גבורות ה'/פרק מה
פרק מה[עריכה]
זכור את יום השבת לקדשו וגו' כי ששת ימים עשה ה' וגו' (שמות, כ), ובפרשת ואתחנן (דברים, ה) נאמר במקום כי ששת ימים עשה ה' וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' פי' זה כי בדברות הראשונות בא להזהיר על השבת ונתן סבה לקדושת השבת בשביל שבששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', ובדברות השניות נתן טעם למה ישראל נצטוו דוקא על השבת ולא אומה אחרת. ומפני שבדברות השניות נאמר שמור את יום השבת ואין השמירה שהוא לא תעשה מלאכה קדושה לשבת שאין זה רק מניעת מלאכה. ולפיכך לא אמר אצל השמירה כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, אבל השמירה הוא צווי לאדם שלא יעשה מלאכה ביום השבת ואין זה רק צווי לאדם, לכך הוצרך לתת טעם למה ישראל מצווים יותר על השבת מכל האומות לכך אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' כי ראוי השבת לישראל בפרט. כי כבר אמרנו כי היציאה מבית עבדים הוא מורה על הפרישה ועל ההבדלה מן דבר הגשמי, כי העבד כמו שידעת פעמים הרבה מאוד הוא ענין חמרי, שאין משועבד ומתפעל רק החומר כמו שנתבאר פעמים הרבה, והפרישן מן החמרי מה שהיו עבדים, וזה מורה על מעלה נבדלת מן הגשמית. ולפיכך ראוי שישמרו הם השבת כי הדבר שהוא מתנועע תמיד מבלתי מגיע אל התכלית, אז נדע כי זה הנמצא חסר שלימות בעצמו, שאם היה בעל שלימות היה מגיע אל המנוחה שהוא השלמה אבל התנועה אין בה שלימות גמור ולפיכך העכו"ם במה שאינם שלימי צורה במה שראוי שיושלמו, אמרו חכמים עליהם (סנהדרין דף נח:) כותי ששבת חייב מיתה לפי שנאמר עליהם יום ולילה לא ישבותו כי הם דבר שאין לו השלמה. אבל ישראל במה שהם בעלי שלימות יש להם שבת כי השבת מורה על ההשלמה, וזהו ענין הצורה שהוא שלימות הדבר, אין לך דבר שהוא בכח ואינו בשלימות רק הגשם וכחות הגשם ואין הגשם בפעל כי כל גשם הוא בכח לשנות המצב בתנועה ממקום למקום, ולפיכך כל גשם בעל כח וכל כח אינו בעל השלמה לכך דבר הגשמי אינו בעל השלמה וכל דבר שהוא נבדל מן הגשם הוא בעל השלמה. ולפיכך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' וגו' כלומר שסלק הקב"ה אותך מן העבדות שהעבדות פחיתות חמרי הוא והוא מציאות בלתי מושלם, וכאשר השם יתברך סלק אותך מן העבדות מורה שיש בישראל מעלת השלמה לכך צוך יום השבת, ודבר זה אמת ברור ופשוט:
וכן תמצא מצות הרבה שנאמר אצלם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים בפרשת תצא (דברים, כד) לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, כי תבצור כרמך לא תעולל וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. וביאור ענין זה כי מאחר שהשם יתברך הוציא אותך מארץ מצרים מבית עבדים הוצאה מבית עבדים מורה שנתן לך מעלה אלקית כמו שהתבאר, וכל מי שיש לו מעלה זאת ראוי שיהיה משגיח לגר יתום ואלמנה, כי נתבאר בראיות ברורות כי אין מי שמואס ומרחיק את הגר יתום ואלמנה, כי אם אותם שהם בעלי גוף וגשם אוהבים את העושר וענינים הגופנים, אבל ישראל במה שהוציא אותם מבית עבדים ראוי שיהיה להם מעלה קדושה אלקית ואין ראוי להם להרחיק גר יתום ואלמנה. בפרשת רבית (ויקרא, כה) כתיב את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לך ארץ כנען להיות לכם לאלקים. וביאור ענין זה כך כי דבר זה מתאות הגוף וחמדת הממון, ולפיכך נאמר שם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ארץ שהיה שם הכל ענין גופני, כי מצרים כמו שנתבאר פעמים הרבה שנקראו חמורים שנאמר (יחזקאל, כג) בשר חמורים בשרם על שם החומרית שבהם, לתת לכם ארץ כנען ארץ קדושה אלקית להיות לכם לאלקים וכשם שאני קדוש כך אתם קדושים, וכל קדוש הוא פרוש וקדוש מחמדת הגוף שהוא אהבת הממון והוא חמדת הגוף. ורבותינו ז"ל (בבא מציעא דף סא:) פירשו כי לכך נאמר יציאת מצרים אצל רבית אני ה' שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור אני ה' שעתיד להבחין את המלוה מעותיו ברבית ואומר שהם של גוי, גם כן רבותינו ז"ל מפרשים הפירוש הזה בעצמו כי יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי רבית להורות כי יש לישראל מעלה אלקית, ולפיכך אמר אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, כלומר שישראל יצאו ממצרים במדריגה אלקית לא על פי הטבע, ומפני שיצאו ישראל במעלה העליונה בה הבחנת כל דבר כי אין עיני בשר לו ומבחין הכל, לכך אמרו שהוא יבחין במי שתולה מעותיו בגוי, שהרי המלוה ברבית חוטא ביציאת מצרים כמו שהתבאר למעלה ואליו יתברך ההבחנה שיבחין הכל כמו שהבחין במצרים. ואף על גב שכל עבירות הוא יתברך מבחין ואף מה שעושה בסתר ואין נעלם מנגד עיניו, מכל מקום בחטא הזה הוא ענין מיוחד, כי בשאר עבירות אין לנגד האדם הבחנתו יתברך אבל בחטא הזה של רבית היה ראוי שיהיה נגד עיניו שהוא יתברך מבחין הכל, ואין זה אלא כפירה באותה מדריגה העליונה. אמנם עיקר הפירוש שנזכר יציאת מצרים אצל רבית יש להבין ממה שכתוב (שם) אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך, כי מי שמלוה בלא רבית נותן חיים לאחר, וכיון שדבר זה נקרא חיות כאשר מלוה לו ברבית הוא לוקח חיותו, ולפיכך נקרא הרבית נשך כמו הנחש הנושך וממית כך הרבית נושך חיות של אדם, ולכך הרבית הוא הפך המעלה העליונה שזכו ישראל ביציאת מצרים שהיו נבדלים מן ענין החומר שאחר החומר נמשך המיתה וההעדר, וישראל זכו למעלה האלקית ביציאת מצרים שהיו מתעלים על החומר אשר אחריו נמשך המיתה וההעדר, ולפיכך כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ומזה תבין דברי חז"ל שאמרו (בבא מציעא דף עא.) תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה ברבית בדבר מועט, כי במעלתם אין נשיכה וההעדר רק חיים בשביל התורה שהוא חיים, ומאחר שאין במדריגתם דבר זה הרבית בדבר מועט מותר להודיע מעלת התורה והחכמים שבמחיצתם לא נמצא נשיכת נחש, והבן זה היטב מאוד. והנה התבאר לך למה נזכר יציאת מצרים אצל רבית וכן במשקלות כתיב (ויקרא, יט) מאזני צדק איפת צדק וגו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם אני ה', זכר גם כן יציאת מצרים לטעם זה עצמו כי אין לך דבר שקר כמו המשקר במדות ובמשקלות, והטעם הוא כי דבר שהוא עשוי למדה להשוות את הדבר והוא יוצא בהם מן השווי דבר קשה הוא זה:
ובמדרש (תנחומא תצא) מאזני מרמה תועבת ה' אמר רבי חוניא אם ראית דור שמדותיו שקר מלכות בא ומתגרה בו ונוטלת מה שבידיהם מאי קרא מאזני מרמה תועבת ה' בא זדון ויבא קלון אמר רבי לוי אף משה רמזה לא יהיה בכיסך וגו' מה כתיב בתריה זכור את אשר עשה לך עמלק ע"כ. וביאור זה כי החטא הזה קשה במה שהוא משקר בדבר שהוא עשוי להשוות, וקושי החטא גורם שהמלכות הוא קשה ונוטלת מה שבידיהם כי ראוי הוא זה לפי ערך חטא הקשה:
ובפרק שני דיבמות (דף כא.) קשה עונשין של מדות מעונשין של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה ומאי משמע דלשון אלה קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח ע"כ. וביאור ענין זה כי אף על גב כי שני חטאים אלו עריות ומדות שניהם יש בהן עונש קשה, כשם שיש עונש קשה במדות במה שהמדה הוא שיעור ומדה להשוות דבר והוא עושה בה הפך זה ולכך הוא קשה, כך עריות קשה הוא במה שהוא יוצא מן החוק שחקק הקדוש ברוך הוא בעריות דכתיב בהן חוק ודבק בערוה, רק שעונש מדות קשה יותר מה שאי אפשר בתשובה שהוא חוטא לאחרים ואין תשובה לרוב אנשים שחטא להם. ומה שהחטא הזה של משקלות ומדות דבר קשה שהחטא הזה הוא דבר יוצא מן ההקש והדעת, בשביל טעם זה עצמו נאמר אצל זה תועבת, כי בודאי דבר מתועב דבר העשוי לאמת ולהשוות והוא משקר בדבר כזה, לכך כתיב אצלו יציאת מצרים כלומר הרי הוצאתי ישראל ממצרים לתת להם מעלה עליונה שאין חטא כזה ראוי שימצא ביניהם לגודל ענין החטא. וגם כן כך דרשו ז"ל (בבא מציעא דף סא:) אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור אני עתיד להבחין מי שטומן משקלותיו במלח, ופירושו כמו שאמרנו כי המצוה הזאת לישראל בשביל שיצאו ממצרים וקנו מדריגה העליונה שהיא למעלה מן הטבע, ולכך ראוי שלא ישקרו במדות ובשביל שהוא למעלה מהטבע הוא מבחין הכל, וכמו שהבחין במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור, ואם טומן משקלותיו במלח, או תולה קלא אילן בבגדו הרי הוא כופר שלא יצאו במדה העליונה הזאת ואם לא כן לא היה עושה דבר זה במצוה זאת בפרט שהיא לישראל בשביל מדריגת היציאה, ולכך אני שהבחנתי בין טפה לטפה עתיד להפרע והוא דבר מבואר. ואל יעלה על דעתך פירוש זולת זה, דאם לא כן יקשה שיכתוב יציאת מצרים בכל המצות דשייך לומר בהם שיכול האדם לעשות שלא יכירו בו הבריות, וכן דרשו (שם) מה שנאמר יציאת מצרים בשרצים אני שהבחנתי וכו' עתיד אני להבחין מי שמערב קרבי דגים טמאים בטהורים, ויקשה לך דיותר הוי למכתב אצל חלב המוכר חלב בחזקת שומן ונבילה בחזקת שחוטה וטריפה בחזקת כשירה, אלא כמו שאמרנו כי אלו המצות שייך להם יציאת מצרים והחוטא בהן חוטא ביציאת מצרים, ובאותה מדה העליונה שהיא למעלה מן הטבע שיצאו בה ממצרים בה הבחנת הכל, שודאי בכל מקום העושה עין של מעלה כאלו אינו רואה עונש גדול יש בזה, ובזה יותר גדול החטא כי חטא זה שחוטא ביציאת מצרים ובאותה מדה הבחנת הכל והוא עושה כאלו אינו רואה כאלו כופר ביציאת מצרים שלא יצאו ישראל באותה מדה העליונה. ובשרצים נאמר (ויקרא, יא) ולא תטמאו נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ כי אני ה' אלקיכם המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש אני, והרי מבואר בכל מקום שנאמר בהן יציאת מצרים שבא להורות על שהוציאם ממצרים ונתן להם מעלה קדושה ולכך ראוי שלא יטמאו בדברים המאוסים אשר הם רחוקים מן המעלה העליונה, ולפיכך ולא תטמאו בכל אלה כי אני ה' וגו' ודבר זה מבואר, וענין השרצים הם דברים רחוקים מאוד מן המעלה האלקית שהם דברים טמאים ויותר מזה שהם דברים פחותים ומאוסים ולכך נאמר בשרצים המעלה אתכם מארץ מצרים:
ובפרק איזהו נשך (שם) תנא דבי רבי ישמעאל אמר הקדוש ברוך הוא אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיו ומי נפישי אגרייהו טפי ממשקלות ורבית וציצית אף על גב דלא נפיש אגרייהו מאיסי למכלינהו ע"כ. פירוש לכך כתיב בשרצים המעלה דלא כתיב בכלהו לרמוז בזה כמו שאמרנו, כי יציאת מצרים הוא התעלות לישראל והתעלות זה הוא בשביל שאין מטמאין בדברים המאוסים הפחותים אבל רבית ומשקלות וציצית אין פחיתות בהם, כי אף על גב שחוטא ביציאת מצרים מי שהוא חוטא במצות אלו כמו שהתבאר, מכל מקום לא היה הגורם לזכות למעלה העליונה רק הרחקות שקצים שזהו התעלות אל המדרגה העליונה ע"י זה ודברים אלו מבוררים מאוד. אמנם בפרשת ציצית נאמר (במדבר, טו) ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם וגו' זכר יציאת מצרים מפני שאמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם, אמר שראוי לכם לעשות כל המצות שאתם ראוים לזה מצד שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי מאחר שיצאו מארץ מצרים שזהו הוראה על מעלה עליונה ומפני זה ראוי לכם לקיים מצות ה', שכל מצות ה' הם מצות אלקיות אשר שאר אומות מצד הגשמי והחומרי שבהם אין ראוים למצות אלקיות שהם דרכי ה' רק ישראל מצד מעלתם האלקית שקנו כשיצאו ממצרים. וכן נאמר תמיד בקיום המצות כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים וגו', והתשובה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוצאנו ה' וגו' ויצונו ה' וגו', ורצה לומר גם כן כי מאחר שהיינו עבדים לפרעה במצרים ויוציאנו ה' וגו' שזה הוראה שאין ישראל כמו שאר אומות שאין ראוי להם המצות האלקיות שלא יתחברו דברים אלקיים אל דברים החמרים, אבל ישראל שהוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, נראה כי ישראל נבדלים מענין החומר שהרי הוציאנו ממצרים על ידי שנוי הטבע ולפיכך ראוים אנחנו לעדות וחקים ומשפטים אלקיים אשר אין ראוים לכל האומות. ונמצא כי בארבע מצות מיוחדות נזכר יציאת מצרים, שרצים משקלות רבית ציצית. ואם תבין את ענין זה יותר על בוריו וגם סדר שלהם אז תבין יראת ה', וכבר ידעת כי יציאת מצרים היא המדריגה הגדולה העליונה שישראל יהיו דבקים בו יתברך ולא יסורו ממעלתם לא לימין ולא לשמאל ולא לפנים ולא לאחור, ואלו ארבע מצות הם מקשרים את ישראל מכל צדדין שיהיו ישראל עומדים במעלתם הקדושה האלקית, וחוטא באחד מהם יש לו הרחקה והדברים האלו ידועים למשכילים, כי השרצים הם גופים מתועבים והוא רחוק מצד ימין כי הגוף הוא בצד ימינו של הקדוש ברוך הוא ואם לא כן לא היה קיום לגוף לשפלותו, אבל יש לו קיום על ידי חסד שנאמר (תהלים, מח) צדק מלאה ימינך, והפך זה הנפש הוא בשמאלו של הקדוש ברוך הוא. וכן אמרו בויקרא רבה (פרשה ד') בפסוק ונפש כי תחטא הנפש ביד שמאלו של הקב"ה, שנאמר אשר בידו נפש כל חי, והטעם מבואר כי הנפש לפי מעלתה יכולה לעמוד בדין ובמשפט שהוא גם כן ביד שמאל כמו שאמרו שם שנאמר ותאחז במשפט ידי, ומשקלות הוא הרחקה מצד שמאל, והדבר הזה גם כן ידוע למבינים במה שהוא משקר בדבר שהדין נותן שהמשפט מחייב שיהיה המשקל שוה והוא יוצא מדבר שהדין והמשפט מחייב והוא הרחקה מצד שמאל, ודבר זה מבואר, והרבית הוא הרחקה מצד הפנים כי ברבית נאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך וכל חיות הוא התחלה ופנים, אמנם מצות ציצית הוא הרחקה מצד האחור, והדבר הזה ידוע ג"כ למבינים וליודעי מדע והוא דבר עמוק, כי התכלת דומה לים אשר הוא במערב שנקרא אחור נגד מזרח שנקרא קדם המצוה עצמה כל ענינה באחרית שהיא על כנף הבגד ולפיכך בזאת המצוה התקשרות בו יתברך מצד אחוריים. והכלל הוא כי יציאת מצרים הוא הדבוק בו יתברך וכדכתיב בכל מקום אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, וכל התקשרות ודבוק בו ית' שלא יסורו מאתו לשום צד, לכך באו אלו ארבע מצות לקשר ישראל בו שלא יסורו מאתו, והדברי' האלו דברי חכמה רמזנו בהם למי שיוסיף חכמה ותבונה כי הם דברים ברורים במה שנאמר יציאת מצרים באלו ארבע מצות, כי יש בזה עוד דברים מופלאים בחכמה, כלל הדברים כי קנו ישראל מעלה האלקית ויש להם להרחיק מכל דבר שהוא הפך המעלה שקנו ישראל, ודברים אלו ברורים ואין ספק בהן למי שיודע דרכי החכמה: