בית שמואל על אבן העזר קעב
סעיף א[עריכה]
(א) סריס חמה ואיילונית: התורה מיעטו מחליצה ויבום ה"ה אף אם בא על יבמתו אינו פוטר משאר אחים דאינו עולה ליבום אצלו גם א"צ גט ממנו דאסורה עליו בכרת אשת אח שלא במקום מצוה משא"כ סריס אדם שהיה לו שעת הכושר וראוי ליבום וחליצה אלא הוא מחייבי לאוין שהוא פצוע דכא מ"ה אם בא עליה קנאה כמ"ש בסוגיא דף כ':
(ב) א' מסימני סריס: משמע אפילו שאר סימן הניכר בקטנותו כגון שאין מימי רגליו מחמיצין סמכינן נמי שהוא סריס ממעי אמו, ומה שאמר אביי שאין עושה כיפה לאו דוקא ויתבאר בסמוך:
סעיף ב[עריכה]
(ג) ספק איילונית: היינו הסימן איילוני' שיש בה אין היכר יפה כמ"ש בב"י סי' מ"ד וכתב ב"ח ספק איילונית אפילו לא הכיר בה בעלה שהיא ספק איילונית מ"מ צריכ' חליצה:
סעיף ה[עריכה]
(ד) סימני סריס: בזה לכ"ע באחד מסימנים נקרא סריס אלא אם יש לו שתי שערות בזקנו כמו שכתוב בהג"ה:
(ה) עד שיהיו לו כל הסימנים: וא"ל איך אפש' שיהא לו סימנים דהא יש לו זקן תרצו התוס' דלא נקרא זקן אא"כ נתמלא זקנו וכן הסכימו כל הפוסקים לא כראב"ד דס"ל כשיש לו ב' שערות בזקן תו לא נקרא סריס והנה כוונת תוספות מ"ש יש לו זקן היינו נתמלא זקנו כלומר אם נתמלא זקנו תו א"א לומר שיהא לו כל הסימני סריס אם כן לאו סריס הוא, אבל י"ל מ"מ אין לו דין גדול אלא קטן הוא עד רוב שנותיו לכן אין מובן לי מ"ש הב"י ריש סימן קס"ט במה שכתב הטור שם אם נתמלא זקנו א"צ לבדוק יותר כתב שלמד מתוס' הנ"ל ובאמת מתוס' הנ"ל לא משמע כלום אלא כוונתם ב' שערות בזקן לא נקרא יש לו זקן ושייך לומר שיהא לו כל סימני סריס:
(ו) רק א' מסימנים הללו: כלומר אם אין ב' שערות בכל הגוף ובזקן ויש לו עוד סימן א' מהני סימנים מחזיקין אותו לסריס כן הוא דעת הרמב"ם וכן הוא בטור מיהו תוס' וראב"ד ס"ל בזה סימן לבד שאין לו ב' שערות כלל מחזיקין לסריס וא"צ שום סימן אחר, ומה שכתב הריב"ש בתשו' סי' תע"ד דהרא"ש מפרש גם כן כהראב"ד א"י מנ"ל ואפשר ט"ס שם, ולכאורה קשה איך אפשר בסי' זה לבד מחזיקין לסריס איך קאמר ר' יוחנן אפ' באחד מהם היינו שאין ב' שערות דהא ע"כ צריך להיות שאין עושה כיפה כי בזה ניכר שלא נתרפא בינו לבינו וכה"ג הקשה שם אליבא דמ"ד עד שיהיו כולם ותירצו כיון שניכר מיד שאינו עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כ"א בזמנו הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי א"כ אליבא דר' יוחנן קשה קושיא זו ואם תאמר דאיירי בילדותו לא היה עושה כיפה ואחר כן עושה כיפה משנתגדל אלא שאין לו ב' שערות א"כ נעשה שינוי אצלו ואכתי יש לחוש שמא הבריא בנתיים כקושיית הש"ס וצ"ל דס"ל אף בכה"ג לא חיישינן שמא הבריא מאחר דנולד בו סי' אחר והוי לקוי בתחלה וסוף, שוב מצאתי קושיא זו בחדושי הלכות ע"ש ותירץ דר"י לא איירי לענין סריס חמה אלא הסימן מהני שהוא סריס:
סעיף ו[עריכה]
(ז) בני כמה שנים: עיין תשובת ריב"ש סימן שפ"ד והובא בב"י ומדבריו נלמד הכלל אף על פי שיש לו סימני סריס קודם עשרים שנה אמרינן עדיין קטן הוא עד שהוא בן עשרים ואז הוא סריס, ואם הוא בן כ' ולא הביא סימני סריס ויש לו ב' שערות לא דיינינן ליה כסריס אף על פי שנולדו בו סימני סריס אחר כך כיון שהביא שתי שערות קודם סימני סריס כן הוא הגירסא בריב"ש ובב"י איתא טעות, וכן הביא בב"ח הגירסא, ואם קדמו סימני סריס אפילו אח"כ הביא ב' שערות מחזיקין לסריס ואם אין לו ס"ס ולא שתי שערות הרי הוא קטן עד רוב שנותיו ואז הרי הוא סריס אפילו אין לו ס"ס, ואם קודם רוב שנותיו הביא ב' שערות ואחר כך ס"ס הרי הוא גדול מיום הבאת ב' שערות, ואם הביא ס"ס ואחר כך ב' שערות הרי הוא סריס ועיין ב"ח:
(ח) וכן ראוי להורות: וצ"ל אפילו הטיל מים ואינו עושה כיפה מיום שנולד מ"מ חיישינן שמא נשרו אף על גב שנולד בו ס"ס קודם מ"מ אם הביא ב' שערות קודם עשרים הוא גדול, ומ"ש בסעיף א' דצריך לחלוץ היכא דלא בדקו אם עושה כיפה היינו אפילו לבקיאין מיהו משמע ב' שערות בזקן דוקא שערות ולא גומות:
סעיף ז[עריכה]
(ט) מי שחתכו וכו': היינו שחתכו קודם שנבדקו אם עושה כיפה אבל בוודאי אם לא עשה כיפה לא יצא מידי ספיקא:
סעיף ח[עריכה]
(י) וי"א שדינו כזכר: כ"כ הטור בשם התוס' והרא"ש ובספרו ב"י השיג ע"ז דלא כתבו לענין חליצה ויבום מאחר שאין מוליד אם כן דינו כסריס חמה דהא לא היה לו מעולם שעת הכושר וכן השיג מהרש"ל ועיין דרישה וב"ח, ורי"ו כתב בשם הרמ"ה אנדרוגינוס חולץ וחולצין לאשתו ואם כנס כהן אין מוציאין דספק חליצה לא גזרו רבנן גם עליו קשה מברייתא שהביאו הרי"ף והרא"ש אשת אנדרוגינוס פטורה מחליצה, מיהו גם הנ"י פירש במשניות דתני אנדרוגינוס נושא היינו שאשתו צריכה חליצה, לפ"ז לפסק תוס' דקי"ל כמתניתין דזכר הוא א"כ צריכה חליצה ולא כברייתא הנ"ל, ולדינא נראה דחולץ וחולצין כמ"ש הרמ"ה:
סעיף ט[עריכה]
(יא) ויש מי שאומר: היינו הרא"ש פוסק כר' יוסי דאמר שמא נקרע וימצא סריס חמה היינו אף אם יהיה זכר ספק לנו שמא סריס הוא אפי' בלא סימני סריס ועיין בכורות דף מ"ב:
סעיף י[עריכה]
(יב) הזקן ביותר וכולי: מדאוריית' ראוי לייבם שהרי כמה זקינים מולידי' אלא מדרבנן אסור לכתחלה לייבם אף על גב זקנה מותרת לייבם לכתחלה כמ"ש בס"ס משום זקנה יותר ראוי לביאה מזקן ועיין בד"מ:
סעיף יא[עריכה]
(יג) לגרש החרשת: בטור כתב סתם לגרש והיינו קטנה ואביה חי אז יצאת בגט כשאביה מקבל הגט כמו שכתב בסי' קמ"א, ושוטה היינו דיכולה לשמור את גיטה אז מגורשת מדאורייתא גם אם יכולה לשמור את עצמה ומ"מ היא שוטה אז מגורשת אבל מעשי' שהוא חלצה לאו מעשה הוא:
סעיף יב[עריכה]
(יד) והחרש אם נפלה לו וכו': הנה ברמב"ם פ"ו לא חילק בזה אלא סתם דבריו שבעילתו עושה אותה א"א גמורה וב"י וכ"מ כתבו דע"כ הרמב"ם איירי כשנפלה מאחיו פקח כמה שמחלק בפ"ב מה"ג, והנה לירושלמי שכתב דחרש א"י להוציא בגט אלא בקידשה ולא בעיל כמ"ש בב"י סימן קכ"א, לפ"ז מיושב שפיר דברי הרמב"ם ומיהו הנ"י כתב דלא מצינו שום פוסק שס"ל חילוק של הירושלמי גם לשון הרמב"ם היה דחוק אם ס"ל כירושלמי: