גבורות ה'/פרק יח
פרק יח[עריכה]
ויגדל הילד ותביאהו אל בת פרעה, דרשו במדרש (שמות רבה מ"א) כ"ד חדש ואת אמרת ויגדל הילד אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ. פירוש דגבי יצחק כתיב (בראשית, כא) ויגדל הילד ויגמל, הכתוב מפרש גידול זה שהיה גדול עד שהיה ראוי להגמל, אבל גידול הילד הזה שלא כמנהגו של עולם והוא דבר נפלא על משה רבינו עליו השלום להורות מדריגת משה. וזה כי בני אדם אשר נכללים בכלל אחד מפני שכל אחד חלק מן הכלל, לכך גידול שלו כמו החלק שאינו בשלימותו, כי החלק במה שהוא חלק אינו בעצמו דבר שלם. אבל משה רבינו עליו השלום נבדל היה מכל הבריות לכך לא היה הוא חלק מן הכלל ובשביל כך היה קומתו שלימה, ואמרו רבותינו ז"ל כי היה קומת משה רבינו עליו השלום י' אמות כדאיתא בפרק המצניע (שבת דף צב.) ובפרק מומין אלו (בכורות דף מד.) כי מפני שלא היה משה רבינו עליו השלום אדם פרטי שכל פרטי נכלל תחת הכלל, והוא לא היה נכלל עם הכלל, לכך לא היה קומתו פרטית כשאר בני אדם שהם פרטים לכך קומתם פרטית ומספר י' הוא מספר כללי. וענין זה שהיה קומתו עשר אמות אין כאן מקומו לבאר, שכל דבר זה נתבאר בספר באר הגולה (באר ה') כאשר תראה שעור מופלג יוצא מן השעור. גם יש לך להבין זה ממה שהתבאר למעלה אצל שהיו יולדים ששים בכרס אחד:
ותבאהו לבת פרעה, נתעוררו רבותינו ז"ל במדרש רבות בפרשת שמות (שם) על הסבה שנתגדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה, והיה אפשר שיבא הצלה למשה רבינו עליו השלום על ידי אחר מן המצרים ולא יהיה בבית פרעה, וזהו שאמרו במדרש רבות (שם) ותבאהו לבת פרעה היתה בת פרעה וכו', ואף מלך המשיח שעתיד להפרע מאדום יושב עמהם במדינה שנאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו' ע"כ. והדבר הזה מופלא מאוד למבינים, כי ההעדר דבק בנמצאים ומצד ההעדר שדבק בנמצאים תחול צורה אחרת, נמצא כי הצורה שתחול נמשך אחר הדבר שבו ההעדר שההעדר אשר יש בנמצא עצמו מביא אל צורה אחרת. לכך אמר כי מלך המשיח יושב עמהם במדינה, פירוש שהצורה שתחול שהיא מלכות המשיח נגרר אחר הדבר שבו ההעדר, כי מצד שההעדר דבוק במלכות אדום, מקבל העולם מלכות מלך המשיח כאלו הם דבוקים זה בזה לגמרי. ולזה הטעם היה ידו של יעקב אוחזת בעקב של עשו, שהרמז בזה, כי יעקב נאחז ונדבק בהעדר עשו שהוא נרמז בעקב שלו שהוא הסוף של דבר, וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות נגרר מלכות המשיח אל אדום. וזהו דכתיב שם ירעה עגל ושם ירבץ, קרא מלך המשיח כאשר לא נמצא עדיין בשלימות מעלתו כמו עגל שלא נשלם גידול שלו. וזהו שאמרו בסוף פרשת שמיני בויקרא רבה (פ' י"ג) ואת החזיר זו אדום והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. ולפיכך יושב עמהם במדינה שהרי כרוך וקשור בהעדר שלהם, שההעדר שלהם מביא לקבל מלכות אחרת. ותבין בזה דברים עליונים, והוא כי האומה הנזכרת מצד עצמה מחזרת את המלכות לבעליה, כי יש לזאת האומה ולזאת המלוכה אפיסה מן המלכות מאשר היא מלכות נפסדת מצד עצמה, ולא תהא אפיסה הזאת אפיסה מוחלטת אל לא דבר לגמרי דהיינו שלא יהיה מלכות בעולם, כי אין הנהגת העולם חסר מלכות, ולפיכך גורם שתהיה אפיסה זאת אל מלכות שמים. וזהו שרמזו חכמים בהגדת חלק (סנהדרין דף צח.) שאמר אליהו ז"ל לרבי יהושע בן לוי היכן יתיב אמר לו אליהו ז"ל שהוא יושב על פתח המדינה של רומי, הראה לו הקשר המשיח שהוא דבק ומחובר בעצמו אל מלכות רביעית בסוף שלהם, וזהו שאמר אפתחא של מדינה שהוא סוף העיר שההעדר כרוך בסוף והבן זה היטב, ויתבאר בספר הנצח (פרק כ"ח) בעה"י. ומזה הטעם היה גדל משה רבינו עליו השלום בפלטין של מלך פרעה, כמו שהמשיח יתיב אפתחא דרומי, כי לולא אותו ההעדר שיש בנמצא לא תחול צורה אחרת המקוימת אחר כך. ועוד יש לך להבין כי מלכות ישראל בהתחדשה, כמו שהיה ביציאת מצרים שהתחיל ממשלת ישראל, שלא היה מלכות קודם זה לישראל, ולעתיד מלכות המשיח שתתחדש מלכות חדשה היא יוצאה מן המלכות הראשונה שלפני זה. וזה כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדריגה אלקית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלקית מעלה פנימית, והכל רמזו במה שאמר ואוציא אש מתוכך כי יציאת הקדושה הנמשלת באש לדקות האש תצא מתוך דבר חול ושורף את הכל. וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי נשלם הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלימותו, ואז כאשר הפרי גדול נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו, ולכך היה גדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה להיות יוצאת המדריגה הקדושה האלקית שהיה למשה מתוך דבר החמרי, דאם לא כן לא היה אל הנבדל מדריגה פנימית. והבן דבר זה כי הוא עמוק מאוד והוא ידוע למי שיודע בענין דברים הנבדלים היוצאים ומתעלים מתוך הדברים החמרים, וכן משיח יושב במדינת אדום. והנה הארכנו בזה מאוד כי הוא דבר גדול מאוד להבין הסבה למה נתגדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה ודי בזה:
ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו, בשמות רבה (שם) מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים כו'. ונראה לפרש כי התורה כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונקראת בשביל זה תורת חסד דכתיב (משלי, לא) תורת חסד על לשונה. ולפיכך השם שקראה לו בתיה שהיתה גומלת חסד הוא עיקר בתורה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קרא לו שם אחר כשהיה מדבר עמו דברי תורה שדרכיה נועם. אלא שיש לדקדק במה שאמרה כי מן המים משיתהו, והוי לה לומר כי מן היאור משיתהו להורות מאיזה מים הוציאה אותו. ואומר אני כי שם משה הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת כמו שהתבאר למעלה אצל כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ע"ש, כי שם הארכנו בזה. וכאשר תדע זה תדע לך כי מעלת משה רבינו ע"ה מעלת הצורה לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר כי השכלים הנבדלים הם צורה בלבד, ומי שהוא קרוב אל מעלת השכלים הוא קרוב אל הצורה, ולכך היה משה רבינו ע"ה ענין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחד את הדבר והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים שהם בלי צורה מקוימת בלשון רבים, והיה משה הפך להם שהוא צורה נבדלת, והיה מיוחד שלא נמצא נביא כמוהו כדכתיב (דברים, לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וזה הפך המים שאין במים יחוד צורה ומפני זה נקרא משה שהיה משוי ממים כלומר שמשה מסולק מן המים כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת היה משוי ונבדל מן המים. ומזה תדע כי המים הפך משה רבינו ע"ה, שאלו הם בלא צורה ומשה רבינו ע"ה מעלתו הצורה המקויימת, לכך האצטגנינים אמרו שעתיד מושיען של ישראל ללקות על ידי מים, שראוי על ידי האצטגנינות קדושתו של משה רבינו ע"ה שהוא צורה נבדלת בתחתונים וראוי גם כן שאין דבר מתנגד לו רק המים שהם הסבה שיהיה נלקה על ידם כמו שהתבאר שם. לכך לא היה בא המיתה למשה שהוא צורה נבדלת רק על ידי מי מריבה, וכאשר רצה הקדוש ברוך הוא למחות כל צורה הביא עליהם מבול מים למחות הצורה, שכן משמע לשון וימחו שבא עליהם מחוי הצורה כמו שהתבאר אצל הבה נתחכמה. ומזה תבין דברי חכמים שאמרו במדרש (ב"ר פ' כ"ו) בשגם הוא בשר בשג"ם בגמטריא משה, והיו ימיו מאה ועשרים בשביל זכות משה רבינו ע"ה נתן הקדוש ברוך הוא אריכות זמן להם מאה ועשרים, שהרי משה רבינו ע"ה היה חייו מאה ועשרים:
וטעם המדרש כמו שאמרנו כי מפני שהיה משה רבינו ע"ה הצורה הנבדלת כמו שהתבאר, נתן הקדוש ברוך הוא אריכות לצורת העולם שהיו בדור המבול שלא יהיו נמחים במים הבאים לאבד הצורה, ובשביל זכות של משה רבינו ע"ה, שהיה צורה שלימה בתחתונים נבדל מן המים נתן הקדוש ברוך אריכות לאותו דור, ר"ל שיש לצורת העולם מעלה גדולה מאוד שיש צורה הגוברת על המים והיא צורה של משה רבינו ע"ה, ובשביל אותה מעלה שיש בעולם לא היו קלים לאבד על ידי מים צורת העולם, ולכך בת פרעה אמרה כי מן המים משיתהו, כי המים בצד עצמם הם הפך למשה רבינו ע"ה, ולכך היו רוצים לאבד את משה רבינו ע"ה במים, ועם כל זה מן המים משיתהו שנשמט והוסר מן המים עד שלא היו יכולים לו המים להיות גוברים על הצורה. וזהו טעות האצטגנינים של פרעה שהיו סוברים שיהיה מושיען נלקה על ידי מים בלא חטא, וזהו טעותם, כי בלא חטא אין המים גוברים עליו ושולטים עליו כלל רק על ידי חטא היה. הנה שם משה רבינו ע"ה שנקרא בשם משה כי מן המים משיתהו, בזה בעצמו הוראה על עיקר מעלתו שהיה צורה קדושה נבדלת, שהשכינה היתה מדברת עמו פה אל פה, והיה נבדל מן האשה ולא כהתה עינו ולא נס ליחה שלו, כי מאחר שהוסר מן המים המורים על ענין החמרי, היה משה רבינו ע"ה מעלתו פשוט מן החומר ונשאר במעלת הצורה בלבד. וכאשר אמרו חכמים על ענין האדם שהוא בריה פחותה בעל חומר אמרו (אבות פ"ג) הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי חטא מאין באת מטפה סרוחה, הרי כי החומר הפחות שבאדם הוא מן הטפה סרוחה שהוא המים אשר הם בלי צורה, ומעלת משה רבינו ע"ה בהפך זה שהופשט ונבדל מפחיתות זאת הטפה הסרוחה והיה משוי מן המים, ולפיכך שם משה הוא שם עצמי לו בודאי מורה לך מעלתו העצמית:
ויגדל משה ויצא אל אחיו. דרשו ז"ל (ילקוט שמות פ' ב') מהו ויגדל ויגדל ב' פעמים אלא הראשון לקומה השני לגדולה, ומהו הגדולה ויצא אל אחיו. פי' כי ויגדל השני נכתב שהיה לבוש גדולה, משום כך היה יוצא לראות בסבלות אחיו, שאילו לא היה בו נפש גדולה לא היה מקפיד על שיעבוד אחיו, כי מי שיש בו מן השפלות אינו מקפיד בזה וזה ממעלת הנפש. ויצא אל אחיו וירא בסבלותם מהו וירא בסבלותם שהיה רואה בסבלותם וכו', עי' במדרש באריכות. ביאור דבר זה כי לשון וירא לתנא קמא נתן לבו על סבלותם והיה מסייע לכל אחד ואחד, ולרבי יוסי הגלילי לא היה מסייע, שאין ראוי למלך להיות מסייע, אבל היה מיישב את המשא שלהם, כאשר ראה שנוי במלאכה שלהם היה מחליף המשאות, ומפני שהניח עסקיו והלך לראות בצערן של ישראל, שנראה בזה כי משה לא היה משמש לעצמו, שאלו היה משמש לעצמו לא היה מבטל את עסקיו לראות בצערן של ישראל, בשביל זה היה משה רבינו ע"ה מציאות כולל, ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא גם אני אניח עליונים ותחתונים ואדבר עמך, כי הש"י מדבר עם אחד שהוא כולל בעבור שהוא יתברך כלל המציאות, ולפיכך מניח עליונים ותחתונים שהם נחשבים פרטים כלפי משה, כי מצד שהיה משה משלים את ישראל שנחשבים קנין א' כמו שמים וארץ, כי (אבות פ"ו) שמים וארץ קנין אחד דכתיב קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד דכתיב עם זו קנית, ויותר ישראל קנין אחד מן שמים וארץ, כי שמים וארץ הם שני מציאות ושניהם ביחד קנין אחד נקראים אבל ישראל בעצמם קנין אחד, ולפיכך אניח עליונים ותחתונים ואדבר עמך:
בשמות רבה (פ' א') שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן בתורה זו אחר זו, ביום ראשון יצא ועשה מעשה שהרג את המצרי וביום השני יצא ואמר לרשע למה תכה רעך. כלומר שהיה לו להיות מתירא לעשות מעשה ביום השני, ועם כל זה לא נתירא ועשה מעשה ואמר לרשע למה תכה רעך. וירא איש מצרי מכה וגו' מהו וירא, אמרו רבותינו ז"ל נוגשים היו מן המצרים ושוטרים מן ישראל וכו', עד וראה מה עתיד לעשות לו בשדה וכו'. אבל בסנהדרין בפ' ארבע מיתות (נ"ח ע"ב) אמר רבי חנינא מצרי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול, סבירא לן דחייב מיתה אף בבית דין של מטה מחמת הכאה זאת שהכה אותו, והטעם הוא דבר חכמה מאוד ואין כאן מקומו. ומדכתיב ויך את המצרי סבר רבי אביתר באגרופו הרגו, ולפיכך כתיב ויך בהכאה בלבד ולא כתיב ויהרוג, מפני שהיה מצרי רשע שהכה את ישראל, והיה משה מתעורר נגד הרשע לעשות בו דין בעצמו ולכך הכה אותו בידו ולא בדבר אחר. ומצאתי נוסחא במה הרגו באגרוף דכתיב להכות באגרוף רשע וזה ראיה על פי' זה. ויש אומרים שנטל מגריפה והוציא את מוחו, סבירא ליה כי לגודל התעוררות של משה עשה בו מכה גדולה להוציא את מוחו בפעם אחת, ולא באגרוף שאין התעוררות כל כך. ולדעת רבנן שם המפורש הזכיר עליו, דבר זה ראוי להרוג הרשע בכח השם הגדול וזה נעשה יותר במהירות וביותר כח והוא יותר התעוררות, וכל אחד מן התנאים נקט דבר שהיה בו יותר בכח:
ויטמנהו בחול פירשו ז"ל שנמשלו ישראל לחול, וזה כי החול לא ישמע כאשר נוטלו מכאן ונתנו לכאן מפני דקותו אשר בו, והדקות הוא מעוט הגשמית, כי גדר הגשם הוא התפשטות הרחקים, ולפיכך לא נודע החול כאשר ינטל, שכל דבר שהוא דק כמו העפר והחול שהוא דק לא נשמע כלל. וכן ראוי להם לישראל אשר יש להם המעלה הבלתי גשמית, להיות כל דבריהם בלתי נודע ובלתי מורגש, שכל דבר אשר הוא בלתי גשמי אינו מורגש, והגשם ומשיגי הגשם הם מורגשים, ולכך ישראל שיש להם מעלה הנבדלת מן הגשם אין ראוי שיהיה עניניהם במורגש אך בנסתר. ולפיכך כתוב ויטמנהו בחול, הרמז כי החול שיש בו דקות ואין לו התפשטות הגשם לכך אינו נשמע ואינו מורגש כי ההרגש הוא לגשמי, וכך ישראל אשר נבדלים בלתי גשמים דומים לחול לא יהיו עניניהם בגלוי ולא יגלו את זה שהם כמו החול, ופירוש זה ברור ועוד יתבאר בפרק שאחר זה: