בנין ציון/קמה
ב"ה אלטאנא, יום ה' י"ד למב"י תרכ"ד לפ"ק. להרב וכו' מ"ה משולם יעקב פרענקעל נ"י בק"ק אימאן יע"א במדינת רוסלאנד.
לא אכחד ממעכ"ת נ"י כי המכתב אשר ערך עלי זה שני חדשים אודות הקטטה שבין איש לאשתו בא אלי בעתו אל נכון. ומה שלא השבתי באשר שאין מדרכי בדברים שבין אדם לחבירו להודיע דעתי לצד האחד מבלי ששמעתי גם טענות צד שכנגדו ומבלי שירצו שני הצדדים שאפסוק להם דין כפי ענ"ד. אכן אחר בוא אגרתו שנית בימי חג העבר אלי בהפצרת בקשת תשובתי לא אחר עוד מלהשיב בקוצר דברים כפי ענ"ד מפני הכבוד אך בתנאי שלא יחשבו דברי לפסק דין רק כפי הנראה להלכה.
השאלה היא – איש שמו עובדיהו נשא אשה ודר עמה בשלו' איזה חדשים ושוב התקוטט עמה שיש בה מום שמשתנת במטה ואחר שקט הריב וישב עמה עוד איזה חדשים בשלו' ושלו' החל רוח קנאתו לפעמו שנית ועזב את אשתו זה שנתים בטענה שמאוסה עליו מפני מומה וקרובי האשה הביאו עדים שהעידו לפני ב"ד שהבעל ידע קודם החתונה שיש מום זה במשודכתו והבעל הביא עדים שנשאל קודם החתונה אם יש למשודכתו המום הזה שכבר נשמע עלי' והשיב שאין בה מום זה ועתה באשר שלא תרצה לקבל גט ממנו רוצה לישא אשה אחרת מבלי גירש את זאת אם יעשה כן בישראל.
תשובה – אם כוונת האיש שמאחר שיש בה מום קידושיו קידושי טעות היו ולכן מותר לו לישא אחרת מבלי גירש את זאת שאינה אשתו כלל זה ודאי אינה טענה דאפילו אם המום הוא מום גמור כפי טענתו ואפילו הטעתו ולא ידע מהמום בשעת קידושין מכ"מ כיון שלא התנה בפירוש כשקדשה ע"מ שאין בה מומין הוי קידושי ספק כמבואר באהע"ז סי' ל"ט ס' ה' ועוד הרי לא התקוטט על המום עד אחר איזה חדשים אחר הנישואין ולפי מה שכתבו הח"מ והב"ש שם בשתק וצווח לבסוף הוי קידושין ודאי ולכן פשיטא שחל עליו חרם ר"ג שלא לישא אשה על אשתו ורק בזה יש לדון אם מותר לגרשה בעל כרחה או אם חל עליו גם בזה חרם דר"ג והנה לא נעלם ממר נ"י מה שכתב הרמ"א אהע"ז סי' קי"ז ס' ה' שהביא שם פלוגתת הפוסקים דלדעת הרשב"ץ משתנת במטה לא הוי מום ולדעת הב"י הוי מום ועמו הסכים הרמ"א שכתב וכן נ"ל עיקר וכ"נ מדבריו בדרכי משה בסי' ל"ט שהביא הב"י שם שו"ת הרשב"ץ (ומה שכתב בשו"ת באר שבע סי' ס"ח שהרמ"א הסכים עם התשב"ץ דלא הוי מום במכ"ה שלא בדיוק כ' כן) וכן הסכמת כל האחרונים ולכן אם באמת הי' מום זה בה קודם החתונה והוא לא ידע והטעתו הדין שכופין אותה לקבל גט ממנו שאע"פ שעל פי מה שכתב הרמ"א סי' קי"ז ס' י"א רק במום של נכפה יכול לגרשה בע"כ מפני שסכנה הוא וגם אלו הי' באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בע"כ שאין בזה סכנה (ובפרט לפי מה שכתב הבאר שבע בשו"ת הנ"ל דאם יש מום זה באיש אין כופין לגרש אף שגם זה אינו מוכרח שהלך בזה אחר דעתו שגם באשה אין זה מום ולפענ"ד זה אינו כמו שכתבתי) הרי כבר כתב הב"ש שם ס"ק כ"ד דדין זה דרמ"א איירי במומין שנולדו בה אחר החתונה או שידע ונתפייס אבל אם היו בה מומין והוא לא ידע והטעתו י"ל דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן וכמש"כ בשו"ת הרא"ש כלל מ"ב דגם איש שקידש ברמאות כופין אותו לגרש ולכן בנדון השאלה אם התעתו והוא לא ידע מהמום הי' יכול לגרשה בע"כ.
אמנם מאחר שעל פי עדות גמור ידע הבעל מהמום קודם החתונה וגם מה שהעידו עדיו שנשאל קודם החתונה אם יש למשודכתו מום זה והשיב לא אינה הוכחה נגד עדות עדי האשה שאפשר שלא הקפיד ובשביל שלא לפרסם מומה אמר כן ועכ"פ אפילו סבר שבאמת אין בה המום או שהי' בה ונתרפא הי' לו לחקור על זה מאחר שיצא הקול והוי לי' לבדוק כמו ביש מרחץ בעיר שאינו יכול לטעון גם על מומין בסתר ויש לדון אותו כידע ממומה ונתפייס ולכן אין יכול לכופה לקבל גט וכל שכן שלא יכול לישא אשה אחרת בלי שגרשה וגם אין יכול למנוע ממנה שאר וכסות אבל יכול למנוע ממנה עונה מאחר שמאוסה עליו והוי שנואת הלב וכמבואר ברמ"א הנ"ל שאפילו במקום שאין יכול לגרשה בע"כ מכ"מ יכול למנוע ממנה עונה כן נלענ"ד להלכה ע"פ הפוסקים ורופא חולי עמו ישראל הוא ירפא את האשה האומללה ותשב עם בעלה באהבה ושלו' ויראו זרע ויאריכו ימים. הקטן יעקב.