בית שמואל על אבן העזר פו
סעיף א[עריכה]
(א) אין מקבלין פקדון מא"א: משום דיש לחוש שמא גנב' מבעל' ואם הוא לא יקבל ממנה תחזור לבעל' וכשמקבל הוא מסייע לעבירה רשב"ם:
(ב) ואם קיבל יחזור לאשה: אפי' אינה נאמנת לו מ"מ אין אנו מחזיקי' אותה דגנבה בודאי אלא חשש הוא שמא גנבה מ"ה יחזיר לידה וכ' המגיד ספ"ז ה"ש בשם רשב"א לדעת הרמב"ם דס"ל כל הממון שביד האשה בחזקת נ"מ הם רשאי להחזיר לבעל הוא דתני' יחזיר לאשה דלא תימ' דאינו רשאי להחזיר לאשה קמ"ל דרשאי להחזיר לאיש או לאשה, וכתב הרא"ש אם הבעל רוצה ליתן חרם מי שקיבל פקדון מאשתו א"י כיון דאין המפקיד צריך להחזיר לידו מיהו לשיטות הרמב"ם י"ל דיכול ליתן חרם דהא הפירות עכ"פ שלו הם:
(ג) ואם אמרה של פלו': בסי' הקודם מבואר לרמב"ם אף אם נמצא מעות או מטלטלים ביד האשה האשה אינה נאמנת לומר במתנה ניתן לי ע"מ שאין לבעל רשות בהם וה"ה דאינה נאמנת לו' של פלוני הם דחזקה מה שנמצא אצלה הוא נ"מ וכ"מ מלשון הרמב"ם פכ"ב ה"א וכ"כ תו' מיגו טוב הוא לו' של אחר הוא ואצ"ל כי הוא הפקיד אצלה א"כ א"ת דנאמנת לו' של אחר נאמנת נמי לו' שניתן לה ע"מ שאין לו רשות אלא לשיטות שאר הפוסקים שהבי' הטור דלא ס"ל חזקה זו הם ס"ל דנאמנת לומר של פלוני הוא, אלא י"ל כאן נאמנת אף לרמב"ם משום דיש לה מיגו טוב דיכולה ליקח מנפקד וליתן לפלוני ובעת שאמרה של פלוני הוא היה בידה ליקח וליתן לפלוני נמצא דלא הוי מיגו למפרע משא"כ בסי' הקודם כשנמצ' אצלה אין לה מיגו אף על גב דכתבתי שם מיגו לא מהני אלא כשהוא בידה כאן כשהוא ביד הנפקד הוי כאלו היה בידה והיינו כמ"ש בסי' הקודם דרמב"ם איירי שם כשאין לה מיגו כמ"ש בה"ת ולא כש"ך שם אלא קשה לפ"ז למה פסק בסמוך בנושאת בתוך הבית דמחזירים לידה ואינה נאמנת לו' של פלוני דהא אם מחזירים לידה יש לה מיגו א"כ נאמנת אפי' בנותנת כמ"ש בהגהת רמ"א בסי' פ"ה אפי' בנותנת נאמנת במיגו אע"כ אף על גב דמחזירים לידה אין לה מיגו ליתן לאחר כי מודיעים לבעלה והוא ירד עמה לדין וכ"מ בתשובת ריב"ש סי' נ' א"כ הדרא הקושי' לדוכת' מנ"ל לשיטות הרמב"ם דנאמנת לו' של פלוני הם:
(ד) הלכה אשה למ"י: לא אתי' כרמב"ם דלדידיה רשאי להחזיר לבעלה ואפשר אם אמרה דגובה /דגנבה/ ורוצה להחזיר בהם גרע טפי:
(ה) לא יתנם לו עד שתבוא: במרדכי לא הכריע כן אלא הרב רמ"א הכריע כן:
(ו) ויש מי שאומר אם היא נושאת וכו': לו' של פלוני הם ה"ה דאינה נאמנת לו' שלה הם כ"כ תוס' והרא"ש והטור:
(ז) יחזיר לאשה כו': הריב"ש מביא ראיה לדין זה מדברי הרמב"ם דס"ל חזקה כל מה שביד האשה הוא בחזקת נ"מ אפי' אין נושאת ונותנת ומ"מ מחזירים לידה כן ה"נ בנושאת לשאר פוסקים, מיהו יש לפקפק בשלמ' לשיטות הרמב"ם יחזיר להאשה משום של אשה הוא אלא הפירות שייך לבעל לכן יחזיר לה אבל הנושאת ונותנת הוא של הבעל י"ל דלא יחזיר לה וכן הקשה בח"מ:
(ח) מיהו אם החזיר לבעל פטור: כ"כ המרדכי ונראה לשיטות הרמב"ם הם בתורת נ"מ דלא עדיף מאם קנתה ממנו קרקע או תקף ממנה כמ"ש בסמוך וכן כתב בח"מ ולשאר פוסקים במעות טמונים אם הבעל רוצה יכול להחזיר בהם ויאמר שלו הם לגמרי, מיהו יש לדמות למ"ש חושן המשפט סי' נ"ח שליח שפרע ולא לקח השט"ח דיכול לתבוע את השליח והשליח יתבע את המלוה כן ה"נ היא יכולה לתבוע את הנפקד והנפקד תובע את בעלה, מיהו י"ל אף על גב כשהמעות בידה י"ל במתנה ניתן לה והם בתורת נ"מ מ"מ אם החזיר לו פטור מיהו במעות גלוים לשיטה זו אפי' אם תקף הוא י"ל שלי הם לגמרי כמ"ש בסמוך לא מהני מה שנתן לבעל:
סעיף ב[עריכה]
(ט) אין לה עליו כלום: כ"פ הרמב"ם ספ"ב ה"מ ובבה"ת שער ל"ז דאין חילוק בין מעות טמונים לשאינם טמונים דאנן סהדי דלא נשתעבד לה להיות עבד לוה לה וכתב הרמב"ם שם כל המעות של האשה מחזיקים שהוא של בעלה אף על גב בפ"ק כ"ב ה"א כ' בחזקת נ"מ הם היינו כשהמעות ביד האשה אמרינן נ"מ הם וכשהמעות ביד בעלה אמרינן לגמרי של בעלה הוא וכשלוה ממנה אז יצאו המעות מחזקתה אמרי' של בעלה הוא אבל כשקנה ממנה קרקע לא יצאה מחזקתה אמרינן של נ"מ הוא וכן בתקף ממנה לא יצא מחזקתה ובחזקת נ"מ הוא וצריך להחזיר לה אחר הגט וכ"כ בח"מ, וכשלוה ממנה אמרינן שלו הוא אפי' לא טען ברי כמ"ש בסי' פ"ה:
(י) וי"א דוקא וכו': היינו לשיטות תוס' והרא"ש והרשב"א בין במכר ובין בתקף ובין בלוה בכלם אמרי' במעות טמונים אין לה עליו כלום והיינו כשטוען ברי כמ"ש בטור ובמגיד ואם הוא טוען שמא והיא טוענת ברי צריך להחזיר לה והמעות הם נ"מ, ובמעות גלוים צריך להחזיר לה ונאמנת לו' שאין לו רשות בהם לגמרי כמ"ש בסי' פ"ה:
(יא) צריך לשלם לה: כתב המגיד בשם הרשב"א שם ספ"ב כשלוה ממנה מעות גלוים הוי כאלו הודה לה שניתן לה בע"מ שאין לו רשות בהם אפי' הפירות ולא כח"מ שכתב קודם הגט אוכל הפירות גם א"י להשביעה:
(יב) אפי' לאחר שגירשה: בסמוך כתב רבות' אם לא גרשה דמגיע לו הנאה ממעות שלה מ"מ א"צ לשלם וכאן רבותא אפי' אחר הגט דאין מגיע לו הנאה מ"מ צריך לשלם:
(יג) שלי או של פלוני: כבר נתבאר בסי' הקודם די"ל שלי הם ואין לבעל רשות בהם, וכן נרא' עיקר דהא הריטב"א והר"י ס"ל כן וכן הרשב"א וכ"כ הרשב"א בשם הרא"מ וכן נוטים דברי תוס' והרא"ש וכ"כ מהרש"ל וב"ח:
(יד) מיהו אם נושאת וכו': אפי' אם הוא אינו טוען ברי משום חזקה היא דהכל משלו הוא וכן באונות ושטרות היוצאים על שמה אינה נאמנת דשלה הוא אף על גב דא"י לטעון ברי כמ"ש בתשוב' רשב"א וא"ל לשיטות הרמב"ם דס"ל כל אשה שאין המעות בידה מחזיקים דשל בעלה הוא למה תנא בש"ס אשה הנושאת בבית עליה להביא ראיה ת"ל בכל אשה הדין כן, וי"ל משום בש"ס איירי באונות ושטרות יוצאים על שמה ואז כשהיא הלוה לאחר לא יצא המעות מחזקתה. גם באלמנה לא אמרי' חזקה זו דהכל משל יתומים אא"כ בנושאת בבית וכתב בתשובת הרשב"א הנ"ל ה"ה להיפוך אם יש בידה מעות של אחר אין נאמן הבעל אפי' בטענות ברי לו' מה שנמצ' בידה שלו הם ותלינן המעות הוא משל אחר ואפי' תפיסה שלו לא מהני דהא אשה הנושאת לא מהני תפיסה שלה ואמרי' הכל של בעלה הוא כן ה"נ כשיש בידה מעות של אחר תלינן ממעות הנמצ' של אחר הוא וע' בחושן המשפט סי' ס"ב:
(טו) היא אומרת שלא היו מעות טמונים: היינו לשיטות הי"א שייך דין זה אבל לרמב"ם אפי' מעות שאינן טמונים יכול לתפוס ואפשר בממרנ"י שלנו שלא נזכר מי הוא המלוה אמרי' גם בזה דלא יצא המעות מחזקתו כמ"ש בסי' ג"ן:
(טז) ע' בחושן המשפט אשה שהיו שטרות יוצאים: ע' ב"י סס"ז הביא תשו' רשב"א אף אחר מותה צריכים יורשים להביא ראיה דמשלה היא אף על גב דתנן בש"ס אם מת א' מן האחים אשר השטרות יוצאים ע"ש צריכים האחים להבי' ראיה שם איירי כשאינם טוענים ברי אבל כשטוען ברי צריכים היורשים להביא ראיה, ובתשובת רשב"א סי' תתע"ט כתב דטוענים ליורשים משלה הוא אפי' בנושאת וי"ל שם איירי כשהבעל אינו טוען ברי ובד"מ כתב בתשובה אלו סותרים זה את זה, ואף למה שכתב לעיל בשם תשובת רשב"א בנו"נ אפי' אם הוא אינו טוען ברי אינה נאמנת היינו כל זמן כשהיא בחייה אבל אם היא מתה והוא טוען שמא טוענים בשביל היתומים והוא צריך ראיה:
(יז) אם הקונה או המלוה א"י: כן כתב בהגמ"י ובמרדכי פסק דוקא כשהם יודעים בודאי משל אשה הוא אז א"צ להחזיר לבעל והרב רמ"א פסק כהגמיי' דא"י להוציא מן הקונה או מן המלוה מיהו לכאורה נראה כדעת המרדכי דהא לדעת הרמב"ם לא מהני כשהוא א"י דהא כל מה שביד האשה בחזקת נ"מ הוא גם למ"ש בסי' פ"ה במעות או מטלטלים טמונים לכ"ע בחזקת הבעל הם ומה מהני כשאומר א"י ואף די"ל שמא ידע בעת שמכרה או משכנ' אין לחייב אותו מחמת הספק שמא ידע מיהו רי"ו במשרי' נתיב כ"ג כתב נמי דוקא בידוע שהוא משל בעל ואם תכף /תקף/ הבעל אז לכ"ע מהני וכן כתוב בח"מ מיהו מ"ש דצריך להחזיר המעות למלוה מפני תקנות השוק אין מוכרח ויותר מסתבר בכה"ג ליכא ת"ה כי היכ' דלא יקנה מן א"א כלום ואם איירי שהיא נושאת בבית ודרכה למכור ולהשכין א"כ לכ"ע אין לבעל שום טענה על הלוקח כמ"ש בסמוך:
(יח) וצריך להחזיר בלא דמי': דהוי כידע שיגנוב כמ"ש בחושן המשפט סי' שנ"ו דאז לכ"ע לית' תקנת השוק מזה ראיה לכאור' כשהפקיד' ביד אחר והיא נושאת בבית דבעל יכול להוצי' מן הנפקד דהא כאן מוציאים מן הלוקח בלא דמים ומפסידים אותו ובסעיף א' פסק בשם הריב"ש דמחזירים לידה ויש לחלק:
(יט) אבל אם דרכה בכך: ואז אפילו אם ידוע שהוא משל הבעל א"צ להחזיר כיון דרכה בכך, וג' חלוקים בדין זה אם אינה נושאת בבית ואין דרכה לומר /למכור/ אז אם ידוע שהוא משל בעל צריך להחזיר בלא דמים דלא שייך ת"ה בכה"ג, ואם אמר א"י ומקבל בתר' /בחרם/ אז אין מוציאין ממנו מחמת פלוגתת הפוסקים ואם חשש /תפס/ הבעל אין מוציאין ממנו וא"צ להחזיר דמים כמ"ש וח"מ לא כ"כ, ואם היא נושאת בבית ואין דרכה למכור אז לכ"ע בחזקת שלו הוא וצריך להחזיר בלא דמים ואם דרכה למכור אפילו אם בודאי משל בעל הוא המכר קיים וכתב ב"ה ה"ה שני שותפים בסחורה אחת ומכר א' סחורה בלי ידיעת חבירו אין צריך הלוקח להחזיר הסחורה הואיל הוא דרכו למכור רק זה השותף חייב לשלם לחבירו מה שהפסיד לו בממכרו קודם הזמן כמ"ש בחושן המשפט סימן קע"ו: