בנין ציון/קלב
ב"ה אלטאנא, יום ב' ז"ך שבט כתר לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה דוד ווייסקאפף נ"י הגאב"ד דק"ק וואלערשטיין ואגפי' יע"א.
על דבר שאלתו וז"ל אלמנה א' שמת בעלה ח"י מרחשון תרי"ט ובכ"ג תמוז בשנת תרי"ח ילדה בן לבעלה ומחמת חולשת גופה והטורח והיגיעה רבה שהי' לה עם בעלה שנפל בחולי על ערש דוי ר"ל כמשלש שבועות אחרי לידתה ומחמת צימוק דדי' כי היא בעצמה חלושת הגוף והיא בת ארבעים פסקה החלב ולא היתה יכולה להניק את בנה וגמלתו והחי' אותו במאכלים ואחר שנתאלמנה היתה פרנסתה יותר בדוחק והיא פונדקית ונתקשרה בט"ו באב העבר עם פנוי א' יודע ספר ועוסק במלאכת שמים בכתיבת ס"ת תו"מ וזה בקרוב קבלו קיומים ונפשם בשאלתם אם מותרים לעשות הנישואין בתוך כ"ד חדש ממיתת הבעל.
תשובה – הנה מעכ"ת נ"י כבר יצא להתיר אחר שגמלתו ג' חדשים קודם שמת בעלה ומבואר בש"ע סי' י"ג ס' י"א ע"פ שו"ת הרא"ש בשם השר מקוצי שבכה"ג אינה צריכה להמתין ואף שהרא"ש לא רצה לסמוך ולהתיר רק בשעת הדחק מכ"מ כאן שהי' לה צימוק דדים ומחמת כן גמלה את בנה גם הרא"ש מודה כמבואר בתשובתו כלל נ"ג סי' ד' וז"ל אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מינקת בשום פעם אותה ודאי לא מקרי' מינקת ואינה צריכה להמתין כ"ד חדש וכש"כ דאיכא ג"כ שעת הדחק שהאשה אין לה פרנסתה רק ע"י הנשואין וגם יש חשש ייחוד באשר שאנשים מתאכנסים אצלה עכ"ד הרמה. והנה אף שלפענ"ד אין הנדון דומה למה שכתב הרא"ש באשה שיש לה צימוק שדים דשם איירי שלא יכולה להניק כלל מעולם כמו שכתב ואינה מינקת בשום פעם אבל בנדון השאלה האשה התחילה להניק רק שאח"כ גמלתו מחמת צימוק שדי' ובזה לא היקל הרא"ש כמש"כ הטעם כי אשה תערים כן שתגמול עד יהי' לה צימוק שדים עם כל זה לענ"ד אין פקפוק להתיר אחר שגמלתו ג' חדשים בחיי בעלה ואין לנו להחמיר במה שפסקו בטוש"ע וכל הפוסקים האחרונים להתיר ואם הרא"ש לא רצה להתיר באשר שלא קבל מרבותיו הרי אנו קבלנו מרבותינו ההיתר וכל שכן דאיכא שעת הצורך ג"כ שאפילו הרא"ש לא מחה בכה"ג ועוד דממה שכתב הרא"ש בכתובות פ' אע"פ נראה שחזר ממה שכתב בשו"ת ופסק ג"כ בפשיטות להתיר וכן העתיקו הטור אלא שעדיין יש לי ספק במה שכתב מר נ"י בפשיטות שגמלתו ג' חדשים קודם מיתת הבעל שהרי לפי דברי השאלה ילדה כ"ג תמוז ובעלה נפל על ערס דוי ל"ע ג' שבועות אחרי לידתה שהוא לערך ט"ו אב ומחמת הטורח והיגיעה שהי' לה עם בעלה פסקה החלב וגמלתו ומסתמא לא בימים הראשונים אחר שנפל על ערס דוי הי' זה וגם אם גמלתו לגמרי ה' ימים אחר כך שהוא כ' אב אין כאן ג' חדשים שלמים עד יום מיתת הבעל ח"י מרחשון. אמנם גם אם לא היו ג' חדשים מכ"מ בכה"ג נראה להתיר שהרי הרא"ש פ' אע"פ והטור לא הזכירו כלל מג' חדשים וגם הש"ע לא כתב התנאי דג' חדשים רק בנתנה בנה למיניקה בחיי בעלה בלי שפסקה חלבה אבל בפסקה חלבה ושכרה מינקת נראה בפי' מדברי הש"ע שבזה לא התנה שיהי' ג' חדשים קודם מיתת הבעל ועוד נלענ"ד שבנדון השאלה הג' חדשים לא בעינן כלל שהרי מה דנתנו הגאונים שיעור דג' חדשים כתב הרא"ש בשו"ת הטעם בשמא והריב"ש כ' בפשיטות כן דקים להו דעד ג' חדשים אפשר שתשוב חלבה ותהי' ראוי' להניק וזה שייך דוקא בנתנה בנה למינקת שיש חשש שמא תחזור המינקת והיא תהי' ראוי' להניק ולא תרצה ותמית את בנה אבל בשלא נתנה בנה למינקת אלא גמלתו לגמרי בחיי בעלה ומחי' אותו במאכלים בזה לכ"ע לא בעינן ג"ח דמה בכך שתשוב חלבה ותהי' ראוי' להניק הרי הולד ל"צ ליניקה ואולי יסתכן אם תרצה להניקו אחר שנגמל כבר זמן מה ונתרגל במאכלים ולכן לענין גמלתו לא הוזכר בשום מקום שיעור דג' חדשים ואף דגמלתו אחר מיתת בעלה לא מועיל אף שלא צריך ליניקה שם הטעם דכל אלמנה תעשה כך ותגמול את בנה וימות אבל אם בשעה שגמלתו לא הי' חשש איסור באשר שהי' בחיי בעלה גם לאחר מיתתו אין כאן חשש מינקת אפילו בפחות מג"ח. ולכן נלענ"ד שאם עברו משעה שגמלתו לגמרי ג' חדשים בחיי הבעל אין ספק שאין כאן חשש איסור כלל שתנשא האלמנה לאיש וגם אם לא עברו ג' חדשים דעתי נוטה להתירה כיון שגמלתו לגמרי וגם פסקה חלבה בחיי בעלה אמנם כל זה בתנאי שיסכים עמנו ידידנו הרה"ג הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י. הקטן יעקב.