בית שמואל על אבן העזר סז
סעיף א[עריכה]
(א) נחלצה: כתבו תוספות לרבותא נקיט אף על גב דלא מחוסרת מסירה לחופה דהא אי בעי מייבם אותה בע"כ מ"מ יש לה כתובה מאתים ובסיפא כשנחלצת מן הנשואין נקיט איידי דרישא:
סעיף ב[עריכה]
(ב) אפילו יש לה עדים: אף על גב דקי"ל כנסה בחזקת בתולה והיא בעולה אין לה כתובה מכ"ש כאן דאיכא עדים כתבו תוס' דאינו סומך על העדים מאחר דנשאת סבר לשבחה אומרים כן מיהו בש"ס איכא תרי לישנא איכא דמתני על מתני' דכנסה לחופה ולא נבעלה אבל היכא דאיכא עדים ולא נסתרה אז אמרי' דכנס' בחזקת בתולה ואין לה כתובה והרי"ף והרמב"ם לא הביאו אלא מתני' וכן הרמב"ם פי"א לא כתב אפי' יש עדים משמע אם איכא עדים הפסידה הכתובה, ובש"ס איתא וליחוש שמא זנתה תחתיו ואוקמי' כשקדש ובעל לאלתר ופי' התו' דקאי הקושיא על רב אשי דס"ל בעלמא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל וזו יש לה מנה א"כ יבא לידי איסור שלא יבא לב"ד ואוקמי שקידש ובעל לאלתר ופוסקים סתמו וכתבו סתם ולא כתבו דאיירי כשקידש ובעל לאלתר צ"ל דלא ס"ל פי' תו' וכן משמע מפרש"י דלא ס"ל כפי' תו' ועיין ב"ח:
סעיף ד[עריכה]
(ג) אין לה אלא מנה: משמע מנה יש לה אפי' לא הכיר בה לא הוי מקח טעות אף על גב דלא דמי למוכת עץ דהא בזו אתעביד מעשה אדם ובמו"ע איתא בש"ס הטעם דאית לה מנה משום דלא אתעביד בה מעשה אדם צ"ל לפי המסקנא תליא מלתא בקפידא כמ"ש בתו' וקטן אין קפידא כ"כ:
סעיף ה[עריכה]
(ד) אפילו מנה אין לה: משום דהוי מקח טעות וכתב בד"מ מכ"ש דאין לה תוספו' כתובה וכ"כ בש"ג ועיין סי' קי"ו וקי"ז דינים אלו שם כתבתי בשם המגיד כל שהיא ידעה ולא הגיד' לו אין לה ת"כ דהוי לה לגלות לו אף על גב בחייבי לאוין אמרי' דיש לה /תוספת/ כתובה דסברי דמפייס לה מ"מ כל עיקר שכותב לה ת"כ מחמת חיבת ביאה כתב לה והיא ידעה מזה אין לה /תוספת/ כתובה ויש לדמות לבעלת מום ועי' בח"מ:
סעיף ו[עריכה]
(ה) איילונית אם הכיר בה: ואם לא הכיר בה אין לה כתובה ויש לה ת"כ והטעם מבואר לקמן סי' קי"ו ע"ש מ"ש:
סעיף ז[עריכה]
(ו) השוטה לא תקנו לה נישואין: כמ"ש בסי' מ"ד ומ"ה כתב המגיד אם כנס שוטה ונשתפי' צריך לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובה לכן לא כ' הרמב"ם פי"ב בכנס שוטה ונשתפי' דיש לה כתובה אם רוצה לקיימה ובטור משמע אף בשוטה א"צ קידושין מחדש לכן כתב גם בשוטה ונשתפי' יש לה כתובה וכן מדייק הב"ח והמחבר כ' בסעי' הסמוך בטור ואפשר דס"ל דברי המגיד דחוקים הם דהא הרמב"ם כ' כשהוא שוטה ונשתפה רצה לקיימה יש לה כתובה ולפי הסברא שכתב המגיד לא ה"ל לכותבה נשתפה כיון דצריך לקדש אותה מחדש, גם בקטן אין קדושין כלום ומ"מ כתב ואם הגדיל וקיימה יש לה עיקר כתובה גם קשה לפי' המגיד מה חידש בש"ס בשוטה ונשתפה רצה לקיימה יש לה כתובה מאחר דצריך לקדש אותה מחדש פשיטא יש לה כתובה אלא ודאי כל הני א"צ קדושין אחרים ול"ד לקדושי טעות דצריך לקדשה מחדש כמ"ש בסי' ס"א דכאן ליכא שום טעות:
סעיף ח[עריכה]
(ז) לא תקנו לה כתובה: אף על גב דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה היינו בנשים פקחות לפ"ז צ"ל מ"ש בסוגיא פ' אלו נערות דף ל"ו חרשת יש לה טענות בתולים איירי בכתב לה כתובה אז יש לה כתובה מטעם דרוצה ליזוק את נכסיו מ"מ אמרינן דוקא כשהיא בתולה רוצה להזיק את עצמו ולא כשהיא בעולה לכן יש לו עליה טענות בתולים:
סעיף יא[עריכה]
(ח) שהשיאו אביו: אבל הב"ד אין משיאין אותו כמו שוטה שאין משיאין כ"כ הנ"י ואפילו אם השיאו לא מהני מאחר דאין להם רשות ש"ג ומ"ש בסמוך אפילו השיאוה ב"ד תמוה:
(ט) ואם בא עליה: כ"כ הר"ן והמגיד בשם הרשב"א אם בא עליה אמרינן אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ומזה מוכח נמי דאין מקדש אותה דאל"כ למה ליה טע' משום ביאתו ולהמגיד קשה מ"ש קטן משוטה וי"ל:
(י) ר' לבתולה: הנה ברמב"ם פי"א מבואר כל דינים הללו בחש"ו איירי בין בכתב לה כתובה ובין לא כתב לה כתובה מכל מקום בח"ש אין לה כתובה אלא מנה אחר שנתפקחו וכן בגר כמ"ש בסמוך ובקטן יש לה מאתיים ובפרישה כתב הטעם שאני ח"ש דלא היו יודעים שנתפקחו לכן אין לה מאתיים לפ"ז גם בגר הטעם דאין לה אלא ק' מטעם זה דלא היו יודעים שיתגיירו אבל בקטן יודע שיתגדל ובסמוך כתבתי בשם המגיד טעם אחר וכל זה שפיר לדעת הרמב"ם אבל הטור דס"ל בגר יש לה מאתים כמו בקטן ובח"ש ס"ל דאין להם אלא מנה וקשה מ"ש חרש ושוטה מקטן וגר וצ"ל הטור איירי בח"ש כשלא כתב לה כתובה ובקטן איירי בכתב לה וכן מוכח בטור דהא כתב אפילו עיקר אינו גובה מכח השטר וכו' ש"מ דאיירי בכתב לה וכ"כ בש"ג בקטן דוקא בכתב לה כתובה אז יש לה ר' וכמ"ש בהג"ה סי' מ"ג אף על גב הכתובה שכתב לה כבר אינו אלא חספא מ"מ אמרי' כל שכתובתה בידה הוי ליה להתנות דלא נתן לה סך זה אף על גב ת"כ אין לה אף על גב שכתב לה מ"מ בעיקר כתובה אמרי' ה"ל להתנות:
(יא) ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו: הנה רש"י פי' השטר חספא בעלמא הוא משמע דאין גובין בו כלל אפילו מה שמכר משהגדיל וכ"כ תו' דאין טורפין משועבדים כלל דחיישינן שמא אתא לטרוף מלקוחות שמכר בקטנותו וכן הרא"ש כתב סתם ואין טורפין משועבדים אבל בטור כתוב משועבדים שמכר בקטנותו אין טורפין וב"ח מוחק ב' תיבות הללו שמכר בקטנותו ובפרי' ובח"מ כתבו וטורפין משועבדים מה שמכר בגדלותו מכח תנאי ב"ד וצ"ל לפירושם אף על גב מחמת תנאי ב"ד אין לה אלא מנה דהא משהגדיל היא בעולה מ"מ אמרינן הואיל הכתובה על מאתים בידה הוי כאלו נשאת השתא והיא בתולה ויש לה ר' מחמת תנאי ב"ד ולא חיישינן שמא תטרוף משועבדים שמכר בקטנותו מחמת תנאי ב"ד כי אז צריכה היא לברר אימת היתה נשואה לו ועדים אלו יעידו שהיה קטן מיהו ברמזים כתב הטור סתם דלא גביא ממשועבדים ולכאורה נראה לכתחלה קורעים הכתובה שלה וכותבין כתובה על מאתים אלא אלו דינים איירי שאירע כך שלא כתב לה כתובה אחרת, אלא בהג"מ קדושין דף תרס"ג לא משמע כן וכן פסק בתשובות מהרי"ו סי' ק' דא"צ לכתוב לה כתובה אחרת וע' ב"ח:
(יב) אלא מנה: לדעת הרמב"ם הנה לדעת המגיד שם איירי בעת שכנס' כותיית היתה יותר מג' שנים ואז היא בחזקת בעולה מ"ה ס"ל להרמב"ם דאין לה אלא מנה משום בעת הנישואין נמי אין לה אלא מנה ומה שכתב לה מאתים הוי כתו' כתובה לפ"ז אין חילוק בין קטן לגר כי בגר שנשא אשה כשהיא פחותה מג"ש נמי יש לה כתובה מאתים ומדברי המחבר משמע דלא ס"ל כהמגיד ולדעת תו' והרא"ש לכאורה קשה למה בגיורת יש לה ר' הא היא בחזקת בעולה אם כן הוי כתוספ' כתובה, ואפשר אף על גב דקיימ' לן בגיורת דאין לה כתובה מאתים מחשש שמא זנתה מ"מ אם כתב לה מאתים לא הוי כת"כ כי לאו בודאי זנתה ובח"מ כתב הרמב"ם איירי שלא כ' כתובה ולא משמע כן ברמב"ם דאם כן למה בקטן יש לה מאתים אלא עכשיו היא בעולה ולא שייך הסברא שכתבתי בסמוך גם בפרישה לפי חילוק שלו איירי הרמב"ם בקטן כשכתב לה ומשמע הרמב"ם והטור דאיירי בגר שנתגייר עם אשתו ש"מ שכתב לה הכתובה בעת כותיות ולא כיש מי שאומר שהביא בש"ג אם כתב לארמית אין הכתובה כלום אלא איירי בעכו"ם שנשא בת ישראל והש"ג ס"ל דאיירי כשכתב לארמית אבל עכו"ם שנשא בת ישראל וכ' לה כתובה אין הכתובה כלום, גם משמע מדבריו דס"ל כתובה הראשונה קיימת לפ"ז כל הפוסקים שהבאתי חולקים עליו: