים בארנו שכל עבודת הקרבן הזה בענין האחדות עד שכל ענין הקרבן הוא באחדות וע"ש. ומה שאמרה תורה לאכול הפסח על מצות ומרורים, הוא גם כן דבר זה כדי להוציא מלבן של אפיקורסים, שהם אומרים כי מן האחד לא יבא רבוי רק מכח אחד יבא דבר אחד בלבד, ולפיכך כאשר יראו הרבוי בעולם וכבר הוחלט להם כי מן האחד הגמור לא יבא הרבוי אמרו שהתחלות הם יותר מאחד כמו שמבואר בדבריהם מי שראה דבריהם, ודבר זה בא להוציא מלבם. ואמרה תורה כי הקרבן הזה שהוא לאל אחד יתברך ויתעלה יהיה הקרבן נאכל על מצות ומרורים, כי המצה מורה על החירות והמרור הוא שמורה על השעבוד, כי מאתו שהוא אחד יבא החירות והפכו הוא השעבוד שהוא המוחץ והוא הרופא. ויותר מזה כי הפך הדבר מה שחשבו, כי הם אמרו כי מן האחד לא יבואו פעולות הפכים, הדבר הוא הפך זה כי מפני שהוא אחד הוא הכל שהרי אין בלתו ולפיכך מאתו באו ההפכים כמו שהתבאר למעלה, כי ההפכים הם גם כן הכל בעבור שלא ימצא עוד חלק ועל ידי הפכים יש הכל, ולפיכך ראוי שיצאו ההפכים מן אותו שהוא מיוחד כי ראוי שיהיה ממנו הכל כי ההפכים הם הכל ואין חוץ מהם כמו שנתבאר למעלה כמה פעמים ובפרק שירה אצל אז ישיר, עיין שם כי אין לכפול הדברים ולפיכך ראוי שיהיה נאכל הפסח על מצה ומרור. ועוד יש לך לדעת כי הפסח הוא עצמו מה שישראל הם לה' כמו שנתבאר פעמים הרבה מאוד, ואחר המדריגה העליונה הזאת שישראל הם להקדוש ברוך הוא נמשך אחר זה הגאולה שהוא המצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד כאשר המקבל ראוי לזה, והכל הוא מצד שיש להם מדריגה העליונה הזאת. ולפיכך הפסח נאכל על מצות ומרורים כי הפסח מה שישראל הם לה', שנקרא פסח על שם שפסח על בתי בני ישראל ולא היה משחית בהם, וזה הוא בשביל שישראל הם אל השם יתברך ואין דבר מכה במה שהוא שלו וישראל הם של השם יתברך במה שהם עבדים עובדים לפניו, ועל ידי זה היו נצולים כמו שהתבאר זה למעלה, ומן מדריגה העליונה שישראל הם של הקדוש ברוך הוא דבר זה מביא גאולה ומביא מרירות, כי כן נותן המדה כאשר הם שלמים יש להם הגאולה והשעבוד כאשר יש בהם חסרון. ועוד אחר שהפסח כמו שאמרנו למעלה מורה על שאנחנו להקדוש ברוך הוא ובשביל כך יש יציאה לישראל מן רשות האומות, כי הוא יתברך אלקי האלקים המושל על כל הכחות ועל כל האומות ובשביל זה אנו יכולים לצאת מרשות האומות, ואם לא כן באיזה צד אנו יכולים לצאת מרשות מצרים אם לא בזה שאנו לו יתברך והוא מוציא אותנו מרשות אחרים. וכמו שאנו אל השם יתברך ומצד הזה הוא גואל אותנו כן מצד הזה יש שעבוד לישראל יותר מכל האומות, וזה כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד, ואיך יתכן שיהיה זה תחת זה שהרי כל אחד ואחד מן האומות יש לו שר ומלאך מיוחד, אבל לישראל שאין להם שר ומלאך מיוחד כי הם אל השם יתברך כאשר הם בשלימות מעלתם שאז הם ראוים אל השם יתברך, וכאשר אינם בשלימות מעלתם הם נעזבים והם נכנסים ברשות אחרים. שאל תאמר כי ישראל הם משותפים עם האומות, שאם היו משותפים עם האומות עד שחס ושלום היו לחלק מלאך שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחבירו, אבל אין לישראל שווי עם האומות כי דבר שיש לו שווי עם אחר ונתן לזה חלק ולזה חלק שני אין אחד נוגע בחלק אחר שכך נחלק אבל ישראל לא קבלו חלוקה רק הם חלק ה' יוצר הכל ולא שייך אצל השם יתברך חלק, וכן ישראל גם כן אין ענינם חלק שיהיו מקבלים חלוקה עם האומות, ולפיכך ראוים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם, וכמו כן גם כן ראוים שיכנסו תחת רשות מושלים כאשר הם נעזבים מן השם יתברך, כיון שלא תוכל לומר שאין אחד נוגע במוכן לחבירו שזה שייך דוקא באומות שהם שבעים וכל אחד יש לו חלק מחולק מחבירו ובמה שהם מחולקים לא יתכן שיכנס זה ברשות זה שיהיה משועבד זה לזה. ואם תמצא לומר שהאומות מושלים זה על זה אינו אלא לפי שעה בסבה מקרית, ואין הגלות והשעבוד כי אם לישראל שהיה תחלתם וראשיתם שעבוד וגלות, ולפיכך למה יתמה האדם על אורך גלותם כי דבר שהוא סגולה אינו קל בהסרה. וכאשר רמזו ז"ל בפרק החולץ (יבמות דף מז.) אצל גר הבא להתגייר שאומרים לו שאין ישראל יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה ולא רוב פורעניות, ופירוש זה כי העולם הוא עולם שפל אל מעלה אלקית, ואם ישראל היו מקבלים מעלתם העצמית לישראל אי אפשר זה לעולם, ואין עולם הגשמי ראוי לזה, ואם ישראל זכו בעולם הזה אל הגדולה זה היה בענין מיוחד שאין לענין זה תמידות כאלו היה הגלות להם מסוגל והחירות בדרך חדוש, וכן אין מקבלין רוב פורעניות, כי ההכנה שהם מוכנים לרוב הטוב הצפון הכנה זאת מציל אותם מרוב פורעניות, שלא יהיו נפסדים ברע המוחלט. כלל הדבר כי הגלות לישראל בסגולה, ואם ימצא בהם הטוב בעולם הזה הוא בסבה מיוחדת ודבר זה יתבאר בזכות בעל הרחמים בספר הנצח. וכבר נתבאר זה למעלה בפרק ד' שישראל יש להם מעלת הצורה השלימה הנבדלת, ומפני כך או שהם בתכלית המעלה או בתכלית השפלות עיין שם הטעם. והתבאר לך כי ישראל שהם לחלק ה' בלבד ובשביל זה אפשר בהם הגלות יותר כמו שיש בהם הגאולה, וזהו פסח שנאכל על מצות ומרורים, ודבר זה ענין ברור מאוד מאוד שזהו ענין פסח מצה ומרור כי הכל נמשך אחר הפסח במה שהם לחלק ה', ואחר מדריגה זאת העליונה נמשך להם הגאולה מרשות האומות והשעבוד תחת רשות האומות. אמנם ענין המצה כבר בארנו לך למעלה ענין המצה והארכנו בזה בפרק שלשים וששה ובפרק חמשים ואחד באיזה ענין המצה מורה על החירות ואתה תעיין באותן דברים כי כולם הם דברי אלקים חיים. והנה עוד נבאר באיזה ענין המצה מורה חירות דוקא, שעם שהוא מצה והיא לחם עוני היא מורה על החירות, שכבר ידעת כי רבותינו קראו הדבר שהוא פשוט מצה כמו שהתבאר דבר זה פעמים הרבה מאוד, ובשביל כך קראו חכמים (שבת דף עט.) העור דלא מליח ולא קמיח מצה בשביל הפשיטות, ודבר שהוא פשוט הוא ראוי לחירות יותר מכל, וזה כי הדבר שהוא מורכב הוא משועבד, כאשר ידוע שכל אשר מורכב משני דברים הדבר האחד פועל בשני וכל אחד פועל ומתפעל ואין זה בן חורין שכיון שהוא מורכב משני דברים ומהם נעשה דבר אחד, האחד הוא שפועל באחד, אבל הפשוטים יש בהם יציאה לחירות מן השעבוד שאין דבר פועל בם, וזה ענין המצה שהיא פשוטה שאין בה שאור ולכך היא מורה חירות רק עומדת בעצמה:

ועוד יש לפרש לפי פשוטו כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היה בחוזק, כמו שכתוב בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה (שמות, יג) כי בחוזק יד הוציאנו ממצרים. וכל דבר שהוא פועל בחוזק פועל במהירות לפי חוזק פעולתו, ולפיכך כתיב (שם) זכור את היום אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ, פירוש כי החמץ שנעשה בעכוב זמן אין זה חוזק, אבל החוזק מה שנעשה בלי זמן ומפני שהוציא אותם בחוזק לא יאכל חמץ, ולפיכך צוה להם לאכול מצה בליל היציאה שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה' אותם בחוזק, כמו שצוה להם לאכול פסח כדי שיפסח ה' עליהם ולאכול בחפזון שהיא מהירות גם כן, והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק להוציא אותם במהירות. וזה שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום מה שלא הספיק וכו', פירוש כיון שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ אם כן בחוזק הוציאנו ה' ולפיכך יש לנו לאכול מצה בשביל שגאלנו בחוזק ובמהירות, ופירוש זה פשוט מאוד, והנה לכל הפירושים המצה היא חירות גמור והתבאר לך למה המצה נקראת לחם עוני ועיין למעלה בפרק שלשים וששה ובפרק חמשים ואחד. והא דאיתא בספרי (פ' ראה) אמר רבי שמעון למה נקרא המצה לחם עוני על שם ענוי שנתענו במצרים ע"כ, אין הפירוש שהמצה היה רמז לענוי רק סבירא ליה כי מי שיש לו הגאולה יש לו שעבוד גם כן כמו שהתבאר, ולפיכך נקרא המצה לחם עוני, לא שתהא המצה מורה על השעבוד דזה אינו רק דסבירא ליה כי מדריגת החירות שמורה עליו המצה במדריגה זאת גם כן עוני השעבוד. והרי לך מצות הפסח שנאכל עמו מצה ומרור, כי הפסח הוא שאנו אל השם יתברך שהוא אחד ומן השם יתברך אשר הוא אחד שתי המדות אשר האחת מצה מורה על החירות והשניה השעבוד, כי מי שהוא אחד יש בידו שתי המדות כמו שהתבאר, או שתאמר כי הפסח הוא מה שאנו אל השם יתברך כמו שהתבאר למעלה, ובמה שאנו אל השם יתברך נמשך לנו המצה ונמשך לנו המרור הכל כמו שהתבאר למעלה. וזה מצות פסח על מצות ומרורים, אבל בזמן שאין בית המקדש מקיים המצוה לאכול מצה ומרור בשביל זה הטעם עצמו, כי החירות והשעבוד הכל מן השם יתברך שהוא אחד ומי שגאלנו מעבדות לחירות הוא ששעבד אותנו גם כן, ולפיכך צוה אותנו שנאכל המצה שהיא החירות והמרור המורה על השעבוד כאחד. או כמו שאמרנו כי המדריגה העליונה הזאת שישראל הם אל השם יתברך בה קנו החירות ובה קנו השעבוד הכל כמו שהתבאר למעלה. אמנם אין המרור מן התורה לשני טעמים, האחד כי אין המרור הוא זמנו בעת החירות, אף כי כמו שקנו ישראל החירות כך קנו מדת השעבוד כמו שהתבאר, מכל מקום אין זמן החירות זמן השעבוד, ולא כך כאשר היה הפסח שהיה המצה והמרור נאכל עם הפסח בלבד מפני כי מן מדריגה הזאת מה שאנו אל השם יתברך בא המצה והמרור, וזה הוי שפיר דהא הפסח הוא זמנו עתה, ומן המדריגה הזאת נמשך החירות והשעבוד ולכך המצה והמרור מן התורה עם הפסח, אבל כאשר אין פסח אף כי המצה הוא החירות ומי שיש לו החירות יש לו שעבוד גם כן מכל מקום אין נמשך זה מזה וכל אחד דבר בפני עצמו. הנה המצה מן התורה ומרור דרבנן, כי מצוה דרבנן היא לומר כי מדריגת החירות ומדריגת השעבוד הכל אחד הוא ומי שיש לו אחת יש לו גם השנית. ועוד טעם שני כי מצות המרור המורה על השעבוד, אף כי בא מן השם יתברך שעבוד אין זה רק מצד המקבל, כאשר יש חסרון במקבל אז יבא מן השם יתברך השעבוד על המקבל אבל מן השם יתברך בא הטוב כאשר ידוע, ואף אם הוא מביא השעבוד הוא מביא אותו לתכלית הטוב, וכמו שאמר הכתוב (בראשית, טו) כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו וגו', לומר כי השעבוד הוא לתכלית שאחר כך יצאו ברכוש גדול, לפיכך אין המרור מן התורה, רק עם הפסח הוא מן התורה לומר ממדריגה זאת שאנו אל השם יתברך נמשך המצה והמרור, שכיון שהוא נסמך ונטפל עם הפסח כדכתיב על מצות ומרורים יאכלהו הרי אין לו מציאות בעצמו והוא טפל עם הפסח, ודברים אלו אמתיים וברורים מאוד והתבאר לך אלו שלש מצות פסח ומצה ומרור:

אמנם מצות ארבע כוסות חכמים תקנו אותם, כי כאשר היתה האכילה אכילה של מצוה, ואין זה אכילה כמו שהיא שאר אכילה, רק אכילה זאת אכילת מצוה והשתיה היא מתיחסת אל האכילה שאין אכילה בלא שתיה, ולפיכך כמו שהאכילה היא מצוה עליונה, השתיה מתדמה לזה שתהיה של מצוה ולא תהיה כמו שאר שתיה:

ובמדרש (שמו"ר פ"ו) אמרו ארבע כוסות נגד ארבע לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו'. והנה פירוש אלו ארבע לשונות יש להם פנים רבים, וכבר פירשנו למעלה אלו ארבע לשונות וכולם הם דברים ברורים ולאיש החכם אשר נתן ה' בו חכמה ודעת ידע כי משורש אחד יצאו הפירושים. ומה שבארנו באלו ארבע לשונות, כי מפני שנגזר על זרע אברהם שלשה דברים כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו', הזכיר בהם שלשה דברים גירות עבודה ועינוי, והם שלשה דברים האחד יותר קשה מן השני, וזה כי הגירות בתוך ארץ נכריה ואין להם כח והם כפופים תחת אחרים כמו הגר שיד אחר עליו, ומכל מקום אין משועבד לאחר, ועבדום הוא יותר מזה שהוא משעבד בו, ומכל מקום השעבוד הזה כמו כמה עבדים משועבדים לאדוניהם, ואין דבר זה יוצא ממנהגו של עולם שכמה עבדים יש, אבל הענוי הוא דבר יותר מכשעור שאין האדון מענה את עבדו אבל הוא משעבד בו ואין מענה אותו, ולפיכך וענו אותו הוא יותר. וכאשר בא לגאול אתם התחיל באחרון והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, זה נגד הענוי שהיו משעבדים בהם יותר מדאי וזה מתחת סבלות מצרים, ואמר והצלתי אתכם מעבודתם וזהו הוצאה מן העבודה, ואחר שהציל אותם מן העבודה אמר וגאלתי אתכם, וזהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת ואין זה עבודה ושעבוד רק שהם תחת ידי אחר ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ואחר כל זה שגאל אותם אין זה רק הוצאה מרשות מצרים אבל חסר עדיין להם החבור בהקדוש ברוך הוא ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם שתהיו לי, כך פירשנו ארבע לשונות של גאולה. ועוד פירשנו כי כאשר ישראל היו במצרים היו משועבדים בכל צד ובכל חלקיהם היו משועבדים. וזה כי כל דבר הוא מורכב מן חלקיו, וחלקיו של אדם הוא הגוף והנפש והשלישי הוא הדבר הנעשה מחבור שניהן, כמו הבית שהוא מורכב מחלקיו והם העצים והאבנים שהם חלקיו ועצם צורת הבית הוא שלישי. אמנם דבר זה בפרטים שכל אחד ואחד יש בו שלשה דברים, אמנם כלל האומה הישראלית יש בהם ענין רביעי והוא חבור הכלל ביחד כי יש בכלל מה שאין בפרט, ומפני שהיו ישראל בשעבוד מצרים מצד חלק האחד הוא הגוף על זה אמר הכתוב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שהם נגד חלק הגוף. כי שעבוד של גוף הוא המשא. ולפיכך החמור שהוא בעל חומר וגוף הוא נושא משא וסבל, כי כאשר הגוף חזק הוא נושא משא גדול, וכאשר הנפש קל וזריז התנועה הוא מוכן להיות זריז ומהיר בעבודה, ותמצא בהמה כמו החמור שהוא בעל אברים חזקים נושא משא כבד אבל אינו מהיר בתנועה, ותמצא מי שהוא ממהר בתנועה מאוד אבל לא יוכל לסבול משא גדול, מזה תדע כי משא גדול שייך לגוף ומהירות התנועה לנפש, והיו משעבדים בישראל בשניהם במשא גדול מאוד שהוא מלאכת הטיט והיו צריכים למהר מלאכתן, וכנגד שעבוד הגוף יאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, וכנגד שעבוד הנפש אמר והצלתי אתכם מעבודתם, כי היה קושי העבודה אם מצד איכות העבודה ואם מצד כמות העבודה, ואיכות העבודה מתיחס לגוף וכמות העבודה לנפש שהיו צריכים למהר במלאכת העבודה והמהירות שייך אל הנפש שבו התנועה. אמנם וגאלתי אתכם הוא לצורה העצמית שהוא השלישי, שאין ראוי שתהיה הצורה ברשות אחר אבל ראוי שתהיה עומדת ברשות עצמה, כי אין עצם נסמך לאחר רק עומד בעצמו, והצורה היא עצם וכנגד זה אמר וגאלתי אתכם שתהיו עומדים ברשות עצמכם, ודבר זה התבאר למעלה אצל מה שמו וגו'. וכנגד הכלל אמר והייתם לי לעם כלומר שאני מחבר אתכם לעם במה שתהיו לי לעם וכבר התבאר זה למעלה באריכות במקומו. וכנגד זה אמרו ז"ל (שהש"ר פ"ו) שבזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל כמו שנתבאר היטב באריכות והוא דבר מבואר מאוד, הרי לך ארבע לשונות של גאולה וגם זה הפירוש הוא ברור:

ועוד באלו ארבע לשונות של גאולה פירוש אחר והוא זה, כבר בארנו אצל ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה כי ישראל היו משועבדים במצרים מצד ישראל בעצמם ומצד המלך המושל, וזה כי יש עם ראוי לשעבוד מצד עצמם שהם עם שפל ודל, ויש עם שאין ראוים מצד עצמם שיהיו משועבדים אבל המושל מתעורר בכח גדול מאוד למשול עליהם, ואצל ישראל היו שניהם אם מצד ישראל מפני שלא היה להם מעולם ארץ לנחלה ולא היו עם מיוחד כאלו היו עבד יליד בית למצרים שנולדו בארצם ותחת רשותם ומצד הזה ראוים הם לעבדות, ואם מצד פרעה הרשע שהיה מתעורר עליהם בכח גדול לשעבד בהם. וכנגד הראשון אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פירוש כי היו ישראל מוטבעים בשעבוד מצרים מפני שנולדו במצרים עד שהם שקועים בשעבוד בתוכם ואמר על זה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, וכנגד פרעה שהיה רשע מתעורר למשול עליהם אמר והצלתי אתכם מעבודתם לשון הצלה מי שבא על אחר בכח גדול לשעבדו והוא מציל אותו. אמנם וגאלתי הוא הוצאה מרשות אחר שעד כאן לא הזכיר רק הסרת הסבל והעבדות אבל הוצאה מרשות הוא ענין אחר, וזה אף על גב שלא היו פועלים בהם המצרים בעבודה, מצד שהם ברשות זולתם אין זה חירות ולכך אמר וגאלתי אתכם וגו', ואחר הגאולה מרשות זולתם ולקחתי אתכם לי הוא החבור בו יתברך, והרי לך פירוש ארבע לשונות של גאולה כל הדברים דרך אמת ואמונה. ולפיכך כאשר בא ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור שזה מורה על עצם הגאולה, בא ההוראה עוד בארבע כוסות על מדריגה יותר עליונה, כי מדריגת גאולה זאת שהיה לה מדריגה על מדריגה עד שמגיע מדריגת גאולה זאת אל מדריגה עליונה. ולפיכך כאשר בא ההוראה באכילת מצה על הגאולה, באה הוראת ארבע כוסות להורות על מדריגה יותר עליונה שיש לגאולה, כי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה, כי האכילה כמו שיתבאר הוא יותר גשמי מן השתיה, כי המשקה הוא דק יותר וכל דבר שהוא דק הוא יותר רחוק מן הגשמי, ודבר זה יתבאר בסמוך ולפיכך בא שתיית ארבע כוסות על מדריגת הגאולה שהיא יותר עליונה. ומה שהלשונות של גאולה ארבע דוקא יתבאר בסמוך, ולפיכך אכילת מצה וארבע כוסות באו להורות על מדריגת הגאולה שהיא מדריגה על מדריגה, כי כן הוא האכילה והשתיה שהשתיה שהוא ממשקה אינו גשמי כמו האכילה. ויש לך לומר המדריגה העליונה שמורה עליה השתיה היא זאת, וזה כי אף שהמצה היא מורה על שהוציא אותם אל חירות היינו עצם היציאה לחירות, אבל וגאלתי אתכם בזרוע נטויה לא בא על עצם היציאה לחירות רק בא על שיהיו נגאלים, וכן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וכן ולקחתי אתכם לי לעם, כל הדברים האלו באו להורות על שלא יהיו משועבדים למצרים ויהיו עם שהוא נגאל ויהיו אל השם יתברך ודבר זה הוא יותר מדריגה עליונה, כי המצה היא על עצם היציאה בלבד אבל אלו ארבע לשונות של גאולה הם דברים קיימים עומדים כך בתמידות, ולכך הדבר הזה הוא יותר במדריגה עליונה ממה שהוא עצם היציאה. כי אין ספק כי שלימות הדבר בא בסוף הדבר ובגמר שלו כאשר כולו נגמר ונשלם, ועצם היציאה הוא דומה אל הלידה כאשר הולד יוצא לאויר העולם כי כבר אמרנו למעלה כי ישראל הם דומים לולד היוצא לאויר העולם וזהו עצם היציאה שהוא דומה אל לידת הולד, אבל אלו ארבע לשונות הם באים כאשר נשלם הגאולה ונגמר, דומה לולד שכבר נולד והוא נמצא בעולם בצורתו אשר נשלם, ודבר זה יותר מדריגה עליונה ויותר שלימות. ולפיכך בא הרמז על אלו ארבעה דברים בארבעה כוסות, כי הכוס מורה על מדריגה יותר מן האכילה שהמשקה אינו כל כך גשמי, כי האוכל לגסות האוכל ולעבות שלו הוא גשמי. ודבר זה ידוע כי המשקה יותר דק ויותר רחוק מן הגשמי מאשר האוכל, ובפרט היין כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב, ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי. והערך והיחוס הוא שוה כי כשם שיש עם האכילה שהיא גשמית השתיה שהיא יותר דקה ויותר רחוק מן עבות גשמי, כך עם החירות המורה עליו אכילת מצת מצוה כמו שהתבאר, יש עם זה מדריגה שהיא יותר עליונה והם ארבע מדריגות אשר הם יותר במעלה. ואם יקשה אם אלו ארבע כוסות יש להם מדריגה עליונה יותר מן האכילה אם כן למה אינם מן התורה, כי זה לא יקשה לך כלל מפני כי העיקר הוא עצם היציאה לפי שהוא הנס והפלא בעצמו, אבל מכל מקום בענין המדריגה והמעלה אין זה כל כך הגאולה בעצמה שהיא היציאה לפועל, כי דבר זה שהוא היציאה לפועל הגאולה הוא שנוי מן עבדות לחירות, וכל דבר שיש בו שנוי אינו מדריגה אלקית לגמרי, כמו כאשר כבר נשלמה הגאולה כי דבר זה היא מדריגה עליונה ביותר. ולפיכך הרמז על אלו ארבעה דברים בשתיית ארבע כוסות, שהמשקה ובפרט היין הוא נבדל מן הגוף הענב הגשמי. ולפיכך אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות באו להורות על קבלת ישראל שתי מעלות, האחת הוא עצם היציאה לחירות שבאה ההוראה במצות מצה, והשני על מה שישראל הם נגאלים כבר ודבר זה מעלה עליונה יותר באשר כבר הם נגאלים. או שתאמר כי הגאולה יש לה שתי מדריגות, המדריגה האחת מה שהם נגאלים בעצמם יוצאים מרשות אחרים, והמדריגה השניה סדר הגאולה וציור המושכל שלה המופשט מן הגוף לגמרי רק נקי מופשט מן הגוף והתקשרות סדר הגאולה בו יתברך. ובאלו ארבע לשונות לא נזכר רק סדר הגאולה והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי ולקחתי כל אלו הדברים הם סדר הגאולה, ואשר הגאולה מסודרת ממנו יתברך וציור המושכל וסדר שלו הוא יותר במעלה, ולפיכך ארבע כוסות הם באים על מדריגת הגאולה שיותר עליונה. ועל כל פנים הדבר ברור כי יש לגאולה מדריגה עליונה יותר, ולפיכך אכילת מצה שהיא אכילה גופנית שהאכילה מתפרנס ממנה הגוף וישוב בשר הלחם מה שהוא אוכל, והשתיה ממשקה שהוא דק וכל שכן כאשר המשקה הוא יין נבדל ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם, וכמו שאמרו (תנחומא חוקת) יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים, ואין הפירוש בלבד הגימטריא שבשביל כך נכנס יין יצא סוד, אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו כי היין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב, ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימית הענב בגימטריא סוד לפי שהוא נסתר, וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי מדריגתו ומוציאו, ולפיכך האכילה של מצה באה על הגאולה הנגלית והשתיה באה על מדריגה העליונה יותר. ולפיכך הם ארבע כוסות כי הגאולה היא באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הרבוי, וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הזה יש בו רבוי מחולק לארבע, כי מספר זה הוא מספר הרבוי שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים ואלו דברים הם ארבע לשונות של גאולה. וסוד הזה הוא מבואר בתורה (בראשית, ב) ונהר יוצא מעדן להשקות וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן כשהוא בא אל עולם הטבע הוא עולם הרבוי, יפרד לארבעה ראשים כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי, ולפיכך הגאולה שבאה מעולם העליון הנבדל היה מתפרד לארבעה ראשים הם ארבע לשונות של גאולה, ודבר זה הם ארבע כוסות שתקנו חכמים שיהיו באכילה זאת כי מאחר שמורה אכילה זאת הוא אכילת מצה על הגאולה כאשר מבואר ויש עם האכילה השתיה שהיא יותר רחוקה מן הגשמי כמו שהתבאר, מחויב שיהיה גם כן הגאולה שמורה עליה האכילה שיש עמה מדריגה יותר עליונה ויותר אלקית, ועל זה באו ארבע כוסות בשתיה על מדריגת הגאולה כמו שבאה האכילה על הגאולה הפשוטה כאשר אמרנו. אמנם כוס חמישי הוא רשות כמו שנתבאר למעלה, כי דבר זה בארנו למעלה היטב אצל רבי עקיבא שאמר כל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים של חמש מכות כי מצד מה ראוי שיהיה מתחלק לחמשה. וזה כי הרבוי שבא אל עולם הרבוי הוא מתאחד גם כן, כי אינו רבוי מחולק רק רבוי מתאחד ורבוי שהוא מתאחד הוא חמשה, כי החמישי מאחד את הארבע שהם הרבוי כמו שהתבאר למעלה. ולקמן יתבאר עוד ענין כוס חמישי זה על מה הוא ומה הוא הוראתו יתבאר לקמן בעזרת השם. כלל הדבר כי הכוסות אלו באים על תכלית מדריגת הגאולה ומעלתה העליונה שיש לה, כי באכילת מצה לא היה הוראה על תכלית מדריגתם, ובאה על זה שתיית ארבע כוסות, וכאשר תבין דברים אלו תבין כי דבר זה הוא בתכלית הקישור והסדר כי כאשר בא אכילת מצה על הגאולה באה השתיה על תכלית מדריגה העליונה ומעלתה האלקית, והענין שוה לגמרי. והיו שתי כוסות לפני הסעודה ושתי כוסות לאחריה, כי כך ראוי והגון כי מפני שארבע כוסות אלו יותר במדריגה ובמעלה וכל דבר שהוא יותר עליון במדריגה הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדריגה, ולכך שני כוסות לפני הסעודה ושתי כוסות לאחריה והסעודה באמצע ובזה הכוסות כוללים כל הסעודה כאשר יש כוסות לפני הסעודה וכוסות לאחריה. ומפני שארבע כוסות תקנו נגד ארבע לשונות של גאולה ולשון שלישי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, והרביעי ולקחתי אתכם לי לעם אמרו בין שלישי לרביעי לא ישתה, והטעם כי אלו שני דברים אין הפסק ביניהם כי לכך גאל השם יתברך את ישראל להיות להם לאלקים והם יהיו עמו, ודכר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, הרי יאמר בפירוש כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם והוא יהיה להם לאלקים וכן בכל מקום מזכיר כך ודבר זה יסוד האמונה, ואף בתחלת הדברות אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יציאת מצרים שיהיה השם יתברך לאלקים לישראל ואי אפשר שיהיה פירוד והבדל ביניהם למי שמבין סודי התורה, ולכך בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יעשה הפסק. ודברים אלו הם דברים יקרים ונכבדים מאוד ודבר זה מבאר לך גם כן סוד תפילין שפרשה רביעית סתומה עם השלישית כי לעולם אין הפסק בין שלישי לרביעי, וראוי לך להבין זה ואז דעת קדושים תמצא ותעמוד על דבריהם:

ובמדרש רבות (ב"ר פ' פ"ח) וכוס פרעה בידי מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של ליל פסח רבי הונא בשם רבי בנאי כנגד ארבע לשונות של גאולה וכו' רבי שמואל בר בר נחמני אמר כנגד ארבע כוסות שנאמר כאן שנאמר וכוס פרעה בידי ואשחוט אותו אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו, רבי לוי אומר כנגד ארבע מלכיות רבי יהושע בן לוי אומר כנגד ארבע כוסות של תרעלה שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את העכו"ם שנאמר כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת כוס זהב בבל ביד ה' כי כוס ביד ה' ימטיר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם וכנגדן הקדוש ברוך הוא משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד ה' מנת חלקי וכוסי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה כוס ישועות אשא כוס ישועה לא נאמר אלא כוס ישועות אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג ומגוג ע"כ. בארו בזה כי ארבע כוסות תקנו חכמים דרך חירות שכן דרך בני חורין לשתות בסעודה ארבע כוסות, כי פחות מזה אין זה מורה על החירות ויותר מזה היה דרך שכרות וגם זה אינו בן חורין. ורמז בזה כי אצל פרעה שהיה מלך נאמר אצלו ארבע כוסות וכוס פרעה וגו', שהרמז בזה כי הכוסות שהם רואים למלך שהוא ויותר בן חורין שהם ארבע כוסות וכוס פרעה שהיה מלך נאמר אצלו ארבע כוסות וכוס פרעה וגו', שהרמז בזה כי הוכוסת שהם ראוים למלך שהוא יותר בן חורין הם ארבע כוסות, וכנגד זה תקנו ארבע כוסות דרך חירות, שכבר אמרנו כי האכילה של מצה הוא אכילת חירות והשתיה מתיחס אל האכילה וגם היא דרך חירות. ודעת רבי בנאי כבר נתבאר למעלה. אמנם מה שאמר רבי לוי שתקנו ארבע כוסות נגד ארבע מלכיות הדבר צריך תלמוד מה ענין המלכיות לכאן, וכאשר תעמוד על דעתו תמצא דעתו נכון, וזה כי דעת רבי לוי כי בליל היציאה לקח הקדוש ברוך הוא את ישראל אליו וקנו מדריגתם העליונה ודבר זה מורה עליו אכילת מצה כמו שהתבאר, ומדריגתם העליונה כאשר בחר השם יתברך בהם מכל האומות ולקח אליו ישראל מן ארבע מלכיות. וכבר התבאר בפרק חמישי כי אי אפשר שיהיה כל העולם במדריגת השלימות שאין זה מדריגת העולם שיהיה הכל במעלה ובשלימות כמו שהארכנו ועוד יתבאר זה בעזרת השם יתברך בספר נצח ישראל, ולפיכך באה ההוראה בארבע כוסות על מדריגת ארבע מלכיות וישראל יש להם מדריגה מיוחדת נבדלת לעצמם שהם חלק ה', עד שבענין זה כל מדריגת האומות שהם ארבע מלכיות הם נמשכים אחר ישראל ובכח מדריגת ישראל שקנו הכל גם מדריגת ארבע מלכיות כי ישראל נותנים קיום לכולם. ולפיכך ארבע כוסות שנים לפני הסעודה ושנים לאחריה והוא מורה על ארבע מלכיות, ואכילת פסח ומצה ומרור באמצע שהוא מדריגת ישראל. וזה כי האמצע הוא נבחר והוא קדוש אלקי ביותר כאשר התבאר מענין האמצע בהקדמת הספר ובכמה מקומות בזה הספר, שהאמצע הוא נבחר לקדושה וסימן לזה ארבעה דגלים שהיו לארבע רוחות ואוהל מועד מחנה שכינה באמצע דבר זה מורה לך כי הקדושה באמצע, ולפיכך שתי כוסות לפני הסעודה ושתים לאחריה נגד מדריגת האומות ומדריגת קדושת ישראל באמצע, נמצא כי ארבע כוסות לישראל מצד שהם נבדלים מן ארבע מלכיות וכל ארבע מלכיות הם תלוים מקוימים בישראל נמשכים אחריהם והם נבחרו מתוכם, ולפיכך ארבע כוסות אלו לישראל במה שבמציאות ישראל ובכחם הכל וזהו מדריגת ישראל שקנו בליל זה כי זהו עיקר מדריגת ישראל ומעלתן כאשר תבין. ויש לך להבין למה באה ההוראה על מדריגת האומות בשתיית הכוסות והוא דבר אמת באין ספק כי האכילה הוא העיקר והיא חיותו של אדם שממנו יתפרנס האדם ואם לא היה פרנסת האדם במזון היה נפסד, אמנם השתיה אינה מפרנסת האדם ואם יש בה פרנסה אין זה חיותו שיכול לעמוד בו, והשתיה אינה באה רק בשביל תיקון המאכל לתקן אותו כאשר ראוי ודבר זה בודאי, נמצא כי השתיה אינה באה בשביל עצמה כלל רק שהשתיה נמשכת אל המאכל שהוא חיות האדם, ודבר זה בעצמו מדריגת האומות הקדמונים. כי דבר זה התבאר במקומות הרבה מאוד כי לא היה בריאת האומות רק שהם טפלים אל האומה הנבחרת והכל נברא בשביל ישראל והם נבראו בשביל עצמם, וגם זה התבאר בכמה מקומות בזה הספר כי אין הבריאה בעצם רק לישראל ואל ישראל נמשך הכל, לפיכך גם על דעת רבי לוי באה הוראה מארבע כוסות על מדריגת ארבע מלכיות אשר מדריגת ישראל הקדושה ביניהם, וכאשר תבין את זה תמצא דעת רבי לוי דבר ברור מאוד. ומה שאמר רבי יהושע בן לוי שארבע כוסות הם נגד ארבע כוסות של תרעלה שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות האומות, פירוש דבר זה כי כאשר בא ההוראה בפסח מצה ומרור על מדריגת ישראל כמו שנתבאר למעלה, הנה הוראה בשתיית ארבע כוסות להורות על שנמשך אחר הגאולה, ואחר המדריגה שקנו ישראל בליל זה מדריגה יותר עליונה שיגיעו להם בהפסד כוחות המלכיות שיש להם ארבע מדריגות עליונות ויבא הפסד לאותם שהם מתנגדים לישראל, כי כח ארבע מלכיות אלו מתנגדים לכח הקדושה של ישראל. ודבר זה התבאר למעלה בפרק ששי ובפרק עשירי שם מבואר איך ארבע מלכיות שהם נגד ארבע צדדין הם מתנגדים לישראל שהם עיקר העולם, וזה מדריגת הגאולה שקנו ישראל בליל זה שמורה עליו אכילת מצה, כי דבר זה שהוא מורה עליו שתיית ארבע כוסות שהוא מורה על הפסד המלכיות או תנחומין לישראל שלימות גאולת ישראל שקנו בליל זה המורה עליו האכילה, ולכך מורה עליו השתיה כי השתיה גם כן שלימות גמר האכילה והשתיה נמשכת אחר האכילה כי אין אכילה בלא שתיה, כך דבר זה שהוא הפסד המלכיות ותנחומים לישראל גמר שלימות הגאולה נמשך אחר הגאולה ומורה על מדריגה יותר עליונה. כי שתיית הכוסות מורה על המדריגה העליונה יותר מן אכילה, כי המשקה כמו שאמרנו מפני שהוא יותר דק מורה על ענין פנימי יותר ומכל שכן כאשר המשקה יין שהוא פנימי יותר, וזאת המדריגה שתביא לעתיד פורעניות למלכיות, וזה מעלה יותר בודאי לישראל כשיכלו המתנגדים להם, ולפיכך ראוי להורות על זה בשתיות הכוסות הארבע שתבא להם מעלה ומדריגה יותר עליונה להשקות כוס התרעלה למלכיות ולבטל כחם, וכן הם מורים על התנחומים שינחם הקדוש ברוך הוא את ישראל, וזה כי כאשר אמרנו למעלה כי הפסח ומצה ומרור מורים על מעלת ישראל שקנו בעת היציאה שיצאו ממצרים, ואם ירדו ישראל בעונינו מן המדריגה הזאת לא יהיה זה לנצח, אבל הקדוש ברוך הוא ינחם את ישראל על הצער שקבלו מן המתנגד אשר מתנגד להם הם ארבע מלכיות וינחם אותם להחזיר אותם כבראשונה, ולפיכך צריך עם המצה ומרור שתיית ארבע כוסות המורה על זה, שאם ירדו מן המדריגה יש תשועה ותקוה לישראל מה שהיו בגלות ארבע מלכיות ויקבלו תנחומין על כל ארבע מלכיות אשר הם בעצם מתנגדים לישראל. ולפיכך באה ההוראה הזאת בשתיית ארבע כוסות, כי כאשר נראה צער ויש עוד תקוה ואחרית ממקום פנימי עליון נקרא זה כוס נחמה וכוס ישועות, ומפני שהלילה הזה הוא מיוחד שקנו ישראל עצם מדריגתן ומעלתן, באה ההוראה בשתיית ארבע כוסות מורים על שיש עוד עלוי מעלת ישראל נמשך אחר גאולה זאת. ואם תאמר ואם כן למה אנו שותים הכוס והלא הוא לאומות, אין זה קשיא כלל כי אין משקה עתה כוס של תרעלה לארבע מלכיות, רק כי בליל זה קנו המדריגה הזאת שישראל בכח על דבר זה מה שיהיה לעתיד והוא בכח בלבד ולא בפועל והכח הזה הוא אצל ישראל, נמצא כי שתיית ארבע כוסות אלו הם לישראל במה שבכחם דבר זה מה שיהיה מגיע למלכיות. וכאשר האכילה בליל זה מורה על מדריגת ישראל שקנו ואחר האכילה נמשך השתיה, ולכך שתיית אלו ארבע כוסות באו גם כן להורות על מה שהוא נמשך אחר גאולת ישראל שקנו בליל היציאה ושלימות הגאולה, כמו שכל כוסות הם שלימות האכילה והפסד המלכיות ותנחומין של ישראל הוא נמשך אחר הגאולה והוא שלימות הגאולה, והבן הדברים האלו מאוד, כלל הדברים בכל זה כי אכילת מצה עם שתיית ארבע כוסות הוא הוראה על מדריגת ישראל בשלימות, הנה התבאר לך דעת חכמים בענין ארבע כוסות והוא דעת אמתי דעת ברור מקובל מפי חכמים. ולכל החכמים האלו ענין ארבע כוסות מתחבר אל פסח מצה ומרור, שכאשר האכילה של פסח מצה ומרור מורים על מעלת ישראל, אי אפשר שלא יורו הכוסות על ענין דומה לזה כי אל אכילה ראוי שיהיו כוסות, ולפיכך פירשו חכמים כל אחד ואחד מה שראוי להתחבר אל פסח מצה ומרור. אמנם מה שהסכימו רוב האחרונים והמפרשים על ארבע כוסות שהם נגד ארבע לשונות של גאולה, וכבר בארנו לך פירוש מדרש זה וזהו עיקר הפירוש ועיין בזה כי הוא דבר עמוק ואין להאריך רק תחבר הדברים זה אל זה. ויש לומר על דרך דברי אגדה בענין אחר, פסח מצה ומרור להודיע כי בזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות, ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי (בראשית רבה פ' צ"ו) אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים לחמור שנאמר אשר בשר חמור בשרם ונאמר כל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים, למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עניו מראות, ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות (שם פ' ס"ה) יצחק חדש יסורים, אמר לפניו רבונו של עולם אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדל מן השאור, וידוע מה שאמרו חכמים (בבא מציעא דף נט:) למה הזהירה התורה על אונאת הגר בכמה מקומות מפני שסורו רע, ופי' סורו רע השאור שבו רע כי כותים יש בהם השאור ובקל חוזר לסורו לכך אסור להונות אותו, ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה הנבדלת מן השאור, לכך אברהם נחשב מצה, ועוד יש לו לאברהם ענין אחר שראוי להקרא מצה וכמו שהתבאר במקומו עיין שם. אבל רז"ל במדרש רבות בפרשת בא הם פירשו שם פסח מצה ומרור נגד האבות בענין אחר וכמו שנתבאר גם כן שם ושם הארכנו, אך כאן יש לקצר. הנה אלו שלשה דברים הם זכותם של אבות כאשר נראה ברור, וארבע כוסות המתחברים לזה נגד ארבע אמהות, וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשך אחר האכילה וטפל השתיה אצל האכילה, ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות באו שתיית הכוסות נגד הנשים שהם גם כן טפלים אצל האנשים, כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר (שיר השירים, ב) קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים ריב ה' ע"כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ארבע כוסות נגד זכות ארבע אמהות על שם אשתך כגפן פוריה על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ויש במדרש (עי' תנחומא פ' וישלח) כל האילנות מקבלים הרכבה עם שאינו מינו חוץ מן הגפן וזה שאמר אשתך כגפן דלא מקבל מין אחר והיא צנועה בירכתי ביתך כן האמהות צנועות היו. ועל היין מברכין בורא פרי הגפן, ולפיכך ארבע כוסות שמברכין עליהם בורא פרי הגפן רמז לזכות אמהות ולצניעותן, ובמדרש (במדבר רבה פ"ט) לא ישים עליה לבונה לפי שהאמהות נקראות לבונה שנאמר ואל גבעת הלבונה וזו שפרשה מדרכיהן לכך לא ישים עליה לבונה, הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות כי עיקר שבח האשה ומדריגתה העליונה היא הצניעות, ובפרקים בפרק רבי אליעזר נתבאר ענין פסח מצה ומרור ע"ש, וכל הקושיות אשר הקשו בזה אין כאן מקומן רק במקום המצה נתבאר על אמתתו: