בן סירא/פשיטתא/מז

(מז, א) [מו, א] גברא דחילא ישוע בר נון בגנביותא אתנטר למתוא איך מושא רבא:

(מז, ב) [מו, א] למיתיה באידיה פורקנא לרחמוהי ולמתפרעה מן גברא סנאא ולמורתא לבני יסראיל ארעא דמולכנא:

(מז, ג) [מו, ב] מא יאא לה כד מרים כניזכא דבאידיה וכד מניף על מדינתא:

(מז, ד) [מו, ג] מנו משכח למקם קדמוהי מטל דקרבה דמריא הו עבד:

(מז, ה) [מו, ד] מטל דבאידה קם שמשא והוא יומא חד תרין יומין:

(מז, ו) [מו, ה] מטל דצלי קדם מריא ועניהו ויהב באידה תוקפא ועניהי בכאפא דברדא וכבריתא מן שמיא אחת [מו, ו] וחבט על עמא סנאא ואובד לכלהון:

(מז, ז) [מו, ו] וידעו כלהון עממא חרמא דאלהא הו אקרב עמהון ואף הו שלם בתר אלהא:

(מז, ח) [מו, ז] וביומה מושה עבד טיבותא הו וכלב בר יפונא למקם בתורעתא דעמא למהפכו כנושתא ולמבטלו טבא ביתא מן ארעא דמולכנא:

(מז, ט) [מו, ח] והנון בלחודיהון אתפציו מן שת מאא אלפין למעלו אנון לירתותהון לארעא דמרדיא חלבא ודבשא:

(מז, י) [מו, ט] ויהב לכלב תוקפא ועד מא לסיבותה אתקים עמה למשלטותה על תוקפה דארעא ואף זרעה נארת יורתנא:

(מז, יא) [מו, י] מטל דנדע זרעה דיעקב דשלם נמוסה דאלהא ודינוהי:

(מז, יב) [מו, יא] גבר כבר בשמה כל דלא טעא לבהון ולא הפכו מן נמוסה דאלהא נהוא דוכרנהון לבורכתא [מו, יב] ונאהרון גרמיהון איך שושנא ונשבקון שמהון טבא לבניהון ולכלה עמא תשבחתהון:܀

(מז, יג) [מו, יג] ורחים לבריה מן דאשתאל מן כרסא דאמה נזירא בנביותא שמואיל דינא וכהנא דבמלכתה תקנת מלכותא ומשח שליטנא ומלכא לעמא:

(מז, יד) [מו, יד] בנמוסה פקד כנושתא איכנא דפקד מרא דיעקב:

(*) [מו, טו]

(מז, טו) [מו, טז] ואף הו תבר סנאא מן כלהון חדרוהי במסקה אמרא דחלבא:

(מז, טז) [מו, יז] ורעם מן שמיא מריא ובפקעא חסינא אשמע קלה:

(מז, יז) [מו, יח] תבר כלהון שליטנא דצור ואובד כלהון טרונא דפלשתיא:

(מז, יח) [מו, יט] ובזבנא דמתתניח על ערסה אסהד קדם מריא וקדם משיחה דשוחדא וקורבנא מן אנש לא נסב וכל בסר לא אסהד עלוהי:

(מז, יט) [מו, כ] ומן בתר מותא אשתאל וחוי למלכא אורחה ואריס מן ארעא קלה בנביותא למבטלו חטהא:

(מח, א) [מז, א] ובתרה קם נתן נביא למשמעו קדם דויד:

(מח, ב) [מז, ב] איכנא גיר דרם תרבא מן קודשא הכנא רם דויד מן יסראיל:

(מח, ג) [מז, ג] אריותא איך גדיא קטל ודאבא איך אמרא:

(מח, ד) [מז, ד] בטליותה קטל לגנברא ועבד חסד דעמה:

(מח, ה) [מז, ד] אניף אידה בקלעא ותבר כלה שבהרנותה דגולית:

(מח, ו) [מז, ה] מטל דצלי קדם אלהא ויהב באידה תוקפא למקטל לגנברא דידע קרבא למרמה קרנא דעמא יסראיל:

(מח, ז) [מז, ו] מטל הנא שבחיהו נשא ברכותא:

(מח, ח) [מז, ו] קליל אתכתש [מז, ז] ותבר סנאא מן כלהון חדרוהי ואתפרע מן לפלשתיא ואף עדמא ליומנא תבר קרניהון:

(מח, ט) [מז, ח] מטל הנא יהב הוא מלא וקלא דתודיתא ודאיקרא:

(מח, י) [מז, ח] ובכלה לבה רחם בריה [מז, ט] וכל יום אמינאית תשבחתה אמר הוא קדם מדבחא:

(מח, יא) [מז, י] יהב תשבחתא רורבתא בלשנא בשנא:

(מח, יב) [מז, יא] ואף אלהא שבק לה חטהוהי וארים לעלם קרנה ויהב לה כורסיא דמלכותא על יסראיל:

(מח, יג) [מז, יב] וקם מן בתרה מלכא תקיפא שרא בשליא שלימון:

(מח, יד) [מז, יג] ואלהא אניח לה מן כלהון חדרוהי מטל דנבנא ביתא לשמה לעלם:

(מח, טו) [מז, יד] כמא חכים הוים [צ"ל הוית] בטליותך שלימון ואטיפת איך נהרא חכמתא בסוכלך:

(מח, טז) [מז, יד] וברומא דאיקרא דמלכא [מז, טז] עד מא לגזרתא רחיקתא מטא שמך ומסכין לשמעך: [אין פסוק מז, טו בארמית-סורית]

(מח, יז) [מז, יז] פשר מתלא דחכמתא בכתבא ובנביותא אתמהת עממא:

(*) [מז, יח] ואתקרית בשמה דאלהא דדילה הו איקרא דאתקרי על ישראל:

(מח, יח) [מז, יח] וכנשת איך אברא דהבא וסאמא איך עפרא:

(מח, יט) [מז, יט] ויהבת לנשא תוקפך ואשלטת אנון בפגרך:

(מח, כ) [מז, כ] ויהבת מומא באיקרך וצערא תשויתך למיתיה עולא על בני בניך דנתתנחון על משכבהון:

(מח, כא) [מז, כא] למתפלגו לתרתין מלכון מן דבית אפרים מלכותא חנפיתא:

(מח, כב) [מז, כב] ואף אלהא לא שבק טיבותה ולא נרמא מלוהי על ארעא:

(מח, כג) [מז, כב] ולא נובד זרעא דרחמוהי ובני זדיקוהי לא נגמר:

(מח, כד) [מז, כב] ונתל ליעקוב משוזבותא ולדויד מלכותא רבתא:

(מח, כה) [מז, כג] ושכב שלימון וקם בתרה מסגא סכלותא וחסיר חכמתא רחבעם דבר בתרעיתדה לעמה:

(מח, כו) [מז, כג] ולא נהוא לה דוכרנא לירבעם בר נבט דחטא ואחטי ליסראיל ויהב דבית אפרים תוקלתא:

(מח, כז) [מז, כד] למגליה אנון מן ארעהון ואסגי חטהיהון טב [מז, כה] ועל כל בישתא אתמלך:

קישור

בן סירא, וינה, תקע"ד באתר היברובוקס