בראשית רבה עו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ט.    [ עריכה ]

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְגוֹ' ודינה היכן היא נתנה בתיבה ונעל בפניה אמר הרשע הזה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני ר"ה בשם ר' אבא הכהן ברדלא אמר אמר לו הקב"ה (איוב ו) למס מרעהו חסד מנעת מרעך חסד מנעת חסדך מן אחוך דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה (נ"א דנסבת לאיוב לאו גיירתיה) בתמיה לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור הה"ד (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל ר"ה בשם ר' אידי עשה עצמו כגשר נסיב מן הכא ויהיב הכא.