בראשית רבה סה יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יז.    [ עריכה ]

ואת עורות גדיי העזים -- אמר רבי יוחנן: תרי אדרעין דאבונן יעקב, כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו?! אלא, חייטתהון.

ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: שני תמידים, שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ.

ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: קינמון הזה היה גדול בא"י, והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן, ואוכלים ממנו.

אמר רבי חנינא: והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

אמר רבי מונא: הכל מעשי נסים.

ותתן את המטעמים, ואת הלחם. -- ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך, ברייך יקום לך: